חבל נחלתו יז כא

<< · חבל נחלתו · יז · כא · >>

שאלה

באיזה סדר מדליק את הנרות בחנוכה1?

א. מקום ההדלקה ומקום הנחת החנוכיה

כיון שסדר ההדלקה קשור למקום ההדלקה נזכיר בקצרה את פסיקת השו"ע.

באורח חיים (סי' תרעא ס"ה) פסק:

"נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו; ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר; ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים"...

והוסיף בסעיף ז:

"מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל; ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין; ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל".

ורמ"א הגיה:

"ומיהו בזמן הזה, שכולנו מדליקין בפנים ואין היכר לבני ר"ה כלל, אין לחוש כל כך אם אין מדליקין בטפח הסמוך לפתח; ומ"מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם, ואין לשנות".

ב. דעות הראשונים והפוסקים

כתב בתרומת הדשן (סי' קו):

"שאלה: המדליק מליל ראשון דחנוכה ואילך, באיזה צד מתחיל להדליק בנר שהוא כנגד צד ימינו או בנר שהוא כנגד צד שמאלו?"

"תשובה: יראה דבדבר זה יש חילוק. בני רינו"ס ואגפיה מתחילין להדליק בנר שהוא כנגד צד שמאל. וגם נמצא כתוב בשם מהר"ם שהיה מדליק בנר שמאל ופונה דרך ימין, משום כל פינות שאתה פונה איננו אלא דרך ימין. ובני אושטריי"ך ואגפיהן מתחילין לצד ימין, ומדליקין כדרך שאנו בני ברית כותבין, דאפשר חשיב לה כה"ג פונה דרך ימין, ואף אם אינו פונה דרך ימין כה"ג נראה ליישב המנהג. דמשום דהאידנא ברוב מקומות ורובא דרובא דעלמא, אפילו ת"ח אין להם המזוזות בבתי חורף שבהן מדליקין2. א"כ צריכין להדליקן בימין הכניסה בצד הטפח הסמוך לפתח, אף לדידן דמדליקין בפנים, כדאיתא במרדכי. וא"כ אותו נר שהוא כנגד ימינו הוא הסמוך לפתח לעולם. וכן צריך להתחיל שהוא עיקר המצות דבדידיה לחוד הוי סגי, אי לא הוי בעיא למיהוי מן המהדרין3. אבל מהר"ם מזוזה היה לו בפתחו, וא"כ היה צריך להדליק בשמאל הכניסה, וא"כ נר הסמוך לפתח לעולם כנגד שמאלו. וא"ת א"כ מה צריך לטעם דכל פינות כו', תיפוק ליה משום האי טעמא? י"ל דנ"מ אם היו הנרות מסודרים מצד הפתח לצד דופן שכנגד הפתח, כמו אם הפתח במזרח והנרות מסודרים ממזרח למערב. שאז צריך להפוך פניו לדרום ולהתחיל בנר שסמוך לפתח, ולא יהפוך פניו לצפון ויתחיל באותו הנר, משום דכל הפינות כו' וק"ל למדקדק".

היינו, בני רינו"ס ומהר"ם מרוטנברג מדליקים משמאל לימין, ובני אושטריי"ך מימין לשמאל. ובפירוש המחלוקת מבאר תרוה"ד שהעמדת החנוכיה היא בצד ימין של כניסתו לבית ולכן המדליק עומד וגבו כלפי הבית ופניו כנגד הכניסה והנר הימני הוא הסמוך לפתח ולכן בו עיקר המצוה לבני אוסטרייך (ולא משום פניה לימין), ואצל מהר"ם החנוכיה היתה מבפנים משמאל לפתח כיון שהיתה לו מזוזה. אולם מביא נ"מ בין הדעות בהבנת פניה לימין אם החנוכיה עומדת לאורך החדר בין הפתח לקיר הנגדי. כמו"כ ניתן להסביר שכל המחלוקת היא רק לגבי העמדה לימין ופירושה, כאשר לכו"ע ההדלקה נעשית בנר החדש.

בפסקי מהרי"ק (סי' רפה) כתב:

"על דבר הדלקת נרות של חנוכה ראוי להתחיל לצד שמאל כדי לפנות לצד ימין מפני שאמרו כל פינות שאדם פונה לא יהיו אלא לימין: לפיכך יתחיל בליל ראשון בפתילה היותר ימיני ויברך עליו, ובליל שני כשיוסיף נר אחד סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף שהוא יותר שמאלי כדי לפנות לימין, וכן בליל שלישי כשיוסיף נר אחד סמוך לשתי נרות הראשונות יתחיל באותו הנוסף ויברך עליו ויפנה לצד ימין, וכן בכל לילה ולילה, ונמצא שלעולם הוא מברך על הנוסף שהוא המורה על הנס שהרי בתוספת הימים נתוסף הנס. אבל אם היה מתחיל ביום ראשון להדליק בנר שמאלי גם בליל שני היה צריך להתחיל בו כדי לפנות לימין וכן בליל שלישי וכן בשאר הלילות ונמצא שאינו מברך אלא על נר אחד כל ימי חנוכה".

לפי דעת המהרי"ק שני כללים מנחים את סדר ההדלקה: מברך על הנר החדש שבו ניכרת תוספת הנס, וכל פניות יהיו לימין. ומשמע שלא משנה היכן מקום עמידת הנרות מבפנים או מבחוץ מימין לפתח או משמאלו. (ותהיה נ"מ בין אם מדליק את החנוכיה בחוץ כשגבו לבית או פניו אל הבית).

הבית יוסף (או"ח סי' תרעו, ה) מביא דעה נוספת:

"כתב ה"ר דוד אבודרהם (סדר הדלקת נ"ח עמ' ר ד"ה כתב) בשם ה"ר יונה שבליל ראשון מברך שלש ברכות אלו קודם ההדלקה דכל המצות מברך עליהם קודם עשייתן ובליל שני מברך קודם ההדלקה להדליק, ושעשה ניסים מברך לאחר שמדליק נר ראשון קודם שידליק נר שני שהוא נס אותו היום וכן בליל שלישי קודם שידליק נר שלישי וכן ברביעי וכן על כולם עכ"ל, נראה מדבריו שבנר שהתחיל להדליק בליל ראשון בה מתחיל בכל הלילות".

לפי רבינו יונה מתחיל תמיד בנר שהדליק בראשון ומסיים בנר החדש ועליו מברך שעשה נסים.

לאחר מכן מביא הב"י את דעת המהרי"ק ודעת תרוה"ד ומסיים:

"ונראה שמנהג בני רינוס הוא הנכון וכפי מה שכתבתי בשם מהר"י קולון ואין לחלק בין היכא שהנרות בימין הכניסה להיכא שהם בשמאל הכניסה וכן אנו נוהגים4".

וכן בדרכי משה (הקצר או"ח סי' תרעו, ב) העיר:

"וכן כתב מהרי"ל (שם עמ' תב אות ב, שו"ת סי' מ) להתחיל כל לילה בשמאל ולפנות לימין וכן נוהגים".

וכך אמנם פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תרעו ס"ה):

"יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני, ובליל ב' כשיוסיף נר אחד סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף, שהוא יותר שמאלי, כדי להפנות לימין; וכן בליל ג' כשיוסיף עוד אחר סמוך לשני נרות הראשונות, יתחיל בנוסף ובו יתחיל הברכה, ואח"כ יפנה לצד ימין, וכן בכל לילה; נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספת הימים ניתוסף הנס".

מתבאר כי לפי פסיקת השו"ע לא משנה מקום החנוכיה אלא רק ברכה על הנר החדש והדלקת הנרות הישנים משמאל לימין.

וכך מבאר זאת באליה זוטא (סי' תרעו ס"ק ו):

"(ו) דעת ב"י וש"ע ודרכי משה דלעולם מתחילין להדליק בשמאל כדי להפנות לימין בין שמדליק בימין הכניסה בין שמדליק בשמאל הכניסה, ולעולם מברכין כל הברכות קודם הדלקה, ושכן המנהג, ולכן קצרתי".

בשו"ת מהרש"ל (סי' פה) מציע דרך כשמדליק בפנים לקיים אף את דברי המהרי"ק. וז"ל:

"סדר הדלקתן מצוה להניחה בתוך עשרה ולמעלה מג' בטפח הסמוך לפתח ובבתי חורף שלנו שאין מזוזה צריך להדליק בימין (ואין) [ואם] הנרות מונחין לרוחבן צריך להתחיל בנר הימיני בסמוך לפתח והוא נר הראשון ולא כמהררי"ק וא"כ נמצא שלא יהא פונה לימין אלא מימין לשמאל, ע"כ המדקדק יניח לאורכן בטפח הסמוך לפתח שאז כולן שוין בעניין טפח הסמוך לפתח שכולן סמוכין בכניסת הפתח ואז ידליק משמאל לימין ויתחיל לברך לעולם בנר השמאלי ויפנה ויוסיף לימין ודו"ק". ודבריו הובאו בקיצור בכנסת הגדולה (הגהות בית יוסף סי' תרעו אות א)5.

ובאליה זוטא (שם) מסיים:

"גם לא הבאתי דברי רש"ל וב"ח ומטה משה ושל"ה בזה, מ"מ טוב לשמור דבריהם ולהניח הנרות במזוזה בתוך חלל הפתח, דאז הם כל הנרות בטפח הסמוך לפתח".

יחודו של המהרש"ל שהוא סובר שיש חשיבות לנר הסמוך לפתח אולם מסכים עם דרכו של המהרי"ק6.

הב"ח (או"ח סי' תרעו) חלק על אי ההבחנה בין מיקום החנוכיה לפי שיטת המהר"ם וז"ל:

"כתב מהרי"ק בשורש קפ"ג דלדעת הר"מ כשמדליקין בשמאל יתחיל בנר היותר ימיני ובליל שני יוסיף נר אחד סמוך לו ויברך על הנוסף וכו' ואם כן לפי זה כשאין מזוזה בפתח ומדליקין בימין מתחיל בליל ראשון בנר היותר ימיני ובליל שני יוסיף נר אחד סמוך לו ויברך על הנוסף וקשה שהרי צריך הוא להדליק בטפח הסמוך לפתח ונר הראשון שמברכין עליו הוא עיקר מצות ההדלקה ולמהרי"ק אם מדליק בשמאל לא ידליק בטפח הסמוך לפתח כי אם בליל אחרון וכשמדליק בימין לא ידליק בטפח הסמוך לפתח כי אם בליל ראשון. לכן נראה עיקר כמהרא"י בתרומת הדשן דלעולם הוא מתחיל בטפח הסמוך לפתח וכשמדליק בשמאל מתחיל בכל לילה בנר שהוא היותר [שמאלי] בטפח הסמוך לפתח ופונה דרך ימין וכשמדליק בימין מתחיל בכל לילה בנר היותר ימיני ומדליק כדרך שאנו בני ברית כותבין ואף על פי שאינו פונה דרך ימין אין לחוש כיון שצריך להדליק בטפח הסמוך לפתח מיהו כבר יש מהנדסין לומר אדרבה כשמדליק כדרך שאנו בני ברית כותבין זהו נקרא פונה דרך ימין וכו' כדכתב בתשובת מהרי"ל סימן מ' ומהרא"י בסימן ק"ו ע"ד בני אוסטריי"ך ע"ש".

הב"ח טוען שהכלל של כל פינות לימין אינו חשוב מספיק כדי לקבוע את ההלכה במקרה זה אלא הוא מצטרף לדין העיקרי – נר הסמוך לפתח, וכפי שבאר תרוה"ד ששיטות ריינוס ואוסטרייך אינן חולקות אלא לפי מיקום החנוכיה מדליק בנר הסמוך לפתח ורק אם ניתן לשלב את הדין של כל פינות משלב אף אותו.

בכנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אות ג) כתב שאמנם הב"י הבין שמנהג בני רינוס הוא כפי דברי המהרי"ק אולם נראה לו לפרשם בדרך מעט שונה:

"דמנהג בני ריינוס היה בליל ראשון מתחיל מן הנר השמאלי, וכן בליל שני מתחיל להדליק אותה שהדליק בליל ראשון, ואחרת נוספת בצדה, וכן על זה הדרך בכל הלילות, ונמצא שבכל הלילות פניותיו לצד ימין".

והוא מסביר את הב"י: "ומיהו אפשר לומר דמנהג בני ריינוס היו כמו שפירשתי בתחלה, ומה שכתב רבינו המחבר וכפי מה שכתבתי בשם מהר"י קולון ז"ל, לא בא לומר שמנהג בני ריינוס הוא ממש כדברי מהר"י קולון ז"ל, אלא בא לומר שמנהג בני ריינוס הוא שמתחילין משמאל והולך משמאל לימין הוא הנכון"...

לפי דבריו העיקר בשיטת בני ריינוס הוא שמתחיל תמיד בנר השמאלי ופונה לימין והשמאלי הוא הנר הקבוע ובו מתחיל כל יום.

המגן אברהם (ס"ק ד) מבאר שאמנם שיטת ריינוס מוותרת על דין נר הקרוב לפתח ומסביר כך:

"בנר היותר ימיני – ואין חילוק בין אם מדליק בימין הפתח או בשמאל הפתח [ב"י] אבל רש"ל כ' דכשהם מונחים לימין הפתח צריך להתחיל בנר הימיני שהוא סמוך לפתח והמדקדק יניח' באורך כשפוד שיהא כולן שוין בטפח הסמוך לפתח ויתחיל בשמאל ויפנה לימין וכ"כ הב"ח ומט"מ כ' בשם רש"ל שיניחם בתוך חלל הפתח כמו המזוזה".

בביאור הגר"א חלק על שיטת השו"ע והמהרי"ק וז"ל בביאור על השו"ע:

"ויברך על הנוסף. מהרי"ק. ואין לו טעם וריח שזה אינו רק למהדרים מן המהדרים ויניח עיקר המצוה ויברך על הרשות וע' סי' תרע"ד ס"א בהג"ה וגם משום פינות לימין יבטל עיקר המצוה טפח הסמוך לפתח אלא העיקר שיתחיל בנר הסמוך לפתח בין מדליק בימין הפתח או בשמאל ויברך כל הלילות עליו ובזה מדליק ומברך תמיד על סמוך לפתח ועל עיקר המצוה ועמ"א בשם רש"ל אבל מ"ש שיניח כשפוד לא נראה".

לפי הגר"א עיקר הברכה על 'נר איש וביתו' ולא על נרות התוספת ומקום נר זה בטפח הסמוך לפתח מימינו או משמאלו לפי הדין אם יש מזוזה או לאו ועליו מברך בכל הלילות וממנו ממשיך לשאר הנרות בלי התחשבות לפניה לימין (אם כי בביאור לפני כן כתב שדרך ימין היא כשיטת המהר"ם וריינוס). ושולח למהרש"ל שאף הוא כתב בדרך זו, ומעיר ששיטת המהרש"ל לסדרם כשיפוד אינה נראית לו.

עולות לנו שלש שיטות הנהוגות בהדלקת נרות חנוכה:

א. שיטת בני ריינוס ומהרי"ק והשו"ע.

ב. שיטת בני אוסטרייך (וכ"כ הלבוש, הט"ז והפמ"ג).

ג. שיטת הגר"א.

ויש הנוהגים כמהרש"ל (של"ה, ט"ז) ומניחים את החנוכיה בתוך חלל הפתח.

ג. כל פינות לימין

מתוך הבירור הקודם נברר עתה מהי פניה לימין שעליה נחלקו לעיל.

על שיטת השו"ע חולק הלבוש (או"ח סי' תרעו ס"ה) הוא מדגיש כי לפי שיטת השו"ע, הברכות כולן מסודרות על הנר החדש ומוסיף ומדליק את אלו שמימינו כדי שיפנה לימין. וז"ל:

"יש אומרים כשמדליק יותר מנר אחד כגון מליל ראשון ואילך, יתחיל בצד שמאל כדי לפנות לצד ימין, משום כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. הלכך מי שיש לו כלי מיוחד לנרות של חנוכה שיש בו ח' פיות, או מקום מיוחד שבו מדליק הנרות, ראוי הוא שבליל ראשון יתחיל בנר ימיני או בצד יותר ימני, ויברך קודם לכן כל הג' ברכות, ואח"כ בליל שני כשיוסיף נר אחד סמוך לו, יתחיל ויברך כל הברכות על הנוסף שהוא יותר שמאלי כדי להפנות לימין, וכן בליל שלישי שיוסיף עוד אחד סמוך לשתי נרות הראשונות, יתחיל בו הברכות ואח"כ יפנה לצד ימין, וכן בכל לילה ולילה, נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספות הימים ניתוסף הנס, אבל אם היה מתחיל בליל ראשון להדליק בצד שמאל או בנר השמאלי, וגם בליל ב' וג' היה צריך להתחיל בה וכן בכל הלילות כדי להפנות לימין, נמצא אף על פי שהיה פונה דרך ימין מ"מ לא היה מברך כל ימי חנוכה אלא על נר אחד, ואין בזה כל כך פרסום ניסא. ואם אין לו מקום מיוחד או כלי מיוחד, אז בליל ראשון יברך כל השלשה ברכות קודם שיתחיל להדליק, שכל המצות מברך עליהם קודם לעשייתן, ובליל שני יברך ברכת להדליק קודם שידליק הנר הראשון, וברכת שעשה נסים יברך בשעת ההדלקה על הנר הנתוסף באותו לילה שהוא עיקר זכרון הנס, וכן בכל הלילות באופן שיסיים ברכת שעשה ניסים קודם שידליק הנר האחרון".

"ואומר אני שאין פירוש כל פינות שאתה פונה וכו' כמו שאומרים הם, אלא פירושו נ"ל הוא כדרך הכתיבה שאנו כותבין שהוא מצד ימין לצד שמאל, כי לא לחנם היה הנחת הכתב על דרך זה, וכן מוכח מהקפת המזבח שהיה הכהן עולה בכבש שהיתה בדרום, והתחיל בקרן דרומית מזרחית, ואח"כ מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, ואם היה יכול הכהן לעמוד במקומו ולזרוק הרי הוא ממש כמו שכתבתי מדרך הכתיבה, שלעולם צריך אדם להתחיל מכנגד ימינו והלאה כדי שימשיך ימינו אצלו, אלא מפני שהמזבח היה גדול לא היה אפשר לזרוק בעומדו במקום אחד, היה צריך להלך ולהקיף המזבח על דרך זה שהיתה הפנאת גופו גוררת אחר ימינו שהרי היה צריך לזרוק בימינו, והגע עצמך בטבע ובהרגל כל בני אדם כשמסבבין את עצמן במקרה כגון במחול, תראה שהם אינם מסבבים ופונים עצמן מצד טבעם בלי כוונה ורצון רק בדרך זה. וא"כ יהיה סדר ההדלקה ממש בהיפך מה שכתבתי, וכן היו נוהגין בני אוישטריי"ך וכן נ"ל הלכה למעשה, על פי שני עדים נאמנים הכתיבה והטבע7, וחוט המשולש הקפת המזבח. וכן היה נראה לי לנהוג ג"כ בענין ניענוע הלולב מזרח צפון מערב דרום, כי מפני שרוב העם עומדים עם פניהם לצד מזרח בשעה שאומרים ההלל כנגד הארון, ומתחילין במזרח ואח"כ פונים כדרך הפנייה הטבעית לצד צפון, כן נ"ל, אם לא שנאמר שבניענוע כיון שצריך לפנות לכל ד' רוחות העולם, יגרור ג"כ גופו אחר ימינו כמו שהיה הכהן עושה בהקפת המזבח, וא"כ כשעומד בהלל ופניו למזרח יהיה הניענוע מזרח דרום מערב צפון וכן נוהגין רוב העולם, אף על פי שהוא דוחק כמו שכתבתי לעיל סימן תרנ"א [סי"א], אבל בענין הדלקת נרות חנוכה שהיא בשורה אחת, יראה ודאי לנהוג כמו שעושין בכתיבה מצד ימינו לצד שמאלו וכמו שכתבתי, נ"ל".

הלבוש סובר שפירוש 'פניה לימין' היא להתחיל בימין ומשם לפנות לשמאל. וכותב שכך צריך לנהוג בהדלקת נרות חנוכה וראיותיו מהכתיבה העברית מהתנהגות האדם ומדרך הקפת המזבח.

מי שחולק עליו בחריפות-לשון גדולה מאד הוא תלמידו (כנראה שכתב זאת אחרי שפסק מלהיות תלמידו) – ר' יששכר דב מאיילנבורג שהיה תלמידו בפוזן (=פוזנא) וכך (באר שבע, סוטה טו ע"ב) כתב:

"כל פנות שאתה פונה כו'. יען שראיתי כי מקרוב עמדו קצת אנשים מחזיקים עצמם חכמים גדולים בעיניהם כמו סנהדרי גדולה, שחייב האדם לשמוע להם אפילו אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין8, והמציאו ובדו מלבם לפרש זה הלשון כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא לדרך ימין דהיינו מצד ימין לצד שמאל, כדרך שאנו בני ברית כותבים, שלא כדברי הראשונים ז"ל אשר מפיהם אנו חיים והם המרדכי בשם מהר"ם מרוטנבורג ז"ל בפרק במה מדליקין (אות רס"ו) ומהרא"י ז"ל בתרומת הדשן בסימן ק"ו ובסימן צ"ח, ומהר"י קולון ז"ל בשורש קפ"ד, ומהרי"ל בהלכות חנוכה (סימן מ'), ובית יוסף בטור אורח חיים בסימן קכ"ח (ד"ה וכשמחזירין פניהם), כולם כאחד ענו ואמרו בפשיטות ובלתי מסופק כלל שפירוש דרך ימין היינו מצד שמאל לצד ימין, וכן המנהג פשוט בנענוע לולב ובהדלקת נרות חנוכה ובשאר מצות, והנהו חכמים חדשים מקרוב באו להסיג גבול אשר גבלו הראשונים ז"ל, והרגילו עצמם ותלמידיהם משובשים עמהם לנענע לולב מזרח צפון מערב דרום, וכן בהדלקת נרות חנוכה להתחיל מצד ימין ולפנות לסיים בצד שמאל, ונסתייעו מכל המשניות דבכל הגמרא המדברים בענין עליה והיקף המזבח דרך ימין, שלא נמצא בשום אחת מהם שיהיה דרך ימין מן המזרח אל הדרום, ומדרום אל המערב וממערב אל הצפון, אלא להפך כההיא דתנן בפ"ה דיומא (נח, ב) התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית כו', וכההיא דתנן בפ"ד דתמיד (ל, ב. עי' זבחים סד, ב) בא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן מזרחית צפונית מערבית דרומית ונותן כו', לפעמים הוא מתחיל להקיף מקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית כו' כפי המקום שפוגע בו ראשון, כההיא דתנן בפרק איזהו מקומן (זבחים סב, ב) ובפרק בתרא דתמיד (שם), אבל בכל אופן שיהיה נקוט מיהא שאין כל הפניות דרך ימין מן המזרח אל הדרום וכו' אלא להפך, ונמנו וגמרו שכל הראשונים ז"ל טעו או שלא הרגישו מראות דברים המפורשים בכל הני משניות הנזכרים, ולא תהא כזאת בישראל. על כן אמרתי להאריך כאן קצת להראות שטותן ושבושם של האנשים האלה, ולקיים דברי הראשונים ז"ל הנאמרים באמת ושאין לשנות מנהג אבותינו".

"וקודם כל דבר ראיתי לדקדק בזה הלשון כל פנות שאתה פונה כו', לא ראיתי מי ששת לבו אליו, ואגב חדא תרתי דהיינו סתירה מבוארת ומבוררת שאי אפשר בשום פנים להשיב עליה מכל המשניות הנזכרים שנסתייעו מהם הנהו חכמים החולקים על הראשונים ז"ל, וגם ישוב לכל הדקדוקים שדקדקתי בזה הלשון. והוא, למה אמר בלשון שלילה "לא יהו", ולא אמר בלשון חיוב כל פנות שאתה פונה יהו דרך ימין. ומיהו בהא איכא למימר לפי מה שאני רגיל לפרש בכולי גמרא כל היכא דנקט בלשון שלילה, הטעם מפני שאותו הדין אינו בחיוב לעולם אלא לפעמים הוא משתנה כפי הענין, הלכך לא נקט בלשון חיוב דהוה משמע דלעולם הדין כך, והכא נמי איכא למימר הכי דמשום הכי לא נקט בלשון חיוב, מפני שאין כל הפניות דרך ימין אלא לפעמים צריך לפנות דרך שמאל, כההיא דתנן בפרק לולב וערבה (סוכה מח, א) עלה בכבש ופנה לשמאלו כו', וכההיא דתנן בפרק קדשי קדשים (זבחים סד, ב) כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו שהיו עולין ויורדין על העקב, ואלו הן נסוך המים ונסוך היין ועולת העוף כשרבתה במזרח, וכההיא דתנן בפ"ב דמדות (משנה ב') כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל חוץ ממי שאירעו דבר שהוא מקיף לשמאל כו'".

"אבל אכתי איכא למידק בזה הלשון "דרך" למה לי, למה לא אמר כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא לימין. ונ"ל ליישב מתוך דברי רש"י בפרק קדשי קדשים (זבחים סב, ב ד"ה לא יהו) גבי ים של שלמה, דילפינן מיניה כל פנות שאתה פונה כו', וז"ל דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך ע"כ. והנה כל מי שלא הוכה בסנורים בעיניו יראה דמשום הכי דקדק רש"י לומר ופניך אליו, להורות לנו שיש חלוק בין אם פניו פונה כלפי דבר המוקף ואחוריו אל הרוחות, ובין אם פניו פונה אל הרוחות שמה שהיא שמאל אל האדם, אם פניו פונה אליו יהיה ימין כשיחזור אליו אחוריו, וזהו שכוון רש"י לומר וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך, כלומר אבל אם לא היה פניו אליו אלא אחוריו אליו, פניו אל הרוחות הוא להיפך דמדרום למערב הוא שהולך לימינו. ודבר זה יותר מבואר באר היטב בדברי רש"י בפרק לולב וערבה (סוכה מח, ב ד"ה ומקיפין), על ההיא דתנן כל העולין למזבח עולין דרך ימין9 כו', וז"ל והאי דאין חוזרין על העקב דא"כ נמצא מהלך לצד שמאל[ו], שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו אחוריו, ורחמנא אמר כל פנות שאתה פונה כו'. עם מלות קצרות האלה האיר לנו את עינינו בכל המשניות דבכולי גמרא המדברים בענין עליה והיקף המזבח דרך ימין שהוא מן המזרח אל הצפון ומצפון למערב כו', דדוקא גבי היקף המזבח הוי דרך ימין מן המזרח אל הצפון ומצפון למערב כו', כיון שהכהנים העולים אל המזבח ומקיפין אותו פונים פניהם בכל סבובם אל המזבח ואחוריהם אל הרוחות, כדפירש רש"י בכל הני משניות הנזכרים, וכן אנו נוהגין כשמקיפין את הבימה עם הלולב או עם הספר תורה, והכל עולה אל טעם אחד כמו שאפרש בסמוך. אבל אם פניו פונה כלפי הרוחות, הוי דרך ימין להפך מן המזרח אל הדרום ומדרום אל המערב כו', וזהו שכוון רש"י לומר והאי דאין חוזרין על העקב, דא"כ נמצא מהלך לצד שמאל שהרי פניו למזבח כו', הרי בהדיא משמע שאם יהיה האדם ברוח מזרח ופניו פונה אליו, ישוב הדרום שהיה לשמאלו כשהיה אחוריו כלפי מזרח ישוב עתה לימינו, ולכן כיון שפנינו פונה כלפי רוח מזרח בשעת נענוע הלולב נמצא שצפון הוא לשמאל ודרום הוא לימין, לכן צריך לנענע מן המזרח אל הדרום ומדרום למערב וממערב לצפון. וכן חלקו התוספות בהדיא בין אם פניו פונה כלפי דבר המוקף ואחוריו אל הרוחות ובין אם פניו פונה כלפי הרוחות, ולא במקום אחד בלבד אלא בשני מקומות חלקו כן, בפרק קמא דיומא (יז, א ד"ה ומשנינן) גבי מר קא חשיב דרך ימין כו', וגבי והאמר מר כל פנות שאתה פונה כו' (שם ד"ה והא אמר מר), ומדברי כולם נקטינן דהיכא שפניו פונה כלפי רוח מזרח הוי דרך ימין להפך מדרך ימין של היקף המזבח וים של שלמה".

"ומזה הטעם עצמו מצינו שאין אנו נוהגים בכל הפניות דרך ימין שוים בכל המצות אלא הפוכות זו מזו, כי יש מהן שהן מן המזרח לצפון, כמו שאנו נוהגין בהולכת הספר תורה מן הארון אל הבימה, וכן נמי כשמקיפין את הבימה בחג הסוכות עם הלולב או עם הספר תורה בשמחת תורה. וזה מפני כמו שכתב רש"י וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך שהבאתי לעיל, דהכי נמי המוליך הספר תורה להביאו אל הבימה מחזיר אחוריו אל המזרח ופניו למערב, ומי שפניו אל המערב נמצא שדרום לשמאלו וצפון לימינו, ולכן צריך שילך דרך ימינו שהוא מן המזרח אל הצפון ומצפון למערב. וכן נמי כשמקיפין את הבימה עם הלולב או עם הספר תורה, כיון שפני המקיפין כלפי הבימה בכל סבובם ואחוריהם אל המזרח והצפון והמערב והדרום, כמו שהכהנים העולין למזבח פניהם פונים אל המזבח בכל סבובם ואחוריהם אל המזרח והצפון והמערב והדרום, הלכך צריך שילכו ויקיפו דרך ימינם שהוא מן המזרח לצפון ומצפון למערב וממערב לדרום. ויש מהם מן הפניות שהן מן המזרח אל הדרום, כגון בנענוע הלולב שמנענעין במזרח ואחר כך בדרום ואח"כ במערב ואחר כך בצפון, וכן בהגבהת הספר תורה פונה ממזרח לדרום ומדרום למערב וממערב לצפון, וכן בהדלקת נרות חנוכה אנו מתחילין להדליק מצפון שהוא בצד שמאל המדליק אם הנרות קבועים בכותל מזרח, ופונים לסיים לדרום שהוא בצד ימין המדליק, וזה מפני שהוא כמו שדקדקתי לעיל מדברי רש"י, שאם יהיה האדם ברוח מזרח ופניו אליו ישוב הדרום שהיה לשמאלו כשהיה אחוריו כלפי מזרח ישוב עתה לימינו, ולכן כיון שפנינו אל כותל מזרח בשעת נענוע הלולב והדלקת נרות חנוכה, נמצא שצפון הוא לשמאל ודרום הוא לימין, לכן צריך שיפנו דרך ימינם שהוא מן המזרח אל הדרום וכו', וכיון שהימין והשמאל מתחלף שישוב הימין שמאל והשמאל ימין, כפי מה שיהפוך האדם את פניו אם כלפי דבר המוקף העומד באמצע אם כלפי הרוחות כמו שנתבאר, הלכך נקט דרך ימין ולא נקט לימין".

"ומתוך כל הני משניות ופירוש רש"י והתוספות שהבאתי לעיל, נסתם פי החולקים על הראשונים ז"ל, וחייבים להודות לומר הראשונים ז"ל הם אמת ותורתם אמת ואנו בדאים".

"ומעתה והלאה אתחיל לסתום פי החולקים על הראשונים ז"ל שלא יהיה להם דרך לנטות ימין ושמאל גם מתוך שמעתין דהכא, מדקאמר דאמר מר כל פנות שאתה פונה כו' על המשנה דקתני ופנה לימינו, והא ודאי דהא דקתני המשנה ופנה לימינו היינו מצד שמאלו לצד ימינו, להפך ממה שאנו בני ברית כותבין, כי ידוע שאין נכנסין בהיכל כי אם דרך פשפש שהיה בצפון מצד השער הגדול שבאמצעי שהיה ברוח מזרח כדתנן בפ"ד דמדות (משנה ב'), וידוע שמקום העפר היה לימין הנכנס, נמצא שהיה נכנס בהיכל משמאלו ופנה לימינו, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ"ד דהלכות בית הבחירה (הלכה ו') וז"ל ושני פשפשין היה להיכל מצדי שער הגדול שבאמצעי אחד בצפון ואחד בדרום כו', ושבצפון בו נכנסין ומהלך בין שתי הכתלים עד שמגיע למקום פתוח לקדש בשמאלו ונכנס לתוך ההיכל וכו' ע"כ. הרי אתה רואה בפירוש שכתב שנכנס בהיכל משמאלו, ובפ"ג דהלכות סוטה (הלכה י') כתב וז"ל ומקום היה שם אמה על אמה לימין הנכנס ובו טבלא כו' ע"כ. הרי אתה רואה בפירוש שכתב שהמקום עפר היה לימין הנכנס. וכבר הוכחתי לעיל שכן דייק לשון המשנה מדקתני שם משמע לימינו הנזכר, דהיינו לימין הנכנס, ולהכי קתני המשנה ופנה לימינו ולא קתני בקצור נכנס להיכל לימינו, וזה מפני שהוא כמו שכתבתי שלא נכנס להיכל לימינו, אלא אדרבה לשמאלו נכנס, והיה צריך לפנות ממקום הכניסה שהיה בצד שמאלו לצד ימינו, כי מקום העפר היה בצד ימין הנכנס, והיינו דקתני המשנה ופנה לימינו, דמשמע ופנה מצד שמאלו לצד ימינו להפך ממה שאנו בני ברית כותבין. ודכוותה איירי הא דמייתי עלה דאמר מר כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. ובזה נתקיימו דברי הראשונים ז"ל, וכל המפרש בענין אחר הרי הוא משבש ומהפך דברי אלהים חיים".

תמך בדעת הבאר שבע הפרי חדש (או"ח סי' קכח סי"ז):

"לא יחזרו אלא דרך ימין. בפ"ק דיומא [טו, ב; יז, ב] ובפרק טרף בקלפי [שם מה, א] ובפרק לולב וערבה [סוכה מח, ב] ובזבחים פרק קדשי קדשים [סב, ב] ובכמה דוכתי אמרינן כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין. וקצת מחכמי דורות שלפני פנינו נשתבשו בלשון זה ופירשו דהיינו שצריך לחזר פניהם לצד שמאל, ומסתייעא הך טעותא מהא דתנן ביומא בפרק הוציאו לו [נח, ב] התחיל מחטא ויורד, מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית וכו', ובזבחים [שם] נמי אמרינן עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית, ותנן נמי בתמיד [סוף ל, ב] בא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן מזרחה צפונה מערבית דרומית וכו'. הנה בכאן לפונה מן הדרום למזרח וממזרח לצד צפון נקרא דרך ימין, ומכאן למדו לנענוע הלולב שצריך לנענעו מזרח צפון מערב דרום, וגם הכהנים בברכת כהנים כשמחזירים פניהם שיהיה לצד שמאלם, וכיוצא בזה דימו מילתא למילתא ולא חשו לקמחייהו שאין הנדון דומה לראיה כלל, שכל שמקיף שום דבר ופניו כלפי אותו דבר הניקף ואחוריו כלפי הרוחות, כשמקיפה דרך ימין, דומיא דהיקף המזבח וההזאה שממזרח לצד צפון הוי דרך ימין, אבל כשפניו כלפי הרוחות ורוצה להפך עצמו לצד אחר פשיטא ופשיטא דממזרח לדרום הוי צד ימינו ומיקרי דרך ימין, וכן מוכח בהידייא מדברי רש"י בפ"ק דיומא [יז, א] אהא דאמרינן תנא דמדות קחשיב דרך ימין, וכתב הוא ז"ל [ד"ה ומשנינן] הבא להקיף סביב כל הבית דרך ימין מבחוץ זהו סדר הקפתו, ולפי דבריהם של אלו אפילו מבפנים זהו סדר הקפתו, וכן מדברי התוספות ז"ל שם [ד"ה ומר (הראשון)] אלא ודאי כדכתיבנא שהמקיף מבחוץ כיון שמקיף הלשכות ממזרח לצפון הוי דרך ימינו, והמקיף בתוך הבית כיון שאינו מקיף שום דבר אלא מקיף את עצמו הוי צד ימינו ממזרח לדרום, וכן פירש בהידייא בפרק קדשי קדשים [זבחים סב, ב ד"ה לא יהו]. וכן משמע מהא דתנן בפרק הוציאו לו [יומא נא, ב] היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכות וכו' החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון, הגיע לצפון הופך פניו לדרום מהלך לשמאל כו' [שם נב, ב]. ובפ"ב דסוטה [טו, ב] נכנס להיכל ופנה לימינו כו' ואמרינן עלה בגמרא מ"ט דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, וזו היא דעת מר"ן ז"ל בב"י, ומהרא"י בתרומות הדשן סימן ק"ו, והרדב"ז במודפסות (ס"י) [ח"ד סימן אלף פט]10. ועיין בספר באר שבע שהאריך בענין והעלה כסברתינו יע"ש בחידושיו לסוטה פ"ב [טו, ב ד"ה כל] ודברים ברורים הם".

וכן התוספות יום טוב (סוכה פ"ג מ"ט) תמך בשיטת בני ריינוס והבאר שבע וז"ל:

"מנענעין – פירש הר"ב מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות בגמרא וכתב רש"י בפ"ה דמנחות דף ס"ב מוליך ומביא לצפון ודרום ומזרח ומערב. כדי לעצור רוחות רעות הבאות מארבע רוחות ע"כ. מסייע ליה להרא"ש. ומיהו ז"ש לצפון ודרום וכו'. ודאי דלא כסדרן נקטינהו דהא כל פינות כו' לא יהו אלא לימין. כדפירש הר"ב משנה ה' פ"ד דיומא. ועוד דמסתברא דהתחלה למזרח שכנגד פניו דא"צ עדיין לשום פנייה. וכן הוא בטור סימן תרנ"א. מזרח דרום צפון מערב. וגם זה קשה. ובשם מהרי"ל בב"י מזרח דרום מערב צפון. ובעל לבוש מלכות כתב מזרח צפון מערב דרום. ועקר ראייתו מהחוש שכן דרך הפונים ואינה ראייה למצות מלך עלינו, ומ"ש שכן סדר היקף המזבח ג"כ אינה ראייה. דהתם שאני דמבחוץ מסבב ונמצא שפונה לימינו בזה הסדר. אבל עם הלולב הוא עומד בפנים ומסבב הרוחות בתוכם. ונמצא כשיפנה בתחלה לצפון דלשמאלו הוא פונה. [וכן אתה מוצא בגבולות הארץ בפרשת מסעי שיהושע החולק הוא יעמוד בפנים של ארץ ישראל. ומסדר לו גבולותיה מנגב לים ומים לצפון. ומצפון למזרח. ומה שלא התחיל במזרח ויפנה אח"כ לנגב. לפי שא"כ כדי להגביל גבולי המזרח יהיה צריך להתחיל בקצה מזרחית צפונית ומשם לנגב ונמצא שיהיה תחלת פנייתו לשמאלו לקצה מזרחית צפונית. והא דכתבתי שם ביומא דהא דכל פינות הוא מים של שלמה ילפינן. ואמאי לא יליף לה מדפרשת מסעי שכתוב בתורה. נ"ל דההיא דמיא טפי דקאי אהיקף דכהן גדול בחיטוי מזבח פנימי שהקיפו מבחוץ הוא. ומיהו למ"ש בס"ד בפ"ג דמסכת תמיד משנה ג' בשם רש"י ז"ל דחושבנא לאו בכלל דכל פינות כו' דדוקא עבודה כו' אין ראיה כלל מהך דבפרשת מסעי. שג"כ אינו אלא כחשבון בעלמא. עוד עיין בפ"ב דסוטה משנה ב' נכנס להיכל ופנה לימינו כו'] וראייתו מהכתיבה ג"כ אינה ראייה. שאע"פ שהשורות אל עבר שמאלו פונות והולכות. מ"מ כל אות ואות שהוא כותב מושכוהו לימינו בפרט בכתב אשורית. [ועם היות שסדר האותיות שבזה אחר זה בשורות פונות אל השמאל. זה ג"כ מטעם אחר שפנייה זו היא אליו. מה שאין כן פנייה הימנית שהיא לחוץ ממנו וידוע שפניית אליו. מעולה מפניית החוץ ממנו. ונמצא עכשיו שבכתיבה אשורית נמצאו שתי הסגולות. אבל כל שלא נוכל לקיים שתיהן אמרו ז"ל שכל הפינות יהיו לימין. מטעם הכתוב שכתבתי בפ"ד דיומא משנה ה' בד"ה עולין במזרחו וכו'. וראיתי בתשובות מהרי"ל סימן מ' כתוב ותמיהני על כתיבת [תורתינו] הקדושה דמפנין לשמאל. ושמא משה רבינו עליו השלום עיניו ראו את מורו יתברך ופנה לימינו שרא לי מר ע"כ לשונו. וזה דוחק משני פנים חדא דלא הוי כמו לימינו דכל פינות כו'. ועוד דנצטרך לומר הואיל ומשה הוצרך לכתוב כך. מש"ה אנן נמי צריכין לכתוב כמ"ש הוא ז"ל. אבל לדידי הכתיבה עצמה היא לימין של הכותב כדפרישית]. ומה שרוצה להסתייע מדרך הסוד שלא יסיים במערב שהיא מדה"ד. וקורא על העושים כן שומר פתאים. הגם שלא עמדתי בסוד ה'. ודעת קדושים אדע. אכן שעיפי ישיבוני שהרי אחרי המערב חוזרים לרום ותחת. והנה ישובו הדברים לתחת שהוא סוף ותשובת ההיקף. ורחמים הם".

אמנם בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' צח) סבר כלבוש וז"ל:

"א"ח סי' תר"עו ס"ה ז"ל יתחיל להדליק בליל אחד בנר היותר ימיני ובליל ב' יברך על הנוסף שהוא יותר שמאלי כדי להפנות לימין וכתב המג"א וכ"מ ביומא דף נ"ט דזה מקרי דרך ימין עכ"ל ואני אומר דאין משם ראיה כלל דהא בעל הלבוש כתב להדליק מימין לשמאל כדרך הכתיבה וראי' ממזבח שעלה בכבש שהיה בדרומו והתחיל בקרן דרומית מזרחית ואח"כ מזרחי' צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית ואם היה הכהן יכול לעמוד במקומו ולזרוק הרי הוא ממש כמו שכתבתי מדרך הכתיבה שלעולם צריך אדם להתחיל מכנגד ימינו והלאה כדי שימשוך ימינו אצלו אלא מפני שהמזבח היה גדול ולא היה אפשר לזרוק בעומדו במקום אחד עכ"ל ולפי זה אין ראי' מההיא דיומא דהתם אמרינן גבי מתנות במזבח פנימי דסבר ר"ע דהתחיל מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית מערבית צפונית צפונית מזרחי' ור"י סבר דהתחיל מקרן מזרחית צפוני' וגומר בדרומי' מזרחית ואמרינן בגמרא דפליגי אם ילפינן פני' מחוץ ואי בעית אימא אי סבירי לן הקפה ברגל דכולי עלמא לא פליגי דילפינן פנים מחוץ והכא בהא קמפלגי מ"ס הקפה ביד ומר סבר הקפה ברגל ואיבעית אימא דכ"ע הקפה ביד והכא בהא קמפלגי מ"ס ילפינן יד מרגל ומ"ס לא ילפינן יד מרגל ש"מ לר"ע דלא יליף יד מרגל והת' במקומו הי' עומד במזרחית דרומית ופניו למערב והי' יד ימינו לצד צפון ולאחר שנתן קרן מזרחי' דרומי' הי' ראוי ליתן דרומית מזרחית לסיים דרומית מערבי' כדרך שאנו כותבי' להביא יד ימינו אצלו והוא הי' מוליך יד ימינו מכנגדו ולר' יוסי שהי' עומד בקרן מזרחית צפונית ופניו למערב ופונה דרך ימין ממזרחית צפונית לדרומית מערבית ומשך ידו אליו כדרך הכתיבה ש"מ דזה הוי דרך ימין אבל מה שמושך יד מנגד גופו ולהלאה הוי דרך שמאל ודוק ותשכח שדברי הלבוש ברירין".

עולה למסקנה שרוב הראשונים והאחרונים פרשו כל פינות לימין שמתחיל בשמאל ומושך לימין, ועם זאת ישנה קבוצה מגדולי האחרונים שסברו דוקא בכיוון ההפוך שמתחיל בימני ומושך לצד שמאל בהדלקה וכד'.

ולענין התחלה בימין כתבו רבות ראשונים ואחרונים שימין הוא יותר חשוב כדברי המהרי"ל (סי' מ):

"ונר חנוכה לא ידענא מאי דוחקך לעיולי פילא בקופא דמחטא הא ודאי במקום דליכא מזוזה דמדליקין בימין דכל מידי דמצוה ימין עדיף, ואפילו תפילין קשירה בימין והנחה גלי קרא, אבל כל שאר דוכתין ימין עדיף דמהאי טעמא לולב בימין ואטר בשמאל, כדאיתא במרדכי ובבהכ"נ מדליקין בימין לחד טעמא משום דליכא מזוזה והנך מפרש דאין בכל בית זה מצוה מזוזה, לא ידענא מה הוא מה עניין פתרון זה לזה, כל החדרים חייבים במזוזה. ואנו בני ריינו"ס סומכין משום שהנשים מתקשטות בבית החורף ומ"מ חשיב בית בפני עצמו, ומה יועיל לו שעשית מצוה בפתח הבית בימין".

וכן מובא בחידושי הגרי"ז (סוטה טו ע"ב):

"וכן מבואר במנחות לד ע"א דמייתי ראיה שדרך ימין הויא ביאה וכל דבר הנתון דרך ביאה צריך ליתנו מימין, מהקרא דויקח יהוידע ארון אחד ויקב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח מימין וכו', ולכאורה צ"ב דאמאי באמת העמידו אותו בימין והרי פשוט דהך ארון לא היה לו דין מקום עמידה, ועכצ"ל דכיון דכל פינות שאתה פונה אינו אלא בימין, משו"ה העמידו אותו בימין, ומבואר כנ"ל דגם בביאה שאין בה דין ביאה נאמר הך דינא שאינו פונה אלא בימין".