חבל נחלתו יב כב
סימן כב
פרצות וצורת הפתח בסוכה
שאלה
עריכהסוכה שיש לה דופן אחת שלמה (קיר ארוך) ובשני קצותיו בכל פינה יוצאת במאונך אליו דופן בת שבעה טפחים מלאים. האם צריך להוסיף משהו לשם הכשר הסוכה או די בכך. ובצורה כללית השאלה היא:
מה גודל הפרצות המותרות בסוכה, והאם צורת הפתח נחשבת כדופן בסוכה?
א. שיטת רש"י וסיעתו
במסכת סוכה (ז ע"א) נאמר: "והתניא: דופן סוכה כדופן שבת, ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו שלשה טפחים. ויתירה שבת על סוכה, שהשבת אינה נתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ, מה שאין כן בסוכה".
ופרש רש"י:
"דופן סוכה כדופן שבת – כל צידי דפנות שהתירו חכמים לשבת, כגון מחיצה של שתי בלא ערב, כדאמר בעירובין (טז, ב): מקיפין בקנים, ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים, ואף על פי שרחב קנה אינו אלא מלא אצבע, ויש בין קנה לקנה שלשה טפחים חסר משהו, ואיכא פרוץ מרובה על העומד – שפיר דמי, דאמרינן לבוד – והוה ליה כולו עומד, או של ערב בלא שתי, כדתנן התם (עירובין טז, ב): מקיפין שלשה חבלים – הוי היקף נמי לדופן סוכה, ובלבד שיהא זהיר שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים כשהוא מקיף, כי היכי דאמר לענין שבת, דאם כן נפיק ליה מתורת לבוד, ודווקא במקומות הרבה, דהוי ליה פרוץ מרובה על העומד, אבל מקום אחד או שני מקומות – הוו להו כפתחים.
"שהשבת אינה נתרת – אם יש בה פתחים הרבה שאין בהם צורת הפתח, ורבים על העומד, ומבטלי ליה לעומד.
"מה שאין כן בסוכה – דסגי ליה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ואפילו היו לה פתחים בשתי הדפנות אחד או שנים, דכי מצטרפת להו בהדי שתים הפרוצות הוה ליה פרוץ מרובה – שריא".
למדנו מדברי רש"י כמה כללים לגבי דפנות סוכה:
א) דופן שסירגה בחבלים של שתי או של ערב נחשבת כדופן שלמה משום לבוד ואינה נחשבת לפרוץ.
ב) פרצות ללא צוה"פ נחשבות לפתחים.
ג) צורת הפתח נחשבת כסתום, ומשמע שכֹח צורת הפתח 'לסתום' כל פירצה, והרי היא כדופן.
ד) אפילו בכל הסוכה כולה פרוץ מרובה על העומד הסוכה כשרה.
וכך כתב הפני יהושע (סוכה ז ע"א): "בד"ה מה שאין כן בסוכה דסגי לה בשתים כהלכתן כו' ואפילו יש לה שתי פתחים כו' עכ"ל. ולכאורה לשון מיותר הוא דבפשיטות הוה מצי לפרש דפרוץ מרובה לעולם כשר בסוכה. ונראה לענ"ד בזה דרש"י סובר דהא דפשיטא לן דפרוץ מרובה דכשר בסוכה לאו משום דהכי גמירי הלכתא, אלא מסברא פשיטא לן הכי כיון דאכשר רחמנא שתים כהלכתן ושלישית טפח ומסתמא היינו אפילו אם יש פתחים באותן השתים דהכי אורחא דמלתא אפ"ה כשר, אלמא דפרוץ מרובה כשר לעולם, כן נראה לי".
הרא"ש פסק (סוכה פ"א סי' ח) כרש"י: "תניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג"ט. יתירה שבת על הסוכה שהסוכה ניתרת בטפח ובשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ פי' אם הי' בהיקף פתחים שאין בהן צורת הפתח מצטרפין עם הפרוץ לבטל העומד מה שאין כן בסוכה דהא סגי ליה בב' כהלכתן וכו' ואפילו יש בב' הדפנות פתחים הרבה ואין להן צורת הפתח [כן פירש"י] והרמב"ם ז"ל כתב (שם הל' י"ב) ובלבד שלא יהא שם פתח יותר על עשר אבל אם היה שם פתח יותר על עשר אע"פ שיש לו צורת הפתח צריך שלא יהא פרוץ מרובה על העומד. וכן כתוב בספר המצות. ודברי תימה הן דהא תנן ואם יש לו צורת הפתח אין צריך למעט, ואין הלכה כרב דאמר אתנייה צריך למעט ואין חילוק בצורת הפתח בין עשר ליותר מעשר".
היינו, טוען הרא"ש, לפי הרמב"ם – צורת הפתח אינה מועילה לפתח יותר מעשר, ולפי הגמרא משמע שמועילה.
הוסיף הב"י (או"ח סי' תרל): "ורבינו ירוחם (נ"ח ח"א נד ע"ד) כתב על הברייתא הנזכרת נראה לפי פירוש רש"י דבסוכה כשרה אפילו אין בעומד הכשר סוכה כלומר כשתצרף כל העומד שלא יהיה שבעה טפחים שהוא הכשר סוכה, וכן נראה דעת הרא"ש (סי' ח). ויש מי שפירש כי דוקא בסוכה גדולה הכשירו פרוץ מרובה על העומד דכי מצרפת כל העומד יש בו הכשר סוכה אפילו מפוזר כאן וכאן ואינו מחובר יחד, אבל סוכה שעשאה כולה פתחים בענין שאם תצרף כל העומד אין בעומד כשיעור סוכה פסולה, פי' וכל זה מיירי כשהפתחים אין בהם צורת פתח דאם היתה בהם צורת פתח כשרה אפילו בשבת ואפילו לא נשאר שם הכשר סוכה, וכן הדין בחלונות הרבה דיש שם היכר מחיצות".
משמע במפורש שפתחים ופרצות הם בכל הסוכה, וחשבון עומד ופרוץ הוא לפי כל הסוכה. וצורת הפתח נחשבת כעומד וסתום ולא כפרוץ. והסתפק בדעת רש"י, האם אפילו אין שיעור שבעה טפחים בעומד של דופן אחת או דוקא אם יש שיעור שבעה טפחים בעומד והפרוץ יתר עליהם. ונראה שלהחשבת שיעור סוכה (שבעה טפחים) אין צורת הפתח מצטרפת.
וכן כתב הריטב"א (סוכה ז ע"א): "ולכולי עלמא כל היכא דעביד דופן בת שבעה טפחים תו לא בעי צורת פתח שאין צורת פתח חיוב שאפילו נכנסין לה דרך ארובה כשרה ושלא כדעת רבים".
ב. שיטת הרמב"ם וסיעתו
הרמב"ם כתב בהלכות סוכה (פ"ד הי"ב): "סוכה שיש לה פתחים רבים ויש בכתליה חלונות הרבה הרי זו כשרה, ואף על פי שפרוץ מרובה על העומד, ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשר, אבל אם היה שם פתח יתר על עשר אע"פ שיש לה צורת פתח צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד".
משמע מדברי הרמב"ם שסוכה שהפרוץ מרובה בה על העומד כשרה. ופרוץ הוא הסגור בצוה"פ, וצורת הפתח מועילה לפרצות להופכן לפתחים, ולכן הסוכה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד. ומשמע שאם יש פירצה ללא צורת הפתח – הדופן אינה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד. וכן נראה מדברי המגיד משנה (הל' שבת פט"ז הט"ז) שהרמב"ם מצריך שלכל פירצה תהא צורת הפתח. ולפירצה הגדולה מעשר אמות לא מועילה צורת הפתח, אא"כ עומד מרובה על הפרוץ בכל הסוכה.
רבינו ירוחם (תואו"ח נ"ח ח"א) מביא את הרמב"ם וכותב על דבריו: "ונראה שלא חלק בסברתו אפילו לא נשאר שם הכשר סוכה, ואולי כי מיירי דוקא בסוכה גדולה כמו שכתבתי". היינו, הוא הסתפק האם הרמב"ם מתכוין שאף בשתי הדפנות העיקריות של הסוכה פרוץ מרובה על העומד וסגור בצורת הפתח, או שבהן צריך שיהיה שיעור דפנות מינימלי של שבעה על שבעה טפחים סתום ממש. ומסיק כדרך האחרונה שבדפנות אלו צריך שיהיה שיעור סוכה.
המגיד משנה מפנה לרמב"ם בפט"ז מהל' שבת. ומהרמב"ם (הל' שבת פט"ז הי"ח) יוצא מפורש שדופן שיש בין קנה לחברו פחות מג' טפחים נחשבת כמחיצה גמורה. ז"ל שם: "כיצד הרי שהקיף בקנים ואין בין קנה לחבירו שלשה טפחים, או שהקיף בחבלים ואין בין חבל לחבירו שלשה טפחים, הרי זו מחיצה גמורה, אף על פי שהיא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, וצריך שיהיה גובה הקנה עשרה או שיהיה מן הארץ עד סוף עובי החבל העליון עשרה אם הקיף בחבלים, שאין מחיצה פחותה מעשרה, וכל השיעורין האלו הלכה למשה מסיני הן".
דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם דברי המג"א (ריש סי' תרל) שכתב לגבי דופן העשויה בקנים פחות מג' בין זה לזה: "כיון דלא הוי מחיצה אלא בשיירא כמ"ש סימן ש"ס לא הוי מחיצה גמורה ולא מהני אא"כ יש ד' דפנות בקנה קנה פחות מג' וכן משמע בטור ס"ז וכן כוונת הרא"ש והטור". ומשמע שדופן העשויה בקנים פחות מג' טפחים אינה מחיצה גמורה, ולכן אם השתמש בדרך זו צריך שלסוכה יהיו ארבע דפנות (וכמובן שדופן מלאה טובה כמו דופן בקנה קנה פחות מג').
יש לדייק שהרמב"ם לא סייג בכמה מהדפנות מותר שתהא צורת הפתח. נראה שישנה מחלוקת עקרונית בין הרמב"ם לרש"י מהו פרוץ ומה כוחה של צורת הפתח. לפי רש"י פרוץ הוא ללא צורת הפתח אבל צורת הפתח היא סתימה מעולה, ולכן הפרצות המותרות בפרוץ מרובה על העומד הן אף ללא צורת הפתח. אבל לפי הרמב"ם שדיבר ב'פתחים הרבה' ושוב חזר על ענין הפתחים, נראה שכל הפתחים צריכים להיות בעלי צורת הפתח והיא מועילה לפתח פחות מעשר אמות, אבל פרצות שאין להן צוה"פ גורמות שהסוכה תיפסל כאשר באותה דופן פרוץ (ללא צוה"פ) מרובה על העומד.
וכך כתב בבית הבחירה למאירי (סוכה ז ע"א):
"ויש חומר בדופן שבת דעלמא מדופן סוכה שדופן שבת כל שיצא הפרוץ מתורת לבוד אין מתירין אלא בעומד כפרוץ שכך הכלל לענין שבת פרוץ מרובה אסור ופרוץ כעומד מותר בפרצת עשר או ביתר מעשר אם יש לפרצה צורת פתח אבל פרוץ מרובה אסור על כל פנים, ובסוכה היו שם שתי דפנות ושלישית אפילו טפח ויש צורות פתחים בשתי הדפנות אע"פ שפרוץ מרובה כשר ובלבד בעשר אבל ביתר מעשר אע"פ שיש לו צורת פתח צריך לפרוץ כעומד, וכן כתבוה גדולי המחברים. אלא שבשם תלמוד המערב שמעתי שאף ביתר מעשר מותר בסוכה, וכן הדין הואיל והתרת בו פרוץ מרובה אף ביתר מעשר כן, וכן פסקוה גדולי הדורות שלפנינו, ויש אומרים דוקא בשיש בקרנות משך שבעה לכל אחת מהקרנות הדבקות".
למדנו מדברי המאירי שלגבי סוכה צריך שתי דפנות כהלכתן היינו שבעה טפחים סתומים (כפי שבאר רבינו ירוחם) ושלישית אפילו טפח, ואז בשאר הפרצות צריך צורת הפתח והיא מחשיבה את הפרצות כדופן סתומה. ולרמב"ם (=גדולי המחברים) צורת פתח ביותר מעשר גורמת שיצטרך לעומד כפרוץ ולא יותר על הפרוץ.
המאירי עצמו אינו מקבל את שיטת הרמב"ם. אף הרא"ש (סוכה פ"א סי' ח) לאחר שהביא את דעת רש"י והרמב"ם, כתב על דברי הרמב"ם: "ודברי תימה הן דהא תנן ואם יש לו צורת הפתח אין צריך למעט, ואין הלכה כרב דאמר אתנייה צריך למעט ואין חילוק בצורת הפתח בין עשר ליותר מעשר". אלא צורת הפתח מתקנת את הפרוץ יותר מהעומד אף ביותר מעשר אמות.
וכדברינו באר את דעת הרמב"ם במרכבת המשנה (חעלמא, הל' סוכה פ"ד הי"ב): "והנכון בכוונת רבנו בפי' הברייתא דלענין שבת מצטרפין הפרצות של ד' רוחות שכשההקף פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה ואסור לטלטל ואף על פי שיש להפרצות צורת הפתח דומיא דפתחים וחלונות ואין שום פרצה יתר מעשר עד שיהיה עומד כפרוץ בהיקף מד' רוחות. משא"כ לענין סוכה כל שאין בה פירצה יתר מעשר ויש לה שתים כהלכתן ושלישית טפח ה"ז כשרה אף על גב דע"י הצטרפות הפרצות שבד' רוחות פרוץ מרובה ואין להפרצות צורת הפתח והוא שיהיה בקרן זוית ז' טפחים על ז' טפחים שלמים כשיעור הכשר סוכה כמ"ש הרא"ש סוכה דף ז' והטור ושו"ע סי' תר"ל ואם יש פירצה יתר מעשר אף על גב שיש לה צורת הפתח בעינן אף בסוכה שיהיה עומד כפרוץ ע"י הצטרפות העומד שבד' מחיצות ההיקף ושיהיה בקרן זוית ז' טפחים על ז' טפחים ובשלישית טפח שוחק בפחות משלשה. נמצא בסוכה גדולה עשר על עשר כשיש לה שתי דפנות כעין גאם ובשלישית טפח שוחק בפחות משלשה לדופן דהו"ל שתי דפנות וד' טפחים עומד דפחות מג' טפחים הוי לבוד ממילא אף על גב דמותר דופן שלישי וגם כל דופן רביעי פרוץ והפרצות יתר מעשר כשרה שהרי עומד מרובה אבל אם בהנך שתי דפנות שכעין גאם יש פתחים וחלונות יתר מד' טפחים דהוי פרוץ מרובה בהצטרפות ד' רוחות ההיקף פסולה אפילו יש צורת הפתח לפרצה ועל פני מותר הדופן השלישי וכל הדופן רביעי. משא"כ בסוכה קטנה פחות מעשר (=אמות) ושתים כהלכתן ושלישי טפח שוחק אף על גב שיש באותן הדפנות השתים פתחים וחלונות הרבה יותר משמנה דנמצא בהצטרפות ההיקף פרוץ מרובה ואינה מחיצה לשבת מכל מקום בסוכה כשרה שהרי אין כאן פרצה יתר מעשר שהרי דופן הרביעית כלו אין בו עשר וכיון שיש בקרן זוית ז' טפחים על ז' טפחים הסוכה כשרה. והיינו דאמרה הברייתא יתרה שבת על סוכה ודלא כפירוש המ"מ על דופן שלישית".
הבית יוסף (או"ח סי' תרל אות ה) הביא פירושים לשיטת הרמב"ם: "והרב המגיד כתב בהלכות סוכה (שם) שדעת הרמב"ם לפרש הא דתניא יתירה שבת על הסוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד [מרובה על הפרוץ] מה שאין כן בסוכה היינו דוקא ברוח שלישית דדי בסוכה במחיצה טפח או בפס ארבעה כפי מה שנתבאר אבל בשתים הרי דינם כדין שבת. ובפרק ט"ז מהלכות שבת (הט"ז) כתב שדעת הרמב"ם היא שיתר מעשרה עם צורת פתח כעשר בלא צורת פתח מה עשר בלא צורת פתח פרוץ מרובה על העומד לא, אף יתר מעשרה בצורת פתח פרוץ מרובה על העומד לא. ובפרצת עשר ויש לה צורת פתח אפשר שהוא ז"ל יודה שאפילו פרוץ מרובה על העומד כשר הוא, וכן הכשיר הוא ז"ל גבי סוכה, ואולי שהוא מחלק בין סוכה לשבת בענין זה ומפרש ההיא ברייתא דסוכה כפשטה וכבר כתבתי שם עכ"ל".
למדנו מדברי המגיד משנה שאף דברי הרמב"ם אמורים דוקא בדופן השלישית, והשתים האחרות צריכות להיות עשויות כהלכתן ובהן צריך שעומד יהיה מרובה על הפרוץ (אע"פ שלשון הרמב"ם בהל' סוכה לא משמע כן). עוד באר שלרמב"ם פרצות פחות מעשר בלא צוה"פ אם הפרוץ מרובה על העומד פסולה, וכן דין פרצות יותר מעשר עם צוה"פ.
הב"י התקשה בדברי המ"מ: "ומ"ש בהלכות סוכה שהרמב"ם מפרש דההיא ברייתא ברוח שלישית דוקא איירי אבל בשתים הרי דינה כדין שבת קשה בעיני, דאם כן לא היה צריך הרמב"ם לכתבה, שהרי כבר כתב דיני דופן שלישית באותו פרק (הלכה ב-ג) ונראה דהכי קאמר הרב המגיד שלא הכשירו בפרוץ מרובה על העומד אלא בדופן שלישית דוקא שכן מצינו שהקילו בה ואמרו דסגי בה בטפח שוחק או בפס ארבעה, והילכך הקילו בה נמי היכא שדופן שלישית הוא על פני כולה אלא שפרוץ מרובה על העומד אבל בשתי דפנות הנשארים דינם כדין שבת".
עולה מדברי הב"י שלפי הרמב"ם רק בדופן שלישית הותר פרוץ מרובה על העומד, וכאן צוה"פ לא מועילה אם הפרוץ מרובה על העומד באותה דופן.
וע"ע בחידושי ר' חיים הלוי (הל' שבת פט"ז הט"ז).
ג. שיטת הר"ן וסיעתו
לר"ן (על הרי"ף סוכה ב ע"ב) שיטה שונה שכתב: "ומדבריו ז"ל (של רש"י בעירובין) נ"ל שאין צורת הפתח מתיר בשתי דפנות של סוכה אע"פ שהוא מתיר לשבת ולכלאים כדאיתא פ"ק דעירובין (שם) שאם אתה אומר כן להאי לישנא קמא דרבא (בסוכה ו ע"ב) מאי קולא דדופן שלישית דאמרי' בה אפילו טפח כיון שיש בה צורת הפתח על פני כולה אי הכי אפילו בשתי דפנות הוא מתיר אם אתה אומר דדופן סוכה כדופן שבת לענין צורת פתח... אלא ודאי אין צורת פתח מתיר ומשלים שיעור דופן בסוכה אלא בדופן שלישית בלבד דמחמרינן בהא בסוכה משבת... וכ"נ ממ"ש הרב אלברצילוני ז"ל בספר העתים ובשם גאון שאין צורת פתח מועיל להשלים שיעור דופן בשתי דפנות הסוכה".
עולה מדבריו שצורת הפתח נחשבת כפרוץ בשתי הדפנות העיקריות של הסוכה, ושתי הדפנות עליהן "נשענת" הסוכה צריכות להיות שלמות ללא צורת הפתח, ורק בדופן השלישית משלימה צורת הפתח את הפרצות לדופן.
הר"ן לא באר האם כוונתו ששתי הדפנות די להן בשבעה טפחים או שצריך בהן עומד מרובה על הפרוץ.
נראה לפי הר"ן, שמשלב בין שיטת הרמב"ם לשיטת רש"י (כפי שבארנוה לעיל) ביחס לפרצות וצורת הפתח.
וכך באר הב"ח (או"ח סי' תרל) את רש"י כר"ן: "משמע מפירושו (=של רש"י) דדוקא בכי האי גוונא הוא דשרי (=היינו שבשתי דפנות עומד מרובה על הפרוץ) אבל אם העומד בשתי הדפנות הוא פחות מהפרוץ שבשתי הדפנות עצמן פסולה לרש"י. גם מלשון רבינו (=טור) משמע כן שכתב שכשתצרף כל הפרוץ וכו' כלומר בהדי השתים הפרוצות יהיה מרובה על העומד כשרה דמאחר שנשאר בעומד כל כך עד שהוא מרובה על הפרוץ שבשתי הדפנות עצמן אם כן נשאר בעומד רוב הכשר סוכה ואף על פי שכשתצרף כל העומד לא יהיה בו שבעה על שבעה שהוא הכשר סוכה אפילו הכי כשרה ברוב, דרובו ככולו גם הר"ן ז"ל (ב, ב ד"ה אמר) החמיר דאין צורת הפתח מתיר ומשלים שיעור דופן בסוכה אלא בדופן שלישית וכו' וכן נראה ממ"ש הרב אלברגלונ"י עיין שם". ונראה מדעתו כשיטת הר"ן ובשתי דפנות עיקריות מצריך עומד מרובה על הפרוץ אפילו אם סותמן בצוה"פ. ורק בדופן שלישית מצריך צוה"פ אשר לענין פרוץ ועומד נחשבת כפרוץ!
וכ"כ מגן אברהם (סי' תרל ס"ק ו): "מרובה על העומד – פי' עם שתי הדפנות הפרוצות אבל אם באותן שתי הדפנות השלימות פרוץ שבהן מרובה על העומד שבהן אסור".
ואף הט"ז (או"ח סי' תרל ס"ק ו) כתב כן: "כל הפרוץ. – פי' חשבי' הפרוץ משני רוחות הפרוצי' לגמרי עם הפירצה שבחלל הפתחים והוא בכלל מרובה על העומד שיש בשני המחיצות והטפח ואז מותר שכ"ה מבואר ברש"י וז"ל דכי מצרפת להו בהדי ב' הפרוצות ה"ל פרוץ מרובה ושרי עכ"ל. משמע אבל עכ"פ יהיה במחיצות עצמן עומד מרובה על הפרוץ. וא"כ קשה הא כ' רש"י לפני זה דדופן סוכה כשר אם יש מחיצה שתי בלא ערב אף על פי שיש ביניהם אויר פחות מג' והקנים של המחיצה כמלא אצבע אפ"ה כשר מטעם לבוד ובזה ודאי יש במחיצה עצמה פרוץ מרובה על העומד בלי צירוף מחיצות. וצ"ל דיש חילוק בדבר כשאין פירצה גדולה רק כל הפירצות כל א' בפ"ע פחות מג' אז מותר אפי' בפרוץ מרובה באותה מחיצה כיון דאמרינן לבוד הוה כל העומד כסתום משא"כ אם יש פירצה א' גדולה יותר מג"ט וצריך אתה להתיר מטעם דהוה כפתח אז צריך שיהי' עכ"פ באותה מחיצה עומד מרובה דאל"כ אין שם פתח על הפרוץ אלא הקולא בזה דאע"פ שבכלל הפירצה הוה פרוץ מרובה וזה מבואר בפשיטות להמעיין ברש"י ותמהני שלא נתבאר חילוק זה בפוסקים".
וכן סבר בערוך השולחן (או"ח סי' תרל ס"י). ובאר: "דהנה כבר כתב הר"ן ז"ל בפ"א דאע"ג דצורת הפתח הוי מחיצה גמורה לעניין שבת וכלאים, מ"מ לעניין סוכה לא הוה מחיצה וראיה מדהצריכו במחיצה ג' צורת הפתח ואם גם באלו השני מחיצות מהני צורת הפתח לא גרעתה הלכתא כלום מהדופן השלישית אלא ודאי דלא חשיבא צורת הפתח מחיצה בסוכה ובכמה דברים חלוקים דיני שבת מדיני סוכה [ירושלמי הביאו הרא"ש]. ועל זה באה ההלכה דמחיצה השלישית של סוכה אינה כהשני מחיצות אלא מחיצה גמורה דיה בטפח והשאר לאו מחיצה גמורה של סוכה אלא צורת הפתח בלבד ונמצא דהוי רה"י, וזהו שבמשנה אומר ג' דפנות ומ"מ לגבי סוכה אינו אלא שני דפנות גמורות והשלישית טפח בלבד לבד הצורת הפתח".
עולה מדבריו בהסבר הר"ן שבשתי הדפנות העיקריות אין שום משמעות לצורת הפתח אלא צריך שתי דפנות שלמות אשר יכולות להיות בהן פרצות. ורק בדופן השלישית מועילה צורת הפתח עם דופן טפח.
ובהמשך לענין פרוץ מרובה על העומד (סי"ט) כתב: "לעניין פרוץ מרובה על העומד קילא סוכה משבת דבשבת אם בכולל המחיצות הוי פרוץ מרובה על העומד ובלא צורתי פתחים בטלו המחיצות כמ"ש בסי' שס"ב ואלו לעניין סוכה אע"פ שיש בהם פתחים ובלא צורתי פתחים והפרוץ מרובה על העומד מ"מ הסוכה כשירה וכך נאמרה הלכה למשה מסיני ובלבד שלא תהא הפתח רוחב יותר מעשר אמות, אא"כ יש לזה צורת הפתח כמו בשבת דע"י צורת הפתח מותר אפילו ביותר מעשר ולהרמב"ם אינו מועיל גם צורת הפתח ביותר מעשר אא"כ עומד מרובה על הפרוץ וכבר בארנו זה בסי' שס"ב סעיף כ"ט ושרוב הפוסקים חולקים עליו ע"ש. והסכימו הפוסקים דבזה שבסוכה הותרה פרוץ מרובה על העומד זהו בכולל אבל בשני הדפנות בלבד צריך שיהיה בהם עומד מרובה על הפרוץ [מ"מ וב"י וט"ז ומג"א סק"ו] ויש להסתפק אם המשך שתחת הצורת הפתח נחשב כעומד כיון דלגבי שבת וכלאים מחיצה גמורה היא או דילמא כיון דלגבי סוכה לא נחשב כמחיצה בהשני דפנות כמ"ש לא נחשב כסתום וכן נראה עיקר".
ערוה"ש מקבל את דעת המג"א שבשתי הדפנות העיקריות צריך שיהיה בהן עומד מרובה על הפרוץ ורק השאר תתבססנה על צורת הפתח. ואילו את דברי רבינו ירוחם והגר"א שבשתים העיקריות די בשיעור סוכה – ז' טפחים נראה שלא קיבל להלכה.
כאמור לעיל הר"ן (על הרי"ף סוכה ב ע"ב) כתב שצורת הפתח לא מועילה בשתי הדפנות העיקריות אולם הוא עצמו כתב בהמשך: "ומיהו כל היכא דעביד [שלש] דפנות של שבעה טפחים תו לא בעי צורת פתח שאין צורת פתח חיוב בסוכה".
מתבאר מדבריו שלא דיבר בסוכה קטנה אלא בסוכה גדולה, וא"כ יש כאן שתים בצורת רי"ש והשלישית רחוקה מהן וביניהם פרצות ולא מצריך צורת הפתח, ועל כן נראה שאינו מחייב שתי דפנות לכל משך הסוכה אלא די לו בשתים מחוברות של שבעה טפחים. ולפי"ז לא מובנים דברי הב"ח, הט"ז, המג"א וערוה"ש שהצריכו שתים שלמות שעומד שבהן מרובה על הפרוץ וצוה"פ בשצי דפנות אלו כפרוץ.
ומצאתי שהבין שלא כב"ח וסיעתו אף ביאור הלכה (סימן תרל): "אמנם דעת הר"ן נראה דאף אם פרוץ מרובה בב' הדפנות ואין בהן צורת הפתח נמי כשר, [והיינו ע"כ בדאיכא ז"ט עומד, דאל"כ אין כאן דפנות כלל], מדכתב דמש"ל שיועיל מגו אף לדאורייתא בפרוץ מרובה שכשר בסוכה ואינו רה"י מה"ת, או כשהדופן מזרחית ארוכה הרבה דכשר בסוכה כנגד כל הארך ובשבת אינו רה"י אלא כנגד הקצר, ואם איתא לדעת הרמב"ם לא מהני פרוץ מרובה אלא בדופן ג', והיינו אופן הב' שכ' הר"ן, וע"כ אופן ראשון שכ' הר"ן היינו פרוץ מרובה בב' הדפנות, וכ"ד ר"א בן אסמעאל שכ' ר"י המובא בב"י סי' תר"ל דכל דאיכא ז"ט עומד במקום אחד כשר פרוץ מרובה אף בב' הדפנות, וכן נראה דעת הרא"ש שכ' אהא דיתירה שבת על הסוכה כו' וז"ל משא"כ בסוכה כו' ואפי' יש בב' הדפנות פתחים הרבה ואין להן צורת הפתח כו' ואי ב' הדפנות בעי עומד מרובה דוקא, ועיקר הדין משום דבשבת בעינן ג' דפנות, לא שייך להזכיר פתחים של ב' הדפנות, וע"כ שגם דעת רש"י כן שהזכיר נמי בדין פרוץ מרובה בסוכה פתחים בב' הדפנות אמנם בסוף דבריו ל"מ כן שכ' ז' א' ד"ה משא"כ וז"ל ואפי' היו לה פתחים בב' הדפנות אחד או שניים דכי מצטרפת להו בהדי שתים הפרוצות הו"ל פרוץ מרובה שריא, ומשמע דאין פרוץ מרובה בהן לבדן אלא שבכל היקף הסוכה פרוץ מרובה..." ונשאר בצ"ע בדעת רש"י.
ד. שיטת הטור והשו"ע
הטור (או"ח סי' תרל) כתב: "ואם הב' כהלכתן וטפח בשלישית אפי' יש בב' המחיצות פתחים הרבה שאין בהם צורת הפתח שכשתצטרף כל הפרוץ יהיה מרובה על העומד כשירה ובלבד שלא יהא בהם פרצה יתירה על י' אמות ואם יש בה צורת הפתח אפילו ביתר מי' כשירה, והרמב"ם ז"ל כתב אפילו יש לה צורת הפתח אם יש בה פרצה יותר מי' פסולה אא"כ עומד מרובה על הפרוץ ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל". נראה שהטור סבר כרש"י אולם בניגוד לרש"י, שרבינו ירוחם הסתפק בדעתו אולי אין צריך שתי דפנות שלמות של שבעה טפחים הרי לפי הטור הסוכה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד ובלבד שיש בה שתי דפנות שלמות של שבעה טפחים.
בשו"ע (סי' תרל ס"ה) פסק: "כשהכשירו בשתי דפנות העשויות כמין ג"ם בטפח וצורת פתח, אפילו אם יש בשתי הדפנות פתחים הרבה שאין בהם צורת פתח שכשתצרף כל הפרוץ יהיה מרובה על העומד, כשרה (רק שלא יהיו הפתחים בקרנות, כי המחיצות צריכין להיות מחוברים כמין ג"ם) (ר"ן); ובלבד שלא יהא בהם פירצה יתירה על י' אמות; ואם יש בה צורת פתח, אפילו ביותר מעשר. ולהרמב"ם, אפילו יש לה צורת פתח, אם יש לה פירצה יותר מעשר – פסולה, אלא א"כ עומד מרובה על הפרוץ. הגה: ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות (כל בו); ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות, עדיף אז לעשות ג' מחיצות שלימות, מד' שאינן שלימות (מהרי"ל)".
נראה מהשו"ע שפסק כרש"י ואם יש שתי דפנות שלמות אין צריך צורת הפתח על אף שיש פרצות ללא צוה"פ ופרוץ מרובה על העומד.
וכך כתב בביאור הגר"א: "דלשיעור הסוכה לא מהני צ"ה אף ע"ג דמהני לשבת דאל"כ מאי קולא דדופן השלישית דאתי הילכתא וגרעתי' כו' הא דופן שלם הוא, ועוד למה לי לטפח כיון דיש לו צ"ה ולענין שבת סגי בקנים כ"ש רק שתהא בריאה כדי לקבל דלת כ"ש ואפי' של קש ולפי"ז בקרנות ג"כ לא מהני דהא בעינן שתי דפנות דעריבן כמ"ש מ"ש התם כו' ועי' ברי"ף וצריך שלא יהו בכל הקרנות צ"ה ועמ"א".
הן בטור והן בשו"ע ואף בגר"א לא מבואר האם כוונתם ששתי דפנות תהיינה שלמות לכל אורך ורוחב הסוכה ועומד שלהן מרובה על הפרוץ, ורק הפתחים והפרצות בהם בצירוף הפרצות בדופן שלישית ורביעית גורמים שבכלל הסוכה פרוץ מרובה על העומד. או שכל התייחסותם במחיצות שלמות בשתי הדפנות העיקריות הכוונה למחיצה שלמה של שבעה טפחים. ומצריכים בשתי הדפנות שיעור סוכה של ז' טפחים על ז' טפחים, אבל אינם מצריכים שיהיה בהן עומד מרובה על הפרוץ.
האחרונים (ב"ח, ט"ז, מג"א, ערוה"ש) פרשו בטור ושו"ע כאפשרות הראשונה אולם הדבר אינו מוכרע. ומלשון הגר"א 'דלשיעור סוכה' משמע שמדבר בשיעור המינימלי של סוכה – שבעה על שבעה טפחים.
ומצאתי בחזו"א (או"ח סי' עה, [יא], ט) שפרש כבאור הלכה שהבאנו לעיל. וז"ל: "כ' הר"ן ומיהו כל היכי דעבד ג' דפנות של ז' לא בעי צורת הפתח, ונראה כונת הר"ן שאף בסוכה גדולה א"צ צורת הפתח עד סוף דופן, דברוח רביעית לא אצטריך לאשמועינן, ואינו מענין הנידון, וכ"ה בשו"ע תר"ל ס"ג בהגה' דכל דאיכא ז' א"צ צורת הפתח עד סוף הדופן וזהו כונת הר"ן בד"ה ת"ר שכ' ב' כהלכתן פי' שיש בכל אחת מהן שיעור שלם והיינו שיעור ז"ט, דזה מקרי כהלכתן, ומבואר מל' הר"ן דזה אף לדעת הרמב"ם, והא דמצריך הרמב"ם צורת הפתח בסוכה העשוי' כמבוי, משום דליכא ז' רק ע"י לבוד, ומשמע דבסוכה עשוי' כמבוי ועשה פס ד' {א"ה, כמדומה דצ"ל פס ז'} א"צ תו צורת הפתח אף לדעת הרמב"ם"...
ה. הדעות העיקריות והסבר החזו"א
מהסברנו עד עתה עולות שלוש שיטות ראשונים:
א. שיטת רש"י, טור ושו"ע שאם יש שתי דפנות שלמות של שבעה טפחים כמין 'גאם' די בצוה"פ לדופן שלישית ודופן טפח, ואפילו השאר פרצות די בכך.
ב. שיטת הרמב"ם שמתיר כפי התיאור ברש"י אבל מצריך צוה"פ (ולא יותר מעשר אמות) בכל פירצה, ואם יש פירצה ללא צוה"פ אוסר אם עומד מרובה על הפרוץ ובכל דופן (ואולי ברביעית לא ידרוש זאת).
ג. שיטת הר"ן וסיעתו שבשתי דפנות עיקריות צוה"פ לא מועילה ואין די בדופן שבעה אלא צריך שרוב הדופן יהיה עומד ולא פרוץ (ולא מועילה צוה"פ לסתום), ורק בדופן שלישית די בצוה"פ ודופן טפח.
לגבי השאלה בראש הסימן – בדופן אחת שלמה בכל משך הסוכה ושתים של שבעה טפחים לפי השיטה הראשונה היא כשרה אף בלי צורת הפתח. לפי השיטה השניה היא צריכה בשלש דפנות צורת הפתח, ולפי השיטה השלישית היא פסולה! אפילו יש לה ג' דפנות שלמות.
ונראה שהשיטה הראשונה של רש"י היא המתקבלת להלכה.
וכך כתב החזו"א (או"ח סי' עה, [יא], א): "אמנם גם בדפנות כהלכתן יש ב' ענינין: א) שיהא שיעור עומד ז"ט. ב) שיהי' קנה כל שהוא בקצה סוף כל כותל שעל ידו יוכר שהכותל נמשך עד שם, ואע"ג שבין קנה לשיעור ז"ט העומד איכא פרוץ מרובה, ולדעת הרמב"ם בעינן צורת הפתח מתחלת הכותל עד הקנה שבסוף, ובדופן שלישית איכא נמי קולא בב' ענינין אלו, שא"צ ז' עומד וא"צ קנה בסוף, ומיהו אחד מהן בעי, והלכך בז"ט סגי, ובטפח בעי צורת הפתח] וכ"מ דעת הרא"ש פ"ק סי' ל"ה, ועפ"ז מתפרש שפיר הא דאמר דסוכה כשרה בפרוץ מרובה דהיינו בסוכה גדולה שאין שם דופן ג' רק ז', וכשרה כנגד כל דופן הארוכה, ובשבת כה"ג לא חשיב רה"י מה"ת אלא כנגד הקצר וכמש"כ הר"ן.
"ולפי"ז שפיר י"ל דב' דפנות כהלכתן צריך שיהא בהן עומד מרובה דוקא, וכן דעת הרמב"ם, אמנם אי עביד צורת הפתח כשר אף בפרוץ מרובה אם אין הפרוץ יתר מי', ונראה דהיינו דוקא באיכא ז"ט עומד, אבל אי ליכא ז' עומד לא מהני צורת הפתח בב' כהלכתן, דאל"כ אין כאן קולא בדופן ג' שהרי איכא צורת הפתח עד סוף דופן ועוד ל"ל טפח שוחק ופס ד' בעשוי' כמבוי בצורת הפתח לחוד סגי, אלא ודאי דלא הוכשר צורת הפתח בפרוץ מרובה בסוכה, אלא לאחר דאיכא שיעור ז"ט עומד, וכשאמרו שתים כהלכתן כולל ב' ענינין: א) שיהא שיעור דופן סוכה דהיינו ז"ט. ב) שיהא ניכר דופן עד סוף הסוכה בסוכה גדולה, ובדין הראשון לא מהני לא צורת הפתח ולא עומד מרובה ולא לבוד, ולאחר שאיכא ז"ט עומד מהני לענין הכרת המשך הדופן בצורת הפתח ועומד מרובה ולבוד, ובדופן ג' סגי בטפח במקום ז' בשאר דפנות, ואי איכא ז' לא צריך שום היכר להמשכת הדופן עד סוף הסוכה, וכמש"כ סק"א".
מסקנה
עריכהמלכתחילה צריך שבשתי דפנות הסמוכות עומד יהיה מרובה מהפרוץ לכל אורך ורוחב הסוכה ופתחים ופרצות שבהן יהיו פחותים מן העומד ורק בהשלמת דופן שלישית ורביעית עם צורת הפתח (בחות מ' אמות) ישלים את הסוכה. אבל בדיעבד די בג' דפנות של שבעה טפחים כששתים סמוכות ומאונכות זו לזו והשלישית אפילו רחוקה והסוכה כשרה מן התורה ללא צורת הפתח ולכתחילה יסתום את הפרצות ביניהן בצורת הפתח.