חבל נחלתו יב מא
סימן מא
תרומת מעשר באומד
שאלה עריכה
מי שתרם תרומת מעשר באומד ולא מדד, ומיעט בתרומת מעשר, האם מעשרותיו כראוי או שצריך להוסיף ולתת תרומת מעשר או להישאל על הכל ולהפריש אחר מדידה?
תשובה עריכה
א. נאמר במסכת תרומות (פ"א מ"ז): "אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי... ".
לעומתה נאמר במשנה בתרומות (פ"ד מ"ו): "בשלשה פרקים משערים את הכלכלה בבכורות ובסיפות ובאמצע הקיץ המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן".
ב. הירושלמי (תרומות פ"א ה"ז) מקשה על הסתירה במשניות ומתרץ: "תמן תנינן המונה משובח והמודד משובח הימינו והשוקל משובח משלשתן וכא את אמר כן? א"ר יהושע בן לוי כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר, ותני כן אליעזר בן גומל אומר מניין שאין תורמין לא במידה ולא במשקל ולא במניין תלמוד לומר ונחשב לכם תרומתכם במחשבה את תורם ואין את תורם במידה במשקל ובמניין, מה תרומה גדולה במחשבה אף תרומת מעשר במחשבה".
היינו בפ"א המדובר בתרומה גדולה והיא ניתנת באומד, בפ"ד המדובר בתרומת מעשר והיא ניתנת במניין, במידה ובמשקל. ולר' אליעזר בן גומל אף תרומת מעשר ניתנת באומד, וכנראה המשנה בפ"ד היא לרבנן החולקים על ר' אליעזר בן גומל ולשיטתם צריך להפריש דוקא במידה מדויקת.
הקושי בתירוץ הוא שהפסוק במקורו עוסק דוקא בתרו"מ וממנה נלמד לתרומה גדולה, וא"כ כיצד ניתן לומר שאומד אסור בתרומת מעשר. ואף חכמים החולקים על ר"א בן גומל מודים ללימודו.
כמו"כ נאמר בתוספתא (דמאי פ"ח הי"ג וכן הובא בעירובין נ ע"א ועוד מקומות בש"ס): "המרבה במעשרות מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין הממעט במעשרות מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין". אולם לא שמענו דברים דומים לגבי תרומת מעשר ומעשר ראשון ומכאן ראיה שאם תרם תרומת מעשר באומד – תרומתו תרומה.
ג. הירושלמי (תרומות פ"ד ה"ו) ברר את המשנה (העוסקת בתרו"מ לפי התירוץ בפ"א) האם היא מתייחסת לאומד וז"ל: "ממי שהוא משובח אמר רבי חונה משובח מן התורם מן העומד אמר רבי חנינה בריה דרבי הלל מתני' אמ' כן והשוקל משובח משלשתן אמ' רבי חיננא תיפתר בשלשתן ולית את שמע מינה כלום". ועולה שאין הדבר מוכרע האם אומד הוא בכלל המשנה או לאו.
בביצה (יג ע"ב): "מחשב (רש"י: באומד)? הא מדידה בעי! – הא מני – אבא אלעזר בן גימל היא. דתניא, אבא אלעזר בן גימל אומר: (במדבר יח) ונחשב לכם תרומתכם – בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר. כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה – כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה". עולה מדברי הגמרא בהסבר הברייתא שתרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה.
ומפרש רש"י:
"מה תרומה גדולה נטלת באומד – כדפרישית דלא כתיב בה שיעור".
"ובמחשבה – נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר, דכתיב ונחשב, ואתרוייהו קאי, והא דקא יליף לה מתרומה גדולה – משום אומד נקט לה".
ברייתא זו מופיעה אף בגיטין (ל ע"ב), מנחות (נד ע"ב), בכורות (נח ע"ב).
ד. הרשב"א (ביצה יג ע"ב) מסביר שבתרומה גדולה חיטה אחת פוטרת את כל הכרי, אולם בתרומת מעשר לומדים שניטלת באומד. ובשם חכמי הצרפתים הביא שתרומה גדולה ניתנת באומד כדי שתינתן בעין יפה. ומסיק: "ומיהא [לאו] להשוותן לגמרי דתרומה גדולה אינה ניטלת למצוה אלא מאומד אבל תרומה מעשר ניטלת מאומד משום הקישא דתרומה גדולה אבל למצוה אינה ניטלת אפילו לאבא אלעזר מאומד אלא במשקל". ולפי דעתו חכמים חולקים על אבא אלעזר לגבי תרומת מעשר, והיא כלל אינה ניטלת באומד ואינה ניטלת במחשבה.
לגבי מחשבה בתרומת מעשר פרש הרשב"א את רש"י שניתנת במחשבת הלב ואין צריך לבטא בשפתיו.
תוספות (גיטין לא ע"א ד"ה כשם) כותב שאף לפי אאב"ג אין לתרום בתרומת מעשר חיטה אחת לפטור את הכרי, אבל אם מתכוין לכך זה פוטר. ומוסיף שלפי אאב"ג אין את הדין: המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים ואפילו במעשר ראשון ובמעשר בהמה מתיר ליטול לפי אומד ולא לפי חישוב מדוייק.
ה. הראשונים חלקו האם אומד מותר בדיעבד ואי"צ לתת בשנית בתרומת מעשר.
מן הריבמ"ץ (עה"מ בפ"א) עולה שתרומת מעשר אינה ניתנת כלל באומד וכ"כ הרמב"ן (חידושים גיטין לא ע"א): "אלא רבנן ותורם באומד לא הויא תרומה כלל בתרומת מעשר". וכן כתב הריטב"א (חי' גיטין לא ע"א).
אולם הר"ש, הרא"ש, הרמב"ם והרע"ב כתבו בפירושם למשנה שתרו"מ ניתנת בדיעבד באומד.
מהר"ש סיריליאו (תרומות פ"א ה"ז) כתב: "וכי פליגי רבנן עליה לכתחלה אבל בדיעבד מודו ליה".
הרמב"ם (הל' תרומות פ"ג ה"י ו-יא) פסק: "תרומת מעשר אין מפרישין אותה באומד, אלא מדקדק בשיעורה ואפילו בזמן הזה, שהרי שיעורה מפורש בתורה. דבר שדרכו למדוד מודד, ודבר הנשקל שוקל... ".
מלשונו משמע שבדיעבד אם הפריש באומד או טעה במדידה תרומתו תרומה. וכ"נ מכך שאינו כותב דין המרבה בתרומת מעשר. וכן הבין בשיטת הרמב"ם בחי' קרן אורה (מנחות נד ע"ב). וכ"כ בתויו"ט בדעת רש"י בגיטין (בכורות פ"ט מ"ז).
וכן נראה מלשון השו"ע (יו"ד סי' שלא סכ"ד) שנקט לשון הרמב"ם.
ו. אולם בביאור הגר"א (ס"ק סד) לא הסביר כן. ז"ל: "תרומת מעשר כו'. פ"ק די"ט י"ג ב' מחשב הא כו' וקי"ל כרבנן. אבל תוס' כתבו דגם לרבנן מותר מאומד ולאב"ג מצוה לעשות מאומד ועבתוס' דגטין ל"א א' ובמנחות נ"ד ב' ובבכורות נ"ח ב' אבל הר"ש הסכים להרמב"ם מגמ' די"ט הנ"ל וע"ש בפ"א מתני' ז'".
וניתן להסביר דבריו לגבי חכמים בשתי דרכים, האחת לפי הרמב"ם אסור באומד אף בדיעבד ולפי תוס' מותר באומד, וניתן לומר שאף לפי הרמב"ם בדיעבד תרומתו תרומה.
ז. בשערי צדק (פ"י הי"א לבעל החיי אדם) פסק: "ומ"מ אם הפריש ת"מ מאומד ה"ז תרומה ובלבד שלא יתכוין להוסיף דה"ל מרבה במעשרות". ובבינת אדם (ס"ק ג) כתב בשם תוס' ור"ש שהאיסור מאומד בתרו"מ הוא רק לכתחילה. ומוסיף: "וכ"מ בכפתור ופרח פרק כד שכתב להדיא דבדיעבד מה שעשה עשה", ומביא ראיה שבדמאי התירו בכך לכתחילה. וכן פסקו בכרם ציון (הל' פסוקות, תרומות פי"ז הי"ג) והסתמכו על השערי צדק.
בערוה"ש (העתיד, הל' תרומות סי' סא ס"ג) מביא שתוס' בגיטין (לא ע"א) כתבו שאף לרבנן מועיל אומד בדיעבד, ואילו במנחות (נד ע"ב) ובבכורות (נח ע"ב) מסתפקים בכך, וברמב"ם כתב שאין מועיל באומד ומסיק: "ונמצא דהוי ספיקא דדינא. ואולי דאף אם לכתחילה ודאי אסור להפריש מאומד כדמוכח בספ"ק דביצה ע"ש, מ"מ בדיעבד הכל מודים דהוה תרומת מעשר"... וכך מסקנתו.
ח. בדרך אמונה (תרומות פ"ג ה"י ס"ק פה) הביא שלש דעות:
א) אם פיחת או הוסיף דינו כמו המרבה במעשרות (צה"ל: גר"א שנו"א פאה פ"ה מ"ב ועי' ירו' דמאי פ"ח ה"ב ובחזו"א דמאי סי' טו ס"ק ו).
ב) אם טעה בדבר מועט בכדי שהדעת נוטה הוי כתרם כשיעור (צה"ל: כו"פ פכ"ד, תוס' במנחות נד ע"ב ובגיטין לא א ובבכורות נח ע"ב לחד תירוצא, יש"ש גיטין פ"ג סי' כה, פר"ח, מעשה רוקח).
ג) בדיעבד אם תרם באומד אפילו טעה הרבה תרומתו תרומה כ"ז שלא הרבה או מעט במתכוין (צה"ל: ר"ש ותוס' שם).
מסקנה עריכה
נלענ"ד שכיון שרוב הראשונים והאחרונים סברו שבדיעבד מה שעשה עשוי אם הפריש תרומת מעשר מאומד הפרשתו הפרשה ואין צריך להוסיף ולהפריש או להישאל על כך.