חבל נחלתו יב כז
סימן כז
בדיקת ביצים ובישולן
שאלה
עריכההפותח ביצים לשם טיגון או לאפיה, האם צריך לבדוק כל ביצה האם יש בה דם, אם לא עשה כן האם מותר לאכול מהתבשיל? האם המבשל ביצים צריך לבשל דוקא יותר משתי ביצים?
תשובה
עריכהא. פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' סו סעי' ב-ג):
"דם ביצים אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח (פירוש שהתחילה להתהוות בו צורת האפרוח) חייבים עליו, אבל אם אינו יודע שהוא מרוקם האפרוח אין חייבים עליו אבל חכמים אסרוהו".
וא"כ האוכל דם ביצה שנתרקמה עובר מן התורה ובסתם ביצה אכילת הדם אסורה מדרבנן.
ובהלכה הבאה פסק השו"ע: "נמצא עליה קורט דם, זורק את הדם ואוכל את השאר. והוא שנמצא בחלבון, אבל אם נמצא בחלמון, כל הביצה אסורה".
והרמ"א הגיה: "וי"א דאם נמצא על קשר החלבון וגם מבחוץ, דהיינו שנתפשט מן הקשר, דכל הביצה אסורה (הרא"ש ורשב"א ורש"י ותוס' וע"פ. וכתב רא"ש וטור ור' ירוחם שיש להחמיר כב' השיטות) ויש מחמירין עוד דכל שנמצא על הקשר של חלבון אפילו לא נתפשט כלל, אסור (א"ו הארוך ריש כלל מ"ב ומהרא"י ש"ד) ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו לאסור כל ביצה שיש בה דם ואין מחלקין בין חלמון לחלבון. ובמקום דנוהגים להקל לזרוק הדם ולהתיר הביצה, במקום דמותר צריך ליטול כדי קליפה עם הדם כשזורקו (ארוך שם בשם סמ"ג)".
ובסעיף ה הוסיף בשו"ע: "נמצא הדם בביצה במקום שאינו אוסר את כולה, ולא זרק הדם, ושכח וטרף הביצה עם הדם, נראה לי שהוא מותר". והרמ"א לא חלק.
עולה שלפוסקים כשו"ע אם נמצא בחלבון מוציא את הדם ואוכל את השאר, ולמנהג אשכנז זורק את כל הביצה שדם בתוכה.
ויש להעיר שכל זה בביצי 'חופש' שהן מופרות מזכר, אולם ביצים רגילות המשווקות בימינו הן 'ספנא מארעא' כלומר ללא תרנגול וללא אפשרות לגדל אפרוח ולכן אם יש בהן דם הוא מפציעת השחלות בהן התפתחה הביצה ולא מדם ריקום אפרוח ולכן מוציא את הדם ואוכל את הביצה.
ב. כתב הטור (יו"ד סי' פו): "שרוב ביצים אין בהן דם שהרי אנו אוכלים ביצים מגולגלין ואין אנו חוששין משום דם". וא"כ אין חיוב מלכתחילה לבדוק כל ביצה בתוך תבשיל, ומותר לאכול מאכלים שנתבשלו ללא חשש דם בביצים.
וכך כתב בספר מהרי"ל (מנהגים, [ו] כל דיני ביצים): "ביצים צלויות או מבושלות בקליפתן אין חוששין לבודקם מן הדם ולאסור, רק הנמצא בהן פתאום. דאזלינן בתר הרוב דלית בהן דם, רק הטרופין בקערה מתוך קליפתן מאחר דאפשר לבודקם אין הולכין אחר הרוב וצריך לבודקם".
וא"כ מי שאופה או מטגן מספר קטן של ביצים בביתו צריך מלכתחילה לבדוק את הביצים, אבל בדיעבד אם לא בדק אין התבשיל נאסר משום שרוב ביצים ללא דם.
כתב הבית יוסף (יו"ד סי' סו, ח): "כתבו הגהות מיימוני בפ"ג מהמ"א (אות נ) דמן הסתם סמכינן על רוב ביצים שאין בהן דם ומשום הכי מעשים בכל יום שאנו אוכלים ביצים צלויות אף על פי שאינן יכולות ליבדק ומה שרוצים לבדקן כשרוצים לטגנן או לעשות מהן תבשיל חומרא בעלמא הוא וכן כתב הרשב"א בחידושיו פרק אלו טרפות (סד. ד"ה ועכשיו) וגם התוספות (שם ד"ה סימנין) והרא"ש (סי' סא) כתבו שם דמעשים בכל יום שאנו אוכלים ביצים מגולגלות אף על פי שאינן יכולות ליבדק וכתבו רבינו בסימן פ"ו (קלז:)".
וכך הורה בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' ל):
"אשר שאל בענין אם מותר לקנות ביצים בקופסאות שנשברו ונפתחו ביד הסוחרים – וחשש מפני ב' דברים א' דם ביצים ב' מפני תערובת ביצת עוף טמא".
"הנה מפני תערובת דם ביצים כבר מבואר בתוס' חולין נ"ד ע"א דאזלינן כה"ג בתר רובא – וכ"כ בביצה ט"ז ע"ב ונפסק להלכה ביו"ד סוסי' פ"ו – רק במקום דאפשר לברר פתחינן לכתחלה, וכאן נתוסף לזה עוד סניף – דהמוכרים כנראה מקפידים שלא לערב ביצה כה"ג שמקלקלת את השאר, ונוסף לזה דבזה"ז שכיח הרבה ספנא מארעא, ואי משום שהם טרופות ושנינו דאין לוקחין מהם ביצים טרופות, זה אינו דדוקא אם הטרופות ריעותא דדרכו למכור שלם, וחיישינן מדהם טרופות דישראל מכרה לה בשביל שהם מביצה טריפה או נבלה אבל כשכך אומנתן למכור טרופות הרבה ביחד ועושים כך בזה"ז בכמיות גדולות מאד אין חשש כלל וזה פשוט מאוד"...
ג. כתב בהגהות מיימוניות (הל' מ"א פט"ו אות י): "כתב בספר התרומה והמצות דאם נתבשלו ביצים ביחד ונמצא באחד מהן אפרוח או קורט דם אסור הכל ואף על גב שהתרנו בכה"ג דגים שנמצא ביניהם דג טמא וכן שרביט פולין שנמצא באחד מהן תולע כדפ' לעיל פ"ב שאני הכא דאין רגילות לבשל ביחד כ"כ ביצים שיהו ל' או כ' ביצים שנאסרו בטלים בתערובות ברוב של היתר ואפי' שיש מהם ס"א יזהר שלא יערה אותן מן המחבת חמין כי שמא ישארו במחבת כ' או ל' ואותו שיש בו קורט דם ויאסרו האחרים לכך טוב להמתין עד שיצטננו קודם שיוציאה מן המים שנתבשלו שם ואם ממהר הוא ישים מים צוננים לצננם תחלה ע"כ דבריו וכתב בשם רבינו יהודה דאעפ"כ אין צריך להגעיל המחבת דבשביל ספק זה אין לחוש שנשארו לבסוף אלא העמד מחבת בחזקת כשרות שהיתה מתחילה".
היינו אם נמצאה ביצה עם דם ריקום הביצה אוסרת בששים ואחת. ואם מוציא את הביצים כשהן חמות מהסיר בו בושלו ימתין עד שיצטננו כיון שאז ניתן לבטל אם ימצא ביצה עם דם, בכל התערובת. אבל אם יתחיל להוציא כשהן חמות וימצא ביצה עם דם בתערובת ולא נשארו ששים ביצים כדי לבטלה היא תאסור את כל שאר הביצים. ואם רוצה להוציא ביצים יצנן את כל הביצים בסיר ואז אף אם לא נותרו בסיר ביצים כדי לבטל הביצה האסורה לא תאסור את השאר.
וכן כתב בספר איסור והיתר הארוך (שער כז, י): "ומסיק עוד שם במרדכי ס"פ א"ט בשם ריב"א (=אבי הראבי"ה) וראבי"ה דכל ירא שמים יזהר שיצנן המים קודם שיערה כשמבשל דגים או ביצה או פירות שמא תמצא בביצה אפרוח או ימצא דג טמא או תולע בפירי ויהיה צונן בצונן עכ"ל. וכן יכול להניח כך יחד בכלי ראשון (הגה"ה) עד שיצטננו מאליהן עד שאין היד ס"ב והיינו דוקא כשמבשלין ס"ב ביצים או אפי' רק מ' או ל' רק שיהא ס"ב ביצים בכל מה שבקדירה בין בביצים בין במי' אבל בפחות משיעור ס"ב ודאי לא מהני שיניחו להצטנן או לשפוך עליו דהא נעשו כבר כולן נבילות בשעת הבישול וגם צריך לשפוך עליהם הצוננים קודם שיערה הרותחין מעליהם דאל"כ אסרה הביצה האסורה מיד כל הביצים שסביבותיה דשמא כשמערה הרותחין היתה ביצה אסורה בשולי היורה ונאסרו הביצות שאצלה. דעד הנה שהיו המים מוליכן הטעם לכל הביצים היה כולן מסייעות לבטל והשתא דליתנייהו אין שאר הביצים מסייעים לבטל ומאחר שע"י ליחלוחית מים שעליהם אוסרי' מיהו גם האחרים שנוגעים אח"כ באותו שנגעה בביצים האסורו' לכן אסורות כולן ואפי' הן מאה".
וכן כתב במהרי"ל (שם): "המבשל הרבה ביצים או פירות יצננם במים טרם שינערם מן הכלי שבשלם בו. עיין הטעם לעיל. ואם ניערם בלי צונן ונמצא דם או אפרוח באחת מהן כולן אסורין אם אין בהן ס' כנגדה, ויש מצריכין ס"א".
"ואם נמצא בטרופות צריך ס' לבטל כל הביצה שבה האיסור. וכתב בספר אגודה בפרק אלו טרפות ואם הביצים עדיין בקערה ולא טרופות ונמצא דם באחת מהן יגביה חלמון הכשר וכל חלבון העולה עמו כשר. וכן יעשה לכל אחת הכשרות. ומה שישאר אצל אותה שיש בה דם אסור. שאם יגביה את האסורה אולי ישאר מחלבונה אצל הכשרות". ועי' ים של שלמה (חולין פ"ז) ובית יוסף (יו"ד סי' קז).
וכן סיכם את ההלכות בתפארת ישראל על המשנה (יכין, מסכת חולין פ"ז אות ו):
"בטול בששים שייך בכל האיסורים שבתורה, מיהו גם איסור דרבנן צריך ששים, מלבד כחל שבשלה עם שאר בשר, סגי בתשע וחמישים, ויש כמה טעמים בזה [סי' צ', וצ"ח ח'], ומלבד ביצה שיש בה אפרוח או שנמצא בה קורט דם, ונתבשלה עם שאר ביצים צריך ס"א, משום דיש ביצים גדולים וקטנים, אבל בנתבשלה עם שאר תבשיל, סגי בס' [פ"ו ה', וצ"ח ז'], ודוקא כשידוע שהיה הקורט דם שבביצה על קשר החלמון וגם על החלבון, דאל"כ, אפילו נימא דם ביצים אסור מדאורייתא, וא"כ אם היה הדם במקום שאסר, מדשדי תכלא בכולה, מחשבה כולה כדם, אפ"ה גם בנתערב (ב)חד בחד עם ביצה אחרת, ונטרפו יחד, גם בלא נתבשלו בטל, מדיש כאן ספק ספיקא, דשמא לא היה הדם במקום שאסרה כל הביצה, ושמא הביצה האחרת רבה עליה, והו"ל ספק ספיקא נגד איסור תורה, ואף דעכ"פ אף שיש רוב, אסור מדרבנן, כיון דליכא ס' נגד הביצה האסורה, אפ"ה אינו רק ספק דרבנן, דשמא לא היה הדם במקום שנאסרה כל הביצה, וטפת הדם כבר נתבטלה, אולם בנתערב הביצה עם אינו מינו, כגון עם קמח, אז הו"ל ספק דאורייתא, וצריך ס' נגד הביצה [ש"ך ס"ו סק"י], אמנם ביצה שמסופק בה אם היה הדם במקום שאוסרה, שנתערבה עם ביצים אחרים וקמח, אמרינן סליק את הקמח שהוא אינו מינו, כמי שאינו, ושאר הביצים שהן מינה רבין עליו ומבטלו, וא"כ ליכא איסור תורה, ושמא לא היה הדם במקום שאוסר הביצה, והו"ל ספק דרבנן ולקולא [הט"ז ס"ו סק"ה], ומכ"ש בנתערבו תחלה הביצים לבד, ואח"כ שמו התערובות בקמח, אף דליכא רק רוב קמח נגד הביצה האסורה, שרי, מדכבר נתבטל [משבצות שם], וכל זה בנודע תערובות קודם שנתבשלה הביצה, אבל בלא נודע שנתערב האיסור רק אחר שנתבשלה התערובות יחד, אפילו לא נתערב הביצה האסורה רק עם אינו מינו, דהיינו בקמח לבד, אפ"ה בטל ברוב, דהרי אף אם היה הדם במקום שאוסרה, ושדי תיכלא בכולה, ומחשב עי"ז כאילו כל הביצה כולה דם, עכ"פ הרי דם שבשלו אסור רק מדרבנן ומדיש ספק שמא לא היה הדם במקום שאוסרה הביצה, הדר הו"ל ספק דרבנן אפילו למ"ד דם ביצים דאורייתא, דרק כשלא נתערב אסורה מצד המנהג [שפתי דעת ס"ו סק"י]".
וכך פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' קז ס"א): "המבשל ביצים הרבה, בקליפתן, לא יוציאם מהמים שנתבשלו בהם עד שיצטננו, או יתן עליהם מים צוננים לצננם ואחר כך יוציאם, משום דחיישינן שמא ימצא באחת מהן אפרוח, ואם היה מוציא מהם קודם שיצטננו שמא היתה נשאר אותה שיש בה אפרוח עם האחרונות והיתה אוסרתן, לפי שלא היה נשאר שם ששים לבטלה".
ורמ"א הגיה: "ואם לא עשה כן, אלא עירה אותן לקערה ונמצא אחת מהן טרפה, יש אוסרין הכל דחיישינן שמא הטרפה נשאר לבסוף ולא היה ששים בקדרה לבטל ונאסר מה שבקדרה וחוזר ואוסר כל מה שבקערה. (ב"י בשם סמ"ג ובארוך) וכן בדגים קטנים שנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כולם בפעם אחת אל תוך הקערה, דאז יש לחוש שמא נשאר האיסור לבסוף. ויש מתירין בכל ענין (טור בשם י"א), דלא מחזקינן איסור לומר דנשאר האיסור בלא ס' (בית יוסף בשם ר"ש). וכן עיקר. ואפילו לדעת האוסרים, אין לאסור הכלים שנתבשלו בו, דמעמידין הכלי על חזקתו. (ב"י בשם סמ"ג והגהות מיימוני)".
ד. לגבי המנהג לא לבשל פחות מג' ביצים (אף שלא מצאתי אותו בספרי מנהגים) נראה שמקור הדבר כדי להתיר את הכלי שבשלו בו ביצים ונמצאה אחת הביצים עם דם.
וכך כתב בשו"ת מנחת שלמה (תנינא [ב – ג] סי' סב]:
"מבואר בגדולי האחרונים שאם נתבשלו ג' ביצים יחד בקדירה אחת ונמצא אח"כ קורט דם על אחת מהם, זורק את האיסור והשאר הכל מותר, משום דאף אם נחוש שאיסור דם ביצים הוא מדאורייתא, מ"מ כיון דמה"ת מין במינו ברובא בטיל, נמצא שהאיסור דאורייתא ודאי פקע, ולכן כיון שבכל מקום שנמצא דם בביצה לא הוה איסור ודאי אלא ספק, הו"ל ספק דרבנן לקולא, ואע"פ שלגבי הרוטב או הקדירה הו"ל כמין בשאינו מינו דבעי ס', מ"מ אמרינן רואין את שאינו מינו כאילו אינו והשאר שהוא מינו רבה עליו ומבטלו, כמבואר בסי' צ"ח סעיף ב', ועין בפרמ"ג סי' ס"ו מ"ז סק"ה שכתב שגם הש"ך בסי' צ"ח סק"ח אפשר יודה כאן כיון דיש הרבה דעות דדם ביצים דרבנן, ואף להלבושי שרד שחולק ע"ז מ"מ מודה גם הוא דבהפסד מרובה גם הקדירה מותרת אע"פ שהוא אינו מינו עיי"ש".
ונו"נ בהלכה, ומסיק: "ומכח כל זה נלענ"ד להלכה ולא למעשה דהיכא שבישל ג' ביצים ונמצא באחת מהם דם, שאת הקדירה אפשר שפיר להתיר אף לכתחלה ע"י שהוי מעל"ע, אך לענין התבשיל צ"ע אם יש להקל אף בהפסד מרובה, והדבר צריך הכרע"... ולגבי איסור שאר הביצים נשאר בצ"ע.