חבל נחלתו יב כ
סימן כ
מין חיה ובהמה בשופר של ראש השנה
א. הסוגיא בראש השנה
המשנה בראש השנה (פ"ג מ"ב) כותבת: "כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר במשוך בקרן היובל". נראה שמשנה זו אינה עוסקת דוקא בשופר של ר"ה, אלא בכל האירועים והזמנים שמצווים בתקיעה בשופר: ר"ה, יובל, ותעניות.
מחלוקת התנאים היא האם יוצאים ידי חובה בכל השופרות, או שבכולם פרט לשל פרה מפני שאינו נקרא שופר. בגמרא מובאים עוד טעמים לאיסור בשופר של פרה (קטיגור, גילדי) הרמב"ם בפה"מ פוסק שאין הלכה כר' יוסי.
כתב התויו"ט: "וכתב הר"ן בשם התוספות. דהא דלא מפיק נמי של ראם מפני שהוא קרן כדכתיב וקרני ראם קרניו ולא אשכחן דאקרי שופר. היינו משום דלא אצטריך למעוטי אלא אותן שהן חלולים. אבל אותן שאינן חלולין כגון של ראם וצבי לא אצטריך ליה למעוטי דפשיטא דלא מקרו שופר אלא אותן שהן חלולים מלשון שפופרת עכ"ל. ושל פרה קרי ליה קרן אף על גב דיש לו זכרות ונקבות הכתוב הוציאו מכלל הכשרין והכניסו בכלל הפסולין. וכתב עוד הר"ן וא"ת דתיש ליתסר דלא איקרי שופר ומקרי קרן דכתיב (דניאל ח') והצפיר קרן חזות בין עיניו איכא למימר דתיש וכבש חד מינא הוא ובחד שמא מקרו כדכתיב (דברים י"ד) שה כשבים ושה עזים. א"נ דהתם במראה הנבואה היה נראה לנביא כדי להראותו תקפו של צפיר שלא היה בה נקבות אלא זכרות ולפיכך קראה קרן עכ"ל".
במשניות הבאות מובא דיון מיוחד בשני חלקים על שופר של ר"ה (במשנה הדיון מחולק לשלש משניות ובש"ס ר"ה כו ע"ב אחדו אותם): "שופר של ראש השנה של יעל, פשוט ופיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדין. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר. ובתעניות בשל זכרים, כפופין ופיהן מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע. שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות. שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר: בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובלות בשל יעלים".
ובגמרא נאמר אמר רבי לוי: "מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין ושל כל השנה בפשוטין". והגמרא מסיקה לגבי שופר של ר"ה שהלכה כר' יהודה שתוקעים בשל זכרים כפופים.
ב. דיוקי הרמב"ן
הרמב"ן בדרשתו לראש השנה הדגיש ופיתח ענין מיוחד שלא הדגישוהו הראשונים לפניו. וז"ל:
"ואני אומר במחילה מהם שאין בכלל השופרות אלא הקרנים החלולים שיש להם זכרות בפנים וגלדן נקלף מן הזכרות כגון של כבשים ושל עזים ושל יעלים, אבל קרני רוב החיות שהן עצם אחד אין שמם בלשון הקודש שופר אלא קרן שמם, ומתני' הכי קתני כל השופרות שהן קרנים חלולים שנטלו זכרותן מהן כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן שהכתוב קראו בשם הפסולים, ומעתה אין קושיא משל ראם דעצם אחד הוא שכן קרני רוב החיות, וחוזקו מורה עליו, ובודאי הוא וכל המינים הדומין לו פסולים, וכן מה שהקשו מן הכתוב והצפיר השעיר קרן חזות, לפי שיטה זו אינה קושיא, מפני שהיה במראה הנבואה וראה אותם עצם אחד להורות על תקפו, וכן ראה אותו בין עיניו להודיעו גבורת הצפיר ההוא ואיננו כן בשאר הצפירים, וחזות לדעתי גדולה למראה כמו חזות קשה וגו', וכל זה מראה נבואה לא מעשה כלל, וראיה למה שאמרנו שקרנים העצמיים פסולין לשופר מדקאמר בגמ' (כ"ז ב') קדחו בזכרותו יצא מהו דתימא מין במינו חוצץ קמ"ל, מדקאמר דאינו חוצץ אלמא אין התקיעה כשרה בזכרות אלא בעליונו של קרן שהוא השופר, אלא שאין הזכרות חוצץ בו משום דהוא מין במינו, וכיון שהזכרות פסול אף כל שאין בו אלא זכרות פסול, ואין שם שופר אלא בנקבות... ואני לא באתי לידי המדה הזאת, אלא כיון שהזכרות לבדו פסול שאין שמו שופר, אף כל קרן שהוא עצם אין שמו שופר אלא קרן שמו, ומה שאמרו שעיקר השופר הוא הנקבות שהוא דבוק בבשר ובו הוא גדל, אינו אמת אלא כל גדולן של קרנים בזכרות הוא, וכן כל הגדולים בכל הבריות, ובירושלמי דמסכת גיטין (פ"ב ה"ג) אמרו גבי כתבו על קרן של פרה והוא שכתב על זכרותו של קרן, אבל אם כתב על הנקבות כפרוש הוא, וראיה לדברי שהרי חכמים מזכירין במקומות רבים קול שופרות וקול קרנות, כמו שאמרו במסכת סוטה (מ"ב א') אל תחפזו מקול הקרנות וכתיב קל קרנא משרוקיתא, וכתיב בלוים (דה"א כ"ה) להרים קרן, ובפירקי היכלות הזכירו כך וכך קרנים כך וכך שופרות כך וכך חצוצרות"...
עולה מדבריו שרק קרניים המורכבות מזכרות ונקבות נקראות לאחר הוצאת הזכרות שופר מלשון שפופרת – ורק הם נכנסות לכלל הקרניים הראויות לשופר, ועליהן נפלה המחלוקת בין התנאים. ודברים דומים מאד נמצאים בחינוך (מצ' תה).
ג. שיטת רוב הראשונים
כתב הרשב"א (ר"ה כו ע"א): "יש מפרשים דכולה מתני' פלוגיאתא נינהו ולעכובא תנינן, כלומר ת"ק סבר דכל השופרות כשרין חוץ משל פרה ור' יוסי מכשיר אפילו של פרה ואידך תנא סבר דשל ראש השנה אין כשר בו אלא של יעל פשוט משום נשא לבבינו אל כפים וה"ה לשל יובל משום דשביעי שביעי לג"ש כדאיתא בפירקין דלקמן. ור' יהודה סבר בראש השנה בשל זכרים כפופים משום דכתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים וביובלות בשל יעלים משום דהוי סימן לחירות, וא"נ כטעמא דגרסינן בירושלמי תקנו את המצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי".
היינו לגבי כל המועדים ולגבי כל דעות התנאים הם נאמרו לעיכובא שיוצאים בהם ואך בהם.
מקשה על כך הרשב"א: "והדין פירושא לא מסתבר דאם איתא היכי מסתים סתומי ותני שופר של ראש השנה של יעל פשוט, דמשמע דהני תנאי דלעיל מודו בהא דאי לא הו"ל לפרושי ור' פלוני אמר של ראש השנה של יעל, ואי נמי אחרים אומרים ודכותה לא אשכחן בשום דוכתא, ועוד דבקרא לא כתיב ביה פשוט ולא כפוף אלא תעבירו שופר כתיב בי' וכולהו איקרו שופר, ור' יהודה נמי דאמר דשל ראש השנה לא מכשרינן ביובל ושל יובל לא מכשרינן בראש השנה מנא ליה".
היינו, הרשב"א מקשה שאין דרך המשנה לבאר כך מחלוקת בין תנאים וכן אין לדעות השונות מקור מכריח מן התורה.
וע"כ הוא מסיק: "אלא ודאי כלהו למצוה קאמרי ומדרבנן, ות"ק ור' יוסי לא שייכא בפלוגתא דר' יהודה ות"ק דידיה, דר' יוסי ותנא קמא פליגי בהכשר שופרות ופסולן דת"ק סבר כולהו כשרין חוץ משל פרה שהוא פסול לפי שהוא קרן ור' יוסי מכשיר אפילו של פרה, ואח"כ נחלקו אידך תנאי במצוה מן המובחר דת"ק סבר למצוה מן המובחר של ראש השנה של יעל פשוט וה"ה לשל יובלות משום ג"ש ור' יהודה סבר דשל ר"ה כל מה דכאיף טפי עדיף ושל יובלות משום דלחירות קאתי כל מה דפשיט טפי עדיף. ואף על גב דגמרינן שביעי שביעי לגזירה שוה הא מילתא לאו דאורייתא היא דאי מדאורייתא הני והני כשרין בין בשל יובל בין בשל ראש השנה. ואנן הוא דאמרינן מסברא הי מינייהו עדיף טפי לסימנא בעלמא לזכור לישא לבבינו אל כפים ושלא יהא בלב כפיפות ועקמימות או להיות הלב כפוף ונכנע והילכך ג"ש לית לה דוכתה בהא מילתא. ותדע לך דלמצוה קאמרינן מדא"ר לוי בגמ' מצות שופר של ר"ה ושל יום הכפורים בכפופים אלמא כולה מילתא למצוה קאמרינן ולא לעכובא, ור' אבהו נמי דקאמר בפ"ק למה תוקעין בשופר של איל למצוה מן המובחר קאמר, והא דקאמר אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק טעמי נינהו למאי דתקינו רבנן. ואף על גב דר' לוי אמר ביובל נמי בשל כפופים משום גז"ש דראש השנה, לא קשיא מידי דר' לוי הכי קאמר כיון דבראש השנה טפי עדיף בכפופין ובשל יובל לא איכפת לן בין האי להאי ובכלהו מילייהו שוו ר"ה ויובל לענין כפוף ופשוט נמי טפי עדיף למעבד בכפוף כראש השנה דכיון דאפשר למעבד האי כי האי עבדינן".
הרשב"א מברר שיש כאן שתי מחלוקות שונות המחלוקת בין ת"ק לר' יוסי היא באלו שופרות יוצאים ידי חובה ובאלו קרנים כלל אין יוצאים והיא לעיכובא. המחלוקות במשניות הבאות היא במה עדיף למצוה מן המובחר וכאן נחלקו התנאים בטעמים והביאו לדבריהם אסמכתא מן התורה ומדרשותיהם. וכן נראה מן התוספתא (ר"ה פ"ב ה"ג) שהביאה רק דעה אחת ואף היא נראית למצוה מדרבנן ולא לעיכובא: "ר' יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים נתנו חכמים את המצוי למצוי ואת שאין מצוי לשאין מצוי". אף הר"ן על הרי"ף (ר"ה ו ע"א) דן בדומה לרשב"א, ודן במחלוקת ת"ק ור' יהודה ומבאר:
"והוי יודע דיעל פשוט וזכרים כפופים לאו דוקא דתנא קמא ורבי יהודה לא פליגי אלא אי כל דכאיף איניש טפי עדיף, או כל דפשיט איניש טפי עדיף, ולרבנן דאית להו כל מה דפשיט איניש טפי עדיף, מה לי יעל פשוט מה לי שאר חיות שקרניהן פשוטין, אלא ודאי לת"ק יעל לאו דוקא ולרבי יהודה נמי בשל זכרים לאו דוקא, אלא ה"ה בכל שאר קרני הבהמות הכפופין וכל חד וחד אורחא דמילתא נקט ולדידן דקי"ל כרבי יהודה בעי כפופין".
הר"ן קובע שמין הבהמה או החיה ממנה הקרן אינו כלול בתוך המחלוקת שבין ת"ק ור' יהודה, אלא לת"ק פשוט עדיף, ולר' יהודה כפוף עדיף.
ומוסיף הר"ן ושואל: "ומיהו איכא לעיוני אי בעינן כפופין לעכובא או למצוה בלחוד שיש מי שאמר דכי היכי דת"ק דמתני' דלעיל ור' יוסי פליגי לעיכובא דת"ק ס"ל דכל השופרות כשרין חוץ משל פרה כלומר דבשל פרה אפילו בדיעבד פסול ה"נ פליגי בהך מתניתין ת"ק ורבי יהודה דת"ק ס"ל דשופר של ר"ה דוקא פשוט אבל כפופין אפילו בדיעבד פסולין ורבי יהודה ס"ל דכפופין דוקא אבל פשוטין אפילו דיעבד פסולין ולפי זה כיון דאפסיקא הלכתא כרבי יהודה נקטינן דמצות ר"ה בכפופין אבל בפשוטין לא יצא וזהו דעת הרמב"ם ז"ל והוא מוסיף עוד שלא כל הכפופים הוכשרו אלא של זכרים בלבד דהיינו אילים כפשטה דמתניתין שכך כתב בפ"א מהלכות שופר ושופר שתוקעין בו בין בר"ה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש עד כאן".
הר"ן מקשה על שיטת הרמב"ם: "ודבריו מתמיהין חדא דהא כתיבנא לעיל דלר' יהודה זכרים כפופין לאו דוקא דה"ה לשאר הכפופין. ועוד דכפופין משמע דלא לעכב קאמר אלא למצוה דאי לעכב פליגי היכי (ד)מסתיים מתניתין ותני שופר של ראש השנה של יעל פשוט, דמשמע דרבי יוסי ות"ק דידיה מודו בה, הוה ליה למיתני בלישנא דפלוגתא ולמימר ואחרים אומרים שופר של ר"ה של יעל פשוט. ועוד לעכובא מנא לן הא בקרא לא כתוב בה לא כפוף ולא פשוט אלא תעבירו שופר הוא דכתיב וכולהו איקרי שופר, ור' יהודה נמי היכי אמר דשל ר"ה לא מכשירים ביובל ושל יובל לא מכשירים בר"ה והא מיובל גמרינן ליה כדאיתא באידך פירקין בגמרא".
ולכן הוא מסיק: "אלא ודאי האי פלוגתא לא שייכא כלל בפלוגתייהו דת"ק ורבי יוסי דאינהו פליגי לעכב, אבל הני תנאי למצוה הוא דפליגי. ותדע לך דלמצוה קאמרינן מדאמר רבי לוי בגמרא מצות שופר של ר"ה ושל יוה"כ בכפופין אלמא כולא מילתא למצוה קאמרינן ולא לעכובא הלכך כיון דקי"ל כרבי יהודה נקטינן דשופר של ר"ה מצותו בכפופין".
ומסיק הר"ן (ודבריו מקבילים ואולי לקוחים מדברי הרמב"ן בדרשת ר"ה, וכן הביאם הרא"ש ר"ה פ"ג):
"ונמצינו למדין ג' דינים בשופר: בדיעבד כל השופרות כשרין חוץ משל פרה דאפילו דיעבד פסול ואין צריך לומר אותן קרנים שכולן זכרות שהן פסולים דלאו שופר מיקרו אלא קרן. ולמצוה בעינן כפופין והיינו דתנן בר"ה תוקעים בשל זכרים ומיהו כל הכפופין כשרים וכמו שכתבנו למעלה. אבל למצוה מן המובחר בעינן של איל וכדאמר רבי אבהו לעיל למה תוקעין בשופר של איל וכמו שכתבתי שם בסייעתא דשמיא וליכא למימר בשל זכרים דקאמר רבי יהודה היינו של איל בלבד משום עקידת יצחק בן אברהם דא"ה כי אמרינן בגמרא מר סבר דהיינו רבי יהודה כל דכאיף איניש טפי עדיף הוה לן למימר רבי יהודה סבר של איל טפי עדיף משום עקידת יצחק בן אברהם אלא ודאי כדאמרן".
אולם הר"ן מוסיף הסתייגות: "ומיהו אף על גב דמסקינן חוץ משל פרה אפשר דדוקא בטהורים אבל בטמאין לא דהא אמרי' בפ' במה מדליקין (דף כח א) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ושופר מלאכת שמים הוא דהא אמרי' לעיל כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי ומיהו לאו ראיה גמורה היא דהתם בפ' במה מדליקין משמע דמשכן גופיה לא גמרינן מההיא דלא הוכשרו למלאכת שמים דהא אמרי' בההיא שמעתא מאי הוי עלה דתחש וכדאיתא התם ולפיכך הדבר צ"ע". וכך פסק השו"ע (סי' תקפו ס"א).
ד. שיטת תוספות
כך כתב התוספות (טז ע"א): "בשופר של איל – בפרק ראוהו ב"ד (לקמן דף כו.) תנן דרבי יוסי מכשיר אף בשל פרה אבל קיימא לן כרבי יהודה דתוקעין בשל אילים כפופים כדפסקינן התם בגמרא (דף כו:)", לכאורה, שיטתו שרק אילים כפופים כשרים, אולם לא כתב ששל איל כפוף לעיכובא, אלא משמע שאף בשאר כפופים. וכנראה שלמד שכל דעות התנאים הן לעיכובא, אולם מטעמו של ר' יהודה שר' לוי פסק כמותו הוא לומד שלעיכובא עניין הכפופים אבל לא מין החיה והבהמה.
וראיה שכך סברו תוס' נמצאת ברבינו ירוחם (תואו"ח נ"ו ח"א) שכתב: "כל השופרות כשרים חוץ משל פרה כי למצוה מן המובחר בעינן של איל וכפוף, אבל בדיעבד כלן כשרים ואפילו פשוטים חוץ משל פרה כך פשוט בר"ה וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן כתבו הרמ"בן והר"אבד. ולפי התוספות נראה כי חובה בכפופים וראשון נראה עקר. והרמב"ם כתב כל השופרות פסולין חוץ משל כבש והשיג עליו הר"אבד וכתב זה הפריז על מדותיו ומ"מ צריך חלול כי של ראם ושל שאר חיות שאינם חלולים פסולים לכ"ע".
וכן בכלבו המובא להלן נראה במפורש שזו שיטת תוס'.
ה. שיטת הרמב"ם
הרמב"ם בפי' המשנה (ר"ה פ"ג מ"ה) פסק: "ואמרו לעיל ששופר של ראש השנה של יעל, אינה הלכה. וכן אין הלכה כר' יהודה. ופסק ההלכה שופר של יובל ושל ראש השנה של זכרים כפופים". אמנם לא כתב שהיינו לעיכובא, שאם לא תקע בהם לא יצא.
פסיקת הרמב"ם בי"ד החזקה (הל' שופר פ"א ה"א) צריכה בירור שפסק: "מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר (במדבר כ"ט) יום תרועה יהיה לכם, ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף, וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש, ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה הרי הוא אומר ביובל (ויקרא כ"ה) והעברת שופר תרועה וכו' תעבירו שופר, ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר".
והראב"ד השיגו: "וכל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבש. א"א הפריז על מדותיו אלא מצוה בכפופין ואם תקע בשל יעל יצא". ושיטתו כרשב"א ושאר הראשונים.
באר המגיד משנה: "וסובר רבינו כדעת קצת מפרשים שסוברין דכולא מתניתין לעכובא איתניא ופלוגתא היא, דת"ק מכשיר כל השופרות החלולין חוץ משל פרה ור' יוסי מכשיר אפילו משל פרה ותנא אחרינא דסבר דדוקא בשל יעל פשוט ור"ה ויובל שוין ור"י סבר בר"ה בשל זכרים כפופים וביובל בשל יעלים, ור' לוי בגמרא פסק כר"י דשל ר"ה בשל זכרים ופסק כת"ק דשוה יובל לר"ה הלכך זה וזה דשל זכרים כפופים כדאיתא בגמרא וקיימא לן כר' לוי הלכך כל השופרות פסולין חוץ משל זכרים זה דעת רבינו". היינו הרמב"ם פסק כשיטה הסוברת שכל התנאים והאמוראים אמרו שיטותיהם לעיכובא ולכן עלה בידו שבר"ה יוצאים רק בשל זכרים כפופים.
מוסיף המ"מ: "ושיטה אחרת יש דמתניתין דכל השופרות היא לעכב ואידך דשופר של ר"ה היא למצוה בלבד, והא דר' לוי דגמרא נמי מצוה היא בדוקא ולא לעכב. וכן (דף ט"ז) מה שאמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל וכו' למצוה היא בדוקא. וזו היא שיטת ההשגות וכן כתוב שם א"א הפריז על מדותיו אלא מצוה בכפופים ואם תקע בשל יעל יצא ע"כ. ולא ידעתי למה כתב בשל יעל דלפי שיטה זו כל השופרות החלולין כשרין בדיעבד חוץ משל פרה וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ועיקר".
עולה מדברי המ"מ שהרמב"ם פסק כשיטה הראשונה ברשב"א, והראב"ד כאחרונה ברשב"א, וכן הר"ן הקשה לעיל על הרמב"ם.
והמהרי"ק באר את הרמב"ם: "מקרן הכבש. הוא חולק עם שאר הפוסקים שאומרים שכל השופרות כשרין חוץ משל פרה, והוא אומר כולן פסולין חוץ משל כבש, שזו משנה למה תוקעין בשופר של איל לזכר עקדת יצחק, הוא סובר שלשון למה לעכב ואם לא יתקע בשל איל פסול, לכך אומר כולן פסולין חוץ משל כבש, ולדעת שאר הפוסקים לשון למה אינו לעכב אלא מצוה מן המובחר בשל איל חוץ משל פרה". עולה עפ"י המהרי"ק שהרמב"ם לא למד זאת מן המשנה אלא מהמימרא של ר' אבהו (טז ע"א): "למה תוקעין בשופר של איל? – אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני". וכן תרץ הלח"מ את שיטת הרמב"ם.
הכלבו (סי' סד) כתב בדעת הרמב"ם באופן שונה, וז"ל: "כתב הרמב"ם ז"ל מצות עשה של תורה לשמוע תרועת שופר בראש השנה שנאמר (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם, ושופר שתוקעין בו בין בר"ה בין ביובל הוא קרן של כבש הכפוף, ואפשר לומר כי הכונה בזה שיכוף כל אחד נפשו ויכוון לבו לעשות רצון יוצרו, וכל השופרות פסולים חוץ משל כבש והראב"ד חולק ואומר כי המצוה כפופין אבל אם תקע בשל יעלים יצא כי דעת הר"ם ז"ל אינו אלא למעט של פרה אבל של עז ושל תיש כולן בכלל כבש הם וכן של יעלים ובלבד שיהיו כפופין והלכך דיעבד כשרין, וכן כתב הבעל ההשלמה ז"ל וה"ר יצחק ז"ל".
נראה מדבריו כאילו הרמב"ם סבר שלעיכובא כפופים אבל לאו דוקא של איל. וכך מביא זאת הכס"מ ודחה דבריו שלא משמע כן.
וכן הכסף משנה באר את שיטת הרמב"ם כמגיד משנה וז"ל: "וסובר רבינו דת"ק ור"י לעיכובא פליגי וכיון דקי"ל כר"י נמצא דאין יוצאין אלא בשל איל בלבד. ואף על גב דלכאורה נראה מדברי רבינו דלא קפיד אלא שיהא קרן כבש אבל לא אכפוף א"א לומר כן דהא ר' לוי דאמר מצוה בכפופים אוקימנא כר"י ואם איתא דמשכחת לה של זכרים שאינם כפופים לא ה"ל למישבק לישנא דזכרים דקאמר ר"י דכל עיקר מילתא תלי בזכרים אלא ודאי של זכרים כפופים הם והכי אמרינן בגמ' בהדיא גבי ר' לוי הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר"י אומר בר"ה תוקעים בשל זכרים כפופים אלמא סתם של זכרים כפופים הן. וכן כתב בסמ"ג וכן כתב הר"ן שהוא דעת רבינו אלא שתמה עליו. ולפי זה מ"ש ושופר שתוקעים בו בין בר"ה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף לאו למימרא דאיכא קרן שאינו כפוף אלא ה"ק שופר שתוקעים בו הוא קרן הכבשים שסתם קרן זה הוא כפוף ומפני כך כתב וכל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבש ולא כתב חוץ מקרן הכבש הכפוף דסתם קרן כבש הוא כפוף וסתמו כפירושו".
ו. הלכה למעשה
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תקפו ס"א): "שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף; ובדיעבד, כל השופרות כשרים, בין פשוטים בין כפופים, ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים; ושל פרה פסול בכל גוונא; וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות, פסולים. (וכן שופר מבהמה טמאה, פסול) (ר"ן פ"ד דר"ה)".
הט"ז (ס"ק א) מדגיש עפ"י הטור והרא"ש שכפוף אף משאר מינים הוא לכתחילה, ועדיף על פשוט ושל איל נחשב מצוה מן המובחר. ונראה שהוא דן עפ"י שיטת תוס' בתוך שיטת שאר הראשונים ואמנם אינו פוסל שאר שופרות אבל מעדיף כפוף.
והמשנה ברורה (ס"ק ה) הוסיף: "ומצוה בכפופים וכו' – ר"ל דלאו דוקא באיל אלא אפילו בשאר בהמות וחיות ג"כ כפוף עדיף מפשוט. והנה המחבר סתם ולא ביאר איל פשוט וכפוף משאר מינים איזה מהן עדיף אכן מסקנת רוב הפוסקים דמעלת כפוף עדיף לפיכך אם נזדמן לו של יעל כפוף ושל כבש פשוט יתקע בשל יעלים וכפוף דתקון רבנן לתקוע בכפוף לסימן שיכפפו לבם למקום בתפלה משא"כ שופר של איל אינו תיקון רבנן לתקוע דוקא בשל איל אלא מנהג שנהגו כל ישראל מעולם לזכר עקידה ואיכא בזה מצוה מן המובחר. ומ"מ כתבו המפרשים דגם בזה יש עכ"פ דינה דהידור מצוה וע"כ אם מבקשים ממנו להוסיף על שופר של איל יוסיף עד שליש וכעין המבואר לקמן בסימן תרנ"ו".
ולגבי שופר מחיה ובהמה טמאה (ס"ק ח) כתב: "וכן שופר מבהמה טמאה – וכמו דלא הוכשרו תפילין ליעשות מעור בהמה טמאה וכתבו האחרונים שאין דין זה ברור ולהכי אם אין לו שופר אחר יתקע בו אכן לא יברך עליו דשמא הוא פסול מדינא וכשיזדמן לו אח"כ שופר כשר צריך לתקוע עוד הפעם וג"כ בלא ברכה דשמא כבר יצא בשופר הראשון ולכו"ע שופר של נבילה וטריפה כשר לתקוע בו".