חבל נחלתו ט טו
סימן טו
אלו הכנות לשבת מתיר עירוב תבשילין
שאלה
אדם המניח עירוב תבשילין כדין בעיו"ט (כאשר יו"ט חל ביום ששי). האם הותר לו להדיח כלים ביו"ט לצורך שבת, האם הותר לערוך את השולחן ביו"ט לסעודת ליל שבת, האם מותר לקפל בגדיוה לצורך לבישתם בשבת, האם מותר להכין הכנות נוספות מיו"ט לשבת?
א. מחלוקת רב חסדא ורבה
א. נאמר במסכת פסחים (מו ע"ב): "איתמר, האופה מיום טוב לחול, רב חסדא אמר: לוקה, רבה אמר: אינו לוקה. רב חסדא אמר: לוקה, לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה. רבה אמר: אינו לוקה, אמרינן הואיל. אמר ליה רבה לרב חסדא: לדידך, דאמרת לא אמרינן הואיל – היאך אופין מיום טוב לשבת? אמר ליה: משום עירובי תבשילין. – ומשום עירובי תבשילין שרינן איסורא דאורייתא? – אמר ליה: מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביום טוב, ורבנן הוא דגזרו ביה, גזירה שמא יאמרו אופין מיום טוב אף לחול. וכיון דאצרכוה רבנן עירובי תבשילין – אית ליה היכירא". היינו לפי רבה קיים הדין של 'הואיל' המועיל הן לשבת והן ליו"ט. לפי רב חסדא מן התורה צרכי שבת נעשים ביו"ט, אבל מיו"ט לחול אסור מן התורה.
וכתב הבית יוסף (או"ח סי' תקכז) עפ"י הגה"מ שלפי הרמב"ם (הל' יו"ט פ"ו ה"א) האיסור לבשל ולאפות מיו"ט לשבת הוא מדברי סופרים, ופסק כרב חסדא שצרכי שבת נעשים ביו"ט וחכמים אסרום והתירום ע"י עירוב תבשילין. אולם תוספות ורבני צרפת סברו שהאיסור להכין מיו"ט לשבת הוא מן התורה ומותר מחמת הואיל ומיקלעי אורחים, והסבר נוסף לתוס' שמותר לאפות ולבשל משום שאין בכך הכנה שלמה אלא רק תיקון בעלמא. תוס' ורבני צרפת פסקו כרבה והתירו בדברים שאין ההכנה שבהם שלמה ואף זאת ע"י עירוב תבשילין, אבל בפעולות שהן הכנה שלמה אסור מן התורה ואין העירוב מתיר בהם, והסבר אחר להיתר מצד הואיל ומיקלעי אורחים.
הנ"מ בין השיטות השונות שלפי הפוסקים כרב חסדא, מן התורה כל צרכי שבת המותרים ביו"ט נעשים לכבוד שבת ובאו חכמים ואסרו ללא הנחת עירוב תבשילין, ומכאן שעירוב תבשילין מתיר כל צרכי שבת הנעשים ביו"ט. לעומת זאת לפי רבה צרכי שבת אינם נעשים ביו"ט מן התורה והתירו מקצתם משום הואיל וע"י עירוב תבשילין, ומכאן שסמוך לכניסת שבת שאף אם יגיעו אורחים לא יספיק להנותם קודם כניסת השבת אסור להכין לצורך השבת. כמו"כ נראה שמה שאינו צורך לאורחים כגון ענייניו הפרטיים, אין להכין כלל מיו"ט לשבת אף לא ע"י עירוב תבשילין. וכן לגבי השיטה המתירה ע"י עירובי תבשילין בהכנה שאינה שלמה, אבל כל דבר שהכנתו שלמה אף עירובי תבשילין אינם מתירים אותו.
ב. הכרעת הראשונים במחלוקת רב חסדא ורבה
החפץ חיים בביאור הלכה (ריש סי' תקכז) באר ששיטת רוב הראשונים כדעת רבה וההיתר הוא משום הואיל ובמקום שלא שייכת סברת הואיל אסור מן התורה. עוד הוסיף בביאור השיטה: "ולאלה הפוסקים – איסור מלאכה והכנה אחד דבכל מלאכה שייך הכנה". ולא נאסרה הכנה כאיסור עצמי אלא בהכנה בידי שמים. עוד הביא מספר ראשונים המחלקים בין מלאכה להכנה ולשיטתם איסור הכנה שאינו ניתר אף ע"י עירוב תבשילין הוא בהכנת דבר חדש ולא באפיה ובישול שהם תיקון בעלמא. עוד הוסיף הח"ח שדעת מקצת מן הראשונים לגמרי כרב חסדא. ולכן מסיק: "וע"כ נראה דאף דלכתחלה בודאי צריך לזהר כדעת כל הני רבוותא הנ"ל (=שפסקו כרבה) ושהוא בענין דאורייתא, וכמ"ש האחרונים מ"מ בשעת הדחק י"ל דכדאי הם רבותינו הראשונים האלה לסמוך עליהם בענין סמוך לחשיכה וגם כי הרא"ש והטור לא העתיקו דברי התוס' לענין סמוך לחשיכה [עיין פרישה]. וגם דהש"ס סתם דין זה דבעירוב מותר ולא חילקו כלל בזה וכ"ש ביו"ט שני שהוא דרבנן בודאי יש לסמוך להקל לעת הצורך".
בראשונים לא מצאתי שחילקו בין הפעולות שהותרו לפי רבה או לפי רב חסדא, ולענ"ד נראה שיש לחלק ביניהם בפירוש. לרב חסדא שמותר מן התורה בלא הואיל, כל שמותר ביו"ט מותר להכין בו לשבת ע"י ערוב תבשילין, אבל לפי רבה הותרו דוקא דברים הראויים לאורחים כגון הכנת אוכל והדחת כלים אבל שאר הכנות כגון קיפול בגדיו שאין בהכנתם הכנה לאורחים נראה שיאסר*. וכשם שלא הותר סמוך לחשיכה כן לא הותרו כל ההכנות.
ג. הנחת עירובי חצרות ותחומין מכח עירוב תבשילין
הר"ן על הרי"ף פסק שאין להניח עירובי תחומין ועירובי חצרות ביו"ט הסמוך לשבת, וז"ל בביצה (ט ע"א): "ת"ר יו"ט שחל להיות בע"ש אין מערבין לא עירובי תחומין – דלא שרו אלא עירובי תבשילין דבר שהוא דומה לתקון סעודה כגון אפייה ובישול. ".
"ולא עירובי חצרות – לטלטל מחר בחצר דמחזי כמתקן".
ומשמע שעירוב לא יועיל להתיר עירובי תחומין וחצרות ביו"ט לשם שבת משום שאינם צרכי סעודה. ואפילו לגבי הדלקת נר כתב (ביצה יא ע"א): "ומדאמרינן: ומדליקין לו (=למי שלא ערב ערובי תבשילין) את הנר משמע בעירוב שרי נמי הדלקה, ובלא עירוב אסור להדליק ולפיכך כשם שאומר כשמניח העירוב בהדין יהא שרי לן למיפא ולבשולי, צריך שיאמר ולאדלוקי שרגא. וכן כתב הרב בעל הלכות ז"ל ויש שכתב שאינו צריך והכא צורכא דשולחן נקט, ולא משמע לי הכי דהא שמואל אמר בירושלמי מדליק לו את הנר בלחוד, ולפיכך מי שלא הניח עירובי תבשילין ממעט בהדלקה ואינו מדליק אלא נר אחד בלבד". ונמצא שלדעתו רק ערובי תבשילין מתירים הדלקת הנר מיו"ט לצורך שבת.
בירושלמי ביצה (פ"ב ה"א) נאמר: "יום טוב שחל להיות בערב שבת אין מערבין לא בחצירות ולא בתחומין דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: מערבין בחצירות ואין מערבין בתחומין, מערבין בחצירות שכן את מתיר לו דבר שהוא מותר לו, ואין מערבין בתחומין שכן את מתיר לו דבר שהוא אסור לו, אית תניי תני ומחלף. אמר רבי לעזר הואיל והן תנייא מחלף צריכין אנן מיחוש. רבי ירמיה בשם רבי זעורה מאן דעבד טבאות מערב מן איתמל, אמר רבי יודן הדא דאת אמר בשלא עשה לו עירובי תבשילין אבל אם עשה לו עירובי תבשילין מותר, רבי יוסה בי רבי בון בעי ועירובי תבשילין מתירין את המחיצות?".
. שאלתו של ר"י בי רבי בון בסוף ההלכה נשארה ללא תשובה: וכי כיצד עירובי תבשילין מתירים את המחיצות, היינו: להניח ערוב חצרות.
הירושלמי הובא באור זרוע (ח"ב הל' יו"ט סי' שמג, ט) ובאות ז פסק: "וי"ל וכגון שלא הניח עירובי תבשילין אבל אם הניח עירובי תבשילין ה"ז מערב עירובי חצירות ביו"ט שחל להיות ערב שבת כדפרי' לעיל". וכן פסק בהגהות אשרי (ביצה פ"ב סי' ז) משמו.
בשו"ע (או"ח סי' תקכח ס"ב) פסק: "יום טוב שחל להיות בע"ש, אין מערבין לא עירובי חצרות ולא עירובי תחומין" והרמ"א הוסיף: "אפילו אם הניח ערוב תבשילין (ר"ן פ"ב דביצה)". ונראה שנסמך על הר"ן שהבאנו לעיל. והגר"א בביאורו כתב שמקור דברי הרמ"א לאסור אף ערובי חצרות אף שהניח ערובי תבשילין הוא מהירושלמי.
נמצא שהרמ"א הכריע כנגד דעת האו"ז ואסר להניח ע"ח ביו"ט אף אם הניח עירוב תבשילין. ונראה שסוברים כשיטת הר"ן עפ"י רבה שרק צורכי סעודה הצריכים לאורחים שיבואו מותרים, אבל צרכים פרטיים לא הותרו על סמך עירוב תבשילין. ובאו"ז (הוצ' אור עציון - מכון ירושלים) הביא שכך פסק אף הרא"ה. והעיר המג"א (סי' תקכח ס"ק ב) "ואפי' אם כו' - דעירוב תבשילין אין מתיר אלא צרכי סעודה (ר"ן) ועיין מה שכתבתי סי' תקכ"ז ס"כ".
ורעק"א (סי' תקכח ס"ב) על המג"א כתב: "לכאורה הא נראה ליתן טעם אחר דעירוב תבשילין אינו מתיר רק מה שמותר ביו"ט לעשות לצורך עצמו מותר לעשות לצורך שבת. וגם דאפשר שיהיה לצורך יו"ט אם יקלעו לו אורחים. אבל לענין עירוב דלא משכחת דבר זה לצורך יו"ט עצמו דע"ח להיתר יו"ט צריך להיות קודם יו"ט וגם המעשה דעירוב בוודאי אינו לצורך היום דלא יהיה הטלטול ביומו כיון דלא היה מערב קודם, בכה"ג דוודאי לצורך שבת הוא אין עירוב תבשילין מתיר ודו"ק".
רעק"א שדא נרגא בהיתר הנחת עירוב חצרות משום עירוב תבשילין שכיון שאינו נצרך ליומו שמותר להוציא בלא עירוב חצירות, מה יועילו האורחים להתירו, הרי עושה זאת לשבת.
ד. המותר מכח נוסח ההתנאה בעירובי תבשילין
דרך נוספת ללמוד אלו פעולות הותרו ע"י עירוב תבשילין ניתן ללמוד מנוסח האמירה בעת הנחת העירוב.
הרא"ש (ביצה פ"ב סי' טז) כתב: "לכן נהגו כשמניחין עירוב לומר לאפויי ולבשולי ולאדלוקי ולאטמוני. ואף על פי שפירשתי לעיל שלא תיקנו אלא לעיקר סעודה היינו דאין צריך לעשות העירוב אלא מפת ותבשיל שהוא עיקר סעודה. אבל צריך להזכיר כל דבר שאסור לעשות בלא עירוב".
ופסק בים של שלמה (ביצה פ"ב סי' כו): "ואע"פ שהרי"ף והרמב"ם לא הזכירו לאדלוקי שרגא, מ"מ דברי תו' והרא"ש עיקר, וכן איתא בה"ג, וכ"כ הרשב"א והר"ן".
וכן הרשב"א בעבודת הקודש (בית מועד ש"ד אות יב) כתב: "וכתב גאון שצריך לומר ולאדלוקי שרגא ולאפוקי שמי שלא עירב אף הוא אסור להדליק את הנר מיום טוב לשבת. ויש מי שהורה שאינו צריך, שלא הצריכו עירוב אלא לצרכי אכילה ולא להדלקת הנר ולהוצאה. ודברי הגאון נראין לי עיקר.
ובאור זרוע (ח"ב הל' יו"ט סי' שמז) כתב: "וכתב ששמע שרבינו שלמה עשה בתשובותיו שצריך לומר ולאדלוקי שרגא הלכך הואיל והגאונים ורש"י הצריכו לומר ולאדלוקי שרגא צריך נמי לומר לאפוקי מרה"י לר"ה ומר"ה לרה"י הלכך צ"ל בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולהוציא מרה"י לר"ה ומר"ה לרה"י ואם לא הזכיר כל זה אלא אמר כך בסתם בדין יהא שרא לן לעשות כל צורכנו לא אמר כלום ואין בדבריו כלום".
עולה שלדעת חלק מהראשונים חייב להזכיר בעירוב את כל הפעולות שבכוונתו להתיר ע"י עירוב תבשילין. וצ"ב לגבי הדחת כלים ועריכת שולחן שהם אמנם לצורך שבת אבל אין בהם מלאכה מל"ט מלאכות ולכן אולי לא צריך כלל להזכירם.
אולם חלק מאחרוני הראשונים כתבו במפורש שדי בהזכרת אפיה ובישול.
בספר מצוות קטן (מצוה קצד) כתב: "בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני לתקוני ולמעבד כל צרכנא ולאדלוקי שרגא מיומא טבא לשבתא ומי"ט לחבריה* לנא (ש"ע מי"ט לשבת לנא וכו') ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת והשובתים בעיר הזאת, רגילין להזכיר ולאדלוקי שרגא ונראה דאין צריך". אולם יש להעיר שאולי סבר שכיון שכולל בסוף "ולמעבד כל צרכנא" ממילא כלולה בכך הדלקת הנר.
אולם האבודרהם (עירובי תבשילין) כתב במפורש שאי"צ בכך: "ואומר בהאי עירוב לישתרי לן למיפא ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא מיומא טבא לשבתא לן ולכל בני מתא זו. שאף הדלקת הנר צריכה עירוב שאם לא כן הי' אסור להדליק מי"ט לשבת. וא"ת והרי מדליקין נרות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בלא עירוב. וי"ל כיון שיש בהם כבוד בית אלהינו מותר להדליקו".
ובאגור (הל' יו"ט סי' תרנט) כתב: "העם נהגו לומר לאפויי ולבשולי ולאטמוני לאדלוקי שרגא וכן משמע לקמן בפרקין. וי"מ דערוב מתיר הדלקת הנר. אמנם בירושלמי אינו מזכיר רק לאפויי ולבשולי".
ויש מהראשונים שהוסיפו בנוסח התנאת העירוב כגון בספר המנהיג (הל' עירובי תבשילין עמ' תקח): "בדין עירובא יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולתקוני ולאדלוקי שרגא מיומא טבא לשבתא ולמעבד כל מאן דצריך לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת".
וכ"כ בעבודת הקודש (בית מועד ש"ד אות יא), טור (או"ח סי' תקכז), רבינו ירוחם (תואו"ח נ"ד ח"ג), ספר מנהגים דבי מהר"ם (עירובי תבשילין), ספר המנהגים (טירנא, עירובי תבשילין וחצרות), מהרי"ל (מנהגים, הל' עירובי תבשילין אות א), מנורת המאור (פ"ו, המצוות עמוד ).
הבית יוסף (או"ח סי' תקכז) הביא את שיטת הרא"ש ודברי הר"ן והוסיף: "ודחה דברי החולקים בזה וכתב שכן דעת בה"ג וכן משמע בירושלמי (פ"ב ה"א), וכן דעת התוספות (כב. ד"ה ומדליקין) וכתבו שאפילו הניח עירוב אם לא הזכיר הדלקה אסור להדליק לו רק נר אחד: ונראה שכל זה שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם (פ"ו ה"ח) שהרי לא הזכירו בנוסח דברי העירוב לאדלוקי שרגא וגם המרדכי (סי' תרעב) אחר שכתב דעת ר"ת כתב אמנם בירושלמי (פ"ב ה"א) אינו מזכיר רק לאפויי ולבשולי ומ"מ הרב המגיד כתב יש מי שהוסיף בנוסח האמירה להדליק את הנר וכ"כ בה"ג (הל' יו"ט לו:) למיפא ולבשולי ולמיעבד כל צרכין ולאדלוקי שרגא וכתב הרשב"א (חי' כא סוע"ב, עבה"ק בית מועד ש"ד סי' ב) שכן ראוי לומר עכ"ל". וכ"פ בשו"ע (סי' תקכז סי"ב).
הב"ח (או"ח סי תקכז) הביא מתשובת הרש"ל שאסר לשחוט לצורך שבת אפילו הניח עירוב תבשילין. וחלק עליו שודאי השחיטה לצורך שבת כלולה בבישול וסיים: "ובזה מיושב במה שהוסיפו לומר ולמיעבד כל צרכנא דקאי על מה שכתב תחלה לאפויי וכו' ובא לומר שהוא מתנה על ארבע מלאכות אלו אפייה ובישול והטמנה והדלקת הנר שיעשה ג"כ כל מה שצריך עוד מלאכה לצורך תשלום אלו הארבע מלאכות וכדפירשתי ונלפע"ד דחזר בו מתשובה זו בחיבורו כיון שלא הזכיר דין זה לשם". ואף הט"ז (או"ח סי' תקכז ס"ק יא) ושו"ע הרב (שם ס"ז) הסכימו עם הב"ח. והמג"א (שם ס"ק כא) הסכים עם הב"ח והט"ז, וסיים: "ומ"מ נ"ל שטוב לומר בהדיא ולשחוט". וכן באליה רבה (סי' תקכז ס"ק טז).
וכתב בשולחן ערוך הרב (שם): "ומכל מקום אם לא אמר כן לא השוחט ולא מי ששוחט בשבילו אין זה מעכב כלל ומותר לשחוט לו לפי שהיתר השחיטה והפשט העור ומליחת הבשר נכלל במה שאמר ולבשולי שכל המלאכות שקודם הבישול נכללים בהיתר הבישול, וכן כל המלאכות שקודם האפייה נכללים בהיתר האפייה, והיתר הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים והכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד* וכן שאר כל מלאכות אוכל נפש נכללים במה שאומר ולמעבד כל צרכנא ולא הצריכו לפרט רק האפייה והבישול לפי שהן עיקר של כל מלאכות האכילה וההטמנה והדלקת הנר לפי שאם לא היה מניח עירוב תבשילין היה יותר ראוי לאסור ההטמנה והדלקת הנר מיו"ט לשבת משאר כל המלאכות לפי שבשעת עשייתן ניכר שעושה שלא לצורך יו"ט שאין דרך האדם להטמין חמין לבו ביום אלא לצורך מחר וכן אין דרך בני האדם להדליק נר מבעוד יום אלא בערב שבת לצורך ליל שבת לפיכך כשמניח עירוב תבשילין צריך לפרט מלאכות אלו יותר משאר כל המלאכות שהן נכללים בו למעבד כל צרכנא".
עולה מדבריו שבהנחת עירוב תבשילין הותרו אך מלאכות לסעודה לעשותן לצורך שבת, ואף הסיום למיעבד כל צרכנא אינו מתיר מלאכות שלא לצורך סעודה.
וממשיך: "ואם עבר או שכח ולא פרט אחת מארבע מלאכות אלו שהן האפייה והבישול וההטמנה והדלקת הנר יש אומרים שאותה המלאכה שלא הזכירה בפירוש אסור לו לעשותה מיו"ט לשבת לא הוא בעצמו ולא אדם אחר בשבילו והרי הוא לאותה מלאכה כמי שלא הניח כלל עירוב תבשילין ואם לא הזכיר שום אחת מארבע מלאכות הללו אע"פ שאמר ולמעבד כל צרכנא הרי הוא אסור בכל (הארבע) מלאכות ודינו (בהם) כמי שלא הניח עירוב תבשילין כלל.
"אבל יש חולקין על זה ואומרים שלא הצריכו לפרט ולומר בדין יהא שרי כו' אלא למצוה מן המובחר אבל בדיעבד אפילו לא אמר כלום אלא שעשה תבשיל מיוחד לשם עירוב תבשילין או שנטל תבשיל שנתבשל כבר והפרישו לעשות בו עירוב תבשילין ולברך עליו ואח"כ שכח או הזיד ולא בירך עליו ולא אמר עליו כלום הרי עליו שם עירוב תבשילין ומותר לסמוך עליו לעשות כל המלאכות מיו"ט לשבת.
"ולענין הלכה יש להחמיר בכל זה כסברא הראשונה וצריך להקנות קמחו ותבשילו לאחרים כמו שיתבאר או יחזור ויניח עירוב תבשילין כהלכתו בתנאי אם נזכר ביו"ט ראשון שחל להיות בחמישי כמו שיתבאר אבל בשעת הדחק כגון שלא נזכר עד ערב שבת ואין שם אחרים שיקנה להם קמחו ותבשילו יש לסמוך בכל זה על סברא האחרונה".
וקצת נראה מדבריו שאפילו פעולות כגון הדחת הכלים או עריכת השולחן לצורך שבת לא הותרו ע"י עירוב תבשילין.
ה. לימוד ממוצאי שמיני עצרת
כתב בהגהות מיימוניות (הל' שופר וסוכה ולולב פ"ו הי"ד אות א): "אבל להעמיד השולחנות והספסלים לסדרן לצורך הלילה אסור דאין יו"ט מכין לחבירו דומיא דהצעת המטה". והביא דבריו בהגהות אשרי (סוכה פ"ד סי' ז). המדובר בהכנת הבית בשולחנות וכסאות הנמצאים בסוכה שלפנותם בשמיני עצרת (בחו"ל שביום הראשון של שמ"ע יושבים בסוכה) מותר, אבל לסדרם לצורך הלילה אסור.
וכ"פ הרמ"א (או"ח סי' תרסז ס"א): "ואסור להכין בי"ט לצורך ליל יו"ט, ולכן אסור להעמיד השלחנות והספסלים בבית לצורך הלילה, דהוי הכנה (הגהות מיימוני ומהרי"ל)".
ובאר המגן אברהם (ס"ק ג): "ז"ל מהרי"ל אם נושא מהסוכה טבלה המעריכי' על רגליה ומסירין מתי שירצה אסור להעריכה בבית עוד על רגליה דהוי מכין מי"ט לחבירו, אלא יניחנה בפרקונה עד הלילה ואז יעריכנה עכ"ל משמע דמותר להעמיד השלחנות בבית וכ"מ סי' תרס"ו, ובהג"מ כתב אסור להעמיד השלחנות והספסלים לסדרן לצורך הלילה כ"כ הגמ"נ משמע דוק' לסדרן אסור אבל להעמידן מותר מפני כבוד יו"ט אבל שאר הכנות אסורים, וכ"כ במנהגים ה' פסח דאסור להביא יין מי"ט לחבירו וגם במהרי"ל אוסר לחפש הס"ת משבת לי"ט משום הכנה ועסי' תי"ו ס"ב".
למדנו מדבריו שלכבוד שבת אסור לחפש את מקום הקריאה בשבת בס"ת אע"פ שקראו קריאת היום. וכן משמע שהכנת השולחן וכש"כ עריכתו תאסר אף ע"י עירוב תבשילין אע"פ שאינה מלאכה. ואף שהמהרי"ל עסק בהכנה מיו"ט ליו"ט שני ולזה אין מועיל עירוב תבשילין בכ"ז נראה ללמוד מכאן לגבי הכנה מיו"ט לשבת. (בא"י ששביעי של סוכות אינו יו"ט אין לכך משמעות, ואף בחו"ל שמיני עצרת לא יכול לחול ביום ששי ושמחת תורה בשבת משום 'לא אד"ו ראש' וכידוע א' דסוכות חל ביום שחל א' דר"ה). ונראה שכיון שלפי הלוח לא יכול לחול שמ"ע בערב שבת לא דיבר המהרי"ל בהעברת שולחן וסידורו, אבל ניתן ללמוד מדבריו למצבים בהם מניחים עירוב תבשילין.
והג' רעק"א העיר על השו"ע (שם): "משמע מיו"ט לשבת מותר ע"י עירוב תבשילין, ועי' מג"א סי' תקכח ס"ב בשם הר"ן ועמ"ש שם בגליון. ולטעמא דידי שם הכא מיו"ט לשבת מותר ע"י עירוב תבשילין דשייך ג"כ היתרא הואיל ומקלעי אורחים ורוצים ללמוד הפרשה שיקראו בשבת לגלול, אבל לטעמא דהמג"א שם בשם הר"ן דעירוב תבשילין אינו מתיר אלא צרכי סעודה א"כ הכא אסור לחפש הס"ת מיו"ט לשבת".
ונראה שרוב האחרונים קיבלו את שיטת המג"א ולא הותרו אלא צרכי סעודה ולצורך אורחים. ואם נלך לשיטת תוס' שמשום הכנה נאסרו דברים שיש בהם הכנה שלמה נראה שעפ"י המהרי"ל והגה"מ שיאסרו סידור השולחנות ועריכתם מיו"ט לשבת אפילו ע"י עירוב תבשילין משום הכנה שלמה. נראה אפוא שאין להתיר הדחת כלים ועריכת שולחן אלא זמן רב לפני יציאת החג אבל באחר הצהרים וכד' יאסרו מלאכות אלו וכש"כ מלאכות שהן לצורכו הפרטי כגון הכנת בגדים וכד' לא יותרו ע"י עירוב תבשילין. וכן תלמיד חכם המכין שיעור לשבת ושם סימניות בכל מקום נראה שאסור מיו"ט לשבת.
ואח"כ מצאתי שכן הסיק בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' קו) ובש"כ. וז"ל:
"נראה בעליל דאין כוונת רע"א לחלוק כלל על סברת הר"ן שבמג"א, רק כתב בדרך פלפול דלטעם דידי' לאסור לערב עירובי חצרות ביו"ט, גבי גלילת ס"ת הי' צריך להיות מותר כיון דשייך הואיל וממילא מותר מטעם העירוב תבשילין, אכן כיון דלדעת הר"ן לא מהני עירוב תבשילין רק לצורך סעודה, א"כ ממילא אסור לגלול מיו"ט לשבת. נמצא שאין שום מחלוקת לדינא, דלדעת הר"ן ומג"א וא"ר ומח"ב יש ליזהר לגלול ס"ת מיו"ט לשבת ולא מהני לזה העירוב תבשילין כיון דאינו צורך סעודה, וכן מטין דברי הרע"א וזה ברור".
ו. קיפול בגדים והדחת כלים לצורך שבת
כתב באליה רבה (סי' שב אות ח): "כתב רש"ל [בהגהותיו על הטור כאן] פסק (ממהר"ש) [מוה"ר אייזיק שטיין] [בביאורו על הסמ"ג לאוין סה, כב ע"א] נראה לי דטליתות חדשים שרי לקפל ביו"ט שחל בערב שבת כשעשה עירוב תבשילין, בחולו של מועד". (ועי' בחזון עובדיה [שם] שכתב מתשובות האחרונים שדברי מהר"א שטיין חולקים על דברי המג"א וסוברים כאו"ז).
ורעק"א (סי' שב) העיר שמותר אף בלא עירובי תבשילין וז"ל: "אבל מ"מ כיון דשבת בודאי קדושתו חמורה מיו"ט וחלבי שבת קריבין ביו"ט יש ללמוד דמציעין מיו"ט לשבת כמו דמותר לר"י מיוה"כ לשבת כנלענ"ד".
והביא המשנה ברורה (ס"ק יז) את מחלוקתם: "ואין לו להחליף – אבל אם יש לו להחליף בגד אחר לשבת אע"פ שאין יפה כזה לא התירו לו לקפלו וכ"ש אם אין דעתו ללבוש כלל בו ביום דאסור וכנ"ל בסקי"ג. ומ"מ ביו"ט שחל בע"ש מותר לקפל טליתו כשפושטו אם היא חדשה ולבנה אף שאין דעתו ללבשו בו ביום והיינו כשעשה עירובי תבשילין דאל"ה הרי אסור לו להכין לצורך מחר כ"כ בא"ר אבל בחידושי רע"א הוכיח דאף בלא הניח עירוב תבשילין שרי אם היא סמוכה לשבת".
ולענ"ד שתי השיטות קשות להלכה. לשיטת מהר"י שטיין קשה שלא הותרו אלא צרכי אכילה ומה שייך קיפול בגד חדש לכך, ואף משום הואיל של אורחים לא שייך וא"כ מדוע עירוב תבשילין יתירו זאת. ולשיטת רעק"א סוף סוף זאת הכנה ומה איכפת לנו ששבת חמורה מיו"ט, ועוד הלא המדובר בחלבים שנשרפים ביו"ט לאחר שנשחט הקרבן בשבת, אבל להיפך לא נודע מכאן כלל אלא מצד חשיבות, ולכן לענ"ד אסור לעשות כן מיו"ט לשבת הן אם עשה עירוב תבשילין והן אם לאו.
בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סי כה) דן בדבר חימום מים ביו"ט שני של פסח לצורך טבילת נשים בליל שבת וכתב: "ואמנם מעלתו התיר ע"י לשתות מהם קאפע ודימה זה למה שהתיר הכל בו הביאו רמ"א בסי' תקי"א להרבות בשביל תינוק. הנה שם לא מיירי בהערמה אלא כשבאמת צריך לבשל או להדיח וא"כ אם בעל המרחץ שמה באמת היה רוצה לשתות קאפע אין כאן הערמה. ויפה כתב מעלתו שקאפע לא שייך לדידן קודם אכילה או אח"כ וכל שעתא זימנא הוא להרגילים בו אבל אם זה האיש לא עלה על דעתו לשתות עתה קאפע אלא שמעלתו הורה לו א"כ הערמה הוא. ואף שכתבתי ששייך כאן הואיל ומקלעי אורחים חזי להו לרחוץ כל אחד פניו כו' מ"מ אכתי צריך היתר עירוב תבשילין שאל"כ אכתי אסור מדרבנן ועירוב תבשילין לא שייך אלא להתיר מי"ט לשבת מה שהותר לו בי"ט אבל חמין לצורך כל גופו דאסור בי"ט שאין בו טבילה איך נתיר לצורך הלילה מ"מ בצירוף הקאפע הי' מקום לדון בזה. ועכ"פ יפה עשה מעלתו בזה שלא הורה להתיר רק ע"י נכרי ושבות דשבות הוא וצורך גדול שהנשים הרגילות בזה אדוקות מאוד וקשה עליהם הטבילה בצונן, ואף שיש שם חמין חוץ לעיר. ואם מפני חשש טלטול מ"מ קשה להתיר שבות דשבות להנצל מחשש איסור שבות מ"מ הנשים לא היו יודעות שלא הוכנה מקוה זו ובבואם בלילה במקוה זו היה קשה עליהם ההליכה חוץ לעיר בלילה והיו נמנעות מלטבול והיו מבטלות מפ"ו. ולכן יפה עשה מעלתו מה שעשה ובפרט אם הדיח הכלים הצריך לשבת ובזה לא שייך הערמה ועיקר זמנה הוא אחר האכילה. ואותם שהתרעמו על מעלתו ולא שאלו אותו כלל והרהרו אחריו עתידין ליתן את הדין".
ובדבריו מפורש שבהסתמך על עירוב תבשילין מותר לחמם מים כדי להדיח כלים הנצרכים לשבת. ועי' שש"כ (פרק יב הערה ב), ובחזון עובדיה (כ' יו"ט עמוד שב) לגר"ע יוסף שליט"א שהביא כמה תשובות מהאחרונים להתיר הדחת כלים והוא התיר הצעת מיטות וגלילת ס"ת, ולענ"ד, לפי המג"א הדבר אסור. יש להוסיף, כי כל פעולות אלו מותרות בשבת, והכנתן ביו"ט לצורך אורחים כבי' יש בה הערמה, וא"כ מן הראוי להימנע מהן.
מסקנה
נראה כי עירוב תבשילין מתיר רק מלאכות הנצרכות לסעודה אבל פעולות הנצרכות רק בעבורו ואינן מתאימות לאורחים אין עירוב תבשילין מתיר. ולכן גלילת ס"ת או הכנת סימניות בספרים לשיעור בשבת, או קיפול בגדים לא הותרו*. ולגבי הדחת כלים נראה שהותרה דוקא בעוד היום גדול, אך אם הוא מדיח לפנות ערב שאף אם יבואו אורחים לא יספיק להכין להם ולהאכילם אין להתיר. וה"ה לגבי עריכת השולחן לשבת, אם עורך בעוד היום גדול מותר ולצורך אורחים שאולי יגיעו, אבל אם עורך לפנות ערב אסור.