חבל נחלתו יא לד
סימן לד
כתם עבה
לכבוד הרב ... שבוע טוב!
קבלתי את שאלתך בדבר כתם טמא שבתוכו כתם טהור וגודל הכתם הטמא קטן מגריס ושאלותיך הן:
א. אי אפשר להפוך את התחתונים ולהתבונן בצד האחורי של הבד, מכיון שהכתם במקום בו יש תחתית כפולה, האם צריך לחוש שמא בצד השני הוא גדול מגריס?
ב. האם צריך לחוש שההפרשה הטהורה כיסתה הפרשה טמאה ולכן נוצר כתם קטן מגריס.
ושלחת מו"מ בנושא.
תשובה
אף שאיני חושב שאתה זקוק לי להכריע אומר מה דעתי.
כלל נקוט בידי בכל שאלה שמגיעה לידי לפני דימוי מילתא למילתא להבין אם זו שאלה חדשה או שהיא שאלה ישנה. שאלה ישנה צריכה התייחסות מעת הופעתה לעולם. לדוגמא עסקתי עתה בשאלה של 'לא תעמוד על דם רעך' בממון – כמה אדם צריך לתת – כל ממונו או חומש או כפי יכולתו. והתבוננתי בשאלת פדיון שבויים שהיא שאלה קלסית ולא מצאתי שדנו בכך ולא חייבו בכך. מזה נראה ללמוד שכל שאלה שאנו מעלים שלא התחדשה בימינו ואין לה התייחסות בש"ס ופוסקים היא לא שאלה והיתה פשוטה לפוסקים לאיסור או להיתר.
בשאלה שלפנינו שלכאורה היא שאלה מעת שנגזרה גזרת כתמים, לא מצאתי שעסקו ראשונים כלל, וכיון שלכל פוסק מגיעה שאלה ממין זה צריך לדון מדוע לא דנו בכך. ונראה לי פשוט שהשאלה כלל אינה קיימת – שבכתמים דנים לפי עיני המורה ולא לפי השערות וחששות ולכן אפילו לא ראה את הצד השני של הבגד או שחושש שמא חיפה טהור את הטמא, אין לחוש לכך.
ומצאתי בספר 'טהרה כהלכה' לרב יקותיאל פרקש שליט"א שכתב בפרק ג הלכה ז: "גם אם הכתם הוא סמיך אין משערים את גדלו כאילו התפשט על פני הבגד אלא משערים אותו כפי שהובא לפנינו, אבל אם היה גוש עבה באופן היוצא מגדר הרגיל, יש שכתבו שצריך אכן לשערו כאילו התפשט על הבגדים".
ובהערה לאותה הלכה כתב:
"סדרי טהרה. והנה אף שהלחם ושמלה והשערי טוהר סי' י סעיף ה העתיקו דבריו שבכל ענין משערים כמות שהוא, אמנם המעיין יראה שבסיום דבריו כותב הסדרי טהרה שבעב וצרור הרבה צריך עיון" ומסיים "שהכל לפי ראות עיני המורה" ועל פי זה כתבנו בפנים. ובשיעורי שה"ל סי' קצ סעיף ה אות ב הביא גם מהחת"ס בחידושיו למס' שבת (דף כו ע"ב) "דשיעור הכתם נמדד גם לפי עביו", אמנם בפחד יצחק ערך כתם בשם מהר"י אבוהב מוכח שמיקל גם בזה וכן סתם בערוך השולחן סעיף לד וכ"ה בשו"ת ברכת רצה סי' מב".
וכן ערוך השולחן (יו"ד סי' קצ סל"ד) שהזכיר כתב: "ודע שאין חילוק בשיעורים אלו כגריס ותורמוס בין שהכתם הוא דק בכמותו או עב בכמותו ואף שלפי הסברא כשהוא דק מתפשט יותר ולא כן כשהוא עב בכמותו מ"מ לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין וכל שיעורי חז"ל כן הוא והמפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהים וכ"כ גדולי אחרונים".
לכן נלענ"ד שאין מקום ליותר מדי סברות ושאלות וכתם מהסוג הזה מותר.