חבל נחלתו יח ג

<< · חבל נחלתו · יח · ג · >>

סימן ג - ותערב לפניך עתירתנו

שאלה

מהי התוספת 'ותערב לפניך עתירתנו' וכו', מי תקנה, האם יש לחתום בה בברכה מיוחדת, מתי היא נאמרת, ואלו עדות קבלוה עליהם?

א. נוסח תפילת ותערב

כתב הר"י עמדין בסידורו בית יעקב (מוסף לשלש רגלים עמ' רנז) שכך הוא נוסח הבקשה:

"ותערב לפניך (נ"א עליך2) עתירתנו כעולה וכקרבן. אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות. והש"ץ מסיים: בא"ה שאותך לבדך ביראה נעבוד".

נראה שברכה זו היא הרחבה של ברכת רצה – ברכה ראשונה מג' ברכות אחרונות של תפילת עמידה. ונעמוד בהמשך מתי היא נאמרה, וכן ביחס לחתימתה ששונה בתכלית מהחתימה הרגילה: 'המחזיר שכינתו לציון'.

ב. מקור אמירת ותערב

במחזור ויטרי שהוא המקור הקדום ביותר שמצאתי, מופיעה אמירת 'ותערב' שלש פעמים:

בשחרית של כל יום (סימן פט ד"ה ברוך אתה): "רצה י"י אלהינו בעמך ישר' ובתפילתם והשב העבודה לדביר ביתך ואישי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון ותהי לרצון תמיד עבודת ישר' עמך. ואתה ברחמים תחפץ בנו ותרצינו. ותערב לפניך עתירתינו כעולה וכקרבן אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים ואתה ברחמים תחפוץ בנו ותרצינו. (כאן או' יעלה ויבא): ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים כמאז בא"י המחזיר שכינתו לציון".

במוסף של ראש השנה (סימן שמז ד"ה ובכן תן): "רצה וכו'. ותערב לפניך עתירתינו כעולה וכקרבן. אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים. ואתה ברחמים תחפוץ בנו ותרצינו. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים כמאז. ושם נעבדך כימי עולם וכשנים קדמוניות. ב"א י"י שאותך לבדך ביראה נעבוד".

ובמוסף של יום הכיפורים (סימן שנא ד"ה ובכן תן): "רצה י"י אלהינו בעמך ישר' ובתפילתם והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון ותהי לרצון תמיד עבודת ישר' עמך ותערב לפניך עתירתינו כעולה וכקרבן אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים ואתה ברחמים תחפוץ בנים ותרצינו ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים כמאז. ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות ב"א י"י שאותך לבדך ביראה נעבוד".

ויש להעיר שבכל יום היה חותם כחתימה הרגילה, ור"ה ויו"כ בחתימה מיוחדת.

עדויות למנהג זה יש לפנינו גם מזמן מהר"ם מרוטנברג (ספר מנהגים דבי מהר"ם ראש השנה ד"ה ואין אומ') ובני דורו (ספר המנהגים חילדיק3) ואחריהם בספר המנהגים (טירנא4) ואחריהם במהרי"ל כמובא בספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות תפילת יום טוב ד"ה [ה] נוהגין): "נוהגין לומר ביום טוב ותערב דוקא למוסף ולא ליוצר, וכן בתשב"ץ5".

ומהם ליהדות אשכנז.

בקובץ צפונות ב הופיע מאמר של הרב הרשלר שההדיר מכת"י 'קובץ מנהגי וורמייזא ומגנצא דבי רש"י ורבותיו ומנהגי אשכנז של הרוקח'. הוא קובע בהקדמתו לקובץ המנהגים שהוא דומה מאד לספר 'מנהגים דבי מהר"ם' ויש מקבילות רבות ביניהם. באות נז בקובץ המנהגים כתוב:

"ותערב לפניך אומר החזן בכל המועדים בתפילת מוסף, וביום הכפורים בד' תפילות".

ובדרכי משה (הקצר, או"ח סי' תרכ אות א): "וכתוב במנהגים (ר"א טירנא מנהג יו"כ עמ' קיב) ובשחרית (=של יו"כ) עולים לדוכן ואין נוהגין לומר ותערב".

הרמב"ם והטור וכן השו"ע לא הזכירו אמירת ותערב. וראיתי בסידור עבודת ישראל שמנהג פפד"מ לאומרו, משמע שאף בקהילות אשכנז לא פשט בכולן.

ג. מתי נאמרת ברכת ותערב

כתב הלבוש (או"ח סי' תפח ס"ג) בדיני פסח: "וקודם שיתחיל החזן רצה עולים לדוכן, ואומר השליח צבור ברצה ותערב לפניך, ואומר בלחש ברכנו בברכה עד כהנים, בזמן שהקהל עונין אמן על ברכת ההודאות, וקורא כהנים... ".

וכן לגבי סוכות כתב הלבוש (או"ח סי' תרנט): "ומתפללין הציבור מוסף ג' ראשונות וג' אחרונות וקדושת היום באמצע, אתה בחרתנו, ומפני חטאינו וכו', את מוסף יום חג הסוכות וכו' כאמור ובחמשה עשר יום לחדש הזה וכו', ומחזיר ש"ץ התפילה ותערב לפניך וכו', ועולין לדוכן".

וכן בשמ"ע כתב הלבוש (או"ח סי' תרסח ס"ב): "את מוסף יום שמיני חג עצרת הזה ביום השמיני וכו', ותערב, ועולין לדוכן".

(ונראה שה"ה לגבי שביעי ש"פ ושבועות שלא הזכיר).

וכן בהלכות ראש השנה במוסף כתב הלבוש (או"ח סי' תקצב ס"ב): "ואומרים רצה ותערב לפניך וכו' ושם נעבדך, ועולין לדוכן",

וכן ביו"כ במוסף כתב הלבוש (או"ח סי' תרכא ס"ו): "ואחר העבודה מתחיל לומר סליחות, והוידוי, ומחול, עבודה, ותערב, והודאה, ועולין לדוכן".

ולגבי מנחה ביו"כ כתב הלבוש (או"ח סי' תרכב ס"ג): "ואין אומרין ותערב, שאין נשיאת כפים במנחה". נראה שהמנהג היה להוסיף בקשת ותערב בברכת רצה ה' ברכת עבודה בתפילת העמידה ואמירתה היא במוסף בלבד בימים טובים ור"ה ויו"כ.

ד. תלות ותערב בברכת כהנים

כתב המגן אברהם (סי' קכח סוס"ק עד): "בזמן שאין שם כהן א"א ותערב (ר"ב לובלין סימן ל')".

וכן הובא משמו באליה רבה (סי' קכח ס"ק פט). וכן כתב אף המשנה ברורה (סי' קכח ס"ק קעג): "כתב בתשובת מהר"מ לובלין כשאין כהנים במוסף לעלות לדוכן נוהגים שאין אומרים ותערב".

ולכן הלבוש כשכותב על תפילת נעילה בסימן תרכג לא מזכיר שאומרים ותערב, ומסביר שאין אצלם נשיאות כפים בנעילה משום שהם מסיימים הרבה לאחר שקיעה ואין נשיאות כפים בלילה.

למדנו מדבריהם ש'ותערב' היא בקשה המצורפת דוקא לברכת כהנים ובחו"ל בקהילות אשכנז שהיו עולים רק במוספים אז הוסיפו בקשה זאת במוספי יו"ט ור"ה ויו"כ.

וכך כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' תרסט אות ה) לגבי ותערב בשמחת תורה: "וכשאין הכהנים נושאים כפיהם במוסף אין אומר הש"ץ 'ותערב' (סי' קכ"ח מ"ב ס"ק קע"ג בשם מהר"ם מלובלין, וכ"ה בלבוש סי' תפ"ח ובסידור יעב"ץ סדר נשיאת כפים ליקוטי מהרי"ח בסדר יום א' דפסח), ויש אומרים שהאומרים אותו אף כשאין כהנים לא הפסידו, ובחוץ לארץ בקהילות הנוהגים שהכהנים נושאים כפיהם בשמח"ת בשחרית לא יאמרו 'ותערב', (לוח א"י להגרימ"ט יום א' דר"ה, אך צ"ע אם יסיים נוסח הברכה 'שאותך לבדך' שאף כשיש כהנים יש המפקפקים בזה עיין בליקוטי מהרי"ח שם בשם הגר"א ובפאת השלחן הל' א"י סי' ב' סעי' י"ז), כי לא נתקן אלא לתפילת מוסף שאומרים בו סדר קרבן מוסף (ד"מ סי' תר"כ, קיצשו"ע סי' קל"ח סעי' ח', אמנם בדרכי חיים ושלום אות ק"פ כותב לומר ותערב בנשי"כ דשחרית (בחו"ל) וכ"כ בסידור כתר נהורא, ועיין שו"ת לבושי מרדכי ח"ג סי' נ"ו).

נראה שהאחרונים נחלקו האם להוסיף ותערב בשחרית ביום שיש בו מוסף אע"פ שלא נהגו בו נשיאות כפים (בחו"ל).

ה. נוסח ברכת רצה בזמן הבית

נאמר במסכת מגילה (יז ע"ב): "דתניא: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר רבי יוחנן, ואמרי לה במתניתא תנא: מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר".

ונזכרה בהמשך גם ברכת עבודה – רצה.

לפי הבריתא הראשונה נוסח ברכות תפילת העמידה הוא מיבנה – לאחר החורבן. לפי הבריתא השניה הנוסח מאנשי כנסת הגדולה. לפי הבריתא השניה מוכרחים לומר שנוסח ברכת רצה השתנה לאחר חורבן בית שני, שכן אין טעם כשהשכינה שורה לבקש על השבת שכינה.

ברכת רצה שנאמרה בזמן בית שני נזכרה בש"ס בכמה מקומות.

שנינו במשנה במסכת תמיד (פ"ה מ"א): "אמר להם (=לכהנים העובדים בבית המקדש) הממונה: ברכו ברכה אחת, והן ברכו קראו עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע ויאמר ברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים6 ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא".

ומפרש רש"י (ברכות יא ע"ב): "ועבודה – בשביל העבודה שעשו היו מברכין אחריה רצה ה' אלהינו עבודת עמך ישראל ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון, אי נמי שאותך לבדך ביראה נעבוד".

וכן בתפארת ישראל (יכין תמיד פ"ה מ"א).

עולה מן הדברים שהחתימה של ותערב לקוחה מתפילת הכהנים בביהמ"ק. חתימת הברכה כנאמר בימינו: ותחזינה... שכינתו לציון, לא היתה נאמרת בזמן המקדש לעומת זאת שתי חתימות הברכות שרש"י מזכיר כנאמרות במקדש יכולות להיאמר אף בימינו.

כהן גדול לקראת סיום העבודה ביום הכיפורים היה קורא בתורה ומברך אחר הקריאה (יומא סח ע"ב במשנה): "ומברך עליה שמונה ברכות: על התורה, ועל העבודה, ועל ההודאה"...

ומפרש רש"י: "ועל העבודה – רצה בעמך ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך7 וכו' שאותך לבדך ביראה נעבוד".

וכן המלך ב'הקהל' היה ג"כ מברך ברכות אלו כאמור בסוטה (מא ע"א): "ברכות שכהן גדול מברך אותן – המלך מברך אותן"8.

וכך כתבו בס' דף על הדף (תמיד לב ע"ב):

"הנה ברכה זאת של עבודה היינו ברכת 'רצה', אבל הנוסח כמובן לא הי' כמו הנוסח שלנו היום: 'והשב את העבודה וכו' המחזיר שכינתו לציון', ונחלקו במהות הנוסח שאמרו אז בבית המקדש. בפירוש הרא"ש כתב שהיו מתפללין רצה שיהא הקרבן ריח ניחוח, ולא היו אומרים 'והשב את העבודה לדביר ביתך', וגם לא היו מסיימין 'המחזיר שכינתו לציון', אלא היו אומרין 'שאותך לבדך ביראה נעבוד (- כמו ב'ותערב'), ברוך אתה ה' שוכן בציון'".

ומוסיף בדף על הדף: "בתוס' יום טוב כתב שהיו מברכין: 'רצה ה"א עבודת ישראל עמך, ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, [ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. תפא"י], בא"י המקבל עבודת עמו ישראל ברצון'. א"נ 'בא"י שאותך לבדך ביראה נעבוד'.

וכ"כ הפסקי תשובות (או"ח סי' קכ): "והנה בזמן הבית המקדש נוסח ברכה זו היתה שונה מעט, וכדאיתא בחז"ל (ברכות י"א ב, יומא ס"ח ב, מד"ר ויקרא פ"ז, מדרש תהילים כ"ט) וחתימתה היתה 'שאותך לבדך ביראה נעבוד', וחתימה זו לא נתבטלה אצל האשכנזים בימי החגים כאשר הכהנים עולים לדוכן שהוא שיור מעבודת הכהנים בזמן המקדש שנשתייר בידינו גם בזמן הזה. והוסיף בהערה: "ואם אין כהנים העולים לדוכן – עיין סימן קכ"ח משנ"ב ס"ק קע"ב שאין לאומרו, ועמש"כ בסי' תקצ"ב הערה 19 שאין קפידא בש"ץ שאמרו אפילו אין כהנים, ויש הנוהגים כן לכתחילה, אבל יחיד שחתם ברכה זו בנוסח זה או אף ש"ץ בתפלת מנחה דליכא נשיאת כפים צ"ע אם חוזר, ובתפילות שהכהנים העולים לדוכן אף שאין המנהג לומר ותערב, וכבא"י בכל יום ויום ובשבתות ותעניות אם סיים הש"ץ שאותן לבדך מסתבר דאינו חוזר".

ו. הקשר בין ברכת רצה לנשיאות כפים

כתב הטור (או"ח סי' קכ): "ברכת י"ז רצה ותקנוה אחר שומע תפלה שכיון שבאת התפלה באה עבודה דכתיב (ישעיה נה) ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים... ונוהגים בספרד שלא לומר רצה במנחה אלא מתחיל ואשי ישראל וכ"כ רב שרירא גאון לומר רצה ה' אלהינו המנהג כאשר כתב רב סעדיה שאין אומרים אותו במנחה אלא במנחה של תעניות ומי שאומרו תמיד לא יפה הוא עושה, ובי"ה במנחה אף על פי שאין נושאין כפיהם נהגו לומר רצה".

"ואיני יודע טעם למנהגם אף על פי שאין נשיאת כפים במנחה מה ענין זה שלא לומר רצה ואי משום הא דאמרינן כל כהן שאין עולה בעבודה פי' ברצה שוב אינו עולה מאי נפקא מינה וכי בשביל שהיו עולין לרצה לא יאמרו אותו כשאין נשיאת כפים".

תמיהתו של הטור הובאה גם באבודרהם וגם בכנה"ג בשם הרשב"א בתשובה סי' תשצז9.

ובאר הבית יוסף (או"ח סי' קכ): "ונוהגים בספרד שלא לומר רצה במנחה אלא מתחיל ואשי ישראל. זה לשון המנהיג (תפלה סי' נט) ראיתי בטוליטולא וכל סביבותיה שאין אומרים רצה כי אם במנחת תענית ולא בשאר מנחה ומתחילין ואשי ישראל ותפילתם וכו' ויראה לי הטעם כי בשעה שאין הכהנים נושאין כפיהם אין לומר רצה לפי שאמרו בפרק אלו נאמרין (סוטה לח:) כל כהן שאינו עולה בעבודה לדוכן שוב אינו עולה ורצה קורא עבודה דעל הקרבנות כתוב (שמות כח לח) לרצון להם לפני יי' וכשמתחיל החזן רצה הם עולים לדוכן ומנחה שבכל יום אין בה נשיאת כפים זולתי במנחה דתענית וכן כתב רבינו סעדיה כמנהג ספרד. אך מה שכתב כי אם במנחת תענית ובמנחת יום הכפורים אף על פי שאין בה נשיאת כפים אין נוהגים בזה בספרד כמוהו ולא בצרפת ובפרובינצא כי אם בשחרית ומוסף ונעילה בכפורים בשעה שהיו נושאין כפיהם אבל במנחת הכפורים שלא היו נושאין אין אומרים וכן בדין אך בפרובינצא ובצרפת נהגו מקרוב לומר ערבית ושחרית ומנחה רצה ולא יתכן בעיני עכ"ל. ונראה שטעם רבינו סעדיה דבמנחת יום הכפורים אומרים רצה אף על פי שאין בו נשיאת כפים כדי שלא לחלק במנחת תענית בין זו לזו. ועכשיו בכל המקומות נוהגים לומר רצה בכל התפילות".

והב"ח (או"ח סי' קכ) תרץ: "ונוהגים בספרד שלא לומר רצה במנחה וכו' ואיני יודע טעם למנהגם וכו'. ולפע"ד נראה לומר טעם הגון דתקנת חכמים מתחלה כך היתה שלא לומר רצה כשאין שם נשיאת כפים דבזה ידעו הכהנים אימתי יעלו לדוכן דכשאומרים רצה הוא יודע דחייבים בנשיאת כפים ועוקר ממקומו מיד לעלות לדוכן לישא כפיהם וכשאין אומרים רצה הוא יודע שאין שם נשיאת כפים ולכן כתב רב סעדיה דמי שאומרו תמיד לא יפה עושה דאין כאן היכר ושום סימן לכהנים אימתי יהיו עוקרים רגליהם ממקומם לעלות לדוכן כשאומר השליח ציבור רצה כיון שאומר רצה בכל התפילות".

עולה לפי הב"ח שאמירת רצה היא סימן לכהנים לעלות לדוכן ולכן רק בתפילה שיש בה נ"כ אומרים רצה, ובמנחה שחששו לשכרות בטלו נ"כ וממילא אין לומר בה רצה.

השולחן ערוך (או"ח סי' קכ ס"א) פסק: "אומרים רצה בכל התפלות, ודלא כאותם שנוהגים שלא לאומרו במנחה".

נראה שהוספת ותערב דומה במקצת לאמירת רצה. את שניהם לא נהגו אלא בתפילה שיש בה נשיאות כפים ואע"פ שלגבי רצה פסק השו"ע שחייבים לאומרו בכל תפילה ותפילה ללא קשר לנ"כ, הרי תפילת ותערב לא נהגו בה אלא כשיש נשיאות כפים, ואולי אף היא נהגו בה כדברי הב"ח – סימן לכהנים לעלות לדוכן.

ז. חתימת ברכת ותערב

הובא לעיל שבמקדש החתימה היתה: 'ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון', או 'שאותך לבדך ביראה נעבוד'. בימינו הנוסח הוא: 'המחזיר שכינתו לציון'. והשאלה היא האם ראוי לחתום כחתימת המקדש או כחתימה שנוהגת ברוב התפילות.

כתב בפאת השלחן (הל' א"י פ"ב הי"ז): "אין לשנות הברכה דסיום עבודה כשנושאין הכהנים כפיהם ביו"ט ור"ח ויו"כ שאומרים האשכנזים ותערב, והש"ץ מסיים שאותך לבדך ביראה נעבוד, אלא אומרים הברכה דעבודה כמו כל השנה המחזיר שכינתו לציון".

ובבית ישראל (אות כד) מסביר: "הנה בא"י שנושאין הכהנים כפיהם בכל יום ובכל שבת ודאי אין מקום לשנות ביו"ט דוקא לומר ותערב ולשנות הברכה ממטבע חכמים ומה נשתנה יו"ט ור"ה ויו"כ מכל השנה ומכל שבת. וגם בחו"ל שאין נו"כ כ"א ביו"ט ואומרים ותערב כו' ומסיימין שאותך כו' אין שום טעם. ואמרתי שבחו"ל אולי בא ענין זה ע"פ מ"ש הטור א"ח סי' ק"כ שבספרד המנהג שלא לומר בשום מנחה רצה כ"א ואישי ישראל רק במנחה דתענית שהכהנים נו"כ והטור כ' וא"י הטעם למנהגם אע"פ שאין נו"כ במנחה, מה ענין זה שלא לומר רצה ואי משום הא דאמרינן כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה ובעבודה פ' ברצה מאי נ"מ וכי בשביל שהיו עולין ברצה לא יאמרו אותו כשאין נו"כ. והב"י כ' בשם המנהיג מפני שקראו בגמי עבודה לרצה דעל הקרבנות כ' לרצון לפני ה', וכשאומר החזן רצה הם עולין לדוכן לכן במנחה א"א כו' ע"ש ומ"מ הטור דחתו וכן מרן בש"ע סי' ק"כ פ' שאומרים תמיד רצה"...

ומביא את ביאור הגר"א מדוע בספרד לא היו אומרים רצה במנחה. ומסיים: "וא"כ צ"ל רצה לעולם, וגם לפי' הראשון דחה הטור דאין שייך נ"כ לעבודה. ומזה בא המנהג לומר בעת נ"כ דכהנים ותערב כו' ולסיים שאותך כו' נעבוד, וגם זה ליתא דהא נדחה המנהג ההוא אפילו בספרד וכ"ש לדידן בחו"ל שאין נושאים כפיהם בכל ימות השנה גם בשחרית, ואומרים מ"מ רצה. אך נשתרבב מזה המנהג. אבל בא"י כשנושאים כפיהם כל השנה ובחול ובשבת דאין אומרים אותו, מ"ש ביו"ט וח"ה ויו"כ שישנו ברכה זו".

דעת פאה"ש שהחיבור בין אמירת רצה לנ"כ הוא מוקשה ואין טעם לאי אמירת רצה. וטוען שאמירת ותערב נקבעה לפי השיטה של אי אמירת רצה, ומקשה שבא"י שנושאים כפים בכל התפילות כלל לא מובן מדוע לומר ותערב.

בהמשך הוא מאריך מאד שאין לשנות מסיום הברכה הנהוג ולא לחתום את הברכה 'שאותך... נעבוד' אלא לחתום כסיום הרגיל, ומביא לכך הרבה ראיות, ומכריע שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות.

ח. המנהג בימינו בארץ ישראל

בספר מנהגי א"י של הר"י גליס (מנהגי יו"ט עמ' קנא) הביא מן הלוח של הרב י"מ טוקצינסקי: "אומרים ותערב אעפ"י שאין טעם נכון לזה בא"י, שנושאים כפיהם בכל השנה".

ב'ילקוט מנהגים – מנהגי יהדות אשכנז' (אשר וסרטייל, עמ' 19 סוף סעיף 8) כתב המלקט במוסף של ר"ה: "בסוף ברכת העבודה עולים הכהנים לדוכן, והקהל אומר 'ותערב' והש"ץ מסיים הברכה: 'שאותך לבדך ביראה נעבוד'.

הרב גורן כשהיה הרב הצבאי הראשי פסק במאמר שהתפרסם בעיתון מחניים שנת תש"י (עמ' 21 סעיף קג) בדיני ראש השנה: "אם אין שם כהן הנושא את כפיו אין אומרים תפילת 'ותערב'. ונהגו בא"י שהש"ץ אומר 'ושם עבדך' ואחרי כן 'ותחזינה' ומסיים 'המחזיר שכינתו לציון' כמו בשאר ימות השנה.

במחזורי דניאל גולדשמידט לג' רגלים (עמ' 157) כתב: "כשהכהנים עולין לדוכן ביו"ט נוהגין להוסיף כאן את הנוסח ותערב ולסיים בחתימה עתיקה "שאותך לבדך ביראה נעבוד" (אבל לדעת הגר"א אין לשנות את מטבע הברכה של כל השנה וכן נוהגין בא"י10). וכ"כ במחזור לר"ה (עמ' 272) ובמחזור ליו"כ (עמ' 596).

בתשובת הרב יוסף ליברמן בשו"ת משנת יוסף (ח"ז, התשובה מאייר תשס"ה) כותב שבלוח א"י שאל מדוע אין אומרים אותה כל יום כיון שנו"כ בכל יום. עוד כתב שנ"כ היא שיור מעבודת המקדש שמתקיים בימינו ולכן לפני נ"כ וסמוך לה אומר הש"ץ: ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכקרבן ומתפללים שישיב ה' סדר העבודה לירושלים. ומוסיף ש"יחיד הרוצה בערוג נפשו לשפוך שיח לפני ה' יכול לאומרה לותערב לעצמו לפני כל התפילות שהן כנגד תמידין (ברכות כו:) כמו שיכול לומר אנא בכח, וידיד נפש".

וע"ע ב'סדר תפלה ישרה וכתב נהורא השלם' של הרב לוי יצחק הלוי הורוויץ (האדמו"ר מבוסטון) עמ' 951. וב'שעורים לזכר אבא מרי ז"ל לרב יוסף דב בן משה הלוי סולוביצ'יק עמ' רלג. ובס' מנחת משה לרב משה בן שלום צבי הכהן שפירא עמ' קלט, קמ.