חבל נחלתו טז יז
סימן יז
מנהגי אבלות בעשירי באב
שאלה
אלו מנהגי אבלות צריך לנהוג בעשירי באב?
תשובה
א. הטור (או"ח סי' תקנח) כתב: "תניא בז' באב נכנסו עו"ג להיכל ואכלו בו ושתו בו וקלקלו בו יום ח' וט' עד שפנה היום לעת ערב הציתו בו האש ונשרף עד שקיעת החמה ביום י' והיינו דא"ר יוחנן אלמלא הייתי התם קבעתיו בי' שרובו של היכל בו נשרף. ואיתא בירושלמי רבי אבין ציים ט' וי' ר' לוי ציים ט' וליל י' מפני שלא היה בו כח לצום כל יום י' צם ליל י'. ואנו בזמן הזה תש כחנו ואפי' ביה"כ שהיה ראוי לעשות מספק ב' ימים אין אנו מספיקין. ומ"מ מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר בליל י' ויום י' רק להשיב הנפש שיהא קרוב לעינוי".
עולה מדבריו כי מקור המנהג שהאבלות ממשיכה בעשירי משום שהמקדש נשרף בפועַל בעשירי. וחז"ל קבעו את התענית בתשיעי משום שאז היתה תחילת שריפתו (ב"י). ומוסיף הטור שמנהג כשר שלא לאכול בשר בליל עשירי וביומו, ולא פסק זאת כדין המחייב את הרבים. ולא הוסיף שום דבר נוסף, לא שתיית יין1 ולא כביסה ותספורת.
ב. הבית יוסף (או"ח סי' תקנח, א) מוסיף: "ואיתא בירושלמי רבי אבין ציים תשיעי ועשירי רבי לוי ציים תשיעי וליל עשירי. בסוף תעניות (פ"ד ה"ו). כתב הרב דוד אבודרהם (עמ' רנג) שהרא"ש היה נוהג שלא לאכול בשר בליל עשירי. ובהגהות מיימון כתב יש בני אדם שמתענים מבשר ויין עד חצי יום עשירי: כתוב בתשובת מהרי"ל (סי' קכה): ...אבל שלא לאכול בשר ולשתות יין ליל מוצאי תשעה באב נ"ל דיש ג"כ למנוע כהאי גוונא למי שנוהג שלא לאכול במוצאי תשעה באב דאין זה משום חומרא דרבי יוחנן (בן זכאי) דבו נשרף ההיכל דאפילו מי שאוכל ביום עשירי בשר יש שנמנעים במוצאי תשעה באב משום חומרא דתענית ואבילות של יום ושייך לבין המצרים".
וא"כ בין האמוראים היו יחידים שצמו תשיעי ועשירי או הוסיפו עשירי בלילה. ויחידים בין הראשונים כרא"ש הוסיפו אכילת בשר ושתיית יין בליל עשירי (אע"פ שהטור לא הזכיר שתיית יין). ובתשובת מהרי"ל הוסיף לכלל הציבור במוצאי ת"ב בלילה אבל לא ביום ורק בשר ויין.
ג. הב"ח כתב על דברי הטור: "ומ"מ מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר בליל י' ויום י' רק להשיב הנפש שיהא קרוב לעינוי" – "נראה דר"ל דאפילו שאר מאכלים לא יאכל רק כדי להשיב הנפש אבל לא קאי אאכילת בשר דבשר אין לאכול כלל, גם מהר"ש לוריא בתשובה (סי' צב) כתב דאנו נוהגין כדברי רבינו שלא לאכול בשר אף ביום העשירי וכן ראיתי רבותי נוהגין וגזרו על הציבור לנהוג כן... וכתב עוד מהרש"ל (בביאורו לטור) דבעשירי אסור אף לספר ולכבס ולרחוץ ודלא כמו שפסק במנהגים דמהר"א טירנא (עמ' פה) עיין עליו. ומאחר שאין לאכול בשר במוצאי התענית ג"כ לא ישחוט עד שיעבור התענית כן משמע בהגהות מיימוניות שכתבו שנהגו לבטל השחיטה עד שיעבור התענית, ודלא כנמצא בתשובת הרשב"א (ח"א) סימן ש"ו שנוהגין העם שלא לשחוט עד חצות או עד לערב, וכן במרדכי (תענית סי' תרלו) אכן כשחל תשעה באב ביום חמישי יש להקל ולשחוט לצורך שבת".
היינו המהרש"ל בנוסף על חומרתו לכל הציבור בבשר ויין בעשירי באב, הוסיף אף לספר ולכבס ולרחוץ בעשירי ולכל הציבור.
ד. ואלו דברי המהרש"ל (שו"ת, סי צב): "ואף שכתבתי שאיסור רחיצה אינו בכלל מניעת אכילת בשר מ"מ נראה בעשירי באב שאנו נוהגים כדברי הטור שלא לאכול בשר אף ביום העשירי אסור ג"כ במרחץ. ואל תשגיח במה שכתוב במנהגים וטוב שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בליל י' ויומו כו' ומסיק דמותר לספר ולכבס אחר ט"ב מיד אין זו ראייה כי הוא כתב ומסיק כו' דמשמע דכך מסיק התלמוד וכך הוא האמת לפי דין התלמוד כדפי' לעיל, אבל לעולם לפי מה שנוהגין שלא לאכול בשר ולשתות יין אף זה בכלל, ומ"ה נמי לא קשה איך יכולין אנו לחלוק על התלמוד שפסק הלכה כר"מ בהא שאין אבילות נוהג אלא עד התענית אבל לאחר התענית מיד מותר בכל דבר לפי שאינו אלא על פי המנהג שנהגו רוב ישראל של גולה למנוע מבשר ויין מר"ח ומאחר שקיבלו עליהם כל ישראל נעשה חובה כאשר כתב הרשב"א בתשובה נהגו אבותינו שלא לאכול בשר משנכנס אב ואעפ"י שאין כאן איסור כלל מדין התלמוד שאפי' בערב הצום בסעודה שאין מפסיק בה מותר לאכול בשר ולשתות יין אפי' הכי מי שיאכל בשר בכל המקומות שנהגו בו איסור פורץ גדרן של ראשונים ופורץ [גדר] ישכנו נחש, וא"כ העשירי שהוא בעל מיצרא דט"ב ובו נשרף עיקר הבית כ"ש דלא גרע מהני ימים דהן מר"ח שנהגו בו איסור אעפ"י שאינם בשבוע שחל ט"ב בשלמא לפי דין התלמוד לא קשה מידי דלא אסרו אלא עד התענית לא גזרו אלא (בכח) [דבר] שהציבור יכולין לעמוד בה, אבל עכשיו שנהגו וקבלו עליהם איסור אכילת בשר ושתיית יין ורחיצה מה שלא אסרה התלמוד משום צער בעלמא לזכור חורבן הבית ולהעלות על לבם תוגה א"כ כ"ש בעשירי שהרי מצינו בירושלמי שהחכמים הראשונים היו נוהגין לעשות אותו כט' באב לעניין צום משום דרבי יוחנן (תענית כ"ט) שאמר אלמלא הייתי שם הייתי קובעו בעשירי".
עולה מדברי מהרש"ל שישראל בגולה קבלו על עצמם כמנהג קבוע שתיית יין ואכילת בשר וכן לספר ולכבס ולרחוץ אף בעשירי – ולכן אסור לכל ישראל שקבלו עליהם לפרוץ את גדר המנהג.
הרש"ל סבר שהמנהג ביום העשירי להחמיר ככל המנהג של שבוע שחל בו, משום שהוא בר מיצרא דת"ב, ולכן מכח המנהג אסור לכל ישראל (לדעתו) לאכול בשר ולשתות יין, לרחוץ לתענוג, לכבס ולהסתפר בעשירי באב. אולם רוב ראשונים ואחרונים חלקו עליו והשאירו רק את מנהג היראים על יחידים בבשר ויין, אולם רק כמנהג יחידים ולא בשאר דברים כגון כיבוס וכד'.
ה. מן הלבוש (או"ח סי' תקנח ס"א) שהיה דור אחרי מהרש"ל לא משמע שהוא מנהג שהתקבל אצל כל ישראל, שכן כתב בלשון שאינה חובה אלא רק כמנהג: "מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ליל עשירי ויום עשירי שרובו של היכל נשרף בו, שלעת ערב יום תשיעי הציתו בו את האור ונשרף עד שקיעת החמה של יום עשירי, אלא משום דאתחולי פורעניות היה ביום ט' קבעו התענית ביום ט', מ"מ אין לו לאדם להתענג ביום עשירי. ויש נוהגין להחמיר ביום עשירי עד חצות, דאי לא שתש כוחינו היה ראוי להתענות גם יום עשירי, אלא שאין גוזרין גזירה על הצבור שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בו".
והביא אך לגבי אכילת בשר ושתיית יין ולא לגבי כיבוס וסיפור ורחיצה.
ו. בשולחן ערוך (או"ח סי' תקנח ס"א) פסק: "בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר2 ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי".
ורמ"א הגיה: "ויש מחמירין עד חצות היום ולא יותר (הגהות מיימוני); אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום א', מותר לאכול בשר ויין יום ב', אבל בלילה אסור מפני אבילות של יום (מהרי"ל)".
עולה איפוא, שהן השו"ע והן הרמ"א3 (שהוסיף לנהוג בי' רק עד חצות) חלקו על חומרותיו של הרש"ל לגבי רחיצה כיבוס ותספורת בעשירי, ושו"ע הביא אכילת בשר ויין בתור מנהג כשר בליל ויום עשירי, ורמ"א צמצם זאת עד חצות היום.
ז. בשערי תשובה (סי' תקנח ס"ק ב) כתב על הגהת רמ"א שעד חצות ולא יותר: "עבה"ט וכתב במח"ב שיראי ה' נהגו להחמיר כל היום כו' (וכ"כ בא"ר) דמב"ח משמע להחמיר כל היום וכן ראוי לעשות לת"ח ופרושים".
וא"כ חלק על רמ"א והאריך לכל היום, אולם אף הוא מדגיש שכל החומרא היא מנהג ליראים ולפרושים.
עוד הוסיף: "והנוהגין שלא לברך שהחיינו מי"ז בתמוז גם בליל ויום עשירי אסור ואם רוב אנשי העיר אוכלים בשר בליל עשירי וא' נהג שלא לאכול אך לא קיבלו בנדר רק נהג מנהג בעלמא ואירע ששלמו לו יום למד של אבל בשבוע שחל ט"ב ויש לו צער שלא לגלח מותר לגלח בליל עשירי כיון דרוב העיר אין להם חומרא זו וגם הוא לא נהג אלא באכילה. ובהגמיי' מיקל בכל גוונא בתספורת ע"ש"...
והוסיף שהחיינו אף שרש"ל לא הזכיר זאת, וכתב על 'מנהג עיר'. ולא מצאנו לו חבר לרש"ל המחמיר בתספורת רחיצה וכביסה בעשירי.
ח. אמנם המשנה ברורה (ס"ק ג) כתב על דברי הרמ"א לגבי חצות היום בבשר ויין: "וה"ה שלא לרחוץ במרחץ ולספר ולכבס עד חצות וכשחל ט"ב ביום ה' שאז יום עשירי הוא ע"ש מותר בכל זה לכבוד שבת".
והעיר על כך הוא עצמו בביאור הלכה: "עיין במ"ב דה"ה לענין רחיצה במרחץ ותספורת כ"כ האחרונים בשם רש"ל. ובמאמ"ר כתב דמסתימת מרן ומור"ם כאן וכן ממ"ש לעיל סימן תקנ"א ס"ד משמע דאף ממנהג כשר לא אסור אלא בבשר ויין, אבל לענין רחיצה ותספורת לא החמירו ומצאתי להרב השיורי (=כנה"ג) שהתיר ג"כ עכ"ל. ומ"מ קשה להקל בזה שכמה אחרוני זמנינו העתיקו ד"ז למעשה".
וא"כ לגבי רחיצה תספורת וכביסה אף הוא תמה מדוע התקבלו דברי הרש"ל אחרי שהדברים מורים שאין הלכה כמותו. וסיים שקשה להקל לאחר שכמה אחרונים החמירו כרש"ל. וכן בערוה"ש החמיר כרש"ל.
ט. בילקוט יוסף (קצוש"ע או"ח, עוד ממנהגי יום תשעה באב) פסק:
"ד. המנהג הכשר שבליל עשירי באב אין אוכלים בשר ולא שותים יין, ונהגו כן גם כשחל ביום ששי. אבל מותר לטעום מהתבשילים שיש בהם בשר, בערב שבת, לכבוד שבת. [שם]".
"ה. כל המבואר לעיל הוא לענין אכילת בשר, אבל לענין רחיצה ותספורת לא נהגנו להחמיר בזה. ורק האשכנזים נהגו להחמיר בזה גם לענין רחיצה ותספורת עד למחרת בחצות. ולכן מותר לספרדים להתרחץ ולכבס במוצאי תשעה באב... [שו"ת יחוה דעת ח"ה סי' מא. והנה מרן בש"ע ס"ס תקנח כתב, שמנהג כשר שלא לאכול בשר ולשתות יין בליל עשירי ויום עשירי. וכתב במאמר מרדכי שמלשון מרן משמע שהמנהג כן רק לגבי בשר ויין, ולא לענין רחיצה ותספורת. וכ"כ בשיורי כנה"ג. וכתב בביאור הלכה דקשה להקל בזה שכמה אחרוני זמנינו העתיקו להחמיר בזה. ע"כ. אולם אין זה אלא לאשכנזים, אבל אצלינו העיקר להקל בזה כדעת מרן]".
י. לא מצאתי אף אחד מן האחרונים שהביא דברי ביאור הגר"א (או"ח סי' תקנח ס"א) שחולקים ממקורות תנאים ואמוראים על כל חומרתו של הרש"ל. וז"ל:
"מפני כך כו'. ירושלמי שם בתשיעי הציתו את האור ובעשירי נשרף ריב"ל ציים תשיעי ועשירי ר' אבין ציים תשיעי ועשירי ר' לוי ציים תשיעי ולילי עשירי וז"ש ויש מחמירין כו' וכ"ז חומרא אבל מדינא מותר מיד אף דברים שאסור בשבת שחל ט"ב בתוכה כמ"ש מר"ח ועד התענית ושם כיצד חל להיות בא' בשבת כו' ובתוספתא עבר ת"ב מותרין בכולם ובירושלמי שם ר"י בן אלעזר מן דהוה ט"ב נפיק הוי מכריז פתחין ספריא מאן דבעי ספר".
היינו מן התוספתא (תענית פ"ג הי"ב) האומרת שבהסתיים ט"ב מותר בכל, ומן הירושלמי (תענית פ"ד ה"ו) המתיר תספורת במוצאי ת"ב עולה שהכל הן חומרות, אבל מדינא מותר הכל. נראה שהגר"א בא להדגיש אלו הן חומרות השייכות ליחידים, אבל אין להחמיר על כלל הציבור – כפי שסבר הרש"ל, אלא כלל הציבור מותר בכל, ויחידים רשאים להחמיר על עצמם. ומובן שאינו מקבל את דעתו של רש"ל שפורץ גדר ישכנו נחש, ולא את דעתו שכל איסורי שבוע שחל בו חלים גם על י' באב. אמנם נראה שאף הגר"א לא בא להתיר, אלא בא לתת את משקל החסידות בהנהגת חומרות אלו, ושלא להופכן לדין מחייב לכלל ישראל. ואולי בא לומר שאין מנהג יכול להחמיר לכלל הציבור, על מה שמפורש בש"ס להיתר.
יא. וכך כתב החיי אדם (חלק ב-ג כלל קלה סכ"ג): "מנהג שלנו שאין אומרים נחם בי"ח בברכת ולירושלים כי אם בתפלת המנחה, שאז הציתו אש בבית המקדש ונשרף עד שקיעת החמה ביום העשירי. ולכן נוהגים מקצת להתענות גם ביום י', ולכן מתפללים אז על הנחמה. ומשום הכי מנהג טוב שלא לאכול בשר בליל י', ויולדת מותרת (א"ר), וכן נוהגים ביום י' עד חצות היום. וכן אין לרחוץ במרחץ ואין להסתפר עד חצות היום. אבל בסעודת מצוה, מותר אפילו בליל י'". והמעיין ימצא שלא הזכיר כיבוס.
אולם בקיצור שולחן ערוך4 (סי' קכד ס"כ) הזכיר זאת והוסיף אף שהחיינו וז"ל: "...אך מחמירין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ולא ביום העשירי עד חצות היום כי אם בסעודת מצוה. וכן אין לברך שהחיינו5 גם אין לרחוץ ולא להסתפר ולכבס עד חצות יום העשירי ומי שמחמיר על עצמו בכל הדברים הנזכרים כל יום העשירי הרי זה משובח". וברכת שהחיינו לא הוזכרה בפוסקים.
ובספר שערים המצויינים בהלכה הביא מאשל אברהם מבוצ'ץ' (סי' תקנח) שפעם אחת היה עם ר' לוי יצחק מברדיצ'ב וגדולים אחרים במוצאי תשעה באב, ונתן לו לברך שהחיינו והוליכו לרחוץ בבריכה עוד קודם קידוש לבנה. (ואח"כ הרב מבוצ'ץ' הסתפק בכך עפ"י תשובת רש"ל ועפ"י המג"א ביחס לרחיצה).
נלענ"ד, שאף שהאחרונים האשכנזים הזכירו את שיטת הרש"ל ונהגו כמותה, הם לא הסכימו עם השיטה, שעשירי באב דינו כמו שבוע שחל בו, ולכן רובם השמיטו שהחיינו ויש שהשמיטו כיבוס (חי"א), ובמיוחד אין להוסיף חומרות כיון שלא קבלו את שיטתו העקרונית להוספת עשירי באב לשחומרות שבוע שחל בו.
מסקנה
הפוסקים לפי השו"ע כתבו שמנהג כשר בלילה במוצאי שלא לאכול בשר ולשתות יין (ומשמע שלא החמירו כקביעה לכלל הציבור, אלא ראוי לנהוג כן), ורק היחידים נהגו בכך בכל העשירי באב, ובאיסור כיבוס ותספורת ורחצה לא נהגו כלל לאחר צאת ת"ב.
בני אשכנז נהגו עד חצות יום עשירי באב באכילת בשר ושתיית יין, וכן בכיבוס תספורת ורחצה לתענוג, ובשאר מנהגי התענית לא נהגו מסוף הצום ואילך.