חבל נחלתו ט יט
סימן יט
חיוב אשה רווקה בנר חנוכה
שאלה
מה דין רווקות שיש להן דירה שלא עם הוריהן לגבי הדלקת נר חנוכה, האם יכולות לסמוך על כך שמדליקים בבית הוריהן?
תשובה
א. בשנים האחרונות נפוץ המצב של בנות פנויות המשתכרות למחייתן ומתגוררות שלא בבית הוריהן, אלא בדירה פרטית עם בנות נוספות, האם הן חייבות בנר חנוכה כדין אכסנאי או שהן פטורות לגמרי מהמצוה?
ב. במסכת שבת (כג ע"א): "אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי".
עולה מן הדברים שחובת נר איש וביתו שהיא עיקר מצות הדלקת נר חנוכה (שבת כא ע"ב) כוללת אף נשים. לא צויין אם הן חייבות בפני עצמן כאשר אין להן שייכות משפחתית. לפני כן מבואר בש"ס שחש"ו אינם יכולים לקיים את המצוה משום שהדלקה עושה מצוה ומיד אח"כ הודגש שנשים חייבות וא"כ יכולות להוציא את 'הבית' במצוה, וכשבעליהן אינם יכולים להדליק, כדוגמת ר' זירא, הרי הם מוציאים את הבית ואף אותו ידי חובה.
ג. לכאורה ניתן לומר שחובת נר חנוכה אינה חובת הבית, אלא חובה פרטית של כל אדם כשאר מצוות והאיש מוציא את אנשי ביתו ידי חובתם. אולם יותר נראה מלשון הש"ס והראשונים שמצות נר חנוכה היא מצוה 'ביתית*. מצות הנר איש וביתו וכן חיוב פרסומי ניסא הוא בפתח הבית. ומתברר שחז"ל קבעו את אופי המצוה שכל אחד יקיימה בביתו ובמשפחתו, והשאלה היא מה הדין כאשר אין את השיוך הביתי.
במסכת שבת (כג ע"א): "ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך. אמר רב יהודה: יום ראשון – הרואה מברך שתים, ומדליק מברך שלש. מכאן ואילך – מדליק מברך שתים, ורואה מברך אחת". וכן בסוכה (מו ע"א). לא מבואר מה דין אשה במקרה זה.
ד. המאירי (שבת כג ע"א) כתב: "אע"פ שאמרו בחרש שוטה וקטן שהדליקו שאינו כלום אשה ודאי מדלקת אע"פ שמצות עשה שהזמן גרמא היא נשים חייבות בה שאף הן היו באותו הנס ומעתה מדלקת אף להוציא את האחרים כדין כל המחוייב בדבר, וקצת מפרשים כתבו דוקא לעצמה ואין זה כלום".
וכן הריטב"א (שבת כג ע"א) כתב: "אשה ודאי מדליקה. פירוש אפילו להוציא לאחרים חובה, כיון שהיא מחוייבת בדבר כדאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, ואין הדין כן במקרא מגילה, כי אע"פ שחייבות במקרא מגילה אינן מוציאות לאחרים כדכתיבנא התם בס"ד".
עולה לדבריהם שכיון שחייבת בהדלקת נ"ח יכולות להוציא אחרים י"ח. אולם לא בארו את דינה לעצמה.
והראב"ן (שבת סי' שמ ד"ה אתמר) באר יחס הדלקתם זל"ז: "וכמו שהאשה מדלקת הנר בערב שבת כדתנן [ל"א ב] על שלש עבירות נשים מתות וכו' על שאין זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר, כן אשה מדלקת נר חנוכה אם אין בעלה בבית כדאמר בפ' במה מדליקין אשה וודאי מדלקה דאמר ריב"ל כל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. ומיהו כי איכא בעלה איהו קדים דאיהו נמי מחייב, והאי דלא מדלקי גברי בערב שבת משום דאמר מר היא כבתה נרו של עולם והוא אדם שנענש היתה על ידה לפיכך תדליק נר של שבת".
וכן בקצרה ברבינו ירוחם (תואו"ח נ"ט ח"א): "הכל חייבין בנר חנוכה ואפילו נשים שאף הן היו באותו הנס ולפיכך אשה מוציאה את הרבים ידי חובתן ויכולה להדליק נר חנוכה". ועי' ראבי"ה (ח"ב מגילה סי' תקסט ד"ה ונראה לי) שהסתפק בחיוב אשה בנ"ח אם הושווה למגילה.
ופסק בשו"ע (או"ח סי' תרעה ס"ג): "אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה".
וכ"כ הט"ז (שם ס"ק ד): "ממילא מ"ש אשה ודאי מדלקת היינו להוציא אחרים וכ"כ באגודה שאם יודעת לברך תוכל להוציא את האיש".
וכן המגן אברהם (שם ס"ק ד): "אשה מדלקת – פי' בעד כל בני הבית: סומא אם יכול להשתתף בפריטי מוטב ואם יש לו אשה מדלקת עליו ואם אין לו אשה ויש לו בית מיוחד מדליק ע"י סיוע של אחר".
ובמשנה ברורה (ס"ק ט) כתב: "ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך וכשאין האיש בבית תדליק האשה דהוי בת חיובא ובברכה".
ונראה שדברי העולת שמואל מתייחסים לדין מהדרין מן המהדרין למנהג אשכנז שכ"א מדליק בפני עצמו, ונשים יכולות להמשיך את החיוב על עצמן לדין זה ולברך מדין זה (למנהגי האשכנזים).
אולם בכל דינים אלו עדיין לא שמענו לגבי חיוב אשה שהיא בעלת בית בפנ"ע ואינה סמוכה לשולחן בעלה או לשולחן הוריה.
ה. ומצאתי בהלכות גדולות (סי' ט הל' חנוכה עמ' קנח) שכתב: "ואלמנה חייבת בנר חנוכה". ונראה שכוונתו במשפט זה (שאין לו מקור ברור בש"ס) שכיון שאינה סמוכה אצל בעלה חייבת להדליק בביתה נר חנוכה ונראה שאף לברך עליו את כל הברכות.
ו. והאחרונים דנו בזה במקצת.
בשו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' רג) כתב: "יש לדייק למה לא הזכיר בש"ע שנשים חייבות בהדלקת נר חנוכה אלא בלשון אשה מדלקת נר חנוכה שאף היא חייבות בה (א"ח סי' תרע"ה ס"ג). הנה בגמ' נר חנוכה איש וביתו וכיון דבברכה מדבר ולעולם מדליק הבעל כי איש וביתו כתיב ולכן לא רצה לומר בדרך חיוב אשה חייבת שלא רצה לתלות באשה שאין לה בעל ועל רוב מדבר, ולכן באלמנה ר"ל כתב רבינו הבה"ג אלמנה ודאי מדלקת, ואם באשה שתדליק לבעלה ג"כ לא רצה המחבר כי הוא בכלל מארה שאשה מדלקת לו וכמו שמצינו לענין קריאת ההלל ועיין רש"י שם שהוא בכלל בזיון שאשה מברכת לו ומבזה המצות והכ"נ".
ונראה שמבאר כדברינו שאשה שאינה סמוכה על אחרים חייבת בהדלקה בביתה כאיש.
ואע"פ שכתב במקו"א לענין סוכה (שו"ת משנה הלכות חי"א סי' תקיד): "וכעין זה כתב הח"ס ז"ל לענין נרות חנוכה דאפילו למ"ד להדליק נר לכל אחד ואחד היינו המהדרין מן המהדרין אפ"ה לא אמרו כן בנשים אלא לעולם האשה יוצא בהדלקת בעלה, וכן לא ראינו בתולות להדליק נרות חנוכה בבית הוריהם או אצל בעליהם, וכתב משום דעיקר הדלקת נרות נתקנה מפתח ביתו בחוץ וכל כבודה בת מלך פנימה לא רצו לתקן להם רק אם אין לה מי שידליק".
וכך השיב לשאלה מעשית בנידון (שו"ת משנה הלכות חי"א סי' תקלה):
"אציג כאן מה שכרגע נשאלתי מאחד שהלכו ההורים לארץ ישראל והניחו בת גדולה בבית וצוו לה שלא תדליק נרות חנוכה בבית מסתמא מחשש שלא תעשה דליקה או כיוצא בזה ושאלה ע"י שליח אי יכולה לילך לבית חבירתה ולהשתתף שם בנר חנוכה ולצאת ואח"כ תחזיר.
"והשבתי כיון שהחיוב על הבית ומקום דירתה והבת הזה דירתה בבית זה (הגם שבמקום אחר הארכתי לפקפק אי בכלל היתה תקנה על בתולות בנות ישראל להדליק נרות ומה שאמרו נשים ודאי חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס היינו נשים נשואות דוקא או אלמנה שכבר נשאה שעליהם היתה הגזירה של תבעל להגמון תחילה) פשוט שהחיוב עליה להדליק בביתה ולא במקום אחר ולכן הו"ל בכלל אמר לו אביו חלל את השבת אין שומעין לו ועיין שו"ת משנ"ה ח"ו סי' קנ"ט מה שהארכתי בזה בס"ד. והוא אפילו במלתא דרבנן ולכן לפענ"ד אין לה לשמוע אלא שתדליק נרות בבית ומ"מ ליתר שאת אמרתי לה שתקח את חברתה אצלה בשעת הדלקה שכנראה ההורים חוששין שלא יארע ח"ו תקלה וכשיהיו שם שנים אולי כה"ג לא חששו ואזלה גם ההקפדה".
עולה מדברי בעל שו"ת משנה הלכות הרה"ג מנשה קלין שליט"א אשר לומד זאת מדברי בעל הלכות גדולות, שאשה שאינה סמוכה על אחרים ויש לה בית בפני עצמה תדליק נרות בברכה.
מסקנה
נראה שאשה חייבת להדליק נר חנוכה אם אינה סמוכה על בית אחרים, אולם ברכת ראיה אם לא עלה בידה להדליק לא מצאתי שחייבוה*.