חבל נחלתו יז לד

סימן לד - העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה

עריכה

שאלה

עריכה

המשנה בפאה (פ"ו מ"ו) קובעת:

"העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה".

באיזה עומר מדובר, שמשקלו סאתים או שנפחו סאתים.

תשובה

עריכה

א. מקור השיעור של סאתים שנוי במחלוקת. בספרי (דברים פיסקא רפג) נאמר:

"לא תשוב לקחתו, כולו כאחד וכמה יהיה בו שיערו חכמים בעושה סאתים מיכן אמרו העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה". (וכן בירושלמי פאה פ"ו ה"ה).

ופירש הריבמ"ץ:

"פי' מדכת' לקחתו מכלל שהוא דבר שיכול ללקחו כאחד, ועד כמה אדם יכול ליקח כאחד, שיערו חכמים פחות מסאתים, הא סאתים לא, ולפיכך לא הוי שיכחה, מיהא שמעינן דכעומר הוא. פי' סאתים מ"ח לוגין".

לעומת זאת בהמשך המשנה משיבים חכמים לרבן גמליאל:

"אמרו לו לא אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש תאמר בשני עמרים שהן ככריכות". וכן בירושלמי (פ"ו ה"ה):

"אית תניי תני ושכחת עומר ולא גדיש".

עפ"י המשנה והירושלמי כתב הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ה הי"ח):

"העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה שנאמר: ושכחת עומר בשדה ולא גדיש".

ישנן כמה נ"מ להלכה בין הטעם שיכול לקחתו כולו כאחד והטעם של גדיש ואכ"מ, עי' ירושלמי בסוף ההלכה ובבלי בבא בתרא עב ע"ב וראשונים ומשנה ראשונה.

עכ"פ ניתן ללמוד שעומר של סאתים הוא עומר שלא ניתן לקחתו כאחד. והשאלה העולה האם בגלל משקלו או בגלל נפחו.

ב. מידת סאתים היא מידת נפח. עפ"י ספרו המקיף של הרב בניש 'מידות ושיעורי תורה' עולה כי סאתים, לפי מידות הרמב"ם הן 14.4 ליטר. לפי הגר"ח נאה הן 16.58 ליטר. ולפי שיטת החזון איש 28.8 ליטר. (כדי לשבר את האוזן דלי לשטיפת רצפה הוא כבן 20 ליטר).

מצד משקלם, אם שוקלים במים משקלם מקביל לליטרים בקילוגרם, אם שוקלים בחטים או שעורים, שהשכחה היא בהם (ולא במים) משקלם הסגולי כ-0.78 וע"כ המשקל פוחת בהתאם.

משקל כזה, אפילו לפי שיעור החזון איש ניתן להרמה ע"י מעמר ללא קושי רב וגם נפח בגודל כזה ניתן לנשיאה בלא קושי.

ומכאן קשה מאד על דברי הדרך אמונה (מתנ"ע פ"ה הי"ח סעיף קיד):

"סאתים. היינו נפח של סאתים ואין נ"מ בהמשקל וסאתים הוא מ"ח לוגין שהוא רפ"ח ביצים ושיעור זה הוא עם התבן והקש שבו".

ודבריו קשים ביותר מבחינה מעשית – נפח של סאתים – אינו קשה למשא אף לפי שיעור החזו"א, וכל עומר רגיל ודאי גדול מסאתים בנפחו וק"ו עומר שהוא כגדיש. (ועי' להלן אות' ז ו-ח).

ג. נראה כי כיוון מחשבה זה שסאתים קלות להרמה, הביא את התוספות יום טוב (פאה פ"ו מ"ו) לדבריו וז"ל:

"העומר שיש בו סאתים – לשון הר"ב עומר שאתה יכול להגביהו כולו כאחת ולשאת אותו על כתפו והן דברי הר"ש בפירוש ספרי. ובסוף פרק י' דתרומות בירושלמי שאכתוב שם מפורש דמשקל סאתים בלח תשעה אלפים ושש מאות זוז1. והזוז והדינר אחד כדאיתא במשנה ב' פרק בתרא דבבא בתרא. והדינר מפורש בפ' הזהב [מד ב] שהוא כ"ד איסרין ובריש קדושין [יב א] תנן דפרוטה אחד משמנה באיסר. ושם פירש הר"ב שמשקלו חצי שעורה. נמצאת למד שמשקל הזוז צ"ו שעורות. וכשתחשו' צ"ו פעמים ט' אלפים ושש מאות יעלו בידך תתקכ"א אלפים ושש מאות שעורות2. ומפני שהנפח מרובה לכך לא יוכל להגביה וכו'. ואין נראה לי לפרש מפני כובדו דהא רבותינו שקלו אבנים שהקימו בגלגל איש אחד על שכמו מצאו משקל כל אחד ארבעים סאה. כמ"ש רש"י בפירוש החומש פרשת שלח לך ועיין במשנה ה' פ"ו דב"מ".

וכן התפארת ישראל (יכין אות כז) כתב:

"סאתים. ר"ל שיכול לדוש מהעמיר ההוא סאתים גרעינים".

והוסיף באות כח:

"אינו שכחה. מדאינו יכול להגביה, דאע"ג דאין סאתים כבדים כ"כ עכ"פ נפח קשה למשא ולפיכך א"א לומר בה לא תשוב לקחתו".

ד. לעומתם במלאכת שלמה הקשה: "פי' הח' הר"ש שירילי"ו ז"ל סאתים ר"ל משקל סאתים דהיינו תשעים ושש ליטרין וכל ליטרא מאה זוז והזוז ששה מעין שהוא דרהם וחצי ע"כ. ובתי"ט כ' ואין נ"ל לפרש מפני כובדו דהא רבותינו כו', ותימה שרוצה לדמות מעשה נסים לטבע רוב העולם".

שתי טענות בדבריו, האחד מה שהביא התויו"ט ראיה מאבני הירדן שמשקל כ"א היה ארבעים סאה לא שייך לעומרי השדה וליכולת המשא בזמננו, ודבריו ברורים ארבעים סאה הם נפח של אמה על אמה על שלש אמות אם נשקול זאת במים הוא לממעיט מעל 300 ק"ג ולמרבה יותר מ-500 ק"ג. ואם נזכור שמדובר באבנים שמשקלם יותר ממים (משקל סגולי כ-2.5) נגיע למשקל גדול מאד מאד.

ועוד הוא עושה חשבון שהמשקל הוא הקובע והוא של סאתים ולא הנפח. כאמור בתויו"ט, אם המדובר על משקל העומר זה אינו משקל גדול לאדם ולכן לשער שעומר שהוא כגדיש וכל משקלו כאמור צ"ע. ויותר נראית דעת התויו"ט שסאתים היא התבואה הנקיה היוצאת מעומר כזה.

ה. כתב בחידושי מהרי"ח (על המשנה בפאה):

"העומר שיש בו סאתים לשון הר"ב כו' מפני שהנפח מרובה לכך לא יוכל להגביהו כו' עכ"ל. זהו מפי' הרב תוי"ט ולא מדברי הר"ש רק שנראה להרב תוי"ט שזה מפני הנפח אבל אין נראה לפרש מפני כובדו כו' שהרי מצאו משקל כל אבן מ' סאה וסיים ועיין במשנה ה פ"ו דב"מ כי שם תמה הן על אביי והן על רבא ע"ש. אבל נראה דבחנם תמה עליהם כי באותה שעה שכתב זה נעלם ממנו הגמ' שם בב"מ (דף פ' ע"ב) ת"ר קב לכתף3 ופי' רש"י שמזה מוכח שמשא אדם בינוני הוא ה' סאים4 וא"כ לפירוש זה ניחא התם הן לאביי והן לרבא שכאן שהעומר שהוא עדיין עם התבן ועם הקש ויש בו סאתים תבואה וגם נפח אז אינו תימה אם יהיה כבד יותר מחמשה סאין משא בני אדם לרבא כדאית ליה ולאביי כדאית ליה. ובימי חכמי המשנה והברייתא אז לא היה כח לאנשים כל כך כמו לדור המדבר וחכמי המשנה והברייתא שערו לפי דורם. אבל כאן היה אפשר להליץ בעד הרב תוי"ט שהרי כאן מוכיח מפסוק והתורה ניתנה לדור המדבר ולהם היה כח לשאת מ' סאה. אבל זה אינו דהרי התורה נתנה שיעור לשכחה דהיינו מה שאדם יכול לקחתו וא"כ כל דור ודור לפי משאם דבזה תלה הכתוב5. ובלא זה דברי הרב תוי"ט רחוק מן השכל שיהא משא ב' סאין עם הנפח כבד יותר ממ' סאה בלא נפח, ואף שהייתי יכול לומר כוונת הרב שמפני הנפח אינו יכול להניח על כתפיו בפ"א וכן משמע לכאורה לשונו א"כ לא היה קשה כלום לאביי ורבא שם בב"מ ששם לא מיירי שמניח דוקא בפ"א רק כשמניחו על החמור ע"ש וגם מן הכתוב לא תשוב לקחתו לא משמע שום חילוק בין בפ"א בין בכמה פעמים רק הכתוב הקפיד מה שאינו יכול לנושא ויהיה איך שיהיה זה ודאי נעלם מהרב ברייתא קב לכתף ודו"ק".

ואלו דברי רש"י (בבא מציעא פ ע"ב):

"קב לכתף – קב הוי תוספת לאדם הנושא בכתף, וחייב המוסיף בקלקולו, מכאן אתה למד שמשא אדם בינוני שלשים קב שהן חמש סאין, דתנן: תוספת החמור שלשה קבין שהן חצי סאה, ומשאו לתך חמש עשרה סאין, אלמא: תוספת אחד משלשים במשא הוא, ואשמועינן דאם הוסיף עליו קב – חייב"...

וכ"פ השולחן ערוך (חו"מ סי' שח ס"ז):

"הכתף שהוסיף על משאו קב אחד והוזק במשא זה, חייב בנזקיו, שאע"פ שהוא בן דעת והרי הוא מרגיש בכובד המשא, יעלה על לבו שמא מחמת חוליו הוא זה הכובד".

דברי המהרי"ח אע"פ שלכאורה קשים על דברי התויו"ט נלענ"ד שיש בהם כדי לחזק את דעתו. נפח חמישה סאים של העומר בהחלט אפשרי שנותן סאתים גרעינים וכיון שהנפח גדול העומר הזה קשה למשא.

ו. בשו"ת חוט השני (סי' צז) אף הוא דן במידות ומשקולות ובתוך תשובתו הארוכה כתב:

"ואין להביא ראיה עוד על כובד המשקולו' דשיער בהם הרמב"ם ולומר דעכ"פ גרעיני שעורי' דשיער ביה היו שמיני' וגדולי' כפלים ויותר משעורי' משקלו האחרוני' למשקל לוט מהא דתנן פ"ו ממס' פאה העומר שיש בו סאתים ושכחה אינה שכחה והוא מפני שאינו יכול להגביה כלו כאחד כדרז"ל מלא תשוב לקחתה אף על פי שלפי חשבון הרמב"ם בשיעור חלה אינה רק י"ח ליטראות כ"ד לוט דודאי אם יש בעומר סאתי' מתבואה יש בו כהנה וכהנה כפלי כפלי' בתבן וקש וכה"ג והתי"ט שם כתב על משנה זו חשבון משקל סאתים ע"פ הירושלמי הנ"ל לפי מה דסבר היה דכל אותן זוזי' הם דינרי צורי אבל לא כתב מיצוי החשבון כמה שוקלים סאתים והוא לשיטתו שכתב במ"מ שזכרנו למעלה ע"ה ליטראות דידן וסיים עוד ומפני שהנפח מרובה לא יוכל להגבי' וכו' ואינו נ"ל לפרש מפני כובדו דהא רבותינו שקלו האבנים וכו' משקל כל אחד ארבעים סאה וע' מ"ה פ"ו דב"מ עכ"ל והנה לפי חשבונו עכ"פ משא כבידה הוא כמ"ש ומה שהקשה מצד המשקל אפשר לאדם לשאת משקל ארבעי' סאה מאבני' שהקימו אבותינו בירדן ל"ק דדורות ההם היו כגובה ענקי' וחזקי' וכדאמר רבה ב"ב חנה בפ' הספינה על דור המדבר ותדע שלפי חשבונו משקל ארבעים סאה הם ט"ו מאות ליטראות דידן ועוד שאמרו שם דכל טונא דמידלי אינש תילת' הוי וא"כ היו יכולי' לזאת על כתפם מ"ה מאות ליטראות ואף לפי חשבונינו דיגיע רק הרביעי' מסך זה א"א בדרך הטבע שהרי אמרו במשנה פ"ו דב"מ דתוספות משא להתחייב הוא סאה לגמל ג' קבין לחמור ואמר שם בגמ' דהוי א' משלשים למשא הראוי לו ש"מ דאפי' משא גמל לא הוי רק למ"ד סאה ומשא חמור ט"ו סאה ושם נאמר קב לכתף ע"ש דף פ' ע"ב ופ' רש"י שמשא אדם בינוני ה' סאה ולא תקשי דלפי חשבונינו לא יהא משקל ה' סאות רק מ"ו ליטראות וכ"ח לוט די"ל שאני שם דמיירי בשיעור משא שיוליכו בדרך רב כמו אינך שם נקוט מיהא דא"א להיות שישא אדם בדרך טבע משקל מ' סאה כדעת הרב. הן אמת שא"א לומר סאתים הוי משקל שא"א להגביה ותדע דבריש מפנין מוכח דחד גברא מפנה קופה בת שלש סאה תבואה כמ"ש התו' שם וכ"כ בש"ע סי' של"ג הגה' ובזה היה יכול לתרץ דהוי מהני ניפחה אבל מגמ' דסוטה ל"ק מידי ואם קשה לא תירץ כלום ומה גם לומר דניפחה דסאתים קשה לשאת מארבעים סאה דעד כאן לא פליגו אביי ורבא שם בב"מ ד"פ ע"א אם ניפחה הוי תוספו' או תיקלא הוי תוספו' משא"כ כולי האי א"א ומ"מ אין ראיה משם דשם (=בב"מ) בתבואה גופי' מיירי משא"כ בעומרי' י"ל דניפחה מעכב אבל אין צריך לזה רק כובדה רב וכמ"ש ואלעזר בן אהרן שנשא קטורת הסמים שהיה תחילת עשייתו שס"ה מנה מלבד שמן המשחה ושמן המאור וחביתין כבירושלמי הביאו רש"י פ"י דשבת דף צ"ב ע"א וכל מנה כ"ה סלעי' וכל סלע לפי מ"ש א' לוט והרי הם רפ"ה ליטראות וה' לוט כבר כתבנו שאין ראיה מדורות ההם לקומתן וחזקם אף כי קווי ה' יחליפו כח".

עולה מדבריו כפי שכתבנו לדברי המהרי"ח שמשא דורות ראשונים אינו ככוחנו עתה לא של אלעזר הכהן ולא המרגלים ונושאי האבנים בירדן. אולם לפי הגמרא שהגרעינים הם סאתים אפשר שהנפח חמש סאים.

וכן בקצרה העיר בשו"ת ויען יוסף (או"ח סי' שיג):

"ועל דבר קושייתך מבבא מציעא [דף פ' ע"ב רש"י ד"ה קב לכתף, שמשא אדם בינוני שלשים קב שהן חמש סאין וכו'] אפרש"י פרשת שלח (י"ג כ"ג) לגבי משא אדם [שמבואר שם שמשא אדם הוא ארבעים סאה, וכן הוא בסוטה דף ל"ד ע"א], הנה לא נפניתי לעיין כעת, אבל מסתברא דנשתנה הכח מזמן המרגלים לזמן הש"ס".

ז. ראיה לשיטת התויו"ט שהמדובר בעומר של שבולים שנפח הגרעינים סאתים – ניתן להביא ממשנה ז (בפרק ו):

"קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים אפילו היא של טופח רואין אותה כאילו היא ענוה של שעורים".

וקמה נלמדה מעומר שאף בה נוהגת שכחה. כדברי התלמוד הירושלמי (פאה פ"ו ה"ה):

"א"ר יונה [דברים כד יט] כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה".

הביטוי 'ראוי לעשות' מתייחס בלשון המשנה לכמות פירות ולא לכלל גידול הצמח. כאמור ברש"י (במדבר ה, י):

"ומדרש אגדה ואיש את קדשיו לו יהיו, מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, לו יהיו המעשרות, סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות". והכוונה ליבול ממנו מפרישים מעשרות. ואף בעומר שיש בו סאתים נראה שסאתים מתייחס לכמות היבול מהעומר.

וכן עולה מפה"מ לרמב"ם על המשך המשנה שהובאה לעיל לגבי טופח:

"וכבר ביארנו שטופח הוא מין זרעונים הידוע בשם "קרטמאן" ויבולו מועט, ומקום גדול הזרוע ממנו מוציא זרעונים מעטים והרוב יוצא תבן וקשין. אמר אף על פי שאם נידוש ונידוך ונתמרח לא יהיה בו סאתים, רואים אותם השבלים כאלו הם שעורים שגרגריו גדולים והוא קל, אם היה אפשר שיהיה בו סאתים לא תהיה אותה הקמה שלטופח שכחה". ועולה במפורש שמידת סאתים מתייחסת ליבול של הזרעים – גרגרים ולא לכלל העומר6.

ח. ראיה נוספת לתויו"ט ניתן להביא מהמשנה (פאה פ"ו מ"א):

"כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין".

עומר של קב הוא אחד חלקי-שתים עשרה משיעורי סאתים בליטרים שהבאנו בראש המאמר (ששה קבים בסאה) – אם נאמר שזה הוא נפחם של עומרי השדה נגיע לנפח של ליטר וחצי. עומר בנפח קב לא משתלם לבעליו לאוגדו (בנפח זר פרחים), ולכן ודאי שמדובר בנפח הגרעינים היוצאים מעומר כזה.

מסקנה

עריכה

נראה יותר להסביר כתויו"ט ש'עומר שיש בו סאתים' היינו עומר שנפחו כחמישה סאים ומשקל הגרעינים שמפיקים ממנו הוא סאתים, ולא כרש"ס ומלאכת שלמה שפרשו שהוא עומר בנפח סאתים. כמו"כ אין להוכיח מדור המדבר ובאי הארץ שכוחם היה גדול מאד או שהמדובר במעשה נסים.