חבל נחלתו יח מז

סימן מז- עלי שלכת הנופלים לחצר חברו

שאלה

לאדם חצר במדרגה גבוהה מחצר חברו בכמה מטרים. עלי עצים בשלכת הנמצאים בחצר הגבוהה נופלים לחצר הנמוכה, האם מוטלת על בעל העצים החובה למנוע נפילתם לחצר חברו, וכן האם חובה עליו לבקש רשות ולהיכנס לרשות חברו ולאוספם?

תשובה

א. לכאורה ניתן לומר שהקפדת בעל החצר על העלים הנופלים לחצרו היא הקפדה יתירה שאין ראוי שתהיה בין שכנים. אולם נראה שאם כמות העלים רבה והיא מלכלכת את חצרו ובעל החצר התחתונה נאלץ לאוספם ולהשליכם לפח הוא יכול לתבוע את חברו לאוספם בעצמו.

כמסופר בבבא בתרא (כב ע"ב – כג ע"א): "רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי (רש"י: תאלי – דקלים קטנים) דהוו אתו אומני (רש"י: אומני – מקיזי דם) ויתבי תותייהו, ואתו עורבי – אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי, אמר להו רב יוסף: אפיקו לי (רש"י: אפיק לי – כלומר אל יקיזו לי עוד כאן שעל כן העורבים באין) קורקור (רש"י: קורקור – עורבים שדומים בצעקתן כקורין קורקור) מהכא. א"ל אביי: והא גרמא הוא! א"ל: הכי אמר רב טובי בר מתנה, זאת אומרת: גרמא בניזקין אסור. והא אחזיק [להו]! הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין. ולאו איתמר עלה, רב מרי אמר: בקוטרא (רש"י: בקוטרא – עשן), ורב זביד אמר: בבית הכסא? (רש"י: בבית הכסא – שעל גבי קרקע ונראה לעינים שכך היו בתי כסאות שלהן) אמר ליה: הני לדידי דאנינא דעתאי, כי קוטרא ובית הכסא דמו לי".

ואדם שמקפיד לאסוף עלי שלכת בשלו ודאי שאין לשכן לגרום לו ללכלוך וטירחא של איסוף העלים היבשים.

ב. מסופר בבבא בתרא (כו ע"א): "דבי בר מריון בריה דרבין כי הוה נפצי כיתנא, הוה אזלא רקתא ומזקא אינשי (רש"י: רקתא – מה שמנערין מן הפשתן); אתו לקמיה דרבינא, אמר להו: כי אמרינן מודה ר' יוסי בגירי דיליה – הני מילי דקא אזלא מכחו, הכא זיקא הוא דקא ממטי לה. מתקיף לה מר בר רב אשי: מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו? (רש"י: מאי שנא מזורה – בשבת דחייב ואף על פי שהרוח מסייעתו חשיב ליה עושה מלאכה אלמא גירי דיליה נינהו) אמרוה קמיה דמרימר, אמר להו: היינו זורה ורוח מסייעתו (רש"י: היינו זורה ורוח מסייעתו – כי היכי דלענין שבת הוי כחו לענין נזקין נמי כחו חשיב ליה).

היינו רבינא חשב לפטור את בית מריון (בנו של רבין) מלהרחיק בעת ניפוץ הפשתן כיון שמי שמעיף את הפסולת היא הרוח ולא הוא בעצמו. מר בר רב אשי ומרימר דחו את דברי רבינא מזורה ורוח מסייעתו שחייב על כך בשבת משום זורה וכן חייב באחריות לנזיקין על פעולת הרוח משום שמסתייע בה.

ג. מסביר בחידושי הר"ן (ב"ב כו ע"א): "מתקיף לה מר בר רב אשי ומאי שנא מזורה ורוח מסייעתו – לאו למימרא דסבירא להו למר בר רב אשי ולאמימר דכי היכי דמחייב לגבי שבת מחייב לענין תשלומין, דהא אסיקנא בפ' הכונס צאן לדיר כי אמרי' זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת אבל לענין נזקין גרמא הוא ופטור, אלא ה"ק דכיון דלענין שבת חשיב' מלאכה דידיה עד שהוא חייב בה, לענין נזקין מסתברא דחייב להרחיק דגרמא דגירי הוו, וכן כת' הריא"ף ז"ל בהלכותיו".

כתב תוס' בד"ה זיקא שר"ת פסק הלכה כמר בר רב אשי ובד"ה 'מאי שנא' כתב: "ומר בר רב אשי סבר נהי דחיוב תשלומין לא גמרי' לענין הרחקה דליחשב גירי דיליה גמרינן שפיר, כיון דגרמא בנזקין אסור".

היינו הוא פטור מתשלומים אבל צריך להרחיק משום שאסור להיות אפילו גרמא בנזיקין.

ד. וכך פסק הרי"ף (ב"ב יג ע"ב): "אמרוה רבנן קמיה דמרימר אמר להו היינו זורה ורוח מסייעתו וכן הלכה וה"מ לענין איסורא דאסור למגרם היזקא לאינשי כדאמרינן [דף כ"ב ע"ב] גרמא בנזקין אסור אבל לענין תשלומין פטור דגרסינן בפרק הכונס צאן לדיר [בבא – קמא ס' ע"א] אמר רב אשי כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור".

וכ"כ הרא"ש (ב"ב פ"ב סי' כז).

וכן הרשב"א (ב"ב כו ע"א) פסק: "ולענין פסק הלכה קיי"ל כמר בר רב אשי ואמימר דאמרי היינו זורה ורוח מסייעתו ומסלקינן ליה".

ה. וכן פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' קנה סל"ד): "מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית הכסא או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהם, צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו, כדי שלא יזיקו; אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחבירו, הרי זה חייב להרחיק, כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, ואפילו ע"י רוח מצוייה, שכל אלו כמי שהזיקו בחיציו הן; ואף על פי שהוא חייב להרחיק כל כך, אם הוליכה הרוח המצויה המוץ והעפר והזיקה בהן, פטור מלשלם, שהרוח הוא שסייע אותו".

ו. במקרה הנוכחי אין תובעים מהמזיק בגרמא להרחיק את נזקו היינו להרחיק את העץ כדי שעליו יפלו בחצרו ולא בחצר השכן, מכמה סיבות:

א) הוא לא מתכוין להזיק וללכלך אלא העץ כאשר הוא בשלכת משיר את עליו.

ב) הרוח היא שמביאה את העלים לחצר השכן.

ג) זהו תהליך טבעי בעץ בתקופה מסוימת בשנה והלכלוך הנובע ממנו אינו רב.

כמו"כ איננו תובעים מהמזיק לבנות רשת גבוהה בגובה העץ לחסימת העלים הנושרים, אבל נראה שהוא צריך לגשת ולאסוף את העלים היבשים מחצר חברו או לשכור גנן שיעשה זאת עבורו כיון שהוא מזיק בגרמא את חברו.

מסקנה

השכן בעל העצים צריך לאסוף כל שנה בתקופת השלכת את העלים היבשים שנפלו לחצר חברו.