חבל נחלתו יח כח
סימן כח- כל הקורא לאברהם אברם
שאלה1
האם מותר בדפי לימוד או בהרצאות לקרוא לאברהם אבינו 'אברם' או שצריכים לקרותו דוקא 'אברהם'?
א. מקורות האיסור
נאמר בברכות (יג ע"א): "אברם הוא אברהם, בתחלה נעשה אב לארם (רש"י: בתחלה אב לארם – לאנשי מדינתו, שמארץ ארם היה, שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם [יהושע כ"ד], ואומר אל ארם נהרים אל עיר נחור [בראשית כ"ד]), ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו (רש"י: אב לכל העולם – אב המון גוים [בראשית י"ז]). שרי היא שרה, בתחלה נעשית שרי לאומתה (רש"י: שרי – לשון יחיד משמע, שרתי), ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו. תני בר קפרא: כל הקורא לאברהם אברם – עובר בעשה, שנאמר: והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר: עובר בלאו, שנאמר: ולא יקרא עוד [את] שמך אברם. אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי? – התם, קודשא בריך הוא אמר לאברהם: שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. – אלא מעתה, הקורא ליעקב יעקב הכי נמי? – שאני התם, דהדר אהדריה קרא, דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב. מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם! – אמר ליה: התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא" (רש"י: מסדר שבחיה – דמעיקרא אשר בחרת בו בהיות שמו אברם – ושמת שמו אברהם).
וא"כ לפי בר קפרא זהו איסור עשה ולפי ר' אליעזר2 זהו לאו.
ובתלמוד ירושלמי (ברכות פ"א ה"ו): "בר קפרא אמר הקורא לאברהם אברם עובר בעשה. רבי לוי אמר בעשה ולא תעשה [בראשית יז ה] ולא יקרא עוד את שמך אברם הרי בלא תעשה והיה שמך אברהם הרי בעשה. התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם. [נחמיה ט ז] אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם. שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו".
הירושלמי מביא בשם לוי שעובר בעשה ול"ת, ומשיב כדוגמת הבבלי שבעודו במדרגה הנמוכה שנקרא אברם כבר הקב"ה בחר בו.
וכן בבראשית רבה (פר' מו סי' ח): "ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם. בר קפרא אמר כל מי שהוא קורא לאברהם אברם עובר בלא תעשה, ר' לוי אמר בעשה ולא תעשה, ולא יקרא עוד שמך אברם בל"ת, והיה שמך אברהם בעשה, והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם שנאמר (נחמיה ט) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם, דלמא שנייה היא שעד שהוא אברם בחרת בו3, דכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה אלא שנצטוה עליה, דכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה, תני לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא כי אם ישראל יהיה שמך ישראל עיקר ויעקב טפילה, ר' זבדא בשם ר' אחא מכל מקום שמך יעקב כי אם ישראל, יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו".
וכן פסיקתא זוטרתא (לקח טוב, בראשית פרק יז סימן ה): "ולא יקרא עוד שמך אברם. מיכן אמרו כל הקורא לאברהם אברם עובר בלא תעשה: והיה שמך אברהם. בעשה. ומה שאמרו אנשי כנסת הגדולה אתה הוא ה' אלהים אשר בחרת באברם (נחמיה ט ז), סיפור הוא, כלומר היה אברם שמו וקראת שמו אברהם".
ב. מדוע לא נמנו במניין המצוות
בספר כפתור ופרח (פרק מב) כתב: "מסכת ברכות סוף פ"ק (י"ג, א), תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר (בראשית יז, ה) והיה שמך אברהם, רבי אלעזר אומר עובר בלאו לא יקרא עוד שמך אברם (שם). ובבראשית רבה פרשת ע"ה, רבי לוי אומר בעשה ולא תעשה, לא יקרא עוד שמך אברם בלא תעשה, והיה שמך אברהם בעשה. ומיהו הר"ם לא מנאם בספר המצות שלו ולא רבי שלמה (=אבן גבירול) בחרוזותיו"4.
עולה לפי הכפו"פ שמחשיבן כמצוות מן התורה ועל כן מתקשה מדוע מוני המצוות, הרמב"ם ור"ש אבן גבירול לא מנאון.
אף המהרש"א בח"א בברכות בסופן ציין: "ודע כי הקורא לאברהם אברם לא זכרוהו הפוסקים דאית ביה לאו ועשה ואפי' לא היה רק אסמכתא בעלמא הוה להו להזכיר דאית ביה מיהא איסורא וצ"ע".
וכן הדגול מרבבה (או"ח סי' קנו ס"א) העיר על המג"א: "(מג"א ס"ק ב) הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולאו. לא מצאתי זה במנין המצות, ועיין בשיורי כנסת הגדולה [או"ח] בסוף הספר בכללים נפרדים אות כ"ה".
ועוד הקשה בצל"ח (ברכות יג ע"א): "שם תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם וכו'. הרי"ף והרא"ש השמיטו כל זה ולא הביאו כלל, והדבר תמוה למה לא הביאו והלא הוא דבר הנוהג לידע לזהר שלא לקרוא לאברהם אברם, וגם הרמב"ם לא הזכיר דבר זה בחיבורו הגדול. וגם תימה על רבינו הגדול שלא הזכיר דין זה בסמ"ק שלו במנין המצות, וכן כל מוני המצות לא הזכירו מצוה זו כלל, ולפי מספרם שנשלם להם מנין תרי"ג בלי מצוה זו, א"כ ניתוספו שתי מצות אחת עשה ואחת לא תעשה, ושום פוסק לא הזכיר איסור זה רק המג"א בסימן קנ"ו [ס"ק ב'. וע"ש בהגהות דגול מרבבה]. והבאר שבע בדף ל' ע"ד כתב שמדלא מנאום מוני המצות מכלל שהוא רק אסמכתא בעלמא, ודבריו דחוקים, ועוד אכתי מה יענה למה השמיטו הרי"ף והרא"ש איסור זה, ואטו איסור דרבנן אינם מעלין בחיבורם, ופשיטא שקשה על הרמב"ם שלא הזכירו בחיבורו הגדול, והמהרש"א בחי' אגדות נשאר בצ"ע בזה".
ג. חומרת ההלכה ומדוע לא נמנית במנין המצוות
הצל"ח בפלפולו הראה שהרי"ף והרמב"ם סברו שדברי בר קפרא ור' אליעזר אינם להלכה ולכן אף לא החשיבו זאת כאיסור מדרבנן.
בס' פרחי כהונה (ברכות יג ע"א לרב רחמים חי חויתה הכהן) באר כנו"ב בצל"ח: "הקשה מהרש"א בח"א על הפוסקים שהשמיטו האי מימרא דב"ק ודר"א דכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ע"ש ונ"ל דס"ל דהאי מימרא חולקת על דברי רבנן דלעיל דקאמרי לא שיעקר יעקב וכו' וא"כ הה"נ באברהם והגם דרש"י כתב שם דהיינו טעמא משום דהדר אהדריה קרא מ"מ ילפינן משם דלשון לא יקרא אינו עקירה וראיה מדילפינן גבי יציאת מצרים לימות המשיח דקאמר קרא ולא יאמר עוד וכו' והגם דהפוסקים פסקו כבן זומא דאית ליה דאין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח מ"מ מדמצינו בברייתא ששתק ולא השיב על דבריהם משמע דלא פליג עלייהו אלא דלא משמע ליה לרבות ימות המשיח כיון דאיכא לאוקמי קרא דכל לרבויי לילות ודו"ק".
וא"כ לפי הסבריהם אין הלכה כאותה מימרא בש"ס ובמדרשים.
הפמ"ג בביאורו על הש"ס ראש יוסף (ברכות יג ע"א) דן: "כל הקורא לאברהם אברם וכו' י"ל אם הוא לאו גמור או אסמכתא".
הביא בשיירי כנה"ג (סוף או"ח בכללים נפרדים סימן כה): "כתב הרא"ם בפירוש התורה בפסוק לא תטע לך אשרה כל עץ, דהיכא דאמרינן עובר בלא תעשה היינו מדאורייתא. אבל באר שבע דף לד ע"ב כתב דבפרק אין עומדין אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תעשה, ובספ"ק דברכות אמרינן כל הקורא אברהם אברם עובר בלאו, וכן בפרק חלק, המחזיק במחלוקת עובר בלאו, ואינו אלא מדרבנן הואיל ולא מנאום מוני המצוות".
וכן הפרי חדש (או"ח סוס"י סז) כתב: "כדאמרינן בסוף פרק קמא דברכות [יג, א] הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ובלאו, וכן בפרק קמא דיומא [יט, ב] השח שיחת חולין עובר בעשה, וכיוצא טובא, דאם איתא דהוי מדאורייתא אם כן טפי רבותא הוה ליה לאשמוענין התנא כחא דר' יהודה, אלא ודאי אסמכתא בעלמא היא".
וכן בשו"ת פנים מאירות (ח"א סימן כו ד"ה ובס"מג ראיתי): "וקשה דהא אר"א כל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד שמך אברם לימני' נמי בשס"ה לאוין אלא ע"כ דהני קראי אסמכתא בעלמא נינהו ולא מלקינן עליהו".
ובשד"ח (מערכת הל"ד כלל קלז) הביא שהמהרש"א וכן הצל"ח תמהו מדוע לא הביאו את הכלל של כל הקורא והביא מהפר"ח שהוא אסמכתא בעלמא והביא מרב אחד שהוכיח שהוא מן התורה שאל"כ לא קשה בגמרא הקושיא מנחמיה שקרא אברם.
וכן כתב בעיון יעקב (לבעל שו"ת שבות יעקב) את דברי המהרש"א שאפילו הוא רק איסור מדרבנן היה על הפוסקים להביאו. ומוסיף: "וליכא למימר דליכא איסורא אלא בעודו אברהם בחיים חיותו ולא לאחר מיתתו דא"כ מאי מותיב ר' יוסי מפסוק דנחמיה שאמר אשר בחרת באברם כיון דהיה אחר מיתתו ולפי מה שכתבו תוס' במועד קטן דף כ דאין למדין מפסוק שקודם מתן תורה יש לומר שזה ג"כ דעת הפוסקים עיין בתשובתי שבות יעקב חלק א סימן כ"ו".
וכך כתב בבן יהוידע: "נ"ל דאין זה נוהג אלא בזמן שאברהם אבינו ע"ה עודנו חי בעוה"ז קודם שנפטר, וכן נמי נוהג לאחר תחיית המתים. ואע"ג דהרמב"ם כתב הלכתא למשיחא מ"מ דין זה שישנו בתחיית המתים שהוא אחר ביאת המשיח לא כתבו. ולפ"ז שפיר פריך מן פסוק דנחמיה כי נחמיה הוא ספר אחד מן הכ"ד ואין בטל לעתיד לבא וגם אחר התחיה יהיו לומדים בו כשאר הנ"ך דאין בטל לימודם לעתיד לבא. ואותו זמן אברהם אבינו עליו השלום חי ואיך קורין אברם ומשני דבר זה לא אכפת.
וז"ל הרב פערלא בביאורו לספר המצוות לרס"ג (עשין עשה לא לב ד"ה וע"פ מה): "וע"פ מה שביארנו נראה ג"כ במש"כ הרשב"ץ ז"ל בזהר הרקיע (עשין סי' פ"ה) וז"ל: וכמו שלא מנינו במנין המצוות מצוות שהם מדברי קבלה לפי שלא נאמרו למשה מסיני בפירוש. כן אין ראוי למנות מה שנאמר קודם נתינת התורה. כיון שלא נאמר בסיני. ע"כ לא נכניס במנין המצוות מה שאמרו בראשון מברכות כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והי' שמך אברהם. שהרי עם אברהם היה מדבר. ואין ספק שלא נאמר בסיני ואינו דומה למצות פרו ורבו. ואף על פי שנאמר לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמר ולא לב"נ. לפי שזה הלשון מוכיח שעם אברהם היה מדבר עכ"ל עיין שם. מבואר מדבריו דס"ל דקרא דוהי' שמך אברהם עשה גמורה היא. והי' ראוי למנותה במנין העשין. אם לא משום שלא נאמרה אלא קודם נתינת התורה"... ולאחר שנו"נ בדברים מסיק:
"ומעתה א"כ זהו ביאור דברי הרשב"ץ ז"ל. שכתב דאין ראוי למנות מה שנאמר קודם מתן תורה. אף על גב דיש לנו הוכחה דמסיני ואילך ניטלה מבני נח ונאמרה לישראל. אי משום דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. או מהוכחה אחרת. מכל מקום כיון דאין מצוה זו מפורשת בתורה שנאמרה לישראל בסיני. אינה נמנית במנין תרי"ג מצות. ע"כ לא נכניס במנין המצוות מה שאמרו הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והי' שמך אברהם. שהרי עם אברהם היה מדבר. דבהדי' כתיב בההוא קרא והי' שמך אברהם. הרי דלאברהם עצמו הוא דקאמר הכי. ואם כן ע"כ לא שייך לומר דמעיקרא כשנאמרה העשה לא נאמרה אלא בסיני לישראל. ולא יתכן אלא לומר דאע"פ דמעיקרא לב"נ נאמרה. מכל מקום אח"כ נאמרה בסיני בע"פ למשה. וניטלה מב"נ. וכיון דמעתה אין עשה זו מפורשת בתורה אינה נמנית במנין תרי"ג"...
עולות לפנינו שלש דעות עקרוניות: האחת שאין הלכה כמימרות אלה כלל ולכן אין שום חיוב (צל"ח ופרחי כהונה), השניה שזו אסמכתא ולא דין תורה וחיובו מדרבנן (באר שבע, ראש יוסף, כנה"ג, פר"ח) ודעה שלישית שזה חיוב מן התורה רק לא נמנה במניין המצוות. דעה נוספת מעט משונה היא הדעה שהאיסור נהג רק בחיי אברהם אבינו, או בחייו ולאחר תחית המתים.
ועי' ס' דף על הדף (ברכות יג ע"א).
ד. פסיקת האיסור להלכה
המגן אברהם (סי' קנו ס"ק ב) פסק: "הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולאו (ספ"ק דברכות)".
וכן הפרי חדש (או"ח סי' סז) פסק: "הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ובלאו".
ובשו"ת יביע אומר (ח"ב, יו"ד סי' טז, ח) כתב: "ומ"ש עוד בשו"ת פני מבין, דההיא דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה, אינו אסור ממש וכו'. לכאורה קשה דהא עובר בעשה קאמר. וצ"ל דס"ל כמ"ש הגאון באר שבע (ספ"ק דתמיד) דלאו עשה ממש קאמר. ע"ש. וע"ע בשיורי ברכה א"ח (סי' קנו). ובס' טוב עין (סי' יח אות נ). ע"ש. אלא דמ"מ הרי לא גרע מאסמכתא בעלמא, ואיסור דרבנן מהיא איכא. וא"כ מה טעם השמיטוהו הפוס'. והנה כבר עמדו בזה הכפתור ופרח (פרק מב). והמהרש"א בח"א (ברכות יג). וה' באר שבע שם. וע' להרשב"ץ בס' זוהר הרקיע (סוף מצות עשה, אות פה) שכ', שאין ראוי למנות מה שנאמר קודם נתינת התורה, כיון שלא נאמר בסיני. ולכן לא נכניס במנין המצות, מ"ש בברכות (יג) כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכו'. שהרי עם אברהם היה מדבר. ע"ש. וע' בשו"ת מהרי"ל דסקין בקונט' אחרון (סי' יט) בהערה שם, שתי' קו' המהרש"א הנ"ל, כי לא נאסר אלא בפניו של אברהם אבינו ולא לאחר מיתה. ע"ש. ולכאורה תמוה מקושית הגמרא שם מדכתיב אשר בחרת באברם. וע' תולדות זאב ובן יהוידע שם... והנה מהרצ"ח שם כ' לתרץ שאין למדין מקודם מתן תורה. וכמ"ש ג"כ הרמב"ם פ' גיד הנשה, שאין עלינו חוב אלא מה שאסרה תורה עלינו בסיני וכו'. ע"ש. ומשמע דר"ל דהאי מ"ד ס"ל דלמדין מקודם מ"ת. ומש"ה פריך ליה נמי מנחמיה. וכ"כ ה' עיון יעקב. (ושם כ' לדחות שאין לומר כתי' מהרי"ל דיסקין, מטעם שכתבנו. ע"ש.) ועמ"ש מהר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ג (סי' כח דמ"ט ע"א). ע"ש. ועכ"פ לכ"ע הוא איסור גמור. ושלא כדברי ה' פני מבין הנ"ל".
עולה שלמעשה נקטינן שהוא איסור גמור לפחות מדרבנן.
וכך סיכם את ההלכה בשו"ת מנחת יצחק (חד סי' ל):
"(ד) אמנם לעיקר האיסור של הקורא לאברהם אברם וכו', מבואר מדברי הפוסקים הנ"ל, דנקטו כן להלכה למעשה, – אבל ראיתי במהרש"א בחידושי אגדות (ברכות י"ג ע"א ד"ה עובר), שתמה על מה שלא זכרוהו הפוסקים, לאיסור דהקורא לאברהם אברם, ואפילו לא הי' רק אסמכתא בעלמא, הוה להו להזכיר, דאית בי' מיהא איסורא וצ"ע ודו"ק עכ"ד, – והנה מה שכתב דהוי רק אסמכתא בעלמא, כן פשיטא לי' להפר"ח (סוס"י ס"ז), אבל גם איסורא הי' להו להזכיר, – וראיתי בדגול מרבבה על המג"א שם, שהעיר על מה שהעתיק איסור הנ"ל, בזה"ל, לא מצאתי זה במנין המצות, ועי' בשיורי כנה"ג (בסוף הספר בכללים נפרדים אות כ"ה) עכ"ד, ולא נודע אם כוונתו להשיג על ההלכה למעשה בזה, או רק להערה בעלמא, במה דלא הוזכר במנין המצות, – אבל דבריו מבוארים ביתר שאת בצל"ח (ברכות שם), דחולק על עיקר ההלכה כדלהלן".
"(ה) דהנה הצל"ח שם האריך להוסיף להפליא בזה, על הרי"ף והרא"ש דהשמיטו כ"ז, ולא הביאו כלל, והדבר תמוה, הלא הוא הדבר הנוהג, לידע ליזהר שלא לקרוא לאברהם אברם, וגם הרמב"ם לא הזכיר דבר זה, בחבורו הגדול, וגם תימא על רבינו הגדול שלא הזכיר דין זה בסמ"ק שלו בענין המצות, וכן כל מוני המצות לא הזכירו מצוה זו כלל, ולפי מספרם שנשלם להם מנין תרי"ג בלא מצוה זו, א"כ נתוספו שני מצות, אחת עשה ואחת ל"ת, ושום פוסק לא הזכיר איסור זה, רק המג"א (בסי' קנ"ו), והבאר שבע (בדף למ"ד ע"ד), כתב, שמדלא מנאום מוני המצות, מכלל שהוא רק אסמכתא בעלמא, ודבריו דחוקים, ועוד אכתי מה יענה למה השמיטו הרי"ף והרא"ש איסור זה, ואטו איסור דרבנן אינם מעלים בחיבורם, ופשיטא שקשה על הרמב"ם שלא הזכירו בחיבורו הגדול, והמהרש"א בח"א נשאר בצ"ע בזה, – וכן קשה לו הרבה, על דברת הש"ס שם, אברם הוא אברהם (ד"ה א' א'), בתחילה וכו', דמה ענינו להך דלעיל, – וחידש לומר שזה סיפי' דברייתא דלעיל, והמה דברי חכמים שהשיבו לבן זומא, שאברם הוא אברהם, שאפילו אחר שקראו הקדוש ברוך הוא אברהם, עדיין אברם הוא אברהם, שלא נעקר שם אברם ממנו, ובן קפרא ור"א ס"ל כבן זומא דנעקר יציאת מצרים לגמרי, כי לא ילפינן מיעקב, דשאני יעקב דאהדרי' קרא, אבל אברם דלא אהדרי' קרא, אברם איננו אברהם, ועובר בעשה או ל"ת, – והחזיק דבריו עפי"ד התוספתא שם (פ"א), דמפורש כדבריו, דבתר דקאמרי, לא שתעקר יצי"מ וכו', איתא, כיוצא בו ולא יקרא עוד שמך יעקב וגו', כיוצא בו א"ת ראשונות וגו', כיוצא בו שרי אשתך וגו', כיוצא בו לא יקרא עוד שמך אברם וגו', בתחילה אב לארם וכו', ואעפ"י שחזר וקראו אברהם, אברם אינו לגנאי וכו' עיין שם, – ובזה האריך להוכיח דהלכה כחכמים, דדרשו כל ימי חייך היינו לימות המשיח, – לא מיבעי' להרי"ף והרא"ש, דביאר דעתם, דס"ל דאין יציאת מצרים נוהג בלילות, אלא אף להרמב"ם דס"ל (בפ"א מק"ש), שמזכירים יצי"מ בלילות, מ"מ בהך דרשה דכל ימי חייך, ס"ל כחכמים דלהביא ימות המשיח, – וממילא ליתא לדבן קפרא ור"א, ומותר לקרות לאברהם אברם עייש"ה, וכן כתב התורה תמימה (לך י"ז ה'), בלשון, ולי נראה פשוט, דכפי המתבאר מתוספתא (ברכות פ"א), לא קיי"ל כל דין זה עיין שם, וחידוש שלא ראה שכבר קדמו הצל"ח כן".
"(ו) אמנם חוץ מגדולי האחרונים הנ"ל, לא ראיתי עוד שיסברו כן, – ועי' בתשו' שבות יעקב (ח"ב סי' מ"ט), באמצע התשובה דמוכח דלא ס"ל כן עיין שם, – וגם בנוגע לדברי התוספתא, ראיתי בחי' והגהות מבעל מלא הרועים (ברכות) שם, דמפרש על מה דאיתא בתוספתא שם, ואף על פי שחוזר וקורא לאברהם אברם, אינו לגנאי אלא לשבח, נ"ל, דהאיסור להקורא אברהם אברם, שמזלזל בו, שנקרא אברהם לחשיבות, שנעשה אב המון גוים, וגם שניתנו לו ה' אברים, שאינן בידו של כל אדם, וכמ"ש רז"ל, אבל כאן קורהו לשבח אברם וכו', ובכה"ג אינו עובר, דעיקר האיסור הוא הזלזול וכו' עיין שם... ".
"ושוב התבוננתי באלי' רבה ובמשנה ברורה (סי' קנ"ו), שהעתיקו הרבה דינים המבוארים במגן אברהם שם, ואת הדין של הקורא לאברהם אברם וכו', לא העתיקו, כנראה שגם להם לא פשיטא להו, את חומר האיסור להלכה, אבל י"ל דאין ראי' מהשמטה וצ"ע".
ה. מה ההבדל בין אברהם לשרה ויעקב שבהם אין איסור בשמם הקודם
הפמ"ג בביאורו ראש יוסף העיר: "ועיין בעין יעקב במהרש"א ורי"ף בזה למה כן באברהם דווקא ולא בשרה ויעקב יע"ש".
המהרש"א בחידושי אגדות (ברכות יג ע"א) באר: "עובר בעשה כו' עובר בלאו כו'. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כדמוכח בירושלמי ובב"ר ויש לדקדק באלו שינוי השמות דמ"ש באברהם שנעקר הראשון לגמרי ועובר בלאו ע"ש אברם ומ"ש ביעקב דהראשון טפל והב' עיקר כדאמרינן לעיל ומ"ש בשרה דלא נעקר שם הראשון רק לגבי אברהם כדאמרינן הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם כו' והנראה ע"פ מה שבארנו ששינוי השם דאברהם הוראה להיות לגוי גדול אב המון גוים כמ"ש בתחלה נקרא אברם אב לארם אינו מוליד בן ליורשו ולזה נעקר זה השם לגמרי שלא למעט שפע כח אלהי שניתן לאברהם להיות אב להמון גוים אבל שינוי שם של יעקב אינו רק על שם השררה והחשיבות כמ"ש כי אם ישראל יהיה וגו' כי שרית וגו' וע"כ אין לחוש לקרותו בשם הראשון אלא שיהיה שם השררה עיקר ושם השפלות מלשון עקב יהיה טפל לו ושינוי שם דשרה נמי אינו אלא ע"ש השררה כמש"ל ואין לחוש לקרותה בשם שרי אלא אברהם שחשב כי הבטחה שנאמרה לו מפי הקדוש ברוך הוא יתקיים בבנו ישמעאל כמה שכתוב לו ישמעאל יחיה לפניך ע"כ בא לו לבד הצווי שיעקר דבר זה מפיו ושלא יקרא הוא אותה שרי אלא שרה כי ממנה יבא לך השררה והחשיבות לכל העולם כשתלד לך את יצחק וע' בע"י וביפה מראה בזה ואין להאריך".
וכך כתב בענף יוסף (על עין יעקב): "הקשו כל המפרשים למה הקפיד הקב"ה גבי אברהם שלא לקרותו אברם וגבי יעקב לא הקפיד ונשאר לו גם שם יעקב. ונראה לתרץ ע"פ מה דאיתא דאות ה' נטל הקב"ה משמו הגדול ונתנו לאברהם. ולכן הקפיד הקב"ה שלא לגרוע אותו האות שהוא משמו הגדול. משא"כ שם ישראל אין בתוכו שום אות משמו הגדול רק היו"ד. והיו"ד היא ג"כ בשם יעקב, ולכן לא הקפיד הקב"ה (סמיכות חכמים)".
ו. קריאת שם אברהם ולא אברם כציווי לדורות
נשאלת השאלה האם מותר לקרוא בימינו לבן בשם אברם ולא בשם אברהם הן לכתחילה, והן אם שמו אברהם לקרותו אברם או אברמל.
הביא בשו"ת יביע אומר (ח"ב יו"ד סי' טז, ח): "וכל קבל דנא ראיתי בחי' מהר"ץ חיות (גטין נ) במ"ש שם, והתני אברם חוזאה, והגיה בסדר הדורות דצ"ל אבימי. וכ' שטעמו משום שכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה. ע"ש. ומשמע שאף לאחרים ששמם אברהם ישנם בכלל זה. [וי"ל]. וכ"כ בשד"ח (מע' כ כלל פג). ע"ש. וביפה תלמוד ברכות (יג). וביפה ללב ח"ד (סי' קכט ס"ק טז). ע"ש".
<וכך כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' קנו ס"ק כה): "עוד כתב במג"א (שם) "הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולאו (סוף פ"ק דברכות). ואין האיסור אמור אלא כשכוונתו על אברהם אבינו (כה"ח סקי"ד בשם דברי מנחם), ואומר כן דרך זלזול ח"ו (שו"ת מנח"י ח"ד סי' ל', וכגון שכותב אברהם אבינו בשפות העמים שעפ"י כתיבתם אין מתבטאת האות ה' בכתיבה, שאין בזה איסור כיון שאין כוונתו לשם זלזול), ולכן אין איסור כלל לקרוא לאדם ששמו אברהם בקצרה 'אברם' או בשאר כינויי חיבה שנשמט אות ה' מהביטוי (שם, ושכ"ה בשד"ח מע' כ' כלל פ"ג), וכן ליכא איסור לתת שם 'אברם' אם אין כוונתו ע"ש אברהם אבינו או אין כוונתו לשם גנאי וזלזול (שו"ת מנח"י שם, ועיי"ש דכגון שרוצה לקרוא לבנו ע"ש אחד ששמו אברהם אך יש סב שקיים ששמו אברהם, ליכא איסור שיקרא לו 'אברם'), וחזינן בגיטין (נ א) אמורא בשם 'אברם חוזאה' ".
בשו"ת מנחת יצחק (חד סי' ל) נשאל כך: "וע"ד שכתב כהד"ג שליט"א בזה"ל, אבקשו שיאבה בטובו להשיב לי בהזדמנות הראשונה, אודות ספרי לימוד באנגלית, שלומדים היסטוריה בישיבות קטנות בפה, וכותבים, על אאע"ה ABRAM בלא H, אם אין זה נכנס בגדר איסור, מה שאמרז"ל, כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, – ואולי ההקפדה דוקא בלה"ק, שיש משמעות לאות ה' כדרשת חז"ל אב המון גוים, משא"כ להבדיל אותיותיהם אין להם שורש וענף, ומה יעשו בלשונות האומות שאין להם מבטא H בכלל, רק קורין ל – H, גע (=רוסיה), ונשמע ABRAGAM אבקשו שיאבה ברוב צדקתו לברר הדבר במוקדם מפני שנוגע למעשה עכלה"ט".
"(א) הנה אף דבודאי לכתחילה אין נכון כן, וגם כפי מה שאמרו בקיאים בתרגום האנגלית, מתרגמים בכל פעם על אברהם ABRAHAM, ובודאי טעות נזדקרה בתרגום האנגלית דשם, – אבל אין להרעיש על זה, – דהנה אף דהעתיק המג"א (סי' קנ"ו) להלכה, מה דאיתא (ספ"ק דברכות), הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ול"ת עיין שם, – וכן ראיתי בס' בית שמואל (א"ע שמות אנשים אות א'), שכתב, אברהם, כן יש לכתוב מן הסתם, שכולם נקראו על שם אברהם אבינו, שאמר הקדוש ברוך הוא, ולא יקרא עוד את שמך אברם, והי' שמך אברהם, וכתב מהרש"ל אם לא שיש בקבלה שאותה המשפחה נקראו בשם אברם על איזה סיבה, כי לפעמים אביו חי ונקרא אברהם, ושם אבי אשתו ג"כ אברהם ומת, ורוצה לקרות בנו אחריו, לכן נקרא שמו אברם ע"כל, – ובטיב גיטין שם, כתב דכ"כ בס"ט בשם רש"ל ודמש"א עיין שם, – וע"ע בטיב גיטין (באמצע אות ל'), שכתב בזה"ל, ואפשר לומר דוקא התם, דעיקר תולדות שם זה, הוא אברהם, והקורא לאברהם אברם עובר בעשה, ואין מקום לשם אברם כלל, רק שנאמר שבא ע"י איזה סיבה וכו' עיין שם.
"(ב) וראיתי בשדה חמד (מע' כ"ף כללים כלל פ"ג), דהוכיח מדברי הפוסקים הנ"ל, דמה שאמרו כל הקורא, אינו לאינש דעלמא דנקרא בשם אברהם וכו' עצמו, אלא כל הנקרא בשמו, הרי הוא בכלל כל הקורא וכו', והרב דברי מנחם (בד' פ"א או ט"ו) כתב בשם הרב אורות אלים, דרבים אין נזהרים בזה וכו' ולמיחש בעי וכו', וכתב על דבריו, ואתמהה דפשוט מה שאמרו כל הקורא, אינו לאינש דעלמא דנקרא בשם אברהם וכו' עיין שם, ולפי הנז"ל, נראה דצדקו דברי הרב אורות אלים וק"ל עכ"ל, – – אמנם כנודע, גם אצל מדקדקים, אנו רואים שקורים לכינוי את בניהם, בשם אברם לקיצור השם מאברהם, או אברמיל, לשם געגועים (=שם חיבה, עי' שבת סו ע"ב) וכיב"ז".
"והנראה לענ"ד בזה, דבודאי אין איסור לקרוא את בנו בשם עריסה, אברם, כמ"ש הפוסקים הנ"ל, באם יש איזה סיבה לזה כנ"ל, וגם מצינו (בגיטין נ' ע"א), והתני אברם חוזאה עיין שם, כמו שציין לזה בתשו' מהר"י ברונא שהביא בס"ש, והובא ג"כ בט"ג שם (אות ד'), וע"כ הטעם, דרק אם קורא בנו אברהם, על שם אברהם אבינו, אז יש איסור לקרוא בשם אברם, ולא אם נקרא בכוונה לא על שם אברהם אבינו, וכ"כ בחדושי מהר"צ חיות (לגיטין) שם, וחידוש שלא הביא מתשו' מהר"י ברונא לראי' לדבריו, דהגרסא, אברם חוזאה, ולא אבימי חוזאה, כמו שרצה להגיה בסדר הדורות עיין שם, – ובזה נראה דאף דבנוגע לעיקר השם, כתבו הפוסקים הנ"ל, שכולם נקראו על אברהם אבינו כנ"ל, אבל בודאי מה שמקצרין השם, או קורין לגעגועים, בזה מכוונים רק לבניהם בעצמם, ולא לכוונה על אברהם אבינו ואין איסור בדבר כנלענ"ד".
ועולה מדבריו שדוקא אם רוצה לקרוא על שם אברהם אבינו וקורא אברם עובר באיסור.
מסקנות
א. בדפי לימוד או בהרצאות או סתם בשיעורים כאשר מדברים על אברהם אבינו אסור לקרותו אברם, אף שעוסקים בעת שנקרא כך, אלא יש לקרותו אברהם. ב. לגבי קריאת שם יש מחמירים שאף לבן שנולד או לאדם ששמו אברהם לא לקרותו אברם או אברמל וכד' אם נקרא על שם אברהם אבינו. אולם אם נקרא על שם אדם אחר ששמו היה אברהם, או סתם ככינוי חיבה – אין צריכים להחמיר.
ג. מותר לקרוא אברם לילד בברית המילה אם אינו קרוי על שם אברהם אבינו, וכמובן להמשיך ולקרוא לו כך.