חבל נחלתו יד הקדמה
הקדמה
נאמר במכילתא דרבי ישמעאל (יתרו, מסכתא דעמלק, פרשה ב וכן בתמורה טז ע"א):
ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל. אם ברך תברכני, בתלמוד תורה; והרבית את גבולי, בתלמידים; והיתה ידך עמי, שלא אשכח את משנתי; ועשית מרעה, שתעשה לי רעים כמותי; לבלתי עצבי, שלא יעציבני יצר הרע מלעסוק בתורה; ויבא אלהים את אשר שאל. זאת משאת נפשו של כל לומד, אולם ישנם עיכובים.
בהקדמתו לספרו 'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין מביא הרב ראובן מרגליות את המעשה מבבלי תענית:
אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין אפס כי לא יהיה בך אביון. אזלו אותבי תותי גודא רעיעא. הוו קא כרכי ריפתא. אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה: נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה! אמר ליה אידך: שבקינהו, דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא. רבי יוחנן שמע, אילפא לא שמע. אמר ליה רבי יוחנן לאילפא: שמע מר מידי? – אמר ליה: לא. אמר: מדשמעי אנא ואילפא לא שמע. שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא. אמר ליה רבי יוחנן: איהדר ואוקי בנפשאי (דברים ט"ו) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. רבי יוחנן הדר, אלפא לא הדר. עד דאתא אילפא – מליך רבי יוחנן. אמרו לו: אי אתיב מר וגריס לא הוה מליך מר". (תענית כא ע"א).
אחר הבאת המעשה כותב הרב מרגליות:
מהסיפור המעניין ההוא למדים אנחנו כמה החשיבו את אילפא עד שהקדימוהו לר' יוהנן בנקטם "אילפא ור' יוחנן" אילפא קודם ואמרו שאם היה אילפא יושב באהלה של תורה ולא היה יוצא למיעבד עיסקא אותו היו ממליכים בהיותו גמיר טפי מר' יוחנן [רש"י שם] ור' יוחנן עצמו תיאר את חבירו זה "מר" וגם אחרי כל סביבותיו כאשר הדר הראה שאם כי עבד עיסקא גריס טפי מניה [רבינו חננאל ורש"י שם].
אבל ר' יוחנן הדר חזר ממחשבתו ליעבד עיסקא כי ר' יוחנן הוא שדרש הכתוב [דברים ל' יג] ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענה אותה ונעשינה כי לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים [עירובין נ"ה א] והוא שאמר איזה תלמיד חכם? כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו. ובכן בהיותו בימי עלומיו צורבא מרבנן, תלמיד יושב לפני רבותיו, מכר כל נכסיו ונחלאותיו ירושת אבותיו למען התפרנס כל אותן השנים, את כל הון ביתו נתן באהבה שאהב את התורה. גבר רב פעלים זה שלא הלך ארבע אמות בלי תורה [יומא פ"ו א] ישב לרגלי רבותיו כל עודם בהיים, וכל עוד היה חזקיה רבו בחיים לא היה ר' יוחנן בעל ישיבה ואך אחרי עלות רבותיו לחיי עד יסד ישיבתו הגדולה אשר עמד בראשה, ותהי תורתו לא לבד חיי שעה לו לבדו כי אם חיי עולם.
אילפא כנראה לא היה לו מה למכור, לא ירש נחלת שדה וכרם ומבלי אמצעים שיאפשרו לו ולביתו לחיות עד הימים שבהם יהיה ראוי להוראה הוכרח לפנות גם לעסקים ולומר טוב תורה עם דרך ארץ...
וכמוסיף על דבריו אביא את המסופר בירושלמי סופ"ח מתרומות:
רבי יוחנן אמר איקפח בעלי קנייה סליק לבית וועדא והוה רבי שמעון בן לקיש שאיל ליה ולא מגיב שאיל ליה ולא מגיב אמ' ליה מהו הכין א"ל כל האיברין תלויין בלב והלב תלוי בכיס אמ' ליה ומהו כן אמר ליה ומה את כן אמר ליה איקפחת בעלי קנייה אמר ליה חמו לי זויתה נפק מחוי ליה חמיתון מן רחיק ושרי מצלצל אמרין אין רבי יוחנן הוא יסב פלגא אמר לון חייבון כולה אנא נסיב ונסב כולא.
[פני משה:
איקפח בעלי קנייה. כך שמם של הלסטים שקפחו וגזלו את של ר' יוחנן ונכנס ר' יוחנן לבית המדרש והיה ר"ל שואל לו דבר הלכה ולא השיב וחזר ושאלו ולא השיב וא"ל מהו זה שאתה שרוי בצער כל כך והשיב לו כל האברין תלויין בלב והלב בכיס וא"ל ומהו כן וסיפר לו ואמר נגזלתי מאלו בעלי קנייה ולקחו כל ממוני.
חמו לי זויתה. הראני הדרך אשר הלכו מכאן והראה לו ורדף ר"ל אחריהם וכשראה אותם מרחוק התחיל לצעוק עליהם אם לא תחזירו אנקום נקמתי מכם והשיבו אם של רבי יוחנן הוא אשר לקחנו אם כן יקח החצי אשר נשיב לו ואמר להן ר"ל לא אלא בחייכון צריכים אתם להחזיר את הכל והחזירו הכל ולקח מהם.]
ר' יוחנן ידע שללא אמצעי מחיה גם אינו יכול לשנות בלב פתוח ומבין, ועל כן היה שרוי בצער ולכן בצעירותו מכר נחלת אבותיו.
וכך מסופר בירושלמי שבת (פ"ח ה"א וכן בשקלים פ"ג ה"ב ופ"ח ה"א, ובדומה במנחות קג ע"ב):
ר' אלעזר שאל לרבי סימון עד כמה ולא אגיביה. שאל לריב"ל וא"ל עד רביעית (=דם נבלות) טהור, יותר מיכן טמא ובאש לר"א דלא חזר ליה ר' שמעון שמועתא. רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא א"ל רבי יצחק בר כהנא עד רביעית טהור יותר מיכן טמא ובעיט ביה. א"ל ר' זריקן בגין דשאל לך את בעט ביה אמר ליה הא דלא הוות דעתי עלי! כדמר רבי חנין [דברים כח, סו] 'והיו חייך תלואים לך מנגד' זה הלוקח חיטים לשנה ופחדת לילה ויומם זה הלוקח מן הסידקי ולא תאמין בחייך זה הלוקח מן הפלטר. ואנא סמיך לפלטירא.
ובאר הפני משה:
ורב ביבי. היה יושב ומספר האי עובדא בענין אחר שר' יצחק שאל דרך שאלה לר' סימון אם עד רביעית דוקא טהור ויותר הוא טמא ובעט ביה ר' סימון בר' יצחק וגער בו ואמר ר' זריקן לר' סימון בגין דשאל לך הדין את בעט ביה וא"ל אין משום דלא הוות דעתי עלי מיושבת וכהאי דאמר ר' חנין וכו' ואנא סמך על הפלטר ולפיכך אין דעתי עלי בכל פעם ופעם.
סידקי. הוא הסוחר המוכר בחנות להתבואה הוא ופלטר מוכר הלחם ותמיד הוא מייקר.
וכן רש"י (מנחות קד ע"א):
וההוא גברא – אדידיה קאמר דהא אפלטר סמכינא ואין דעתי מיושב להשיב לו.
ודורש המדרש בבראשית רבה (פר' כ, ט) על קשיי הפרנסה:
בעצבון תאכלנה, א"ר אסי קשה היא הפרנסה כפליים כלידה בלידה כתיב בעצב תלדי בנים, ובפרנסה כתיב בעצבון תאכלנה, ר' אליעזר ור' שמואל בר נחמן, רבי אליעזר אמר הקיש גאולה לפרנסה, ופרנסה לגאולה, שנאמר (תהלים קלו) ויפרקנו מצרינו וסמיך ליה (שם) נותן לחם לכל בשר, מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים, מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, רבי שמואל בר נחמן אמר וגדולה מן הגאולה, שהגאולה ע"י מלאך והפרנסה ע"י הקדוש ברוך הוא, גאולה על ידי מלאך מניין שנאמר (בראשית מח) המלאך הגואל אותי מכל רע, פרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים קמה) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, רבי יהושע בן לוי אמר גדולה מקריעת ים סוף שנאמר (שם) לגוזר ים סוף לגזרים ואומר (שם) נותן לחם לכל בשר וגו'.
ואמנם קשים טלטולי גברא אחר פרנסתו והוא מטלטל ומוכר את נפשו וזמנו בשביל לחמו.
וכך מסיים הרב ראובן מרגליות את הקדמתו למרגליות הים:
ואם לא הרשתו עתו לאילפא להרביץ תורה בקביעות עם חברים מקשיבים ותלמידים הגונים, הנה בחר באמצעי אחר שתהיה תורתו חיי עולם בכתבו עלי ספר דברי תורתו שהעלה בעתותיו שקבע לתורה אם היום היה למלאכה במסחר או במשרד הנה לילותיו הקדיש למשמר והַקָּנֶה לו לחבר לרשום בפנקסיו מאשר העלה בלמודיו.
ועלתה לו לאילפא שהגו חכמי ישראל בספריו, ראה מנחות ע' ע"א כתוב אפנקסיה דאילפא כו', ובירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד אמר ר' יונה אשכחתיה כתוב בפינקסיה דחילפי כו'. וחבירו הגדול ר' יוחנן למד מדבריו ואמר שמועות משמו, ראה בבלי זבחים כ' ע"א והלאה שם כ"א א, ירושלמי תרומות ספ"א, חלה פ"ב ה"ה, ושבת פיז ה"ג.
אמנם לא מלך, אבל אילפא אינו חפץ כלל למלוך, געגועי אילפא הן ללמוד וללמד לעשות אזנים לתורה לשאוב ממקורות ראשונים ולהשקות צמאים לדבר ה' בשיחות חברים ובפרסום דברי תורה שכתב בפנקסיה.
בעת כתיבת כרך זה בי"ג אייר תשע"ג נפטר אבי חיים מנחם הכ"מ. התחלתי לכתוב את ספרַי כ'מתנת תודה ואהבה' לאבי בהגיעו לגיל שבעים שנה (בשער הכרך הראשון). ספר אחד אינו יכול לקפל חיים שלמים של אדם וק"ו ימיו של אבא שהיו מלאים וגדושים במעשים טובים. בכ"ז כדי לתת ללומדים ולקוראים מושג על אבי הכ"מ, הקדשתי לו שער זכרון בסוף הכרך הזה.
כבכל ספרי הריני מודה לקב"ה שזיכני ללמוד וללמד מדברי תורתו ולהלותם עלי ספר.
ומודה לכל מי שסייעני הן בשאלות הן בקושיות הן במעבר על התשובות והמאמרים והן בעידוד.
ומודה לאשתי ולמשפחתי שנותנים לי להתפנות ולשבת לענות ולברר וללמוד תורה.
ונזכה אנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו ללמוד תורה וללמדה לשמה.
יעקב הלוי אפשטיין
כסלו תשע"ד שומריה