חבל נחלתו יב לא
סימן לא
גר בן ישראל האם חייב בכבוד אביו
שאלה
עריכהמי שנולד לאב מישראל ואם נכרית והתגייר, האם חייב בכבוד אביו?
תשובה
עריכהא. לכאורה יש מקום לומר שחייב כאמור ברמב"ם (הל' ממרים פ"ו הי"א): "הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו אף על פי שהוא פטור על מכתו וקללתו עד שיעשה תשובה, אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו, ראהו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו".
וא"כ אף כאן כיון שהוא בנו אע"פ שפטור על מכתו וקללתו כיון שאביו 'נשא' נכרית ואינו עושה מעשה עמך, בכ"ז בכבודו יתחייב.
ב. יתירה מזאת למדנו ביבמות (סב ע"א): "איתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר, ר' יוחנן אמר: קיים פריה ורביה, וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה. רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה, דהא הוו ליה; וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה, גר שנתגייר – כקטן שנולד דמי. ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר, רבי יוחנן אמר: אין לו בכור לנחלה, דהא הוה ליה ראשית אונו; וריש לקיש אמר: יש לו בכור לנחלה, גר שנתגייר – כקטן שנולד דמי".
א"כ לגבי האב הוא קרוי בנו כיון שהלכה כר"י (שו"ע סי' א ס"ז) ואף לגבי אחיו נחשב כבן בכור ומונע מאחיו שנולד ביהדות להחשב כבכור לירושה (ואפילו הבן הראשון לא התגייר). וכן כתב תוספות (יבמות סב ע"א): "רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה – אף על גב דלענין כמה דברים אמרינן (לעיל כב.) גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכל מקום מסתברא ליה לר' יוחנן הכא כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מפטר נמי כשנתגייר".
אולם דוקא לימוד זה מוכיח שקיום הבן הנולד בגיותו הוא גורם לפטור, אבל אינו יוצר יחס כלפי האב. היינו, הוא פוטר את אביו מפו"ר, הוא גורם לאחיו שלא יקרא ראשית אונו, אבל אינו בכור הנוטל פי-שנים. ומצאתי שכ"כ בשו"ת הר צבי (או"ח ב סי' עו) ובש"כ.
ג. ומצאתי במאירי (נזיר סא ע"א) שכתב: "בן נח אף על פי שיש לו אבות לענין ירושה על הדרך שביארנו בראשון של קדושין בענין גוי יורש את אביו דבר תורה, מ"מ אינו בתורת אבות לענין כבוד, ר"ל שאינו מוזהר על כבוד אב, ואם נתגייר האב והבן אפי' נתגייר האב והיתה לידת הגר בקדֻשׁה הואיל והורתו שלא בקדֻשׁה אינו חייב על מכת אביו וקללתו, אלא שנוהג בו מקצת כבוד אפילו גר שנתגייר ואביו גוי אסור לו לבזותו שלא יאמרו עליו בא מקדושה חמורה לקדושה קלה".
למדנו מדבריו כמה יסודות חשובים: שלגבי גויים יורשים את אביהם מן התורה אבל אין חייבים בכבודו, וה"ה גר אינו חייב בכבוד אביו ואפילו אביו התגייר. וא"כ ה"ה לגבי בן ישראל מנכרית אינו חייב בכבוד אביו שהרי אינו מתייחס אחריו אלא הוא גר ורק אסור לבזותו כדי שלא יאמרו שבאנו מקדושה חמורה (=גויות) לקדושה קלה (=ישראל).
ד. וכך פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רמא ס"ח ו-ט): "בנו מהשפחה או מהכותית אינו חייב לא על אביו ולא על אמו. וכן מי שהיתה הורתו שלא בקדושה אף על פי שלידתו בקדושה".
"גר אסור לקלל אביו העובד כוכבים ולהכותו. ולא יבזהו, שלא יאמרו: באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. אבל עבד שנשתחרר אין לו יחוס, והרי הוא כמי שאינו אביו לכל דבר".
וכך כתב הלבוש (יו"ד סי' רמא ס"ח): "וכן הבן מן הנכרית אינו נקרא בנו דכתיב [דברים ז, ג] כי יסיר את בנך מאחרי גבי המשיא בנו לנכרית או המשיא בתו לנכרי, וכתיב [שם ד] כי יסיר את בנך ולא כתיב כי תסיר את בנך, שמע מינה דקאי על משיא בתו לנכרי כי יסיר הנכרי את בנך וגו', ושמע מינה הבן שתלד בתך מן הנכרי קרוי בנך אבל הבן שתלד הנכרית לבנך אינו קרוי בנך אלא בנה, לפיכך אינו חייב על אביו וכל שכן על אמו. בשפחה, שהרי אין לו יחס אחריה, שאין יחס לעבד שנקרא עם הדומה לחמור, וזרמת סוסים זרמתם. ובנכרי גם כן אף על פי שיש להם יחס, לא צוותה התורה שלא להכות הנכרי. וכן מי שהיתה הורתו שלא בקדושה אף על פי שלידתו היתה בקדושה, על אביו אינו חייב דהא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואין זה אביו. ועל אמו אינו חייב, אף על פי שנתגיירה גם כן וילדתו אחר כך אינו חייב עליה, דכל שחייב על אביו חייב על אמו, וזה הואיל ואינו חייב על אביו דכקטן שנולד חשיב אצלו, אינו חייב גם כן על אמו".
וא"כ ה"ה לספק שהסתפקנו בו אפילו שאביו ישראל הוא אינו חייב בכבודו אפילו הבן התגייר ואפילו אמו התגיירה לאחר שנזרע במעיה בכ"ז הוא בן להורים מישראל ואינו חייב בכבודם, אולם אסור לבזותם כפי שהסביר המאירי.