חבל נחלתו טז כה
סימן כה
שימוש באבקת שום
שאלה
האם מותר להשתמש באבקת שום?
דרך עשיית אבקת שום היא ע"י קילופו, חיתוך דק או טחינה, ויבוש השום בתנור או בשמש. בדרך כלל לא מוסיפים חומרים נוספים לשמירת השום. באבקה משתמשים לתיבול תבשילים במשך זמן רב.
השאלה היא האם אבקת שום דינה כשום קלוף או שבגלל השינויים שעברה אינה נחשבת כשום קלוף, ואולי אין חשים לדינא דגמרא מטעמים אחרים.
תשובה
א. במסכת נדה (יז ע"א) נאמר: "אמר ר"ש בן יוחי: ה' דברים1 הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו: האוכל שום קלוף, ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר, והמקיז דם ומשמש מטתו"...
"האוכל שום קלוף כו': ואף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי – רוח רעה שורה עליהן. ולא אמרן אלא דלא שייר בהן עיקרן או קליפתן, אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן – לית לן בה".
מימרא זו הובאה בתוס' רי"ד (נדה יז ע"א), ובאגודה (נדה פ"ב סי' ט), (מנורת המאור, פרק כ, דרך ארץ עמוד 425).
תוספות (ביצה יד ע"א) כתבו: "ומיהו שומין מותר לתקנם בי"ט בלא שנוי מפני שמתקלקלין ביותר אם יעשה אותן מערב יום טוב ועוד דאמרינן דרוח רעה שורה עליהן כשנטחנין בלילה".
וכן הביא זאת הרא"ש (ביצה פ"א סי' כא) ביחס לכך שמותר לדוך שום כדרכו ביו"ט משום שמפיג טעמו ומשום רוח רעה. ומשמע שחשו לכך למעשה, וא"כ לשיטתם היה נראה שאסור להשתמש באבקת שום לאחר שעבר עליה לילה.
ב. הסמ"ק (מצוה קעא) כתב: "וכן שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה ויש בני אדם שאינם אוכלים שומים קלופים שחוקים בשבת שחרית מטעם זה, ויש שאינם חוששין מאחר שלחם מעורב בתוכם, ויש שמשימין קליפת השומין לתוכם".
עולה מהסמ"ק שיש שאוכלים ויש שאינם אוכלים, והאוכלים סומכים על לחם המעורב בו או קליפות שום. והאורחות חיים (הלכות מעקה) הביא לשון הסמ"ק בלא להזכירו והשמיט הטעם האחרון שאין רוח רעה בינינו.
ונראה מדבריהם שלא חילקו בין שום קלוף לשום שנידוך ללא קליפתו.
ישנה דעת ראשונים נוספת להקל משום שאין רוח רעה מצויה בינינו. המרדכי (שבת, הגהות, פרק המוציא, רמז תסא) כתב: "ומביצה קלופה ששאלת אמאי לא חיישינן לרוח רעה כדאיתא פרק כל היד [נדה יז, א] יפה כתבתם דדילמא לא שכיח בינינו אי נמי כתבי הקדש שעליהן מצילין ושלום העני מאיר".
נראה ממהר"ם שהסתפק שמא אינו שכיח בינינו, או שמונחים עליהם כתבי הקודש שמצילים אותם מרוח רעה.
הרי"ף והרמב"ם לא הביאו איסור על אכילת שום קלוף ובירושלמי2 לא הובא איסור זה.
ג. המהרש"ל (יש"ש חולין פ' כל הבשר סי' יב) כתב שכל מה שהזהירו משום רוח רעה, לא שכיח בימינו כמו זוגות וכיו"ב. וכן בספר זבחי צדק (סי' קטז ס"ק סא) כתב שאין העולם נזהרין באזהרת האוכל שום קלוף ובצל קלוף וכו' שעברה עליו הלילה דמו בראשו, דהוי משום רוח רעה, ורוח רעה לא שכיחי בינינו.
אמנם בשולחן ערוך הרב (חו"מ, הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית) ובערוה"ש (סי' קטז סכ"ב) הביאו את המימרא מנדה.
וכן הבן איש חי (שנה ב' פר' פינחס סי"ד) פסק כן, וכתב שבתערובת עם שאר אוכלין אין איסור. וז"ל: "וכן לא יאכל שום ובצל שעבר עליהם לילה אחת אחר שנקלפו, ואם נשאר בהם מעט מקליפתם מותר, והיינו דוקא אם לבדם אבל אם מעורבים עם שאר אוכלין הן בבישול הן בכבוש אפילו קלופים לגמרי, מותר, וכן עמא דבר, וצריך להזהיר אנשי עירנו בשומין הבאים מפרס שהם קלופים לגמרי".
ד. בשו"ת יד חנוך (סי' לה) דן בדין ביצים קלופים שעברה עליהם הלילה וכותב: "והנה עמדת לתמוה מדוע השמיט מרן מהר"י קארו ז"ל בשולחנו הטהור סימן קט"ז הך מילתא הנזכרת בפרק כל היד שם. דע שהראני ידידי עמיתי הרב הגאון רבי מרדכי אריה מפדקאמין נ"י שמבואר להדיא במרדכי פרק המוציא במסכת שבת (דף ע"ט ע"ב), שכתב דעכשיו אין נזהרין בביצה קלופה שעברה הלילה משום שיתכן שהרוח הרע הזה לא שכיח בינינו, עכ"ל. ואני אומר שכל הני מילתא דסכנתא דאיתמר בש"ס משום רוח רעה, והשמיטום הרי"ף והרמב"ם היינו משום שדעתן דעת קודש שעכשיו נשתנו הטבעים ואין בדברים אלה סכנה. ולא כמחבר אחד שקיבץ כל אלה לספר מיוחד והדפיסם להזהיר את ההמון שאינם נזהרים בהם, והמחבר הזה לא חש לקימחיה, ואני אומר הנח לישראל וכו'. וכן כתב להדיא המרדכי פ"ק דעירובין (סימן תע"ח בהגהת הרמ"א בשם מהרא"י) דהיכי דהשמיט הרי"ף ז"ל אפילו מילתא דלא נמצא חולק עליה בש"ס סימנא דלאו הלכתא היא, עכ"ל. והנה מהרשד"ם (חאה"ע סימן קכ"ד) [הביאו הכנסת הגדולה] כתב שכל דין שלא כתבוהו הפוסקים ודאי דלא קי"ל הכי, עכ"ל".
"והנה בענינים שהם משום רוח רעה מצינו להדיא בתוספות פרק יוה"כ (יומא דף ע"ז ע"ב בד"ה משום שיבתא) שכתבו שמשתנים הם לפי חליפות הזמנים, עיין שם. וכן כתב הרש"ל ז"ל (פרק כל הבשר סי' י"ב) [הביאו הבל"י סי' קט"ז], וזה לשונו, כל מה שהזהירו חז"ל משום רוח רעה כולן לא שכיחין האידנא, עכ"ל. ולפיכך אתי שפיר מה שהשמיט אותם הרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים"...
עוד הביא בשו"ת יד חנוך שם: "ודע שראיתי בחדושי רבינו הרשב"ץ ז"ל פרק קמא דנדה, שכתב בהנך מילי דסכנתא דאיתמר התם, אי יהיב בהו קורטא דמילחא לית לן בה ובטלא סכנתא, ואין חשש לאכול אפילו עברה עליה לילה. (ואין הספר תחת ידי, רק נראה אלי כרגע בהיותי עובר אורח ובורח מחמת המציק)".
והביא דברי הסמ"ק והסיק: "אך לפי מה שבארתי בשם המרדכי דעכשיו אין בזה סכנה א"כ אין ראיה, דיתכן שכן דעת התוספות. סיומא דפסקא נלפע"ד דמדהשמיט זה הרי"ף והרמב"ם, וגם הטור ושו"ע לא הביאו זה, נראה דסברי כדברי המרדכי הנ"ל, ויאכלו ענוים וישבעו".
וא"כ מן הטעמים שהביא נראה שאין חוששים לרוח רעה במקרה זה אפילו שלשון הגמרא חריפה ביותר.
ה. בשו"ת חלקת יעקב (יורה דעה סי' יד, ג) דן בשימוש באבקת ביצים וכתב: "ונבא לחשש הג' – שום קלוף, ביצה קלופה האוכלן דמו בראשו נדה י"ז והטעם שם מפני שרוח רעה שורה עליו, ובבית שלמה יו"ד סימן קפ"ט האריך בנידון שאלתו שהסוחרים בכמה עיירות שוברים לאלפים ולרבבות ביצים ושופכים החלבונים בפני עצמן והחלמונים בפני עצמן ואסר שם אפילו בדיעבד, וכן במנחת פתים סימן קט"ז מביא כן בשם הפ"ח, אכן כנראה מדברי שארי האחרונים הפריז על המידה לאסור אף בדיעבד, דהא ברמב"ם ושו"ע לא נזכר דין זה כלל, רק בתוס' ביצה י"ד א' ד"ה א"ב וברא"ש שם וכן בתוספות שבת קמ"א א' ד"ה הני מביאין בקצרה דשום אי"א לדוך מעיו"ט משום דרוח רע שורה עליו, ואני מצאתי בהגהות מרדכי שבת פרק המוציא וז"ל ומביצה קלופה ששאלתם אמאי לא חיישינן לרוח רעה כדאיתא בפרק כל היד נדה י"ז יפה כתבתם דדילמא לא שכיח בינינו אי נמי כתבי הקודש שעליהן מצילין ושלום העני מאיר עכ"ל הג' מרדכי, ועי' במרדכי שם סימן שס"ט ובהג' חידושי אנשי שם".
ומסיק: "המורם לנו דיש להתיר אבקת הבצים ואין לאוסרם מחששות הנ"ל".
וכן בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' עד) כתב: "עוד יש להתיר בענין אבקת ביצים, עפי"מ דאיתא בנדה (דף יז) דביצה קלופה שעבר עליה הלילה מתחייב בנפשו האוכלה, לפי שרוח רעה שורה עליה, אולם במרדכי (פרק כלל גדול, בחידושי אנשי שם ס"ק ג) כתב וז"ל: ומביצה קלופה ששאלת אמאי לא חיישינן לרוח רעה כדאיתא פרק כל היד, יפה כתב דדילמא לא שכיח בינינו, אי נמי כתב ודיו שעליהם מציל, מאיר בן ברוך, עכ"ל. ועיין בפר"ח יור"ד (סימן קטז ס"ק ט), ובשו"ע הרב (ח"ה הלכות שמירת גוף ונפש ז). ובספר בית שלמה (יור"ד סימן קפט)".
ונראה שהאחרונים שהובאו לעיל מסתפקים אולם נוטים להקל מפני שהעולם נהג כך, ומחמת שאין בינינו רוח רעה.
ו. בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' סח) הביא ג"כ את הדעות המתירות והאוסרות וכתב: "וצריך לדחוק דס"ל (=בס' קרן לדוד חאו"ח סי' א') דהא דדמו בראשו לאו דוקא, או דס"ל דבזמננו ליכא סכנה בזה משום דדשו בהו רבים, ועי' ביש"ש (פכ"ה), שכתב דכל מה שהזהירו חכז"ל מטעם רוחות וכה"ג, לא שכיחי בזה"ז, אלא דלמיחש מיהא בעי עי"ש, וכ"ה במג"א (סי' קע"ג), אולם למעשה מסתבר, לחוש לשיטת הברכ"י לאסור אף בדיעבד עכת"ד, ועי' חת"ס (יו"ד סי' ק"א) ושד"ח (מע' ט' כלל ה'), ובס' יביע אומר (חלק ראשון יו"ד סימן ט' אות ב'), הביא מספר זבחי צדק (סימן קט"ז ס"ק ס"א), שעל הים של שלמה הנ"ל סומכין העולם שאינם נזהרים במה שכתוב (שם בנדה דף י"ז) האוכל שום קלוף וכו' עיין שם, אולם הביא (שם להלן) מהגר"א ושאר גדולי אחרונים המחמירים בזה וכיב"ז, ולכאורה צ"ע לשיטת המחמירים, האיך התירו לקנות פת מעכו"ם הנלוש בביצים, דלמא נלוש בביצים שעברו עליהם לילה, וכיב"ז הקשה בשבו"י (ח"ב סי' ק"ה) לענין אוכלים ומשקים שתחת המטה, מהא דלא חשו חכמים שלא יאכל עם ע"ה מחשש שמא היו תחת מטתו כדרך ע"ה כדאיתא (בב"ב נ"ח ע"ב) עיין שם, ושו"ר בס' שו"ת תשורת ש"י (מהד"ת סי' קט"ז) דהעיר, על הא דאיתא כ"פ בש"ס דקונים תבשיל מעכו"ם, ולמה לא ניחוש דלמא הי' תחת המטה, וכמו דחיישו לענין גילוי (בע"ז ל), לולי דקפדי אנקייתא, ומזה הוכיח דבנכרי ליכא איסור דתחת המטה עיין שם, וזה ל"ש בביצה קלופה וצ"ע, סו"ד דדבר זה תלוי באשלי רברבי, אם יש היתר בדיעבד, ועכ"פ להמתיר יש על מי לסמוך".
וכן בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' עד) דן "ע"ד השאלה שבא לפניו, מבית תבשיל גדולה, שמבשלים כמה מידי דזייני, למוכרם להרבה חניות, וצריכים כ"פ איזה מאות פונט בצלים ליומא חדא, ולקלפם צריכים בהו איזה אנשים, שעי"ז עולה שער המאכלים, ואיזדמן להם מקום לקנות בצלים מקולפים, בחתוך העיקרי ראשים, ובזה השאלה, אי אריך למיעבד הכי, דאיתא בש"ס (נדה י"ז ע"א), האוכל שום קלוף ובצל קלוף שעבר עליהם הלילה דמו בראשו, משום דרוח רעה שורה עליהם עיין שם, והפר"ח (יו"ד סי' קט"ז) הביא הגמ' הנ"ל, ואף דרוב העולם אינן נזהרין בזה, ושומר פתאים ד', מ"מ כיון דגם יריאים וחסידים ואנשי מעשה המדקדקים ביותר קונים מזה, ואלו היו יודעים דיש חשש בזה, לא הי' קונים, וגם הבעלים שומרים תורה ומצות ומדקדקים בכשרות, אינם רוצים בעצמם לעבור ח"ו על איסור כ"ש, ולעומת זה ההוצאות לקולפם ביד, יעלה לסכום רב, ועי"ז יתייקר השער מכמה מאכלים, והוי כעין צרכי רבים".
והביא את דברי המקילים והמחמירים ומסיק: "אבל כ"ז לא יועיל לנו להחוששים להמחמירים, ובפרט להמדקדקים במצות". ומביא עצה שלמד השואל מהשד"ח להדיח את השום שמועיל בחלק מהמקומות כנגד רוח רעה. ומקשה על כך שאולי צריך לחלק בין רוח רעה לרוח רעה. ומביא עוד עצה מדברי השואל שמערבים את הבצלים הקלופים עם בשר וכד' ודן בענייני תערובת לגבי רו"ר אם מועיל ביטול ברוב ובששים. ומציע להקל שברו"ר נאסר רק כדי קליפה, ובתערובת בצירף מה שנתערב בו ניתן להקל. ולכן מתיר בתערובת בצירוף הדחה ג"פ וביקש שהשואל יסמוך על הכל בהסכמת פוסקים נוספים.
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' עה) מסיק: "ולהלכה בתערובת מלח או צוקקער בכמות גדול כנ"ל נראה לענ"ד דגם להמחמירים יש להתיר כנ"ל".
וחוזר על היתריו הקודמים אף בחלק ט סימן כח.
ז. בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ח סי' מו) דן על שום ובצל קלופים שעבר עליהם לילה וכתב:
"אולם נראה לי דיש מקום לצדד להתיר במקום הפסד, ולהסתמך על זה שמימרא זאת שבגמ' נדה לא הובאה כלל לא ברמב"ם ולא בטור ושו"ע, והוזכר זה רק בכמה מהבאים אחריהם, וניתן לומר שהרמב"ם ובעלי השו"ע סברו בגדלותם שאין הלכה כן, או דקסברי הנהו מרנן רבנן שזה לא נהוג בזמנינו, כי נשתנו הטבעיים והמסיבות, כפי שמצאנו על עוד כמה דברים מעין אלה שנאמרו ונתחדשו בכזאת".
"ולא עוד, אלא שגם על הך מימרא גופא מצינו בהגהת מרדכי שבת בר"פ המוציא, ובמרדכי שם בפ' כלל גדול בחידושי אנשי שם אות ג' שמביאים בשם המהר"ם בר ברוך שהשיב בחד תירוצא שלכן לא חיישינן לביצה קלופה משום רוח רעה, מפני, דדילמא לא שכיח בינינו רו"ר ע"ש".
"ודברי מרדכי אלה שימשו למקור בית אב לכמה וכמה גדולי פוסקים לדון להתיר עפי"ז, ובבחינה של 'ומה ספיקות שלכך כך'".
"יעוין להגאון האדר"ת ז"ל בקו' עובר אורח הנדפס בסו"ס ארחות חיים על או"ח בסי' ד', שעל סמך זה התיר בפשיטות לקנות תערובות ביצים טרופות לאפיה, מפני דסמכינן ע"ד הגמ"ר דבזה"ז ל"ח להם משום רוח רעה ע"ש. והובאו דבריו אלה גם בספר משמרת שלום על יו"ד סי' קט"ז אות ד', ודלא כהבית שלמה יעו"ש".
"ובדומה לזה ראיתי גם בספר זבחי צדק על יו"ד סי' קט"ז אות ס"א, דמקשה שם על המנהג שלנו שאין אנחנו נזהרים בזה שכמה פעמים אנו עושים זלאט'ה של ירקות או של קשואין וכותשין שום ומניחים בה ועובר עליהם הלילה, וכן כובשין ירקות ומניחין בה ראשי שומין קלופין ותשאר כמה חדשים, ובישוב שני (הישוב הראשון נזכיר עוד לקמן) כותב ליישב, דיתכן שסמכו בזה על הגאון רש"ל שכתב ביש"ש פ' כל הבשר סימן י"ב שכל מה שהזהירו משום רוחות רעות כולם לא שכיחי האידנא כמו זוגות וכו', ומשו"ה אין נזהרין ג"כ העולם בשום ובצל ע"ש".
"ולהסתמך להתיר מכח זה שלא מובא מזה בשו"ע, מצינו שהסתמך ע"ז בספר שו"ת יד מאיר סימן י"ט (מובא בקצרה בדרכ"ת יו"ד סימן קט"ז ס"ק ע"ד), שהשיב לשואלו והאריך ליישב מנהג העולם שאין נזהרים בזה, מפני דלא לחנם השמיטו הטוהמ"ח וכל הפוסקים דין זה, כי אין בזה מצד רוח רעה בזה"ז, ע"כ יפה מנהגן של ישראל שאין נזהרים לא בשום קלוף ולא בביצה קלופה וישראל עושה חיל יעו"ש". והביא עוד פוסקים שהסתמכו על כך שלא נכתב הדבר בשו"ע.
ומביא מהסמ"ק שתי דרכי היתר שיערבו עימם את קליפותם או יערבום בלחם. וכן מביא מהזבחי צדק (שם) והבא"ח (ש"ב פ' פינחס אות י"ד) וכף החיים (או"ח סי' תקד סק"א) שכאשר הם מבושלים או מעורבים עם דבר אחר אינו מזיק אם עבר עליהם הלילה. ומביא מן האחרונים שהתירו בנתינתם למלח אחר שעבר עליהם לילה, ובשו"ת בית שלמה התיר רק אם נתנם קודם הלילה. ומתיר בבישול או הדחה (כדוגמת המנחת יצחק).
ומסיק הצי"א: "העולה מכל האמור, דמעיקרו של דבר יש מקום להתיר בכל גוונא והנוהג כן אין מזחיחין אותו, ומה גם כשיעשה גם הדחה, וביותר יש להתיר כשישימו מהקליפות לתוכם, ועל אחת כמה שמותר כשיערב זה עם איזה דבר אחר, או אפילו כשישים בתוכם מלח או יכבשם בחומץ ובמי מלח".
ח. בשו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סי' ט) האריך מאד כדרכו בהבאת הדעות השונות והסיק:
"ולענין הלכה נלע"ד שאם אין הפסד מרובה יש להחמיר, לחוש לד' הגר"א, והבנין עולם, והחיד"א, והרב זבחי צדק, והרב בן איש חי, והרב נהר מצרים, והרב לב ים, ושו"ת הד"ר, וקרן לדוד, שכולם חוששים בזה אף בדיעבד לרוח רעה. אולם בהפסד מרובה אפשר להורות להקל, וכמ"ש השבו"י, והגאון שם אריה, והגאון רי"צ אלחנן, והגאון בית שלמה, ושו"ת ויעתר יצחק, וחינא דחיי, וילקוט הגרשוני, ועולת יצחק. והרב בן המחבר שו"ת בנין עולם. והגאון מלבי"ם בארצה"ח, ועוד. וכדאי הוא הרמב"ם דס"ל שאין רו"ר בזה"ז, לסמוך עליו במקום הפ"מ, בצירוף דעת האחרונים הנ"ל, שמקילים בזה בדיעבד. וע' להלן (סי' י אות ז). וביחוד אפשר להקל באוכלין חיים. ונהירנא שכן היה מורה ובא הגאון ר' שמשון אהרן פולונסקי [זצ"ל] להקל בזה. וכן שמעתי מגדולי המורים שפוסקים להקל. ומ"מ כשאין הפסד מרובה נכון להחמיר, אם לא שיש עוד סניפין אחרים להקל. ונכון לרחוץ ג"פ האוכלים שהיו תחת המטה. וע' בארצה"ח שם. והדבר ברור שאם לא ישנו על המטה בעוד האוכלים תחתיה, אלא סילקו אותם לפני כן שיש להתיר האוכלים בדיעבד, אף כשאין הפסד מרובה".
ובילקוט יוסף (קצוש"ע יו"ד סי' קטז, הלכות שמירת הנפש, ז) פסק כאביו כך: "נכון להזהר שלא להניח שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה, באופן שיעבור עליהם לילה, מפני שרוח רעה שורה עליהם, זולת אם עירב את השום והבצל הקלופים עם מאכלים אחרים, כגון סאלאט, או מעשה קדרה וטיגון, שעל ידי תערובת אין לחוש. ומכל מקום בדיעבד אין לאסור אותם אפילו בלי תערובת. [הליכות עולם חלק ז' עמוד ריד]".
ט. בס' דף על הדף (נדה יז ע"א) מביא: "וכתב הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו טובך יביעו (ח"ב ע' שט"ז), בשמו של כ"ק מרן האדמו"ר הגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל, שאמר פעם: מי יודע, אמר הגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל, אם המחלות הקשות הפוקדות כיום את אחינו בני ישראל, אינן באות מפני שלא מקפידים לשמור על אזהרותיו של רשב"י".
"ביצים במספר רב מוצעות כיום למכירה במחיר זול, והן מונחות מקולפות כל הלילה, ומאפיות הקופצות על המחיר הזול רוכשות את הביצים הללו ועושות מהן עוגות לציבור הרחב. והנה, הקשה הרבי זצ"ל רבבות פוקדים ביום ל"ג בעומר את ציון הרשב"י ולא חוששים לדבריו?"
"לפחות בל"ג בעומר, שהוא יומא דהילולא של רשב"י, יש להיזהר מאד שלא לעבור על דבריו ואזהרותיו", אמר הרבי מקלויזנבורג זצ"ל עכ"ד. ועיין בספרו שו"ת דברי יציב (יו"ד סי' ל"א) מה שהאריך בחומר איסור זה".
י. כתב בספר 'כשרות כהלכה' (ח"א עמ' רמה סעי' לה): "אבקת שום או אבקת ביצים או בצל מיובש שאי אפשר לאוכלם אלא ע"י שרייה או בישול, יש מתירים להשתמש בהם אף לכתחילה, ויש מחמירים בהם".
מסקנה
נראה שלכתחילה מן הראוי להחמיר אף שלא הובא בגדולי הפוסקים ובדיעבד מותר להקל ויש למקילים על מה לסמוך.