חבל נחלתו יז נב

<< · חבל נחלתו · יז · נב · >>

שאלה

מדוע בבית שני לא הכינו שמן המשחה?

תשובה

א. כתב הרמב"ם בספר המצוות (עשה לה): "שצונו שיהיה לנו שמן עשוי על המתכונת המיוחדת מוכן למשוח בו כל כהן גדול שיתמנה כמו שאמר (ר"פ אמור) והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה. וכן ימשחו בו קצת המלכים כמו שהתבאר בדין מצוה זו. וכבר נמשח בו המשכן וכל כליו. ולא ימשחו בו הכלים לדורות כי בבאור אמרו בסיפרי (נשא עה"כ וימשחם) שבמשיחתן שלאלו כלומר כלי המשכן הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא. אמר יתעלה ויתברך שמו (ר"פ תשא) שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בראשון מכרתות (ה א – ו ב)1".

ומונה שתי מצוות לא תעשה בשמן המשחה: שלא לעשות כמותו ושלא לסוך ממנו (מצוות ל"ת פג ו-פד).

מעצם זה שהרמב"ם מונה זאת כמצוה ניתן ללמוד שאין מדובר במצות שעה אלא במצוה לדורות.

וכן בספר החינוך (מצוה קז) כתב: "ונוהגת בזמן הבית, והיא ממצוות המוטלות על הצבור כמו בנין הבית וכליה". וא"כ מדוע בבית שני לא הכינו שמן המשחה?

ב. בתוספתא (סוטה פי"ג ה"א) נאמר:

"משנבנה בית ראשון נגנז אהל מועד ונגנזו עמו קרסיו קרשיו ובריחיו ועמודיו ואדניו ואף על פי כן לא היו משתמשין אלא בשלחן שעשה משה ומנורה שעשה משה מנורה שעשה משה לא היתה צריכה שמן המשחה שקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. משנגנז ארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז שהשיבו פלשתים דרין (=דורון) לאלי ישראל כולם היו בבית קדש הקדשים ומשנגנז ארון נגנזו עמו דברים. ומי גנזו יאשיהו המלך גנזו מה ראה כיון שראה כתו' בתורה יולך ה' אותך ואת מלכך וגו' פיקד ללוים וגנזוהו שנ' ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדשים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה מלך ישראל אין להם משא בכתף. אמר להם גנזו אותו שלא יגלה לבבל כשאר כל הכלים שתחזירוהו למקומו שנאמר עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל מיד גנזו אותו הלוים"...

וא"כ מימי המלך יאשיהו נגנז שמן המשחה. אלא שבניגוד לשאר הדברים שנגנזו עם הארון שאין בהם צורך לחיי שעה של עם ישראל אלא הם יותר לזכרון, הרי בשמן המשחה מצוה למשוח: כהן גדול (הל' כלי המקדש פ"א ה"ז, ה"ח; פ"ד הי"ב), מלך (הל' כלי המקדש פ"א ה"ז, יא; הל' מלכים פ"א ה"ז י-יב), וכהן משוח מלחמה (הל' מלכים פ"ז ה"א).

נשאלת השאלה כיון שזו מצוה לדורות, הרי מרגע שנגנז יש מצוה על הציבור לעשותו, וכי היתה כאן הוראת שעה של יאשיהו ובית דינו? או שעם עשיית שמן המשחה ע"י משה רבנו ניתן ציווי שזה השמן היחיד שייעשה, ואם כן השאלה מתחילה עוד לפני בית שני על שמן המשחה.

ג. במסכת הוריות (יא ע"ב) נאמר: "ת"ר: שמן המשחה שעשה משה במדבר... אמר לו רבי יהודה: וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא תחלתו שנים עשר לוגין, וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם". ונראה שמסורת היתה בידם שכולו קיים לעתיד לבוא. אמנם עפי"ז עולה השאלה: אם כן אין זו מצוה לדורות, שהרי השמן שמור ועומד.

ד. הרמב"ם כתב בפירוש המשנה (מנחות פ"ט מ"ב) שהשמן לא נעשה בשנית, וכן לא ייעשה יותר שמן המשחה, וז"ל: "מדה זו שהיא הין אין אצלינו שום דבר למדוד בה וזה הוא שתמה ר' שמעון באמרו וכי מה היה ההין משמש, אלא שעשאו משה רבינו במדבר ומדד בו את השמן לשמן המשחה והוא שאמר ה': ושמן זית הין. חכמים אומרים כיון שהיה הין במשכן לא תחדל מן המקדש לעולם אותה המדה. ור' שמעון אומר כיון שאין לנו דבר למדוד בו לא נעשה אותו, לפי שהכל מודים שאין עושין שמן המשחה אם נעדר אותו שעשה משה כמו שבארנו כמה פעמים"...

וכתב זאת אף בהלכותיו (כלי המקדש פ"א ה"ה): "הסך משמן המשחה כזית במזיד חייב כרת, ובשוגג מביא חטאת קבועה שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו, ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה שנאמר ממנו, מזה שנאמר בו שמן משחת קדש יהיה זה לי, ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה".

הרמב"ם אינו קובע איסור לעשות שוב שמן המשחה אלא קובע מציאות: לא נעשה ולא יעשה. ויש להקשות מדוע לא נעשה שוב, הרי זו מצוה לדורות משיחת כהנים גדולים ומלכים. ונראה לפי הרמב"ם שאין איסור לעשות אלא שכך הוא המצב והיתה הוראת שעה לגנזו עם הארון, ומתוך הוראה זו עולה התנאי שלא לעשותו בשנית.

וכעין זה ברש"י (שמות ל, לא): "לדרתיכם – מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא".

ופרש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י בפירושו עמר נקא:

"לדורותיכם מכאן למדו לומ' שכולו קיים לעתיד לבא שאין לפרש לדורותיכם כמשמעו הא כתיב איש אשר ירקח כמוהו ונכרת לכך הוצרך לומ' זה לי לדורותיכם שכולו קיים לדורות העתידים".

וכן הספורנו: "יהיה זה לי לדורותיכם. שלא יקבל הפסד".

נמצא שמציאות השמן בעולם אף שהוא גנוז אינה מחייבת לעשות עוד שמן המשחה, וממילא לא היו מחויבים אף בבית שני להכין שמן המשחה.

ויש להעיר כי שמן המשחה אף שיש עליו מצוה לדורות הוא אינו מעכב בתפקיד כהן גדול ולא במלך2, וניתן להעמיד מלך וכהן גדול ללא שמן המשחה3.

הרלב"ג (מלכים א' א, לד) פרש במשיחת שלמה: "ומשח אותו שם צדוק הכהן – ידענו כי שמן המשחה שעשה משה הוא נעשה לדורות כמו שנזכר שם לא נעשה עוד זולתו"... ומשמע שעם העשיה הראשונה כבר היה התנאי (הנסתר) שהוא היחיד שיעשה.

וכן בפסקי רי"ד (מגילה ט ע"ב) מזכיר שאמנם לא נעשה שוב שמן המשחה: "פי' עד יאשיהו היו נמשחין כהנים גדולים בשמן המשחה, ומימות יאשיהו ואילך שנגנזה צלוחית שמן המשחה לא היה נעשה כהן גדול אלא בריבוי בגדים שלובש שמונה בגדים ודינן שוה לכל דבר". וכן כתב הריטב"א (מגילה ט ע"ב).

ה. ננסה לעיין מה יחודו של שמן המשחה.

באור החיים (שמות ל, כג): "ואתה קח לך. פשט הכתוב הוא שיקח הוא משלו שמן המשחה, לזה אמר ואתה פירוש כי מצוה זו אתה תעשנה ואינו כשאר מצות שאני מצוך לנוכח וכוונתי שהזולת יעשה, והגם שכלל הכתוב השמן והסממנים בנדבת רבים דכתיב (לעיל כ"ה ג') וזאת התרומה וגו' בשמים לשמן המשחה וגו', כאן גילה לו ה' כי יחפוץ בשל משה בפרטים אלו".

"עוד יתבאר ע"פ מה דתניא בכריתות (כריתות ה' א) שמן שעשה משה בו שלקו וכו' בו נמשחו כהנים ז' ימים וכו' וכולו קיים לעתיד ע"כ, הא למדת שלא נעשה שמן המשחה זולתו, וכן כתב רמב"ם בפ"א מהלכות כלי המקדש שמעולם לא נעשה שמן אחר זולת מה שעשה משה, והוא אומרו ואתה קח לך, אתה תעשה ולא זולתך, ורמז באומרו קח לך על פי דבריהם שאמרו (ילקוט תשס"ד) שעתיד משה לעמוד לשרת לעתיד לבא, והגם שבפרשת הקטורת נאמר (פסוק ל"ד) קח לך שם לא נאמר ואתה".

אולם המלבי"ם (במדבר יט, ג) חולק: "ויקחו אליך, כבר אמר ביומא (דף ג') שכ"מ דכתיב ויקחו אליך הוא משל צבור והוא מתרומת הלשכה (כמ"ש בפ"ד דשקלים) ורק מ"ש שיקחו אליך ומ"ש ונתתם אותה שאמר בל"ר למשה ואהרן. מפני ששניהם היו גזברים על הקופה, אמנם מ"ש וכן בשמן המשחה משמע שאתיא כר' יונתן (שם) שאמר קח לך משל צבור לא כר' יאשיה שס"ל דקח לך משלך, ובספרי בהעלותך (על עשה לך שתי חצוצרות) מביא גם דברי ר' יאשיה. ונראה שבשמן המשחה יודה גם ר' יאשיה שהי' משל צבור, דהא בין נדבת המשכן חשב בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים הרי הביאוהו הצבור. וא"כ הגם שבקטורת שאמר קח לך יצויר בקטורת שנעשה אחר שכלתה הקטורת של נדבת צבור שמאז עשה משה משלו, אבל שמן המשחה לא נעשתה רק פעם א' וכולו קיים לעת"ל ומבואר שנעשה משל צבור רק משה היה הגזבר".

אולם הן לפי אור החיים והן לפי המלבי"ם אין מצוה לעשות בימינו את שמן המשחה.

ו. אמנם ר"א אבן עזרא פרש (הפירוש הקצר שמות ל, לא): "שמן משחת קדש – שיעשו תמיד כמוה לקדש הכהנים". ולשיטתו יש מצוה לעשות שמן המשחה.

לעומתו הר"י אברבנאל (שמות ל) מבאר שיש איסור עשה לדורות לעשות שמן המשחה: "אבל אמר יהיה לי לדורותיכם. מורה שיהיה השמן העשוי ההוא מתמיד למשוח בו לכל הדורות. ולכן נאמר (תהלים פ"ט) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו כי שמן קדשו הוא אשר נעשה במדבר על ידי אדון הנביאים בקדושה ובטהרה. ולזה נתכבד דוד המלך בקראו עצמו משיח אלהי יעקב להיות נמשח באותו שמן האלהי הקדוש ונראה לי להוסיף על טענות הרמב"ן טענה אחרת לקיום דעת חז"ל והיא מה שנאמר כאן בשמן המשחה ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קדש הוא קדש יהיה לכם איש אשר יעשה כמוהו וגו'. ואם בא הכתוב לצוות שיעשה שמן המשחה תמיד בזה התואר היה ראוי שתאמר התורה שלא נעשה כמוהו לצורכנו כמו שאמרה בענין הקטרת והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם ולא אמר כן בשמן המשחה אלא שלא נעשהו כלל ואמר בהחלט איש אשר יעשה כמוהו רוצה לומר לא לה' ולא לכם כי היא אזהרה מוחלטה והוא לאות שכיוונה תורה שלא יעשה בהחלט שמן המשחה זולתו בשום דור מהדורות".

וא"כ לפי ראב"ע זו מצוה לדורות כפשוטה, ותעלה שאלת בית שני. לעומתו הר"י אברבנאל למד שישנו איסור לעשות שמן המשחה זולת השמן של משה, ולכן מעת שנגנז א"א היה למשוח כהנים גדולים ממנו, ולא לעשות שמן חדש.

ז. בספר החינוך (דבריו הובאו לעיל אות א) לא הביא הגבלה או איסור לעשות שמן המשחה בימינו. אמנם המנחת חינוך (מצוה קז) הקשה והשיב:

"והנה כיון דמצוה זו נמנית בין תרי"ג מצות ע"כ דהיא מצוה לדורות דמצוה דשעה אינה נמנית ע' בס' המצות להר"מ, א"כ בימי יאשי' המלך שנגנז השמן המשחה ולא הי' בבית שני אמאי לא עשו כיון דהוא נוהג לדורות? ועכצ"ל כיון דכתיב יהי' זה לי לדורותיכם א"כ לא נצטוה אלא מרע"ה לעשות השמן כמבואר בש"ס דכולו קיים לע"ל וגם היא מ"ע הנוהג לדורות למשוח כהנים ומלכים בזה השמן וגם יהי' לע"ל ע"כ היא מצוה הנוהג לדורות".

נראה מדבריו שלשון 'יהי' זה לי לדורותיכם' מלמד שאע"פ שהמשיחה בשמן היא מצוה לדורות אבל הכנת השמן עצמה, שאותה הרמב"ם אינו מונה למצוה, עליה יש גילוי בתורה שאין להכין משום שהשמן שמור ועומד.

ח. בחידושי הגרי"ז (כריתות ה ע"א) חידש: "והנה מה דשמן המשחה אחר פסול היינו מקרא דשמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם, ולכאורה הביאור דצריך דוקא אותו של משה, אמנם ברמב"ם (שם הל"ה) כתב ומעולם לא נעשה שמן המשחה אחר חוץ מזה שעשה משה, הרי דלא כתב דהוא דין דצריך דוקא של משה ורק דמעולם לא נעשה אחר, וכמבואר בגמרא דע"פ נס כולו קיים לעתיד לבוא, וכן בפירוש המשניות ריש כריתות, כתב וז"ל, ודע שלא נעשה ממנו לעולם ולא יעשה אלא מה שעשה משה שנאמר יהיה זה לי לדורותיכם כך קבלנו, עכ"ל, משמע ג"כ מפני שקבלה היא שכולו קיים לעתיד לבוא, וכן איתא בפיה"מ מנחות (פ"ט מ"ב), לפי שהכל מסכימין שאין עושין שמן המשחה עד שיכלה מה שעשה משה רבנו, ע"כ, וביאור הך דינא דמה דכתיב יהיה זה לי לדורותיכם, אין הפירוש דאחר פסול וצריך דוקא זה שעשה משה, ורק דהדין הוא באותו שעשה משה דכל זמן שהוא קיים שיהיה לדורות, וממילא דאחר לא מהני, אבל אין זה דין מסויים דצריך דוקא עשיה של משה ואחר פסול, דאם באמת יכלה של משה יהא צריך לעשות אחר ורק דקבלה היא דכולו קיים בנס, אמנם בחיוב סיכה נראה דהוא דין דאין חייבין כי אם על של משה"...

עולה לפי חידושו שיש מצוה לדורות לעשיית שמן המשחה, אלא שלא הוצרכו לעשות שמן המשחה, משום ששמנו של משה רבנו עומד בנס לדורות וממילא אין לעשות שמן אחר כיון שקיים אותו של משה4.

ט. הבאר שבע (הוריות יא ע"ב) מבאר: "שעשה משה במדבר. לא אמר זה להראות באיזה שמן הוא מדבר שהרי לא היה ולא נעשה אלא זה. אלא הכוונה לתת טעם לנס שהיה נעשה בשמן המשחה תמיד, והוא מפני שעשאו משה קדוש ה', כי לזה היתה בו הברכה מצויה תמיד והוה נעשה בו נסים גדולים, כי מהיותו מעשה ידיו של משה נאמן בית נמשך עליו השפע האלהי, ועוד שעשאו במדבר אשר היתה השכינה יותר גלויה בו מכל המקומות האחרים. כך מצאתי". וקרוב לדבריו כתב הכלי יקר.

בתלמוד ירושלמי (תענית פ"ב ה"א) קרוב במעט לדברי הבאר שבע אבל מרחיב ומעמיק יותר וז"ל: "תני חזקיה רמז כל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון ואתייא כיי דמר ר' שמואל בר ינא בשם ר' אחא: חמשה דברים היה המקדש האחרון חסר מן הראשון ואלו הן אש וארון ואורים ותומים ושמן המשחה ורוח הקודש5 על שם [חגי א ח] וארצה בו ואכבדה ואכבד כתיב חסר ה"א אלו חמשה דברים שהיה המקדש האחרון חסר מן הראשון6".

ונראה לומר כי הירושלמי רואה את שמן המשחה כחלק ממדרגת הארון והשראת שכינה בישראל, ולכן כשאין ארון אין גם שמן המשחה. וכעין מה שכתב הרש"ר הירש (שמות ל, לא): "שמן המשחה הוא החותם האלוהי של קידוש אנשים ועצמים". לא מדרגתו של משה עושה את חשיבות השמן, אלא מהות השמן שהיא עליונה כדוגמת הארון (ולכן נגנז עמו).

י. באר זאת המהר"ל בגור אריה (שמות ל, לא): "ומפני שכבר אמרנו לפרש כל מאמר שהביא רש"י בפירושו על אמתתו, עלינו לבאר דבר זה מה שאמר 'כולו קיים', ולמה שמן המשחה יותר קיים מכל. ולא בשמן המשחה לבד אמרו (הוריות יא:), אלא אף במנורה אמרו כך במדרש תנחומא (בהעלותך, ה) בשעה שהקריבו הנשיאים לחנוכת המזבח (במדבר ז, א – פג), ושבט לוי לא הקריב, אמרו למה נתרחקנו מחנוכת המזבח, אמר לו הקדוש ברוך הוא לגדולה מזו אתה שמור, שנאמר (במדבר ח, ב) "בהעלותך את הנרות", הקרבנות בשעה שבית המקדש [קיים] הם קיימין, ובשעה שאין בית המקדש קיים אין קיימין, אבל הנרות לעולם "מול פני המנורה יאירו" (שם). והרמב"ן ז"ל (שם) תמה על המדרש הזה, הרי אף המנורה בטילה בזמן שאין בית המקדש קיים, ולפיכך נדחק בפירוש זה בפרשת בהעלותך. ותמה אני למה לא הוקשה לו מה שאמרו (הוריות יא:) בשמן המשחה שהוא כולו קיים. ובמסכת יומא פרק בא לו (עב.) "עצי שטים עומדים" (לעיל כו, טו), שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים".

"דע, כמו שנותן סדר המציאות שיהיה העולם על דרך אשר סדר אותו השם יתברך, ויהיה סדר זה קיים לעולמי עולמים, כך נותן שיהיה נמצא סדר המשכן באופן זה ובציור זה, והוא ציור אלהי, ודבר זה מבואר. ובמדרש רבות בפרשת תרומה (לד, ב) מצאנו ששקול מעשה המשכן כמעשה שמים וארץ, וכמו שמבואר שם. ומפני זה ענין אחד להם. וכמו שהיה נותן סדר המציאות בעת עשיית המשכן להיות המשכן, כך היה נותן שנחרב עד זמן הרצון שיחזיר לישראל. אמנם בדברים אשר אמרנו למעלה – שמן המשחה לגודל מעלתו שבו מקדשים אחרים, והמנורה המאירה למשכן, והקרשים שהם גוף ועיקר המשכן, לא יכנסו בהפסד, ואם הגיע להם ההפסד מצד שהגיע הפסד לכלל המשכן, ולא היה ראוי להיות נמצא, כי המשכן הוא שנושא אלו הכלים, ואל הנושא הגיע הפסד, ומפני שהגיע הפסד לנושא לא נמצאו אלו כלים, אבל מצד עצמן לא יכנסו תחת ההפסד, והציור שהיה בעת עשיית הכלים האלו בעת עשייתם, והוא שגרם מציאותם, כן הוא עתה, רק ההפסד אל הנושא, שכאשר הנושא בטל, אז בטל גם כן אשר הם צריכים אל הנושא. ומצד עצמם הם נמצאים, כי מציאות הדברים האלו, אשר אין מציאותם במקרה, רק מסודר מסדר המציאות אשר סדר הוא יתברך, זהו מציאותם כאשר נמצא בסדור המושכל מן המסדר. ולכל הדברים אשר אמרנו, כמו שמן המשחה ומנורה, למעלתם לא היה בטול לסדר מציאותם, וכמו שהיו – כך הם עתה, אבל אל הנושא יש הפסד, שאין כל כך במדריגה. ואתה אל תאמר כאשר היה המשכן בבנינו, שכל חשיבתו לא היה רק הקרשים והדברים השייכים לו, שהרי כל אלו דברים הגיע להם שנוי, שכאשר הגיע הפסד ליריעות וקרשים, היום בזה ולמחר באחר, עד שהיה חדש הכל, אל תאמר שהיה זה נקרא משכן חדש, שאין הדבר כך, כי אין חשיבות המשכן הדברים החומרים, רק עצם הציור שהיה מסודר מן השם יתברך, ואל דבר זה לא הגיע בטול ושינוי. ובשביל זה לא נאמר שהיה שינוי למשכן, [ד] כל זמן שעצם הציור קיים אין להקפיד על שינוי הגופות. ולפיכך יש לנו לומר גם כן שיש קיום לכל אלו הדברים שאמרנו, שכמו בעת עשיית המשכן היה מחייב סדר המציאות שיהיו נמצאים, כך חייב עתה הכלים אשר מיוחדים לעלוי מעלתם, ואין הפסד בהם, ואם הגיע הפסד – לא הגיע רק מצד הנושא, כמו שאמרנו. ומפני מעלת ומדריגת השמן, נעשה בשמן המשחה כמה נסים, כמו שמבואר במקומו. ומכל מקום התבאר לך כי הנרות יאירו אל מול פני המנורה לעולם, כי לא הוסר אור עריכתם מן המציאות, ודי בזה למבינים, כי הם דברים ברורים מאד".

סיכום

נראה שאף שמצוה לדורות למשוח כהנים גדולים ומלך בשמן המשחה, וכן הלאוין הקשורים בעשיה וסיכת הגוף בו הם לדורות, בכ"ז אין חיוב, ואולי אף אסור, לעשות שמן המשחה מלבד זה שעשה משה. כי שמן המשחה הוא דוקא זה שעשאו משה במדבר, והוא עומד שמור ומוכן למשוח בו כשיתגלה לנו. ועד שנגיע – אנו עם ישראל – למדרגה דוגמת בית ראשון חסרון השמן אינו לעיכובא כמו בבית שני.