חבל נחלתו טז י
סימן י
תפילה על צרה בשבת
שאלה
בשבת שנלקחו בני ערובה בצרפת, נשאלתי בליל שבת האם להתפלל להצלתם. ואמרנו פרקי תהלים, האם כך ראוי לנהוג?
תשובה
א. המשנה במסכת תענית (פ"ג מ"ז) מלמדת: "על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גוים או נהר ועל הספינה המטרפת בים. רבי יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה1 שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים".
פרש הרמב"ם על המשנה: "ר' יוסי אומר שאין תוקעין בשופר בשבת אלא כדי לקבץ את העם לעזור לאותה מדינה, אבל להתפלל לה' ולצום אסור, ואין הלכה כר' יוסי שאסר הזעקה עליהם בשבת, אלא זועקין ומתענין עליהן בלא תקיעה"...
היינו, לפי פירוש הרמב"ם על המשנה לפי ת"ק מתענים בשבת ומתפללים אבל אין תוקעים בשופרות. לעומת זאת לפי ר' יוסי מתריעים בשופר לשם הזעקת מצילים אבל אין מתענים ואין מתפללים על הצרה.
וכמוהו הסיק ר' עובדיה מברטנורא:
"לעזרה – לקבץ את העם שיבואו לעזור ולהושיע. והלכה שאין תוקעים עליהם בשופר או בחצוצרות בשבת אלא אם כן הוצרכו לתקוע לקבץ את העם, אבל מתענים וזועקים ומתחננים עליהם בשבת".
ב. תוספות יום טוב כתב: "מתריעין – בענינו. רש"י. והכי איתא בסוף פ"ק בגמרא. וכתב הר"ן דאע"ג דכל מתריעין סתמא אף תענית במשמע כדלעיל הכא שאני שלפי שהדבר ידוע שאסור להתענות בשבת ממילא משמע דכי תנן מתריעין בלא תענית קאמר. ע"כ. ומ"ש הר"ב דהלכה שאין תוקעין בחצוצרות כו' פי' המגיד שאין תקיעתן דבר ברור שיציל. ע"כ. ומ"ש הר"ב אבל מתענין כ"כ הרמב"ם בפירושו ובחבורו פרק א' מהלכות תענית. וכתב המגיד דדבריו תמוהים וצ"ע. אבל הטור סימן תקע"ו השמיט מדברי הרמב"ם תיבת מתענין וכתב הב"י שכך נראה שהיא הנוסחא בדברי הרמב"ם. שהרי בהלכות שבת פ"ב ופ"ל שכתב זועקות על אלו בשבת. לא כתב שמתענין ע"כ".
ג. הרמב"ם (הל' שבת פ"ב הכ"ד) פסק: "וכן ספינה המטרפת בים או עיר שהקיפה נהר מצוה לצאת בשבת להצילן בכל דבר שיכול להצילן, ואפילו יחיד הנרדף מפני הגוים או מפני נחש או דוב שהוא רודף אחריו להרגו מצוה להצילו, ואפילו בעשיית כמה מלאכות בשבת ואפילו לתקן כלי זיין להצילו מותר, וזועקים עליהן ומתחננים בשבת ומתריעין עליהן לעזור אותם, ואין מתחננים ולא זועקין על הדבר בשבת".
ובפרק ל (הי"ב) פסק:
"אסור להתענות ולזעוק ולהתחנן ולבקש רחמים בשבת ואפילו בצרה מן הצרות שהצבור מתענין ומתריעין עליהן אין מתענין ולא מתריעין בשבת, ולא בימים טובים, חוץ מעיר שהקיפוה גוים או נהר או ספינה המטרפת בים שמתריעין עליהן בשבת לעזור אותן ומתחננין ומבקשין עליהן רחמים".
עולה מדברי הרמב"ם שאין מתענים ואין תוקעים אלא לשם הזעקת עזרה אבל מתפללים ומתחננים עליהם בשבת.
ד. הטור (או"ח סי' רפח) פסק בהלכות שבת: "אין מתענים ולא מתריעין בו אפילו על הצרות שמתריעין עליהם חוץ מעל עיר שהקיפוה אויבים או נהר וכן על ספינה המטורפת בים וכן אפי' על יחיד הנרדף מפני אויבים או לסטים או רוח רעה ואפי' על אלו אין מתריעין בתפלה ותחינה אלא מתריעין להשמיע קול שיבואו להם לעזרה".
נראה מדברי הטור שפסק כר' יוסי, והתיר בשבת רק קריאה לעזרה והצלה ולא תפילה וזעקה ולא תחנון ולא תקיעה של תעניות.
ה. הבית יוסף (או"ח סי רפח, ט) כתב: "משנה בפ"ג דתעניות (יט.) על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גוים או נהר ועל ספינה המטרפת בים רבי יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה. ואמרינן בספ"ק (יד.) דהאי התרעה בפה היא דאילו בשופרות מי שרי, ומשמע דלתפלה הוא דאמרינן הכי אבל לעזרה פשיטא דשרי שהרי אפילו חילול גמור מחללין, ופסק הרמב"ם בפרק ב' (הכ"ד) ובפרק ל' (הי"ב) כתנא קמא וכן כתב גם כן בפרק א' מהלכות תעניות (ה"ו) שזועקים עליהם ומתחננים בשבת ומתריעים עליהם לעזור אותם וכן דעת סמ"ג (ל"ת סה, כא ע"ג) וסמ"ק (סו"ס רפב, ע' שה) וכן נראה מדברי רבינו ירוחם בנתיב י"ח ח"א (קסג.), אבל רבינו פסק כאן כרבי יוסי. ובסימן תקע"ו כתב אין מתענין ולא מתריעין לא בשבתות ולא בימים טובים חוץ מעיר שהקיפוה גוים או נהר ואפילו על יחיד הנרדף מפני גוים או ליסטים או רוח רעה זועקים ומתחננים בתפלות בשבת אבל אין תוקעין אלא אם כן תוקעין לקבץ העם לעזור לאחיהם להצילם כך כתב הרמב"ם (שם) ורש"י (שם) פירש אפילו תפלה להתחנן ולזעוק אין לעשות אלא צועקים על בני אדם שיבואו לעזור ומסתברא כדברי הרמב"ם עכ"ל, ויש לתמוה עליו שכאן כתב כדברי רש"י ושם כתב דמסתברא כהרמב"ם ושם (רצד: ד"ה ויש) אבאר בס"ד".
מתבאר מדבריו שהטור פסק בהל' שבת כר' יוסי לעומת זאת הרמב"ם פסק לפי ת"ק ומותר להתפלל אבל לא להתענות (שלא כמו בפה"מ), ולפי הסברו לת"ק מתריעין בצעקה ואינו חולק על ר' יוסי שמותר להזעיק עזרה, ור' יוסי חלוק עליו שמתיר רק הזעקת עזרה וזה אף ת"ק מתיר משום פיקו"נ.
ו. הטור (או"ח סי' תקעו) בהלכות תענית כתב כך: "מתענין ומתריעין אפילו בשבת אבל על כל האחרים אין מתענין ולא מתריעין לא בשבתות וי"ט חוץ מהעיר שהקיפוה אויבים או נהר וספינה המטורפת בים ואפי' על יחיד הנרדף מפני לסטים או רוח רעה זועקין ומתחננין בתפילות בשבת אבל אין תוקעין אא"כ תוקעין לקבץ העם לעזור לאחיהם להצילם כך כתב הרמב"ם ז"ל ורש"י פי' אפי' תפלה להתחנן ולזעוק אין לעשות אלא צועקים על בני אדם שיבואו לעזרתם ומסתברא כדברי הרמב"ם". ובאר שם הבית יוסף (סי' תקעו, יג) שלפי הטור לכו"ע הלכה כר' יוסי והרמב"ם מפרש מתריעים בשופר ועל כך חלק ר' יוסי שבשופר תוקעים רק להזעיק עזרה. ושניהם מסכימים שמתפללים וזועקים – לפי הרמב"ם בהבנת הטור. אבל רש"י (להבנת הטור) סבר בר' יוסי שתוקעים להזעיק עזרה בלבד אבל אין מתפללים עליהם. ולפי הפסק אין מתפללים בשבת עליהם ורק מותר להזעיק עזרה.
ומקשה הב"י: "ויש לתמוה על רבינו היאך פירש כן בדברי הרמב"ם ולא עוד אלא שכתב דמסתברא כוותיה דהא בסוף פרק קמא דתעניות (יד.) אמרינן אמתניתין מתריעין במאי אילימא בשופרות שופרות בשבת מי שרי אלא לאו בעננו הרי מפורש דהתרעה בשופר לכולי עלמא לא ובהתרעה בפה הוא דפליגי וכיון שכן הרמב"ם שהתיר לזעוק עליהם בתפילה על כרחך לומר שפסק כתנא קמא וכן כתב הרב המגיד בפרק ב' מהלכות שבת (ה"ד) שהרמב"ם פסק כתנא קמא וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (ד"ה על אלו מתריעין בשבת) דאין הלכה כרבי יוסי ומעתה אפשר דלא פליג רש"י אהרמב"ם שדברי רש"י הם פירוש דברי רבי יוסי אבל לתנא קמא זועקין ומתחננין עליהם והלכה כוותיה והיינו כהרמב"ם ממש. ולפי זה מה שכתב הרמב"ם (פ"א ה"ו) שתוקעין לקבץ העם לעזור לאחיהם להצילם אף על גב דרבי יוסי קאמר ליה ואנן קיי"ל הלכה כתנא קמא בהא לא פליג תנא קמא דהא קיי"ל (יומא פה: וש"נ) דמחללים שבת לפיקוח נפש".
ועולה לדברי הב"י שאין מחלוקת בין הרמב"ם לרש"י, ורש"י שכתב אין זועקין רק הסביר את שיטת ר' יוסי וכיון שפוסקים כת"ק הלכה שזועקים ומתפללים בשבת.
ז. הדרכי משה (הקצר (או"ח סי' רפח, ד) כתב: "ומשמע מכאן דמותר לברך החולה המסוכן בשבת וכן ראיתי כתוב בקובץ אחד ישן שהיה בו ליקוטים ממהר"ר ישראל ברי"ן אבל מהר"י ווייל (שו"ת סי' קטו, ובדינין והלכות שם אות ח) כתב דאין מברכין החולה בשבת ואפשר דאף מהר"י ווייל לא קאמר אלא אם אינו מסוכן ביומו".
וכן הפרישה (או"ח סי' רפח ס"ק יג) כתב: "אין מתענין ולא מתריעין וכו'. ומזה מביא מהר"י ווייל שאין מברכין לחולים בשבת ולא דמי לרוח רעה שכתב הרמב"ם שמותר לבקש רחמים שאני התם דהוי מקרה שלא כדרך העולם, ורמ"א (ס"י) פסק שמותר לברכו עיין מ"ש בשו"ע, ורש"ל הביא בהגהותיו (לטור) דברי מהר"י ווייל ופסק כמוהו".
ח. פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רפח ס"ט): "אין צועקים ולא מתריעין בו על שום צרה חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה בפה בשבת, ולא בשופר. וכן עיר שהקיפוה אנסין או נהר וספינה המטורפת בים, ואפילו על יחיד הנרדף מפני אנסין או לסטים או רוח רעה, זועקין ומתחננין בתפלות בשבת, אבל אין תוקעין אא"כ תוקעין לקבץ העם לעזור אחיהם ולהצילם (וע"ל סי' תקע"ו סי"ג)". ובסי' תקעו פסק כדבריו בהל' שבת.
ובביאור הגר"א (או"ח סי' רפח ס"ט) באר כי לפי השו"ע, ת"ק אינו חולק על ר' יוסי, ור' יוסי סובר שצעקה בתפילה אסור ושניהם מתירים תקיעה משום פיקו"נ. ובזה חלקו ת"ק ור"י והלכה כת"ק.
ט. בסעיף י הוסיף השו"ע: "נרדף מפני רוח רעה שאמרו לאו דוקא דה"ה לכל חולה שיש בו סכנת היום זועקים ומתחננין. וכן נהגו לומר: מצלאים2 בשבת על חולים המסוכנים סכנת היום".
ורמ"א הגיה: "וכן מותר לברך החולה המסוכן, בו ביום (ליקוטי מהר"י ברי"ן וב"י בשם הר"ן פ"ג דתענית)".
וא"כ השו"ע והרמ"א לא פסקו כטור וכמהר"י וייל והתירו להתפלל על חולים בשבת.
וכתב בשיירי כנה"ג (סי' רפח) "שאומרים על החולה מצלאין בשבת כו' נ"ב וכ"כ מטה משה דף קצ"ו ע"א, ובמ"א כתבתי בשם מהרי"ו ז"ל דאסור וכתב הב"ח דלא אסר מהר"י וייל אלא בחולה שאינו מסוכן ביומו". אבל בא"ר כתב שלמהר"י וייל אף על חולה מסוכן אין מתפללים בשבת. ולמעשה אין נוהגים כמהר"י וייל.
למעשה אמרנו רק פרקי תהלים על בני הערובה, וזה נראה שאף הטור ומהר"י וייל מתירים.
מסקנה
מותר להתפלל על חולים או על צרות שארעו אף בשבת אבל אין מתענים ואין תוקעים בשופרות.