חבל נחלתו יא טו
סימן טו ספירת העומר בבין השמשות
שאלה
מי שמכניס את השבת מוקדם (בגלל שעון קיץ) ורוצה לאכול מוקדם כיצד ינהג בענין תפילת ערבית, ספירת העומר וסעודת ליל שבת?
א. תפילת ערבית מוקדמת
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רלג ס"א): "מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע... ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים (בית יוסף בשם אהל מועד ורשב"א)".
ובאר במשנה ברורה:
"(יא) ובשעת הדחק וכו' – ר"ל דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן הזה ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא, וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א".
מתבאר כי אף מי שמתפלל מנחה כל יום עד הערב, מותר באופן חד פעמי להתפלל מנחה מוקדמת ע"מ להתפלל ערבית אחר פלג המנחה. ולציבור התירו אף שמתפללים מנחה אחר פלג המנחה להתפלל מיד אחריה ערבית.
בסימן רלה (ס"א) פסק השו"ע: "זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו; ואם קראה קודם לכן, חוזר וקורא אותה בלא ברכות; ואם הצבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות"...
ובאר המשנה ברורה:
"(ח) ואם הצבור וכו' – והיו עושין כן מפני הדחק שכמה פעמים אלו היו ממתינין בתפלת ערבית עד צה"כ היה כ"א הולך לביתו ולא היו מתפללין בצבור שטורח להם להתאסף עוד וגם איכא עמי הארץ טובא דאי לא יתפללו בצבור לא היו מתפללין כלל וע"כ סומכין עצמן על דעת ר' יהודה שס"ל דמפלג המנחה ולמעלה נחשב ערבית להתפלל תפלת ערבית וכדאיתא לעיל סימן רל"ג דשרי לעשות כן בשעת הדחק וכיון שנחשב לענין תפלה ללילה היה מנהגם שהיו קורין אז ג"כ ק"ש אף שהוא דלא כהלכתא לרוב הפוסקים".
והוסיף המשנה ברורה: "(ט) יקרא עמהם ק"ש – ולא יכוין אז לצאת ידי חובת ק"ש כ"א בקריאה שניה שקורא אח"כ בזמנה".
עולה מדבריו שקורא ק"ש ומתכוין לא לצאת בה י"ח מצות ק"ש של ערבית אלא רק כדי לסמוך גאולה לתפילה, ואח"כ בצאת הכוכבים יקראנה בלא ברכותיה ויקרא מלכתחילה ג' פרשיות ובדיעבד יוצא בשתי ראשונות.
ב. התחלת סעודה קודם המצוה
בסעיף ב הוסיף השו"ע: "אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית, ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא ק"ש בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל"...
ובאר המשנה ברורה (ס"ק יח): "חצי שעה – דעת הט"ז להקל בזה ולא בעי אלא שיעור מועט והאחרונים מסכימים לפסק השו"ע דכל דליכא אלא חצי שעה אסור להתחיל לאכול ואם ביקש מאחד שיזכירנו להתפלל ליכא אסורא להתחיל לאכול אפילו כשכבר הגיע זמן ק"ש".
מתבאר מכלל דברי השו"ע והמשנ"ב שלכתחילה מי שרוצה לאכול מוקדם בליל שבת רגיל צריך להתפלל מנחה קודם פלג המנחה, וערבית אחר פלג המנחה. ואז יתכוין שלא לצאת י"ח בק"ש וק"ש יקרא לאחר צאת הכוכבים. לגבי סעודה אם התחיל חצי שעה ויותר לפני צאת הכוכבים אין צריך להפסיק סעודתו אלא כשיגיע צאת הכוכבים יפסיק סעודתו (משום זריזים מקדימים) או יקראנה אחר סעודתו. אם התחיל פחות מחצי שעה לצאת הכוכבים צריך להפסיק את סעודתו ולקרוא ק"ש ואח"כ להמשיך סעודתו.
ג. ספירת העומר בבין השמשות עבור היום הבא
נאמר במנחות (סו ע"א): "גופא, אמר אביי: מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי. אמימר מני יומי ולא מני שבועי, אמר: זכר למקדש הוא".
וכתבו תוספות (שם): "זכר למקדש הוא – נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן, ועוד אומר דאפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות כדאמרינן לעיל ואין נראה... ".
מתבאר מדברי תוס' שכיון שספירת העומר בזה"ז מדרבנן מותר לברך ולספור לפני חשיכה. ומביא דעה נוספת, שאינה נראית לו, שמִן התורה עדיף לברך לפני חשיכה מכיון שאז יספור את כל היום ומשום תמימות.
בשו"ת יחווה דעת (ח"א סי' כג) מונה הגר"ע יוסף את הראשונים, ומוכיח שלפי דעת רוב הראשונים ספירת העומר בזה"ז מדרבנן. ומביא שהב"ח (או"ח סי' תפט) והמהרש"ל (שו"ת סי' יג) כתבו שמנהג הציבור לברך על ספה"ע בין השמשות. ומקשה הלא כיון שיש דעת ר"ת שבין השמשות שלו הרבה יותר מאוחר יש כאן אמנם אך מצוה מדרבנן אבל ספק ספיקא להחמיר. ומביא מהאחרונים שלפי שיטת הרמב"ם שספק דאוריתא לחומרא מדרבנן, אף בספק ספיקא להחמיר נוקטים במצוה מדרבנן להקל, וכיון שפוסקים כרמב"ם שספק דאורייתא לחומרא מדרבנן ממילא מותר לברך ולספור בבין השמשות לאחר שקיעת החמה, והמדקדקים מברכים וסופרים רק לאחר צאת הכוכבים.
הדין שאסור להתחיל בסעודתו חצי שעה לפני הזמן שייך אף לגבי ספירת העומר. כך כתב בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תפט סי"ז, וכן באחרונים נוספים): "ואם דרכו להתפלל ערבית מבעוד יום ולקרות על מטתו כל הג' פרשיות אף שמותר לו לאכול קודם קריאת שמע שעל המטה כמו שנתבאר בסי' רל"ה מכל מקום בימי הספירה לא יתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה חצי שעה קודם זמן ספירה דהיינו חצי שעה קודם בין השמשות גזירה שמא ימשוך בסעודתו וימנע מספירת העומר אלא אם כן הוא מקום שנוהגין שהשמש קורא לספור ספירה כשמגיע זמנה שאז אין לחוש שמא ימשוך בסעודתו כמו שנתבאר בסי' רל"ב. (ואפילו במקומות שלא נהגו כן אם עבר והתחיל בסעודה בתוך חצי שעה סמוך לזמן הספירה אין צריך להפסיק באמצע סעודתו) אבל אם התחיל הסעודה לאחר שהגיע זמן הספירה צריך להפסיק ולספור באמצע סעודתו להאומרים שספירה בזמן הזה היא מן התורה כמו שנתבאר בסימן רל"ה ואף שהעיקר כהאומרים שספירה בזמן הזה היא מדברי סופרים מכל מקום בדבר שאין בו טורח כלל דהיינו להפסיק מעט ולספור יש לחוש לסברא הראשונה".
עולה מדברי שו"ע הרב שמצד ספירת העומר אין להתחיל סעודה חצי שעה קודם שקיעת החמה (שאז מתחיל בין השמשות שיטת הגאונים והגר"א הנהוגה בא"י).
מסקנות
אם ברצונו לשבת לסעודה לפני שקרא ק"ש של ערבית עליו לשבת חצי שעה לפני צאת הכוכבים אולם בימי ספירת העומר עליו לשבת לסעודה כבר חצי שעה קודם שקיעת החמה.