חבל נחלתו יט יט
סימן יט
נר חנוכה בעששית
שאלה
עריכההאם חובה להדליק נר בחוץ בעששית1 והאם יוצא בכך ידי חובה?
תשובה
עריכהא. בסדר רב עמרם גאון (הרפנס, סדר חנוכה) כתב: "ואסור להשתמש באותו נר, אבל מכסהו בכלי בכדי שיתראה מעט שיכירו כי נר חנוכה הוא. ואם נשבה הרוח או פחד מפני הליסטין מניחו על שולחנו ודי לו". וכן בספר הלכות קצובות (הלכות חנוכה [ב]).
משמע שאין חיוב להדליק בתוך מתקן השומר על הנרות שלא יכבו, אלא אם הרוח יכולה לכבות את הנרות יכול להניח את הנר על שולחנו.
וכן כתב בחידושי הריטב"א (שבת כא ע"ב): "ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו. פי' לא סוף דבר סכנת נפשות דא"כ פשיטא דעל מצות עשה לא יהרג וכדאיתא לקמן במכילתין גבי תפילין (מ"ט א' עיין שם) וכדכתיבנא במסכת סנהדרין, אלא אפי' סכנת צער או איבה כמו בצרפת, ולכן פרש"י ז"ל כאן דהיינו מפני הפרסיים שלא היו מניחין להדליק נר בשום בית ביום ידוע של אידם וכדאמרינן התם (גיטין י"ז א') [אתא] חברא [שקל] שרגא, ולפיכך היה אומר מורי הרב ז"ל שכשנושב רוח שאי אפשר להדליקה בחוץ מדליקה בפנים בביתו". משמע גם ממנו שאין חובת הדלקה בעששית, אלא שאם יש רוח מכניס את נר חנוכה לתוך ביתו.
ב. בשאר הראשונים לא מצאתי התייחסות למצב של רוחות העלולות לכבות את הנר. אפשר לומר כי לדעתם ישנו חיוב להתגבר על בעית הרוחות ולהדליק בתוך עששית, ולכן לא דנו במצב של רוחות. ואפשר לומר שלא התייחסו לכך מפני שהדליקו בפנים.
ישנו בכ"ז מקור אחד שאף בימי התנאים והאמוראים היו משתמשים בעששית בשבת (כג ע"א) נאמר: "עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקה".
וברש"י:
"עששית – כלי גדול של זכוכית, בלעז לנטרנ"א [מנורה]".
"דולקת – שהדליקה למצות חנוכה בערב שבת".
"ומדליקה – למצות הלילה".
לא משמע מכאן חיוב להדליק בעששית, גם לא נאמר אם ההדלקה היתה בפנים או בחוץ, אלא מנהג והתייחסות למציאות כזו.
ג. האחרונים לא התייחסו לכך כחיוב אלא כאפשרות ומידת חסידות.
כתב בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' קמט, ז):
"ושנסתפקת אם מותר להדליק נ"ח בפנס שי"ל דפנות של זכוכית. גם ע"ז כבר עמדתי בחיבורי. וכתבתי שנ"ל פשוט שמותר. אדרב' מסתברא דהכי עדיף טפי. וקרוב אני לומר כמעט חובה היא לתקן כלי כזה לנ"ח. כדי שיהא שמור מהרוח. דהא קיי"ל אם העמיד' במקום רוח וכבתה זקוק לה כמ"ש ז"ל, ולזאת תמהתי מנעורי שהרי בימי חכמי התלמוד היו מניחין אותו על פתח החצר מבחוץ כמצותו. והרי הוא מגול' לאויר השמים במקום שהרוח שולט. ואי אפשר שידלוק כשיעור מצותו. אם לא בדרך אפשרי רחוק. והיאך יצאו בזה אם לא שהעמידו שומר רוח לא יגרע מצדיק עינו להשגיח עליו אם יכבה לחזור ולהדליקו. וזה ג"כ קשה מאד על כל אדם.
"על כן אני אומר שהמדליקו בפנסין מוקפין מחיצות זכות ואספקלריא המאיר' דרך דופנותיה. דשפיר מיקרי נאותין לאורו כה"ג. וכמ"ש לענין הבדל' עס"ס צר"ח. ואין להוכיח מס"פ הכונס דפוטר ר"י בנ"ח. ואם איתא אמאי ליפטר. הי"ל להדליק בפנס. דהא אמינא אדרב' כך הוא עיקר מצותו מההיא ליכא למשמע דאדמותבת לי מר"י מי נימא תיהוי מסייע לדידי מרבנן דמחייבי בכל גוונא וצ"ל באמת משו"ה לעולם חייב בב"ה. שהיל"ל להניח נרו בפנס ועששית ביחוד לנ"ח לא מהני לפטוריה מה"ט. דחיובא הוא והכי איבעי ליה למעבד. איברא בלא"ה נמי ליכא הוכח' מהתם. דאטו אם הניח בעששית סתומ'. משו"ה לא עבידא לאדלוקי בפשתנו של גמל. ע"י דחיפתו בדרך הליכתו הוא משבר הפנס ובפרט כשהוא של זכוכית. וע"י כך האור נאחז בפשתן והכי משמע לי נמי מהא דעששית שהיתה דולקת מע"ש כו'. וסתם עששית היא לנטירנא בלע"ז כפירש"י. וכדמוכח מההיא דערוה בעששית וק"ל. לכן טוב ויפה הדבר בעיני אלא לפי שלא ראיתי לרבנן קשישי דעבדי הכי. אינני גוזר ואומר שיהא חיוב בהחלט. אבל אין לומר דעל כרחך לא הוה סבירא להו כוותי. דאין זה ראיה כיון שאנו מדליקין בפנים ויכול לדלוק בטוב אם נזהרין מלהתקרב אליו ולעבור דרך עליו במהירות ומרוצ' לגרום כיבוי. וגם טורח רב יש בדבר והוצא' מרוב' להמציא כלי חדש כזה לכן לא חשו לטרוח אחריו כל כך. אמנם אם נוכל לו בקלות. יראה שנכון לעשות כן אפי' בבית כמה פעמים שגורמין לו כיבוי ומהיות טוב כו' ואי"ה ואוכל להמציאו בטוב אראה לעשותו כך בלי נדר וזהו הנלע"ד בשאלותיך השי"ת ימלא משאלות לבנו לעשות רצונו. כחפץ הטרוד יעב"ץ ס"ט".
הברכי יוסף (או"ח סי' תרעג אות ח) הביא דעת הר"י עמדין: "יכול להדליק נר חנוכה בפנס שיש לו דפנות של זכוכית, וטוב ויפה לעשות כן. שו"ת שאלת יעבץ סי' קמ"ט".
וכן בערוך השולחן (או"ח סי' תרעג ס"ד) כתב: "עוד נ"ל דמותר להדליק נר חנוכה בעששית דשפיר מקרי ראייה כמ"ש לעיל סי' ע"ה דערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה דיש בזה משום ולא יראה בך ערות דבר ע"ש הרי דראייה בעששית מקרי ראייה וממילא דגם בנר חנוכה כן".
ד. וכ"כ בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' סג, ו): "ומה שהעיר בנמוקי או"ח שם, אם נותן הנר בזכוכית כדי שלא יכבה אם יצא – עיין שבת (כג א) עששית שהיתה דולקת וכו' ופירש"י כלי זכוכית. הרי דיוצא בזה. שו"ר שכ"כ בשיל"ת יעב"ץ (ח"א סי' קמ"א). והובא בברכ"י. ועיין פ"ת חו"מ (סי' קנ"ד סק"ט). ועיין מג"א (סי' רח"צ סק"כ) ברואה האש בזכוכית דראוי להבדלה. ומכש"כ לנ"ח שאין נאותין לאורה. ועי' סידור ר' עמרם גאון (ס' חנוכה) דנ"ח מכסהו בכלי כדי שיתראה מעט [וכעי"ז בס' הלכות קצובות דר' יהודאי גאון (פפ"ד תרמ"ג) הובא בס' פסקי הלכות ח"א ל"ב ע"א עיין שם]. הרי דסגי בראייה מועטת. ומש"כ שם דבנושבת הרוח יניח על שולחנו, צ"ל דמיירי באופן שאי אפשר גם בעששית".
ה. בפסקי ריא"ז (שבת פ"ב, ג) כתב דבר חידוש ביחס לרוח שעלולה לכבות את הנרות: "אף על פי שאם כבתה אינו זקוק לה, צריך לתת בנר חנוכה שמן כשיעור שתהא דולקת כדי מצותה. ונראה בעיניי שאם הדליקה לפני הרוח וכבתה צריך עוד לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח, שהרי הואיל ואינה יכולה לעמוד לפני הרוח הרי הוא כמי שלא נתן בה שמן כשיעור".
וכן מצאתי אף בשו"ת בעלי התוספות (סימן ב):
"שאלתי את הרב ר' משלם המדליק נר חנוכה במקום ששלטה רוח מצויה וכבתה אם זקוק לה. דבעלמא דקיימא לן אין זקוק לה דילמא התם דווקא שקיים מצות הדלקה. אבל האי הדלקה לאו כלום היא".
"והשיב דהדיא2 עמי דזקוק לה. דהאי הדלקה לאו כלום היא. ואף על גב דק' לי קצת דקודם השמד מניחין נרות מבחוץ, ושם רוח מצויה, ודוחק לומר שמניחו מבחוץ שלא במקום הרוח, דהא על פתח ביתו קאמר. ושמא מאחר שאין שיעור אין לחוש רק שיקיים הדלקה כל דהו... .
וכ"פ בספר גן המלך (סימן מג):
"נר חנוכה שהניחה במקום שהרוח מצוי וכבתה לע"ד נראה שחייב לחזור ולהדליקה בברכה דכיון שהניחה במקום שהרוח מצוי הו"ל כאלו לא קיים מצוה כלל דומיא דסוכה שעשאה במקום שהריח או הרוח מצוי דלא נפיק בה י"ח וכן גבי כיבוי נרות בי"ט אם הניחן במקום שהרוח מצוי הו"ל כמכבה בידים ואסור. ואם הדליקה וכיבה אותה במזיד צריך לחזור ולהדליקה ונר' ג"כ דמברך בהדלקה שנית שאם אתה אומר יצא בהדלקה ראשונה אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם הלא מיד כשידליקנה יכבנה ואין זכר לנס כלל". ועי"ע שו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח סי' נב).
הב"ח (או"ח סי' תרעב) הביא דברי ריא"ז והעיר: "כתב בהגהות החדשות לרי"ף (שלטי הגבורים ט א אות ה) דאם הדליקה בפני הרוח וכבתה צריך עוד לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח מצוי שהרי הואיל ואינה יכולה לעמוד בפני הרוח הרי היא כמי שלא נתן בה שמן כשיעור עכ"ל ונראה דמהאי טעמא כתב האור זרוע (הל' חנוכה סי' שכו) שאין לתחוב הנרות סמוכות זו לזו עד שמתחממות ונופלות או נוטפות דכיון דנופלות או נוטפות הוי כמי שלא נתן בה שמן כשיעור".
ונראה שדבריו מתייחסים לנרות שעוה אשר ממיסים זה את זה.
ו. עפ"י הריא"ז השיבו על המנהג להדליק בעששית במקום רוחות, הרי זה עומד לכבות לולא העששית ולולא סגירת דלתותיה, וא"כ הנר בעצמו אינו ראוי לדלוק את השיעור שקבעו חכמים.
כך כתב הגרצ"פ פרנק (המעין יב, ב): "על דבר מה שנתעורר בירושלים ומטו בה בשם הגאון החסיד מהרי"ל דיסקין זצ"ל בענין הדלקת נרות חנוכה שמהדרין מדליקים אותם בחוץ לפתח הבית בעששית שיש בה פתח בצד, ובשעה שמדליקים פותחים את הדלת שבעששית ומיד עם גמר הדלקה סוגרים אותה, ובזמן שיש רוח גדולה אין הנרות יכולים להיות דלוקים ועומדים הם להכבות, וא"כ האיך יוצאים ידי חובה בהדלקה כזאת, ואעפ"י שהוא סוגר אח"כ את העששית הרי קיי"ל דהדלקה עושה מצוה ובשעת ההדלקה הרי הם עומדים להכבות ובסתימת דלת העששית אח"כ הרי אין זה ההדלקה".
"והגר"א ראם הגיד לי שהגאון מהריל"ד היה מהדר משום כך שתהא העששית תלויה ופתוחה בשוליה למטה כדי שבשעת ההדלקה ג"כ יכולים הנרות לדלוק אף בלי סתימה".
ויש להעיר על הקושיה, שסו"ס הנר דולק, וכיון שלא עשה בגוף הנר שום שינוי אלא שם תריס בפני הרוח מדוע יחשב הנר כעתיד לכבות?
ז. בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סימן שעח) כתב: "אם הדליק נר חנוכה במקום שהרוח שולט, נראה להוכיח שכשר, מסוכה דף כג ע"א דרבן גמליאל ור' עקיבא היו בספינה, ור' עקיבא עשה סוכה, ורבן גמליאל נמנע. למחר נשבה הרוח ועקרה את הסוכה, אמר לו רבן גמליאל: עקיבא, היכן סוכתך? ויש להתפלא וכי כוונתו של רבן גמליאל לקנטר ח"ו? אלא ודאי שכונתו, שמכיון שיש לומר "היכן סוכתך?" אם כן לא היה ראויה לשבעה. אלא דלפי זה קשה אמאי מכשיר ר' עקיבא, הרי אינה ראויה לשבעה? ועל כרחך צריך לומר דדוקא היכא שהסוכה אינה ראויה לשבעה מחמת עצמה, פסולה, אבל אם ראויה מחמת עצמה לשבעה, ורק דבר אחר גרם לה, שלא תעמוד שבעה כגון שהרוח מפילתה, חשיבה ראויה לשבעה. ומכאן מוכח דאם הדליק נר חנוכה במקום הרוח יצא שכל שמפני עצמה ראויה להשאר כך, ורק דבר אחר גורם לה להתבטל יצא".
ודברי לעיל קרובים לדבריו ובש"כ.
וכן בתשובת הגרצ"פ פרנק שהתפרסמה בהמעין (יב, ב) כתב: "...וה"ה בנידון דידן כיון שלמעשה לא נכבית לא נפסלה ההדלקה. ואפשר עוד שבנ"ד כיון שבשעת ההדלקה בידו לסגור את דלת העששית ולמנוע את הכבוי וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה, מעשה סגירת הדלת אח"כ מוכיח שההדלקה היא על מנת לסגור את הדלת שתהא דולקת כשיעור, ונמצא הדליקה באופן שתהא הדלקתה קיימת".
ח. וכ"כ בשו"ת שלמת חיים (או"ח סי' שסב) לגבי הדלקה בתיבת זכוכית:
"נר חנוכה שמדליק בחוץ בתוך תיבת זכוכית, ומוכרח אחר ההדלקה לסגור הדלת כדי שלא יכבנה הרוח. ולכאורה יש לאסור, משום דבעת ההדלקה לא יוכל להתקיים שלא יכבה כי אם כשסוגר, והוי כמדליק במקום רוח ואח"כ מניחה היכא דלא תכבה, וכיון דקיי"ל הדלקה עושה מצוה נמצא דלא יצא, עיין או"ח (סימן תרע"ה סעיף א'). אולם יש לחלק מאחר דאינו עושה מעשה בגוף הנר להעמיד במקום אחר, ומה שעושה פעולה מצד אחר שלא תכבה, לית לן בה, דהרי עכ"פ באותו מקום גופא שהדליק עומדת כל הזמן".
"תשובה: לענין נר חנוכה פשיטא שמותר כה"ג כיון דבידו לסגור הדלת".
וכן בהנהגות ופסקים (להגרי"ח זוננפלד, הלכות והנהגות חנוכה, ג) כתב: "אפשר להדליק נרות חנוכה במתקן זכוכית, אף שצריך לסגור את פתח הכלי מיד שלא יכבו הנרות מהרוח".
ט. וכך כתב בפסקי תשובות אורח חיים (סי' תרעג, ח):
"להדליק בארגז זכוכית במקום שהרוח שולטת"
"סעי' ב', מ"ב סקכ"ה: ואם הדליקה במקום הרוח וכבתה זקוק לה לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח מצוי דזה הוי כאילו לא נתן בה שמן כשיעור. אמנם אם הניח הנרות במקום שהרוח שולטת אך משום מה לא כבו הנרות ודלקו חצי שעה שפיר יצא ידי חובתו (שו"ת הר צבי ח"ב סי' קי"ד, שו"ת אז נדברו ח"ו סי' י"ב, תשובות והנהגות ח"ב סי' שמ"ב דהא דאמרו לחזור ולהדליק שוב כשנכבה מהרוח אף כי הדלקה עושה מצוה וכבתה אין זקוק לה הוא משום שפשע להדליק במקום הרוח ולכן כיון שכבתה גזרו עליו שיחשב כאילו לא נתן בה שמן כשיעור והוי כפגם בעצם ההדלקה, אבל אם לא כבתה ברוח לא קנסו על עצם הנחת הנרות במקום הרוח, וכן מתבאר מדברי רש"י שבת כ"א ע"ב ד"ה זקוק לה שמטעם פשיעה נגעו בה ואין בזה חסרון בעצם מעשה ההדלקה עיין שם)".
"ומכאן נלמד לענין ארגז זכוכית שמדליקים בו נרות חנוכה בפתח החצר, שבעת הדלקת הנרות דלת הארגז פתוחה והרוח שולטת ובודאי אם היה מניח הדלת פתוחה היו ניכבים הנרות, וא"כ לכאורה אף אם סוגר הדלת מיד אחר ההלדקה מ"מ הרי קיימ"ל 'הדלקה עושה מצוה' ובשעת ההדלקה צריכה להיות באופן שאור הנרות יוכלו להתקיים והרי הוא כאילו הדליק פתילה ללא שמן ואח"כ הוסיף שמן שלא יצא ידי חובתו (שו"ע סי' תרע"ה סעי' ב')".
"ועפ"י האמור מובן שאין בזה חשש, כי גם כשהניחה במקום הרוח אם הרוח לא כיבתה את הנרות יצא ידי חובתו, כ"ש בזה שעושה מיד פעולה למנוע כיבוי ע"י הרוח ובשעת ההדלקה כבר היה בידו למנוע אח"כ הכיבוי וסופו מוכיח על תחילת ההדלקה שהיתה על מנת שלא תיכבה (הפוסקים הנ"ל. ובשם הגרי"ז מבריסק זצ"ל מביאים שהיה חושש ללמוד הענין כפשוטו שאף שלא כבו הנרות מהרוח אינו יוצא ידי חובתו דהוי כאילו לא נתן בה שמן, ולפי"ז ה"ה בארגז זכוכית שבעת ההדלקה הדלת פתוחה והוי פגם בעצם ההדלקה במקום הרוח, ולכן התקין לו ארגז זכוכית תלויה ופתוחה מלמטה, והיה תוחב ידו ומדליק כדי שבשעת ההדלקה ממש ג"כ יהיה במצב כזה שיוכלו הנרות לדלוק חצי שעה, וכן עפ"י דברי השפת אמת על רש"י הנ"ל שכותב לפרש אחרת, דהוי חסרון בעצם מעשה ההדלקה, עיין שם, יצא לנו להחמיר בענין זה דארגז זכוכית וכהגרי"ז, אמנם שאר פוסקים לא חששו לזה, וכ"ה להתירא בשו"ת שלמת חיים סי' רס"ב ובס' טעמא דקרא להגר"ח קניבסקי שליט"א פ' וישב)".
מסקנה
עריכהמותר ומצוה להדליק בחוץ בעששית.