חבל נחלתו יד יא
סימן יא לאחר יד בנכרי
שאלה
עריכההאם יש דין שינוי (כלאחר יד) במלאכה של נכרי (=גוי) באחת מל"ט אבות מלאכה בשבת?
תשובה
עריכהא. השאלה בעיקרה אינה מתיחסת אך לשינוי אלא לכלל מצבו של הנכרי לגבי ציוויי שבת. הסברא נותנת שכיון שדין שבת נאמר לישראל ולא לנכרי, אף דין מלאכת מחשבת על כל שלוחותיו ההלכתיות יחשב רק לגבי ישראל ולא לגבי נכרי. ולגבי נכרי לא תהיה הקולא של מלאכת מחשבת.
לדוגמא אם ישראל עשה מלאכה דאורייתא בשינוי אינו עובר על איסור תורה אלא על איסור דרבנן מפני שמלאכת מחשבת אסרה תורה. עשיית אותה מלאכה ע"י נכרי היא שבות שלא נאסר בדיני תורה, אבל אף אם גוי עשה בשינוי, הדעת נותנת שמלאכתו לא תחשב לשבות דשבות (נכרי ולא ישראל ובשינוי) המותרת לצורך מצוה או חולי או לצורך רבים או מחמת הפסד (סי' שז ס"ה), כיון שסו"ס השינוי לגביו אינו משמעותי, והמלאכה נעשתה.
לדוגמא, נראה שכתיבה בשמאל ע"י נכרי לא תחשב שבות דשבות ולא תותר לצרכים שהוזכרו למעלה.
ב. בספר 'ודבר דבר' (פ"ב סעיף לא) רצה להקל בכך, וראיותיו כלולות במה שהביא הגר"י זילברשטיין בספר 'ומלכים אומניך' ואביא מהספר האחרון ובו נכללים ראיות הראשון.
הובאו שם בפרק ו הערה יב שלש ראיות לשבות דשבות של שינוי ע"י נכרי שהותרו.
. אמירה לנכרית לחתוך בשבת צפרני אשה הארוכות בפיה כדי שתוכל לטבול בליל שבת – סי' שמ משנ"ב ס"ק ג.
. אמירה לנכרי לחתוך שופר ולתקנו בכלי שאין דרך האומנים לתקן בו – סי' תקפו משנ"ב ס"ק פד ושעה"צ סי' קכ.
. גיבול מורסן לבהמה בתנועת שתי וערב בשעת הדחק – סי' שכד משנ"ב ס"ק יא.
הגר"י זילברשטיין ציין שבכל המקרים הללו השינוי באופן הפעולה יוצר שינוי בנפעל כגון השופר והמורסן וכן הצפורניים שאינם כתיקנם לאחר המלאכה, משא"כ אם נכרי ידליק נר בפיו אין שום שינוי בנר בין אם הדליקו בפיו או בידיו ולכן הדלקת נר בשינוי לא תחשב כשבות דשבות ותהיה אסורה לצורך מצוה וכד'.
ג. וטעם הדבר, ש'מלאכת מחשבת' נאמרה לישראל ולא לנכרי, וממלאכת מחשבת נלמדת ההורדה בדרגה מאיסור מלאכה לשבות האסורה מדרבנן. וא"כ אם השינוי בפעולת הגוי ולא בדבר בו משתמש ישראל מה אכפת לן שהגוי עשה בשינוי ולא כדרכו?! ורק אם השינוי הוא בתוצאה הרי גם לישראל זה יחשב כשינוי.
ולפי"ז גוי שחפר גומא וישראל האומר לו אי"צ אלא לעפרה הוי שבות דשבות (לפי הבנתי), ואפילו הגוי צריך את הבור עצמו. ולהיפך אם ישראל צריך את הגומא והגוי צריך לעפרה אסור לישראל כיון שהוי שבות ולא שבות דשבות.
ד. והביא בס' 'מלכים אומניך' משו"ת באר יצחק (סי' יד) שאמירה לשני נכרים לעשות מלאכה דאורייתא ביחד לא נחשבת לשבות דשבות (וכ"כ באורחות חיים סי' שז ס"ק ג, והו"ד בשש"כ שיובא להלן) דאל"כ ניתן לחמם מים בשבת לצורך מצוה ע"י שני נכרים, וכן כמעט בכל מלאכת שבת נמצא אופן של שינוי או מלאכה שאצל"ג וניתן לעשותה ע"י נכרי בשבות דשבות וכד' לצורך מצוה. וכתב שלפי האומרים ששינוי הנכרי בפעולה אף הוא שינוי ביטלת כל איסור אמירה לנכרי.
אמנם שש"כ פ"ל הערה מו הביא בשם הגרשז"א להתיר אף בשינוי בפעולה ע"י נכרי.
והביא שהפרמ"ג (א"א תרנה) הסתפק אם מותר לומר לגוי שיתלוש בפיו ביו"ט לצורך נטילת לולב ע"י שבות דשבות במקום מצוה ונשאר בצ"ע. וכן הביא הגר"י זילברשטיין אחרונים נוספים להחמיר בדבר.
ה. עיקר סמיכתו של השש"כ ששינוי בנכרי 'מוריד' את הפעולה לשבות דשבות היא מדברי הגרשז"א: "דכיון שמצינו גבי צינור שעלו בו קשקשים, דאיכא דס"ל שכלאחר יד ע"י יהודי במלאכה דאורייתא קיל טפי משבות של אמירה לעכו"ם לעשות מלאכה כדרכה... ולכן אע"ג דלא קיי"ל הכי... מ"מ פשוט הוא דכלאח"י ע"י נכרי חשיב כשבות דשבות דשרי".
דברי הגרשז"א מבוססים על הנאמר בדרכי משה הקצר (או"ח סי' שכח ס"ק ט) וז"ל: "ובהר"ן פרק חבית דף (ק"ג ע"א) (סא. ד"ה ובמקום) משמע דיותר קיל שבות הנעשה על ידי ישראל בשינוי וכלאחר יד מאמירה לגוי וכתב המגיד משנה פרק ב' דברי הרמב"ן וכתב דכן כתב הרשב"א אבל אינו נראה כן מדברי ההלכות והרמב"ם".
ובתוך דברי הגרשז"א אין התייחסות לסוג ה'כלאחר יד' של נכרי, אלא כוללם כולם כהיתר אחד.
ו. נראה לי ששתיקת הראשונים בכל מיני שאלות שעלו להתיר ע"י נכרי כגון בעירובין סח ע"א בחימום מים ע"י נכרי או בהבאה מרשות לרשות על ידי נכרי וכש"כ בשאלות שעלו במשך הדורות, כאשר הראשונים והאחרונים לא העלו מקרי שבות דשבות ע"י נכרי בשינוי או בצורה דומה מלמדים שלא התייחסו לפעולות בשינוי ע"י נכרי כשבות דשבות.
ז. ומצאתי כדברַי בשו"ת אז נדברו (ח"ה סי' נד) שאף הוא פקפק בהיתר זה ולא קיבל שיאמרו לגוי שיעשה בשינוי, וסבר כחולקים על הר"ן ששינוי בישראל חמור מאמירה לנכרי, ועוד שיש שהחמירו בשבות דשבות אפילו לדבר מצוה.
וכן החזו"א (או"ח סי' נו ס"ק ד) אסר להקיש משבות אחת לחברתה וכתב החזו"א: "ומ"מ אין למידין מצנור דמיעוך ברגלו לא מינכרא מלאכה וכל שבותין שתיקנו חכמים הוא לעשות משמרת ושקלו בפלס מה להתיר ומה לאסור ואין לדמות דברי סופרים זה לזה וכמש"כ המ"ב סי' ש"ז ס"ק כ"א, ואם נתיר ח"ו שבות האסור נעשה פרצה בחומת התורה ובודאי הפסדנו במשמרת מלאכות דאורייתא וכבר אמרו דחמור ד"ס מד"ת".
ולכן בדר"כ אסר החזו"א (שם) שבות דשבות במקום הפסד אלא במקומות שהתירו חכמים.
ח. וכך באר ב'מלכים אומניך': "ונראה להסביר טעמו של דבר דהרי מה שאסור לנו לומר לנכרי שיעשה עבורנו מלאכה איסורו לא מכח הנכרי שהוא לא יחלל שבת אלא האיסור הוא בגללנו שמלאכתנו לא תיעשה ע"י נכרי וכמו שכתבה התורה כל מלאכה לא יעשה לכם ואם כן מה לי אם עושה הנכרי כדרכו או שהוא עושה בפיו או במרפקו ובשלמא כשישראל מחלל שבת שלא כדרך המלאכה כגון במרפקו פטור משום שלא עשה כדרך העושים והעשיה אסורה אבל באומר לנכרי בין כך ובין כך אין כאן איסור מצד הנכרי שהרי לא מוזהר על השבת ואדרבה חייב הוא לעשות מלאכה ומבחינת הישראל המלאכה נעשית באותה מידה בין אם הדליק בימין או בשמאל".
ועי' קובץ עלי תמרים ו' עמ' עב; וקובץ בית אהרן וישראל שנה כד גליון ה עמ' עה; וס' מתנה טובה (זאוואדסקי) חי' על מס' שבת עמ' , וס' משמרת שלום (וייס) עמ' נב-נד, ושו"ת מראות ישרים (טובול) עמ' לו-לח.
מסקנה
עריכהפרט למקומות שהתירו חכמים ואז השינוי בתוצאה ולא באופן הפעולה נראה לי שאין להתיר פעולות בשינוי ע"י נכרי לצרכים שמנו חכמים ואין זה נחשב לשבות דשבות.