חבל נחלתו י לג
סימן לג
גיורת לכהן ודין ילדיה
שאלה
עולה מרוסיה ששם משפחתו כהן (כוגן)* עלה לארץ עם אשה וילדים גויים (שכן האשה גויה). האם לגייר את האשה, מה דין ילדיה?
הקדמה
כיון שאין כוונתו של הכהן להוציא את האשה, לכן השאלות העומדות לפנינו הן שאלות של בדיעבד, שהרי הוא יהודי כהן ולכן הן בגיותה והן אם תתגייר הוא אסור בה וצריך להוציאה, אלא שכאמור בדעתו להמשיך ולחיות עימה ואין בכוחנו לכופו להוציאה, ולכן נותרה השאלה, מה עדיף לגיירה או להשאירה בגיותה. ילדיה בגיותה הם גויים ולכן קיימת שאלת נישואי הבנות לאחר גיור לכהנים. אם נגייר אותה ויוולדו לה ילדים לאחר גיורה הם חללים, ואף להם דינים מיוחדים.
א. דין הכהן ואשתו הגיורת
במשנה ביבמות (פ"ו מ"ה, סא ע"א): "וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות". וכן בספרא (אמור פר' א, א).
אמנם איסור גיורת לכהן חומרו לא ברור לגמרי, ונחלקו בכך הראשונים.
הבית שמואל (סי' ו ס"ק כ) באר שיש שלש שיטות ראשונים למקור איסור גיורת לכהן:
א. שיטת רש"י משום שנבעלה לגוי ורק אז היא מוגדרת 'זונה', ולכן אם התגיירה פחות מבת שלש מותרת לכהן.
ב. שיטת הרמב"ם (הל' אסו"ב פי"ח ה"א-ג) וכ"כ תוס' (יבמות סא ע"א ד"ה אין) ורא"ש (יבמות פ"ו סי' ו) שגיורת אף אם נתגיירה פחות מבת ג' שנים אסורה לכהן משום שבאה מן העכו"ם השטופים בזימה. ולכן תמיד גדרה 'זונה'.
ג. לדעת הראב"ד (אסו"ב פי"ח ה"ג) וכן הרשב"א איסור גיורת לכהן נלמד מיחזקאל (מד, כב): "בתולות מזרע בית ישראל". והוא מדברי קבלה ולא מן התורה.
ופסק הטור (אה"ע סי' ו): "גיורת משוחררת אפילו נתגיירו ונשתחררו פחותות מבת ג' שנים ויום אחד הויין כזונות* ואסורות לכהונה". וכ"פ הרמב"ם (הל' איסו"ב פי"ח ה"ג). וכן פסק השולחן ערוך (אה"ע סי' ו ס"ח).
ופסק הרמב"ם (הל' איסו"ב פי"ז ה"ב): "כל כהן שנשא אחת מהשלש נשים אלו בין גדול בין הדיוט ובעל לוקה, ואם בא עליה דרך זנות אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה שנאמר לא יקחו עד שיקח ויבעול". (וקצת נראה מדבריו שאם בא עליה דרך זנות אמנם אינו לוקה, אבל עובר באיסור, וכן נראה שאפילו לא נשאה לאשה, אם מיוחדת לו וחי עימה לוקה).
ופסק בשו"ע (אה"ע סי' ו ס"ו): "כהן שנשא אחת מהפסולות, מחרימין אותם ומחרימין כל הנושא ונותן עמהן וכיוצא בחומרות אלו, עד שיגרשנה".
וא"כ נראה שאם אינו מתכוין להוציאה לאחר שתתגייר עדיף שלא תתגייר ויחיה עימה בגיותה. וכך הסיק בשו"ת היכל יצחק (אה"ע א סי' יט) במקרה של גיורת לכהן: "על כן דעתי הדלה נוטה שאין לבי"ד כשר להזדקק לזה לגייר את האשה הזאת, אלא לגייר את הבנים, עד אשר יערה עליהם רוח טהרה לפרוש זה מזה בהחלט, ואז נגייר אותה ותנשא לישראל".
הגר"י אריאל בספרו באהלה של תורה (ח"א סי' עד) העמיד כנגד הגיור והיותה זונה משום גיורת את החיים עם נכרית מדין 'קדשה'. והביא את דברי הרמב"ם בהלכות אישות (פ"א ה"ד): "כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה". (והראב"ד חלק שרק אם מזומנת לרבים היא קדשה אבל המיוחדת לאדם אחד נחשבת לפילגש). ונראה שהרמב"ם בא לאסור כל ביאת פנויה. וכ"כ המ"מ על אתר. וא"כ בלא נישואין הכהן החי עם גויה חיי אישות עובר באיסור קדשה. והעמיד זאת כשאלה מה עדיף איסור זונה או איסור קדשה*.
אולם בניגוד לאמור בדברי הגר"י אריאל (שם) בכהן הבא על נכרית ישנו איסור זונה ולא קדשה כדברי הרמב"ם (הל' איסו"ב פי"ב ה"א-ג):
"(א) ישראל שבעל עכו"ם משאר האומות דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך, אחד שבעה עממין ואחד כל אומות באיסור זה, וכן מפורש על ידי עזרא ואשר לא נתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותיהם לא נקח לבנינו. (ב) ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל הבא על הכותית דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מד"ס, גזירה שמא יבא להתחתן, ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה משום נדה ומשום שפחה ומשום כותית ומשום זונה, ואם לא ייחדה לו אלא נקראת מקרה אינו חייב אלא משום כותית וכל חיובין אלו מדבריהן. (ג) בד"א כשהיה הבועל ישראל אבל כהן הבא על הכותית לוקה מן התורה משום זונה ואחד זונה כותית ואחד זונה ישראלית ובבעילה בלבד לוקה שהרי אינה בת קידושין".
ובאר המ"מ: "בד"א כשהיה הבועל וכו'. בתמורה פרק כל האסורים (דף כ"ט ע"ב) מחלוקת אביי ורבא ואמר רבא התם דכהן הבא עליה לוקה משום זונה מ"ט ילפי' מהדדי מה זונה ישראלית בלאו אף כותית זונה בלאו וקי"ל אביי ורבא הלכה כרבא". (ובבית שמואל [סי' טז ס"ק ג] הביא דעת תוס' ורא"ש שכהן עובר בלאו מן התורה של זונה בכותית רק אם נבעלה לפני כן לאחרים, ובי"ד של חשמונאי גזרו לאוסרה משום זונה וללקות מכת מרדות אפילו לא נבעלה).
לגבי שאלתנו, עולה שכהן עובר בשני המצבים בלאו של זונה. אם חי עימה בגיותה חייב מלקות. ואם חי עימה בגירותה אם נשאה חייב מלקות ואם כפנויה עובר באיסור זונה אבל אינו לוקה. והיה נראה מצד כובד האיסורים שתתגייר ולא יישאנה ויעבור 'רק' באיסורי דרבנן.
אלא שאם תתגייר ויוליד ממנה בנים הרי אלו יהיו חללים, כאמור ברמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ט ה"ו): "וכן כהן הבא על הגיורת והמשוחררת חללה וזרעו ממנה חללים". לעומת זאת אם לא תתגייר הרי הם גויים ויוכלו לגיירם. ועד שאנו 'דואגים' לכהן עצמו לצמצם באיסורים נדאג לבניו.
כל זאת בהנחה שגר עדיף על חלל. אמנם ניתן להסתפק בכך. שכן חלל הוא ישראל גמור ואילו גר בא מטיפה טמאה וצ"ע מה עדיף. ומסברה ניתן לומר שמדין 'זכין' ביחס לבנים, עדיף להם גיור מחללות, שכן חלל נוצר מעבירה, וגר נוצר בלא עבירה וצ"ע. ועל כן היה נראה שאם המדובר באשה שפסקה מלהוליד היה ניתן לייעץ לו שתתגייר ולא יישאנה ובכך ימעט באיסורים, אולם אם היא עדיין ראויה להוליד נשאירנה בגיותה מחמת ולדותיה.
אבל במחשבה נוספת נראה שאין ראוי לגיירה, שהרי היא באה על מנת לחיות עמו באיסור, ומה לנו לעשות תקנות לעבריינים*?! ולכן שב ואל תעשה עדיף.
ב. האם הבנות הגיורות מותרות להינשא לכהן
בנות שהן גיורות דינן כדין כל גיורת שאסורה לכהן וזרעה חללים. השאלה היא לגבי בנות גיורת האם מותרות להתחתן בכהנים.
במסכת קידושין (עח ע"א) נחלקו חכמים בדין גיורת לכהן ובת גרים לכהן: "תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד – כשרה לכהונה, שנאמר: (במדבר לא) וכל הטף בנשים. החיו לכם, והלא פינחס היה עמהם. ורבנן? החיו לכם – לעבדים ולשפחות. וכולן מקרא אחד דרשו (יחזקאל מד): אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל – רבי יהודה סבר: עד דאית כל זרע מישראל, רבי אליעזר בן יעקב סבר: מזרע – ואפילו מקצת זרע, רבי יוסי סבר: מי שנזרעו בישראל, רבי שמעון בן יוחי סבר: מי שנזרעו בתוליה בישראל".
וסיכם רש"י: "הרי ארבע מחלוקת בדבר לר' יהודה בת גר זכר פסולה ואפילו נשא ישראלית. לר' אליעזר אי איכא צד אחד ישראל מכשיר, ומיהו גר וגיורת בתו פסולה. ולר' יוסי אפי' גר שנשא גיורת בתו כשרה ומיהו הורתה ולידתה בקדושה בעי. ור' שמעון אפי' גיורת עצמה מכשיר ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה".
ובהמשך הגמרא (ע"ב): "ר' יוסי אומר: אף גר שנשא גיורת. אמר רב המנונא משמיה דעולא: הלכה כרבי יוסי. וכן אמר רבה בר בר חנה: הלכה כרבי יוסי; ומיום שחרב בית המקדש, נהגו כהנים סילסול בעצמן, כרבי אליעזר בן יעקב. אמר רב נחמן, אמר לי הונא: בא לימלך – מורים לו כרבי אליעזר בן יעקב, נשא – אין מוציאים אותה ממנו, כרבי יוסי".
ופסק בשולחן ערוך (אה"ע סי' ז סכ"א): "גר שנשא גיורת, וילדה בת, לא תנשא לכתחלה לכהן אפי' בת בתה עד כמה דורות, אע"פ שהורתה ולידתה בקדושה. ואם נשאת לכהן, לא תצא. ואם יש בה צד א' של ישראל, כגון גר שנשא ישראלית או ישראל שנשא גיורת, הבת מותרת לכהן לכתחלה. וה"ה למשוחרר שנשא ישראלית או ישראל שנשא משוחררת".
ג. דין חללים וחללות
במידה והאשה התגיירה ונולדו ממנה ילדים הרי הם חללים. כאמור ברמב"ם (הלכות איסו"ב פי"ט ה"ו): "וכן כהן הבא על הגיורת והמשוחררת חללה וזרעו ממנה חללים".
הבנים החללים מותרים אף בבנות כהן כנפסק בשולחן ערוך (אה"ע סי' ז סכ"ב): "הכהנת מותרת לינשא לחלל ולגר ולמשוחרר, שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולי כהונה, שנאמר בני אהרן (ויקרא כא, א) ולא בנות אהרן".
אולם לגבי זרעו של חלל פסק הרמב"ם (הל' איסו"ב פי"ט הי"ד): "חלל שנשא כשרה זרעו ממנה חללים וכן בן בן בנו ואפילו אחר אלף דור, שבן החלל הזכר הוא חלל לעולם, ואם היתה בת אסורה היא לכהונה שהרי היא חללה, אבל ישראל שנשא חללה הולד כשר, לפיכך אם היתה בת הרי זו תנשא לכהונה לכתחלה".
למדנו שדוקא חללות המוגבלות בנישואיהן שלא להינשא לכהנים – זרעם שלא מכהן אלא מלוי או מישראל מותר להינשא אף לכהנים. ואילו חלל זכר שמותר לשאת אף כוהנות גורם שכל זרעו חללים, ולכן בת חלל אסורה לכהן ומחללת זרעה, ובן חלל הרי הוא חלל בעצמו וממשיך את פסולו לזרעו.
כאמור בבית יוסף (אה"ע סי' ז, טז): "חלל שנשא כשרה זרעו ממנה חלל עד סוף כל הדורות וכו' אבל בתה של אותה הבת כשרה לכהונה אם נשאת לישראל וכו'. משנה פ' י' יוחסין (קידושין עז.) בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה חלל שנשא בת ישראל פסולה מן הכהונה ופרש"י לעולם בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה [כבת הראשון] אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרינן בתה של חללה מישראל כשרה לכהונה".
נמצא שבפסול חללות חומרא וקולא, בנות חלל אסורות בכהונה ומותרות בישראל ומטהרות זרען בו, ואילו בני חלל הם חללים עד סוף הדורות לעניין שאינם יכולים לטהר את זרעם ע"י חיתון.