חבל נחלתו ט לד

<< · חבל נחלתו · ט · לד · >>

סימן לד

צדקה שניתנה בתורה הלואה והוחזרה

שאלה

אדם לא יכל לעבוד בעבודתו הקבועה בגלל טיפולים רפואיים, והיה נצרך לעזרה כספית למחייתו. חבריו אספו סכום כסף גדול. כיון שהוא לא הסכים לקבל צדקה, חבריו נתנו לו זאת בתור 'הלואה'. לאחר שנה ויותר הוא ניגש ל'מלוה' והחזיר את הכסף שניתן לו.

השאלה היא מה צריכים לעשות בכסף, כיון שתורמי הכסף אינם זכורים לגבאי, ואף מי שידוע, לא זכור לגבאי כמה כסף הוא נתן.

תשובה

א. הגמרא במסכת כתובות (סז ע"ב) אומרת: "תנו רבנן: אין לו ואינו רוצה להתפרנס, נותנין לו לשום הלואה וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: נותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונותנין לו לשום הלואה. לשום מתנה הא לא שקיל! אמר רבא: לפתוח לו לשום מתנה". ומקור הברייתא מתוספתא פאה (פ"ד הי"ב) ושם נוספה דעה נוספת: "ר' שמעון אומר אומרין לו הבא משכון כדי לגוס את דעתו".

היינו, לפי חכמים, מנסים לתת לו במתנה ואם אינו מוכן נותנים לו בהלואה.

וכך באר זאת המאירי: "אם אין לו ואינו רוצה להתפרנס מרוב צניעותו פותחין לו לשום מתנה ואם אינו רוצה נותנין לו לשום הלואה ואין גובין ממנו ואין פותחין לו לשום הלואה שאם כן יתיירא שמא יבקשו ממנו. ולא עוד אלא שאם ידענו בו שיש לו משכון ואינו רוצה לקבל אומרין ללוות על המשכון שמתוך כך אינו בוש ודעתו עומדת עליו בגבהותו וזחיחותו ר"ל שררתו וזהו שאמר כדי שתזוח דעתו עליו, ואחר כן מחזירין לו משכונו. אבל אם יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו".

וכן פסק הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ז ה"ט): "עני שאינו רוצה ליקח צדקה מערימין עליו ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלואה".

וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רנג ס"ט): "עני שאינו רוצה ליקח צדקה, מערימים ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלואה".

ולכן יפה עשו חבריו שללא ידיעת הסוגיא, נתנו לו לשם הלואה כביכול בלי שכוונתם היתה לגבות את מתנת הצדקה. ולכן נראה שאף אם אחד התורמים יבקש את השבת כספו אין צריכים לתת לו מעיקר הדין את הממון שתרם בזמנו, שכן הוא נתן לשם צדקה ולא לשם הלואה.

ב. לכן נראה שאין צריך להתייחס לממון המושב ע"י המקבל כאל החזר הלואה, אלא כמתנה לצדקה. והשאלה היא מה צריך הגבאי לעשות עם הכסף שהביא מקבל הצדקה.

נראה לענ"ד שצריך להשתמש בכסף לאותה מטרה שניתן בתחילה, וכשם שהנותנים הראשונים ידעו שהם נותנים זאת לעזרה לחברם בפרנסתו, כך עתה הגבאי צריך להשתמש בכסף לאותה מטרה, כלומר סיוע בפרנסה למי שנצרך, אם מצד שאין לו עבודה או שנפל למשכב ואינו יכול לפרנס את משפחתו. ומותר לתת את הכסף הן בהלואה הן במתנה לפי ראות עיניו של גבאי הצדקה. כמו"כ מן הראוי שהכסף ישמש לאותה קהילה לה ניתן בתחילה*. ולכן, אין לגבאי להוציא את הכסף לצדקה או לגמ"ח מחוץ לאותה קהילה. וכן לא לתיתה לצרכי בית כנסת או לימוד תורה, אלא לבעלי צרכים דומים.