חבל נחלתו יז לח

<< · חבל נחלתו · יז · לח · >>

שאלה

בצידי דרכים ובשטחים פתוחים גדלים דגני בר. יש קוטפים ואוכלים את הזרעים הירוקים שבשיבולים1. האם עוברים באיסור חדש?

תשובה

בתוך שאלה זו טמונות מספר שאלות:

א. האם איסור חדש נוהג בהפקר בארץ ישראל?

ב. באלו מינים נוהג איסור חדש?

ג. מאיזה שלב בגידול הצמח חל איסור חדש?

א. הבעלות באיסור חדש

צריך לעיין האם איסור חדש תלוי בבעלות של ישראל או של נכרי, ועל כן תבואה שגדלה אצל נכרי פטורה מאיסור חדש ואפילו בארץ ישראל.

כמו כן צריך לעיין האם איסור חדש תלוי במקום הגידול והאם בחוץ לארץ המקום גורם שתבואה אף של ישראל תהא מותרת.

ברור הדבר שאם תבואה שגדלו נכרים אסורה בא"י ואסורה בכל מקום בעולם, א"כ אין האיסור תלוי בבעלות או במקום והוא איסור כולל שחל גם על תבואת הפקר או ספיחי תבואה ואין שום תבואה שלא חל עליה איסור חדש עד היתרה ע"י העומר.

המשנה בסוף ערלה (פ"ג מ"ט) אומרת:

"החדש אסור מן התורה בכל מקום". ומפרש הרמב"ם:

"החדש אסור מן התורה בכל מקום, שנ' ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ולא תלה את זה בארץ".

ובירושלמי (ערלה פ"ג ה"ז):

"החדש אסור מן התורה בכל מקום: מתניתא דרבי ליעזר דתנינן תמן כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ וכל [מצוה] שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה ומן הכלאים. רבי ליעזר אומר אף החדש. מה טעמא דרבי ליעזר [ויקרא כג יד] בכל מושבותיכם בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ. מה מקיימין רבנין טעמא דרבי ליעזר בכל מושבותיכם בחדש שכן יצא בחוץ. רבי יונה בעי קומי רבי יוסי ולמה לא תנינן אף החלה עמהן. אמר ליה לא אתינן מתני' אלא דבר שהוא נוהג בישראל ובגוים. וחלה אינה נוהגת אלא בישראל דכתיב [במדבר טו כ] ראשית עריסותיכם ולא של גוים".

ר' אליעזר לומד מ'בכל מושבותיכם' שאיסור חדש נוהג בכל מקום. ור' יוסי (האמורא) מוסיף שבניגוד לחלה שבצקות של גויים פטורים מחלה הרי תבואת נכרים אסורה באיסור חדש.

וכן בספרא (אמור פרשה י סוף פרק יא, יא):

"חוקת עולם לבית עולמים לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות בכל מושבותיכם בארץ ובחוצה לארץ אמר רבי שמעון שלשה דברים תלוי' בארץ ונוהגי' בארץ ובחוצה לארץ החדש והערלה והכלאים החדש אסור מן התורה בכל מקום"...

וכך כתב הרמב"ן (ויקרא כג טו-טז):

"והוצרך לומר "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" באיסור החדש (פסוק יד) ובשביתת חג השבועות (פסוק כא), מפני שהוא תלוי בהנפת העומר ובמנחה חדשה, לומר שאפילו אחרי גלותנו בחוצה לארץ שאין עומר ומנחה, יצוה בהם, כי החדש אסור מן התורה בכל מקום".

וכן הטור (יו"ד סי' רצג):

"כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה שאסור לאכול מתבואת חמשת המינין עד שיקרב העומר שהוא בי"ו בניסן ואיסור זה נוהג בין בזמן הבית בין שלא בזמן הבית בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בשל ישראל בין בשל נכרי".

וכך כתב הבית יוסף (יו"ד סי' רצג):

"ומ"ש בין בשל ישראל בין בשל עכו"ם. כך כתבו התוספות (שם סוד"ה כל) והמרדכי (סי' תקא) בסוף פרק קמא דקידושין וכתבו דהכי משמע בירושלמי (ערלה פ"ג ה"ז) וכן כתב סמ"ג (לאוין קמ"ו) וז"ל הרא"ש בתשובות כלל שני (סי' א) אשר נסתפק מורי אם הלכה כרבי אלעזר דאמר חדש אסור מן התורה בחוצה לארץ בהא ליכא ספיקא דהלכה כסתם משנה דמסכת ערלה ורבי ישמעאל ורבי עקיבא סברי כוותיה ורב אלפס פסק הלכה כרבי אליעזר וכן בספר המצות ובאבי העזרי (פסחים סי' תקכז) וכן פסקו בכל החיבורים דחדש נוהג בשל גוים ודבר תימה הוא למה לא ינהוג בשל גוים דמאן דאמר יש קנין לגוי וכו' ורבינו יצחק כן פסק בפרק קמא דקידושין והביא ראיה מהירושלמי (קידושין פ"א סוף ה"ח) ודברי רבי ברוך הן תמוהין שכתב ואפילו אם גדלה ברשות ישראל עתה בחוץ לארץ שאין אנו סמוכים לארץ ישראל נראה להתיר ודבריו תמוהין וראיותיו אין בהן ממש עד כאן לשונו".

מתבאר מדברי הרא"ש בתשובתו שחדש נוהג מן התורה בכל מקום ובכל בעלות. אולם הביא שיטת ר' ברוך שתבואת ישראל בחו"ל מדרבנן ובחו"ל הרחוק מא"י לא גזרו (כשיטת הראשונים לגבי חלה ברחוק מא"י שאין נותנים שתי חלות) ואין איסור חדש נוהג והרא"ש דחה את דעת ר' ברוך.

וכן סברו רוב מניין ורוב בניין של הפוסקים שאיסור חדש נוהג בחו"ל ונוהג אף בתבואת גויים. וכדי להתיר שיכר (=בירה) העשויה משעורים שחששו שנזרעה לאחר פסח וממילא יום הינף לא התירה עשו ספק ספיקא, שאולי השיכר משעורים ישנות ואולי רוב השעורים נזרעו עוד לפני הפסח.

אמנם הדרישה (יו"ד סי' רצג ס"ק א) הביא:

"בין בשל ישראל בין בשל עכו"ם. משמע בפרק קמא דראש השנה (יג א) דחדש אינו נוהג בחוץ לארץ בשל נכרים וכן כתב הר"ר אביגדור בספרו וז"ל בתשובה שהשיב ריב"א הא דחדש נוהג בחוץ לארץ הני מילי דוקא בשל ישראל אבל בשל עכו"ם אינו נוהג בחוץ לארץ ויכול לשתות שכר אפילו בחורף וגם בה"ג משמע דחדש לא נוהג בחוץ לארץ בשל עכו"ם ושמא משמע להן דהלכה כתנא קמא דרבי אליעזר פרק קמא דקידושין עכ"ל מהר"ם מ"ץ". ונראה שר' אביגדור חולק על ר' ברוך ולשיטתו חדש נוהג בתבואת ישראל בחו"ל אבל תבואת נכרים בחו"ל פטורה.

ונראה שלשתי השיטות הפוטרות, הן של ר' ברוך המחשיב חדש כמצוה התלויה בארץ, והן לר' אביגדור שבחו"ל של נכרים פטורה – בארץ ישראל בכל תבואה אף בהפקר יחול איסור חדש.

ואמנם הב"ח צידד עפ"י מנהג גדולי האחרונים לפניו (ר' שכנא רבו של הרמ"א, והמהרש"ל) שחדש אינו נוהג בשל נכרים וכתב על כך גם תשובה ארוכה.

אולם השולחן ערוך (יו"ד סי' רצג ס"ב) פסק:

"איסור החדש נוהג בין בארץ בין בח"ל, בין בשל ישראל בין בשל עובד כוכבים". ועי' נו"כ על השו"ע.

וסיכם המשנה ברורה (סי' תפט ס"ק מה):

"והנה אף שאין בידינו למחות ביד המקילין מ"מ כל בעל נפש לא יסמוך על התירים הללו ויחמיר לעצמו בכל מה שאפשר לו, כי להרבה גדולי הראשונים הוא איסור דאורייתא בכל גווני".

נראה על כן שתבואת הפקר אסורה באיסור חדש בין בא"י ובין בחו"ל ואם נתקיימו שאר התנאים לאיסור התבואה – תבואת הפקר שלא התירה העומר – אסורה.

ב. המינים האסורים בחדש

במשנה במסכת מנחות (פ"י מ"ז, ע ע"א) נאמר: "החיטין, והשעורין, והכוסמין, והשיבולת שועל, והשיפון – הרי אלו חייבין בחלה, ומצטרפין זה עם זה, ואסורים בחדש מלפני הפסח, ומלקצור מלפני העומר. אם השרישו קודם לעומר – העומר מתירן, ואם לאו – אסורין עד שיבא העומר הבא".

ובתלמוד (מנחות ע ע"א):

"תנא: כוסמין מין חיטים, שיבולת שועל ושיפון מין שעורין; כוסמין – [ע"ב] גולבא, שיפון – דישרא, שיבולת שועל – שבולי תעלא2. הני אין, אורז ודוחן לא"...

וכ"פ השולחן ערוך (יו"ד סי' רצג ס"א):

"אסור לאכול חדש מתבואת חמשת המינים עד שיקרב העומר שהוא בט"ז בניסן, שנאמר: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (ויקרא כג, יד)"...

וע"כ אם אותם שבולי בר משתייכים לחמשת מיני דגן יש לאסור לאוכלם קודם העומר.

ג. מאיזה שלב בגידול הצמח חל איסור חדש

בספרי (ח"ו סי' לט סעיף יב) עסקתי בדיני חדש וכתבתי שם:

"מותר לקצור לפני העומר לשחת ומותר לקצור תבואה שלא הביאה שליש בשולה כדי להאכיל לבהמה י"א שהשליש האמור הוא השליש הראשון של הבשלת התבואה הקרוי בתבואה הבשלת חלב וי"א שהוא השליש האחרון של הבשלת התבואה המכונה הבשלת דונג". והובאו שם המקורות לדברי.

וכך כתב הרש"ר הירש (ויקרא כג, יד):

"ולחם וקלי וכרמל. מן האמור בכריתות ה ע"א נראה ש"קלי" מציין את הקמח, שהופק מהתבואה על – ידי קלייה (כעין האמור לעיל ב, יד); ואילו "כרמל" מציין את גרגרי התבואה הירוקים, שלא נשתנו מברייתם. נמצאת אומר: איסור אכילת חדש נוהגת בחמשת מיני דגן בכל צורה שהם".

ועדיין צריך לעיין לגבי איסור חדש האם נאסר בתבואה שלא הביאה שליש.

והקרן אורה (מנחות עא ע"ב) כתב:

"אבל עיקר האי מילתא דתבואה שלא הביאה שליש אין בה איסור חדש לדידי מספקא (ליה) [לי] ואמאי לא יהא נאסר מתחלתו כמו כלאים וערלה, ודוקא לענין טבל ומעשר בעינן גמר מלאכה, אבל חדש מנ"ל, ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דס"ל דיש בו איסור חדש, שכ' סתמא (ה' תמידין פ"ז הט"ו) תבואה שלא הביאה שליש מותר לקצור להאכיל לבהמה, משמע דלאדם אסור, והוא לא כתב דאם התחיל עד שלא הביא שליש דיקצור גם אחר הבאת שליש, ונראה מדבריו דלא הותר אלא קודם הבאת שליש כת"ק, ואפ"ה לא שרי אלא להאכיל לבהמה, ועיין בקידושין דף ל"ח (ע"א) דיליף ר"ש ערלה וכלאים בק"ו מחדש, ואי חדש לא נאסר עד אחר הבאת שליש ליחשב נמי האי קולא בחדש, משא"כ בכלאים וערלה, דנאסרין מתחלת גידולין, נהי דכלאים נמי אין עיקרן נאסר כדאיתא בפסחים (כ"ה ע"א) אבל מה שגדל נאסר מיד, ואין לומר דלהכי לא שייך חדש בלא הביאה שליש משום דלא חזי לאדם, והוי שלא כדרך אכילתו, דהא משמע לקמן דדרך לעשות קליות מתבואה שלא הביאה שליש, וכדאמר ר"ע במנמר לקליות, וכיון דדרכן לקליות אמאי לא יהי' בכלל וקלי לא תאכל, וצ"ע יותר בזה".

ויש לעיין בדבריו שרצה לאסור את כל התבואה מנביטה. ויותר נראה לומר שהזרע נאסר אבל הירק דינו כאכילת עשב בעלמא ואף בערלה לא נאסר.

וכתמיהת הקרן אורה כתב אף השפת אמת (פסחים כג ע"א):

"בתוס' ד"ה קוצר כו' דחדש שאסר הכתוב היינו תבואה גמורה משמע דפשיטא להו דבתבואה שלא הביאה שליש אין איסור חדש וצ"ע דהא בפ"ק דחלה איתא דחייבת בחלה3 וכ' שם הר"ש דלענין חמץ ומצה נמי לחם מיקרי וא"כ י"ל דה"ה לענין חדש"...

אמנם הפני משה (חלה פ"א ה"ג) סבר שלפני שהביא שליש לא חל עליו איסור חדש וז"ל:

"מהו שחייבין על לחם שלו. שבאה מהתבואה שלא הביאה שליש אם חייבין עליו משום חדש וקאמר ר' יודן מדכתיב ולחם וקלי וגו' איתקש לחם לקלי את שחייבין וכו' ואת שאין חייבין על קלי שלו משום חדש דאין קלי בתבואה שלא הביאה שליש דאין נקרא אלא שחת אין חייבין ג"כ על הלחם שלו משום חדש".

וראיתי שסיכם זאת ב'חברותא' בהערות (מנחות סט ע"ב הערה ג):

"ב"מנחת חינוך" מצוה שג [ראה אות ו, וב"קומץ המנחה" המובא שם בד"ה והנה] הבין מדברי רש"י, שאין איסור חדש קודם שהביאה שליש, וכדברי התוספות בפסחים כג א שכתבו, דאין איסור חדש קודם הבאת שליש; וראה גם ב"חזון איש" – נדפס קדשים עמוד קנו – שלכך נסתפקה הגמרא דוקא בהביאה שליש, משום שאין איסור חדש קודם הבאת שליש, ואין שייך בו היתר עומר; [וב"מנחת חינוך" שם, פלפל הרבה בדבריהם מנין לקחו דין זה, ונשאר בצ"ע; וראה בדין זה ב"שאגת אריה" בדיני חדש סימן ג, ולדעתו יש איסור חדש בתבואה קודם הבאת שליש, וראה בירושלמי חלה א ג בביאור הגר"א ובשאר פירושים שם; והאריך בענין זה בתשובות "בית אפרים" יו"ד סימן סח]. ושוב חזר בו בקומץ המנחה, וכתב, דאדרבה, מדברי רש"י נראה, שאף תבואה קודם שהביאה שליש אסורה, שהרי כתב רש"י שאין העומר מתירה, ואם כן משמע שאסורה היא; [וראה מה שתמה על חזרתו ב"שלמי יוסף" סימן צט]".

לשאלה דידן נראה שאף אם איסור אכילת חדש חל בהבאת שליש, ולפני כן הם נחשבים כעשבים ולא חל עליהם איסור חדש, אעפ"כ נראה שבאכילת גרעינים ירוקים שהם לאחר הבשלת חלב (לפני הבשלת חלב לא ניתן לעשות מהם לחם) עוברים באיסור חדש לפחות מספק ולאחר הבשלת דונג עוברים בודאי.

ד. דגני בר

נראה שאם ניתן להתיר אכילת גרעיני שבולי ירוקות הוא רק במיני דגן שאינם כלולים בחמשת מיני דגן. ולפי"ז ספיחים בשדות מגידולים קודמים של חיטה או שעורה ודאי אסורים. והשאלה היא לגבי דגנים שהם עשבי בר.

בספר חמשת מיני דגן לפרופ' זהר עמר (מכון הר ברכה, תשע"א) מביא את כל הספקות של הראשונים בזיהוי חמשת מיני דגן. בעמוד 111 מביא טבלא מסכמת ובה כל המינים שהחוקרים הסתפקו בהם, ועיקר הספקות הם בזיהוי הכוסמין השיפון ושבולת השועל.

בעמוד 113 באותו ספר מביא את דעות רש"י והרמב"ם ופרט למין אחד (חיטה דו-גרגרית כזיהוי לכוסמין לפי הרמב"ם) כל המינים זהים לרמב"ם ולרש"י.

נשאלת השאלה האם לאסור משום חדש רק את המינים המזוהים לפי הרמב"ם ורש"י או אף את שאר המינים שהעלו החוקרים כאפשרות. ונראה לענ"ד שאף המינים שהעלו החוקרים הם בכלל הספק וכיון שהספק הוא ספקא דאורייתא (כאמור לעיל במשנה ברורה) יש לדון לחומרא והם אסורים באכילה מהשלב שמתחילה התגרענות של הזרע היינו הבשלת חלב.

מסקנה

דגני בר שהם הפקר שיש להם כבר זרע והם מבשילים והולכים אסורים באכילה לפני יום הנפת העומר משום איסור חדש. ומותר לאכול מדגני בר שאינם מזוהים כלל עם חמשת מיני דגן.