פתיחת התפריט הראשי

סימן נ - ברכה על עבודות כהנים במקדשעריכה

שאלהעריכה

האם כהנים שעשו עבודות במקדש כגון קבלת הדם, זריקתו או קמיצה במנחה או הנפה וכד' היו מברכים עליהן:

"אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לקבל הדם", או כל ברכה אחרת1?

תשובהעריכה

א. בספר המצוות לרמב"ם כתב בשורש יב:

"השרש השנים עשר שאין ראוי למנות חלקי מלאכה מן המלאכות שבא הצווי בעשייתה כל חלק וחלק בפני עצמו". ואח"כ הדגים דבריו:

"והמשל בזה העולה. הנה אנחנו נצטוינו שתהיה מלאכת העולה כך והיא שישחטה ויפשיטה וינתחה ויזרוק דמה על תואר כך ויקריב חלבה ואחר כך ישרוף כל בשרה (ויקרא א), עם שיעור כך מסולת בלולה בשמן ושיעור כך מיין (שלח טו) והם הנסכים, ושיהיה עורה לכהן שיקריבנה (צו ז). והמלאכה הזאת בכללה היא מצות עשה אחת (סג) והיא תורת העולה. כי כמו זאת המלאכה חייבה התורה שתיעשה כל עולה".

ומסביר בהמשך:

"וזה הסדר מן המלאכות היא מצוה ואין ראוי למנות כל חלק וחלק מחלקי המלאכה מצוה אלא אם שם צוויין כוללים מיני הקרבנות כלם ולא יתייחדו במין זולת מין מהם שאז ראוי שיימנה כל צווי מהם למצוה בפני עצמה לפי שאינו אז חלק מחלקי מלאכת הקרבן מהקרבנות".

ומוסיף:

"ובעבור שנעלם מזולתנו (=הלכות גדולות) השרש הזה ולא הרגישו אליו כלל ולא השיגו אותו עד הגיעו שימנו מצות בפני עצמן יציקות ובלילות פתיתות מליחות הגשות תנופות וקמיצות והקטרות. ולא ידעו כי אלו כולם חלקי מלאכת המנחה. וזה כי אנחנו נצטוינו (שם) שנקריב מנחה ואחר כן בא לבאר זה השם על אי זה דבר נופל והיא תורת המנחה ואמר שהיא תהיה מן הסולת או מן הלחם העשוי על תואר כך או תואר כך כלומר מחבת או מרחשת או מאפה תנור ויובלל בשמן על שיעור כך ויעשה אותו פתים ויושם עליו מלח ולבונה ויגיש ויניף ויקמוץ ממנו ויקטיר על הפנים שבארנו ופרשנו במקומו במסכת מנחות. ואלו כלם הם חלקי מלאכה ועל הדבר העשוי על התואר הזה כלו יפול שם מנחה. אם כן המצוה היא הצווי שצונו שתהיה מלאכת הקרבן הלחם או הסולת שנקריבהו על הסדר הזה כלו (ע' סז)".

הרמב"ם דיבר על מניין המצוות ולא על מניין הברכות, וניתן לומר שיצטרכו ברכה אף על מרכיב מן המצוה ולא רק על המצוה כולה.

ב. בהשגות הרמב"ן (לספר המצוות לרמב"ם שורש יב) כתב:

"אבל המצוה בכהנים והקריבו בני אהרן וזרקו את הדם וגו' ימנה אותו. ולכך כתב יציקות בלילות פתיתות מליחות הגשות תנופות. ועל הדרך שאמרו (מנחו' יח ב) מנין לרבות חמש עשרה עבודות היציקות והבלילות2 וכו' ת"ל המקריב את דם השלמים מבני אהרן עבודה המסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה. ואלה העבודות נמנות מצוות שהכהן כשעושה אחת מכל אלה עושה מצוה ומברך עליה. וזה דעתו (של בעל הלכות גדולות) ז"ל".

ג. המשנה למלך (הל' מעשה הקרבנות פ"א ה"א) הביא את הרמב"ן והעיר:

"כתב הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות בעיקר הי"ב שכל העבודות כגון היציקות ובלילות פתיתות ומליקות ודכוותייהו הכהן כשעושה אחת מאלה עושה מצוה ומברך עליה, והחכם בעל לב שמח שכתב שם דרבינו חולק בזה וס"ל שלא יברך כי אם על העבודה הגדולה לבדה וכל שאר העבודות הקטנות שבה נפטרות עמה כו' ומסיים וכתב ותהיה הברכה אחת על מעשה הסדר כולו כאחת ע"כ. ואין דבריו מוכרחים דאפשר שגם רבינו מודה בזה. גם לא ידעתי איזו היא עבודה גדולה או קטנה. גם מה שסיים שתהיה הברכה אחת על הסדר כולו זה יתכן אם כל הסדר נעשה בכהן אחד אך אם כל כהן וכהן יעשה עבודה אחת למה לא יברך על העבודה שעושה. ונוסח הברכה נראה שהוא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לעשות כך וכך, דומיא דברכת אכילת תרומה שכתב רבינו בסוף הלכות תרומות וכן בכל אכילת קדשים מברך ברכה זו וכמ"ש רבינו בריש הלכות בכורים יע"ש".

היינו, המל"מ מביא בשם בעל לב שמח (על ספר המצוות) שהרמב"ם חלוק על הרמב"ן (בדעת בה"ג) וסובר שאין מברכים לפי העבודות אלא לפי המצוה המתקיימת באותו קרבן, ואת הברכה היו מברכים בעבודה 'גדולה'. ולא באר מהי גדולה וכן לא באר מה קורה כשאת הקרבן מקריבים כמה כהנים, וכל אחד צריך לברך על העבודה שעושה בעצמו. ובעל מל"מ חולק על בעל לב שמח וטוען שאולי אף הרמב"ם מודה לבה"ג בענין הברכות בעשיית הקרבנות, וכ"כ המגילת אסתר שאף הרמב"ם שסובר שכל פעולה ופעולה היא רק חלק ממצוה סובר שמברכים על כל פעולה שיש בה מצוה, כל כהן בפני עצמו.

המנחת חינוך (מצוה קטז) העיר:

"ועיין מ"ל פ"א מה' מעה"ק מביא בשם הרמב"ן בהשגות לס' המצות בעיקר י"ב שכל העבודות כגון היציקות ובלילות פתיתות ומליקות כו' הכהן העושה כשעושה א' מאלה עושה מצוה ומברך עליה ובמ"ל כתב שגם דעת הר"מ כן ונוסח הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לעשות כך וכך. וד' הרמב"ן צ"ע שכ' הכהן העושה וכתבתי לעיל דיציקות ובלילות כשרים בזר א"כ גם ישראל מברך וגם אינו מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן אפי' אם הכהן הוא העושה כיון דאינו תלוי בקדושתו של אהרן דגם זר כשר כנ"פ".

וא"כ על כל עבודות הכשרות בזר כמו שחיטה, יציקה, בלילה וכד' אין מברכים: 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן' כיון שכשרות בזר3.

וכתב בספר בית המלך (בוים, הל' יסודי התורה פ"ו) עפ"י דברי המל"מ:

"...הא בכהן איכא מצות הקרבת נסכים דבכל הקרבה שמקריב מקיים מצוה, וצריך לברך ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לעבוד עבודה זו. כמבואר במשנה למלך ריש הלכות מעשה קרבנות. ועיין ברש"י עירובין דף נ' ע"א ושם הארכתי בעזהשי"ת".

בשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סי' כז) הביא:

"וכ"כ בסדר העבודה שנדפס בספר עבודה תמה, שבעת שהכהן שוחט צריך לברך אקב"ו על השחיטה, ובעת קבלת הדם צריך לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לקבל את הדם, וכן בהולכה וכן בזריקה, וכן בהקטרת האימורים".

ועדיין פרט לרמב"ן והמל"מ אין זה ברור שמברכים על כל עבודה ועבודה, גם כללו של הלב שמח אינו ברור, כאשר דברי הרמב"ם עצמו סתומים וחוץ ממספר מקומות שמפרט ברכות המצוות על עבודות במקדש (ויובאו להן) אינו עוסק בכך ואינו מביא שום כלל בנושא.

ננסה להביא דברי ראשונים ואחרונים על ברכות המצוות במקדש.

ד. בספר אבודרהם (ברכת המצות ומשפטיהם) מביא תשובת הר"י בן פלאט בתשובה לרבי אברהם בן יצחק אב בית דין על אלו מצוות מברכים. ובה כתוב:

"והוא הדין שאין מברכין על השקאת סוטה. אבל על עריפת עגלה מברכין. וכן על הקרבת הקרבנות ועל סמיכה וזריקה והקטרת אימורין ושאר מעשיהן. והוא הדין ליציקת שמן על תנוך אזן מצורע ועל בהן ידו ומאי דדמי להו, וכל מעשה מנחות דהוו מברכין עלייהו".

הר"י בן פלאט אינו נותן כלל ברור האם על כל עבודה ועבודה מברכים, א"כ מדוע הושמטה קבלת הדם והולכה. ויותר נראה מדבריו שעל עבודות עיקריות וכן כאלה שמעכבות את הקרבן מברכים, כמו"כ לא הזכיר מהו נוסח הברכה.

ה. בתשובות הגאונים (החדשות, עמנואל (אופק) סי' לא) מסביר על אלו מצוות מברכים וכתב בשם רב האי גאון:

"ואין זה כמו ביעור חמץ ולא כשחיטה, שאלו מכלל מצות עשה שהרי כתוב בהם עשה, בחמץ כתי' (שמות יב, טו) תשביתו שאור מבתיכם ובזבח כתו' (דברים יב, כא) וזבחת כאשר צויתיך. ואעפ"י שעקר ברכת שחיטה על הקרבן היתה שנ' בשחיטתו ושחט ושחטו אבל נעתקה לחולין להרחבה ולפישוט מנהג שנהגו בה ישראל".

עולה מדברי הגאונים שעל כל שחיטת קרבן היו מברכים, וקצת משמע ממנו שהברכה היא אותה ברכה של שחיטת חולין: 'על השחיטה', ואולי על שחיטת חטאת או עולה וכד'.

אמנם הרמב"ם (הל' ברכות פי"א הל' יא-יב) כתב:

"כל העושה מצוה בין שהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו אם עשה אותה לעצמו מברך לעשות, עשה אותה לאחרים מברך על העשייה".

"כיצד לבש תפילין מברך להניח תפילין... שחט פסחו וחגיגתו מברך לשחוט".

וא"כ לפי הרמב"ם, יש ברכה על שחיטה ומשמע שבכל קרבן, אולם אם בעל הקרבן או החייב בו הוא השוחט מברך 'לשחוט' ואם אחֵר 'על השחיטה'.

ועי' לחם משנה (הל' חמץ ומצה פ"ג ה"ו) וכתר המלך (הל' ברכות פי"א הי"ב).

בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' סט) העיר:

"ובודאי היו מברכים בשעת שחיטת קרבן פסח ב' ברכות, שהחיינו (כדין מצוה הבאה משנה לשנה) ועל מצות שחיטה קרבן פסח...".

ו. בערוך השולחן (חו"מ סי' תכז ס"י) בתוך דיונו על ברכה על מצות מעקה כתב:

"ומה שהקשה מהגשה וסמיכה לא ידעתי והרי אין זה גמר מצוה דבקדשים תחלת המצוה היא השחיטה ומברך לשחוט הזבח וסוף המצוה לאכול הקרבן ומברך באמת בשעת אכילה כדתניא בתוספתא פסחים פ"י וכן במשנה שם"...

מתבאר מדבריו כי לדעתו, בקרבנות אין מברכים על קבלה והולכה וזריקה, אלא רק על העבודה הראשונה בקרבן ועל סוף המצוה, ולא באר בקרבנות שאינם נאכלים האם יש עוד ברכה בעבודות, ואולי כהן גדול שנכנס לפני ולפנים היה מברך קודם ההזאות בקודש-הקודשים, כיון שזו עבודה אחרונה ולאחריה אין אכילה.

מקורו של ערוה"ש לכלל זה אינו מצויין והוא אינו מביא שום ראיה לדבריו. ונראה מקורו מן האמור בתוספתא (ברכות פרק ה הל' כב):

"היה מקריב מנחות בירושלם אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה כשהוא מקריבן אומר ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להקריב מנחות. כשהוא אוכלן אומר המוציא לחם מן הארץ4. היה מקריב זבחים בירושלם אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה כשהוא מקריבן אומר ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להקריב זבחים. וכשהוא אוכלן אומר ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצונו לאכל זבחים". ובסוף תוספתא פסחים (פרק י הלכה יג, בהמשך למשנה האחרונה בפסחים העוסקת בברכות על אכילת פסח וחגיגה) כתוב:

"אי זו היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לוכל הפסח אי זו היא ברכת הזבח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לוכל הזבח5".

באופן כללי נראה מהברייתות שמברכים על כל קרבן פעם אחת בשחיטתו, פעם שניה על המצוה כולה על כל עבודותיה, וכן על האכילה. לעומת זאת מערוה"ש נראה שהיו מברכים על השחיטה ועל האכילה ואת הברכה 'להקריב' הוא אינו מזכיר.

ז. עבודה נוספת שמברך עליה כותב הראב"ד בהשגתו על הרמב"ם (הל' ברכות פי"א הט"ו) בחילוקים בין ברכה על מצוה שנוסחה: 'ל'... לברכה שנוסחה 'על'... :

"כתב הראב"ד ז"ל קשה לי על מקרא מגילה ואם יאמר כל מצוה שהיא מדבריהם אומר 'על' שהיא כעין רשות, קשיא לי נר חנוכה! ואולי מפני שאין לה קצבה שמהדרין מוסיפין וכן המהדרין מן המהדרין יותר, א"נ מפני שזו הברכה הוקבעה על הנרות שבמקדש שהן של תורה לפיכך עשאוהו כשל תורה"...

ולמד בצפנת פענח (הל' ברכות פי"א הט"ו) מדברי הראב"ד:

"...עיין בהשגות מש"כ דזאת הברכה הוקבעה על נרות שבמקדש כו' משמע מדבריו שצריך לברך על נרות שבמקדש ואף דקיי"ל דאם הדליקן זר כשר כמבואר ביומא ד' כ"ד ע"ב ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפ"ט מהל' ביאת מקדש הל' ז' ע"ש אך באמת לפי המבואר בתו"כ פ' אמור פי"ז מוכח דנר מערבי היה צריך דוקא כהן להדליקה ומשום שהוא מדליק אותה מעל המזבח כמש"כ רבינו ז"ל פ"ג מהל' תמידין ומוספין הל' י"ג ע"ש ועיין ביומא ד' מ"ה ע"א וכי תעלה על דעתך כו' ועי' בתוס"י יומא ד' כ"ד מה שהקשו דהא הציווי בהעלותך הוא לאהרן ולבניו ע"ש, אך די"ל כך דהנה מבואר מנחות ד' מ"ט דבהדלקה הראשונה אז נתחנכה המנורה ע"ש ולזה בעי דוקא כהן דלעשות אותה כלי שרת בעי כהן".

וא"כ לפי הראב"ד אף על הדלקת נרות המנורה היו מברכים.

ח. מרש"י עולה כי היו מברכים על תנופה ועל סמיכה על הקרבנות. בתוך פירוש רש"י (עירובין נ ע"א) כתב לגבי ספק מעשר בהמה כך:

"ומה בין שלמים למעשר, שהשלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, ונפדין במומן, ותמורתן קריבה, מה שאין כן במעשר, והשתא דקראן בבת אחת ולא ידע הי עשירי גמור והי אחד עשר שנקרא עשירי – בעו תרוייהו תנופת חזה ושוק וסמיכה, ולבי אומר6 דאינו מברך על התנופה ועל הסמיכה דלא ליהוי ברכה לבטלה"... משמע מדבריו שעל תנופה ועל סמיכה מברכים על כל פעולה בפני עצמה ורק בספק אינו מברך.

וכתב במנחת חינוך (מצוה קמא) על דברי רש"י לגבי תנופה:

"וברש"י עירובין נ' מבואר דמברכין על התנופה ברכת המצוה אך לא נתבאר מי המברך אי הכהן או הבעלים ולפ"מ שהביאו בתוס' מנחות ד' רש"י שעיקר מצות תנופה על הבעלים ע"כ אינו מזיק החציצה לכהן א"כ הבעלים מברכין. אך לדברי התוספות צ"ע ואפשר ששניהם מברכין הבעלים והכהן ופשוט דברכת הכהן היא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן. אף דמצוה בבעלים ג"כ מכל מקום הא דהמצוה על הכהן הוא גזה"כ מחמת כהונה וז"פ. ובר"מ אינו מבואר זה וע' משנה למלך פ"א ממעה"ק".

ונראה כי על הסמיכה הבעלים מברכים ולא הכהן7, שהרי הבעלים צריכים להתודות או להגיד דברי שבח ולא הכהן8.

ט. המהר"ם שיק בספרו על תרי"ג מצוות (מצוה קיז) הביא את המל"מ ומבאר:

"ונ"ל שחלק מהעבודה שהיא הראשונה עליה מברך ונפטרות אינך"... ואחר שמקשה איך עושים במצוה שעושים אותה כמה כהנים, וכן אם המצוה לא יצאה כתיקונה בגלל הפעולות האחרונות:

"ואפשר שאם כל הכהנים המוכנים לעבודה הם כאן כל אחד עוסק בחלק מצוה, אפשר כה"ג יוכל כל אחד לברך או יניח להוציא עצמו מן הגומר".

היינו כדי להיות בטוח שהברכה לא תהא לבטלה מן הראוי שיברך הגומר ויוציא את כל המשתתפים בשמיעתם אבל אין לברך עך כל פעולה ופעולה. ועי' בספר 'ברכות המצוות כתיקונן' (לרב מנחם מנדל שוימר עמ' תא ואילך).

י. מצאתי בספר מקור הברכה (עמ' יג-יד) לרב ראובן מרגליות ששאל על איזו מצוות במקדש תקנו ברכת המצוות, ולא השיב. וז"ל:

"וראיתי במשנה למלך הל' מעשה הקרבנות פ"א ה"א שכתב כי על כל עבודה מסדר הקרבנות כיציקה בלילה פתיתה מליקה ודכוותייהו כהן מברך על כל עשיה בפני עצמה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לעשות כך וכך. נמצא שבקרבן עולה אחד הוי מספר הברכות כמספר העבודות ומעתה תרבנה ברכות הכהנים, ומלבד זה יפלא בכל אותן מ"ע מל"ט עד נ"א הקרבת תמידין מוספין חביתין שתי הלחם ועבודת יוה"כ ומ"ע ס"ג-ס"ז הקרבת עולה חטאת אשם שלמים ומנחה, וכן במ"ע קי"ג עשית פרה אדומה וכאלו, מתי יברכו הברכה הכוללת על הקרבת התמיד וכדומה אחרי שמברכין בפרטות על כל עבודה שבה. ועיין בבבלי סוכה מ"ו ע"א היו לפניו מצות הרבה אומר אקב"ו על המצות רי"א מברך על כל אחת ואחת ובירושלמי דמאי פ"ה ה"ב הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כו' צריך לברך חמש ברכות תני ר"ח כוללות ברכה אחת".

"כן מצינו עוד ברכות יתירות לכהנים המ"ע כ"ד לרחוץ ידיהם (יעוין בסידור רב עמרם גאון סדר ליל פסח סי' פ"ג שכתב שמא כשהיו הכהנים רוחצין היו מברכים על רחיצת ידים ורגלים שנאמר ורחצו ממנו אהרן וגו' וברמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ה ה"ח קידש בלילה כו' ומש"כ בס' נפש חיה או"ח סי' ד' סעי' י"ד), כ"ה להדליק הנרות כ"ו נשיאת כפים (יעוין בהפלאה כתובות כ"ב ע"ב ובריטב"א סוכה ל"א ע"ב ובהעמק שאלה שעל השאלתות פ' בהעלותך שאילתא קכ"ה אות י"א ומש"כ בהגהותי "אור לשמים" שעל השו"ת מן השמים מרבינו יעקב ממרוש סי' ל"ח ובההיספות שבמהדורא תנינא שם) כ"ז לשום לחם הפנים כ"ח להקטיר קטורת כ"ט להבעיר אש על המזבח ל' להסיר הדשן, ל"א לשאת הארון בכתף ל"ה לעשות שמן המשחה, נ"ט לתקוע במקדש, ס"ב להקריב מלח לקרבן, ויעוין ברקח סי' שס"ו שהביא ברכת להזות אפר חטאת".

"ויעוין באבודרהם שכתב כי מברכין גם על הסמיכה... (ועיין במרפא לנפש שעל החובת הלבבות בשער עבודת האלהים ספ"ג שפרט עשרים וארבע עבודות כהונה), ומצאתי עוד ברכה מיוחדת במקדש לכל הבא בעזרה ראה בס' כבוד חכמים (על מצות קבלת פני הרב ברגל) בפרק ה' שהביא גם מס' זכר למקדש שכל הבא לעזרה בירך אקב"ו על מצות ראיה, והעיר שם שלכאורה הוי המצוה שאין לה קבע שאמרו בריש פאה שהראיון אין לה שיעור והאריך לישב".

ולא מצא הגר"ר מרגליות הגדרה ברורה לאלו עבודות נתקנו ברכות.

מסקנהעריכה

נראה לענ"ד, שהסוברים שמברכים על פעולה ופעולה בקרבנות, לא הביאו ראיה ברורה לדבריהם, ולא מצאתי מן הראשונים שנותנים כלל ברור, כמבואר לעיל. יש ראשונים שכתבו שעל פעולה מסוימת מברכים אולם ללא נתינת כלל. והעדויות בש"ס על ברכות המצוות בבית המקדש מעטות מאד, ואולי צריך ללכת עפ"י ערוך השולחן או מהר"ם שיק ועל כל קרבן ברכת המצוות בעת שחיטתו או אח"כ, להקריב עולה או חטאת וכד' ורק אלו שיש בהן אכילה מברכים שוב באכילה וצ"ע.