חבל נחלתו טז נו
סימן נו
מפקד נכרי בצה"ל
שאלה
האם מותר למנות מפקד נכרי על חיילים מעם ישראל?
א. מקור האיסור
פסק הרמב"ם (הל' מלכים פ"א ה"ד): "אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא, ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה2, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך".
לא נדון כאן על טעמי ההלכה הן מפני שהיא דין מן התורה (כמובא להלן) והן מפני שטעמים די ברורים.
במדרש תנאים לדברים (פרק יז3) נאמר: "ד"א שום תשים על' מלך אין לי אלא מלך מנ' לרבות שוטרים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה ת"ל מקרב אחיך תש' על' מ' כל שתשימהו עליך לא יהא אלא מן הברורים שבאחיך: לא תוכל לתת עליך איש נכ' להוציא את הגר משמע מוציא את הגר או אם לא יהא משבט יהודה לא יעמוד משבט בנימין אמרת והלא כל ישראל ראויין למלכות הא מה ת"ל איש נכ' להוציא את הגר: מעשה באגריפס שמשחוהו ישראל מלך עליהן וכיון שהגיע מוצאי שביעית לקרות המלך בספר תורה עמד הוא וקרא ושבחוהו חכמים וכיון שהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי4 זלגו עיניו דמעות ענו ואמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו מאותה שעה נחתם גזר דין על אבותינו לגלות מפני שחינפו: מיכן אמרו אין מעמידין מלך מקהל גרים אפלו אחר כמה דורות עד שתהא אמו מישראל אין לי אלא מלך מנ' לרבות שר צבא שר חמשים או עשרה אפלו הממונה על אמת המים ת"ל מקרב אח' תש' על' כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך".
ב. הטעמים להיתר
במאמר הרב זולדן (נדפס בתחומין כג) הביא כמה סייגים לאיסור זה המתירים עפ"י תנאים מסוימים מינוי נכרי לתפקידי שלטון על ישראל.
במאמרו של הרב זולדן הוא מביא את התנאים הבאים להיתר:
א) כאשר הנכרי אינו שולט לבדו.
ב) מינוי על אוכלוסי' שאינה יהודית5.
ג) מינוי ע"י המלכות.
ד) מינוי שאינו עובר בירושה6.
ה) מינוי המקובל על הציבור.
ו) מינוי לזמן מוגבל.
ז) מינוי מצד איבת אומות העולם.
ונראה שכדי להתיר צריך להרכיב חלק מהטעמים/תנאים זה על זה, וגם אז כולי האי ואולי, כמו"כ נראה כי לחלק מהטעמים מינוי נכרי לתפקידי שררה מבוסס על מינוי נכרי מסוים אבל לא קבלה כללית של כל מיני נכרים לכל התפקידים.
במאמרו של הרב שמואל תנחום רובינשטיין: זכויות המיעוטים לאור ההלכה' (תורה שבע"פ ל, יח-כו) הביא משמו של הרב שאול ישראלי (התורה והמדינה ז עמ' קיט) דרך נוספת מעט מרווחת יותר: "כל שאינו אלא שליח ונציג בעלמא, אין כאן גדר של שררה כלל, שאין זו משרה העוברת בירושה מאב לבנו, אלא יונק את כוחו מכח משלחיו, שלמעשה הציבור שורר על עצמו, ומגביל לטובתו את שלוחיו, שמסר להם ייפוי כח זה. ואף זה אינו לזמן מסויים" (לשון הרב רובינשטיין שם).
נראה לי שבטעמו של הרב ישראלי יש חידוש הטעם של ירושה אינו סיבה אלא סימן לכך שאין מדובר בשררה אלא בשליחות למלא תפקידים מסוימים אף ע"י נכרי. ועם זאת קשה אפילו עם התפקיד הוא בשליחות הציבור סוף סוף הוא יוצר שררה ומה איכפת לן שהוא נכנס כשליח. ואף לטעם זה נראה לי שהוא היה הרבה יותר מובן אם הקבלה היתה קבלה אישית של פלוני הנכרי ולא של כלל הגויים.
ג. מי הנכרים המותרים לשבת בארץ ישראל
נראה לפי הרמב"ם שבמלכות ישראל היתר הישיבה הוא לישראל בלבד או לגרים תושבים. כאמור בהלכות עבודה זרה (פ"י ה"ו):
"אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים או שיד עכו"ם תקיפה על ישראל אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד".
וא"כ מעיקר הדין אין מניחים לנכרי לשבת בארצנו ללא קבלת שבע מצוות בני נח. ממילא הכמות של נכרים בארץ ישראל קטנה יותר. ועדיין השאלה עומדת האם מותר להעמיד מפקד נכרי לפקד על חיילים ישראלים בצבא ישראל.
בחלק א של ספרי 'חבל נחלתו' כתבתי מאמר הדן בזכויות מיעוטים בא"י בזמן שידינו תקיפה. ובו הוכחתי (לענ"ד) שיש לחלק בין גר תושב למיעוטים. למיעוטים כקבוצה אתנית נפרדת מישראל שאינם רוצים להיספח על עם ישראל אלא לשמור על זהותם הלאומית והתרבותית מותר לשבת בא"י לאחר שהם מקיימים שבע מצוות בני נח ולאחר שקבלו עליהם מס ועבדות (לגבי מהות מס ועבדות עיין במאמר שם). ברור שמיעוט כזה אינו יכול להתמנות על ישראל והוא בגדר מיעוט החי בתנאיו הוא ואחראי על עצמו בלבד וצריך לתת מס ועבדות.
ולכן היחידים המותרים לשבת, עליהם מוסבת השאלה הנ"ל, הם גרים תושבים המקיימים שבע מצוות בני נח ולחיות בשוליים של עם ישראל כנספחים.
ד. לכתחילה ובדיעבד
עם הקמת המדינה פסק הרב הרצוג שעל מנת להכניס את עם ישראל לכלל העמים ליצירת הכרה בינלאומית במדינת ישראל אין אפשרות שלא לשתף את הנכרים דיירי הארץ בכל מוסדות המדינה. משמעות הדבר שכל המיעוטים תושבי הארץ מקבלים אזרחות ובוחרים ונבחרים למוסדות המדינה וחוקה אחת לכולם.
פסיקה זו היתה ועדיין קיימת והיא מ'עין הוראת שעה' באונס עפ"י המצב והשעה ורמת הדור בישראל ובאומות העולם.
אם מקבלים זאת כהוראת שעה הדבר מובן שחלק מהוראת השעה הוא מינוי נכרים לתפקידי שררה: אם ברשות המחוקקת, אם ברשות המבצעת, ואם בצבא ישראל. מרגע שהוחלט שזה סדר החיים במדינת ישראל, לא ניתן לשאול על איסור נתינת איש נכרי לשררה על ישראל וא"כ מצד זה אין צורך בתירוצים אותם כינס הרב זולדן במאמרו.
מצב זה הוא כמובן בדיעבד מצד אונס, לעומת זאת במצב של לכתחילה – היינו שיד ישראל תקיפה לא רק מצד כח שלטוני אלא מצד דעת הציבור בישראל שמאמין ברבש"ע ובתורה ורוצה לשמור את התורה בכל אורחותיו כאן יש מקום להשתמש בתירוצים אותם כינס הרב יהודה זולדן במאמרו.
במצב של לכתחילה שאמנם יד ישראל תקיפה יכול להיווצר מצב כמו במצרים בימי יוסף שכלכלן מבריק מאומה זרה יביא מזור לבעיותיה הכלכליות של מדינת ישראל, ואז יש מקום לקבלה או למינוי ע"י המלך לשם הצלחת עם ישראל. אולם גם אז מלכתחילה אין מכניסים שום נכרי וישנם תחומים בממשל הישראלי שכלל אין מצרפים נכרים כמו: סנהדרין או עבודה בבית המקדש. כמו"כ המינוי של נכרי הוא לפלוני מסויים לפי תנאי המינוי וודאי לא לזרעו.
ה. ישראל של לכתחילה וישראל שבדיעבד
הקמת מדינת ישראל הביאה את עם ישראל לחירות לאומית מצב שלא היה קיים מאז החשמונאים. אמנם מצבו הרוחני של עם ישראל גורם לכך שאין אפשרות לקיים את התורה במלואה, כתורת המדינה, לא כל העם רוצה בכך.
הדרך להגיע למצב של קיום כל התורה היא דרך החינוך והתשובה, אי אפשר להביא את עם ישראל למלוא כוחותיו ולמלוא הנהגת התורה בכל דרכי החיים בכפיה. ובינתיים צריך לפעול בכל ערוצי החינוך כדי להביא את העם כולו למדרגתו האמיתית. ואז כאשר כל העם ירצה בכך תשוב התורה להתפרש על כל צדדי החיים וממילא כל השאלות כדוגמת שהשאלה במאמר זה תיבטלנה.