חבל נחלתו טז א
סימן א
ברכה ללא שם ומלכות
שאלה
האם יש כללים ברורים באלו מצבים ניתן או צריך לברך ללא שם ומלכות?
א. שיטת הראב"ד
עריכהכתב הראב"ד בהשגות על הרי"ף במס' ברכות (מד ע"א): "גם באלו הברכות שתפס עליהם וכן בכל הברכות שבמשנה אומר אני שהם רשות ולא חובה כההיא דאמרינן בעירובין אנא אקרא חדתא נמי אמרינן זמן, ואמר ליה רשות לא קמיבעיא ליה, אלמא כל הני רשויות הם. תדע, דהא אין בהם לא הזכרה ולא מלכות ומי שאמר שיש בהם הזכרה ומלכות לא נראו דבריו. וכלל הדבר כל ברכה שאינה קבועה והיא נעקרת לפרקים אינה טעונה הזכרה, שהרי אפילו ברכת זימון שהיא מן התורה מפני שהיא נעקרת מן הברכה לפרקים אין בה הזכרה ומלכות והרי הוא כברכת הרשות מפני שהרשות ביד השלשה לאכול כל אחד ואחד לעצמו וכ"ש בברכות הללו שהרשות בידו שלא יראה כך ולא יראה כך. אבל ודאי המברך על המצוה שהוא חייב לברך צריך הזכרה ומלכות מ"מ על כולן אם אמר הזכרה ומלכות לא הפסיד".
שיטת הראב"ד היא שכל ברכות השבח הן ברכות רשות, ועל כן אין מזכירים בהן שם ומלכות.
לעומתו כתב המרדכי (ברכות פרק הרואה [רמז רח]): "הרואה [דף נד ע"א] פירש רבינו שמעיה דכל הני ברכות צריך להזכיר בהם שם ומלכות וכן נהג ר"י והשר מקוצי ונראה לשר מקוצי ולרבינו יהודה דדוקא ברואה מל' יום לל' יום דומיא דרואה ים הגדול לפרקים ואמרינן בירושלמי דפרקין היינו לל' יום".
וכך הביא זאת הטור (אורח חיים ריח): "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן... מברך בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, וכן בכל הברכות צריך להזכיר בהם שם ומלכות כ"כ הרמב"ם ז"ל לאפוקי מדברי הראב"ד ז"ל שכתב שאין צריכות שם ומלכות"...
ובאר הב"י: "לאפוקי מהראב"ד (בהשגותיו למאור ברי"ף מד.) שסובר דאע"ג דבשאר ברכות בעינן שם ומלכות בברכות הראיה כיון שאינן אלא שבח והודאה בעלמא אין צריכות שם ומלכות. והתוספות (שם ד"ה הרואה) וה"ר יונה (מג. ד"ה אמרי) והרא"ש (סי' א) והרשב"א (שם ד"ה הרואה) והמרדכי (סי' רח) בפרק הרואה הסכימו לדעת הרמב"ם (פ"י ה"ט) דבברכות הראיה נמי בעינן שם ומלכות. וכתבו דבהדיא אמרו בירושלמי (ברכות פ"ט ה"א) כן ובתשובות (כלל ד סי' ג) גם כן כתב הרא"ש ששאלוהו על ברכת הים והקשת והדומה להם אם צריך שם ומלכות והשיב דע לך כי כל רבותינו כתבו כן, וגם נוהגים כן להזכיר בהם שם ומלכות ואין לחוש לדברי הראב"ד בדברים הללו עד כאן".
ואם כן הראשונים לא קבלו את דרכו של הראב"ד. וכך כתב הפרישה (או"ח סי' ריח ס"ק ד): "לאפוקי מדברי הראב"ד ז"ל וכו'. שסובר אף על גב דבשאר ברכות בעינן שם ומלכות בברכת הראיה שאינו אלא שבח והודאה בעלמא אין צריך. ונראה דלסברת הראב"ד גם בשאר ברכות הודאה ושבח שכתב רבינו מסימן רכ"ב והלאה אין מברכין בהם שם ומלכות ומכאן נתפשט המנהג דבכמה ברכות אין אומרים עליהם שם ומלכות".
ובספר אהל מועד (שער הברכות דרך ג, לרבי שמואל בן משולם ירונדי נולד ה"א צ"ה [1335]) כתב: "דעת הירוש' שכל ברכות הללו של הרואה צריכות שם ומלכות וכן דעת רש"י. ואהר"א כתב שכל ברכות הללו של הרואה אינן צריכות לא שם ולא מלכות לפי שהם (אצ"ל: לא) קבועות וראיותיו אינן נראות נכונות בזה".
ובספר השולחן (הלכות סעודה שער ה, לתלמיד הרשב"א) נאמר: "ודעת הרב ר' אברהם בן דוד ז"ל גם כן שהיא בלא הזכרת שם ומלכות כלל, כמו ברכת הזימון שהיא נברך, שאין בה שם ומלכות, וכן כל הברכות הנזכרות בפרק הרואה שהם בלא שם ומלכות. והטעם בכלן לפי שאינן ברכות קבועות. אבל בעלי התוספות ז"ל כתבו אותן בהזכרת שם ומלכות בתחלה ובחתימה. וגם אותן שבפרק הרואה כתבו בירושלמי שהם בשם ומלכות. וכן דעת הרב רבינו (=הרשב"א) נ"ר".
השולחן ערוך (או"ח סי' קפח ס"ו) פסק: "טעה ולא הזכיר של שבת, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת".
כתב על כך הברכי יוסף (או"ח סי' קפח ס"ה): "טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אתה ה' אמ"ה וכו'. הטור כתב משם הראב"ד דאומרה בלא שם ומלכות". ודוחה לדברי כנה"ג שאולי הראב"ד הרשום בטור אינו בעל ההשגות, ומוסיף: "ועוד אשתמיטיתיה דגם בהשגות הראב"ד על המאור פרק הרואה (מד א) כתב הראב"ד דכללן של דברים דכל ברכה שהיא נעקרת לפרקים ואינה קבועה אינה טעונה הזכרה שאף ברכת זימון שהיא מהתורה מפני שנעקרת לפרקים והיא כברכות הרשות שרשאין לאכול כל אחד לעצמו וכו', עכ"ל. ומדבריו משמע לפום מאי דכייל, דאף ברכה זו דאינה קבועה, והיא אקראי בעלמא יותר ויותר מזמון, סבר דאין בה הזכרה וכמ"ש בשמו הרשב"א והטור וארחות חיים והר"ד אבודרהם".
וכך הסיק הגר"ע יוסף ביחס לדעת הראב"ד (שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' כז):
"שאלה: השומע קול רעמים, האם צריך לברך ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם בשם ומלכות, שאומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם, או יש לברך ברכה זו בלי שם ומלכות?"
"תשובה: חז"ל במסכת ברכות (דף מ:) קבעו כלל: כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, וכן נפסק להלכה בטור ושלחן ערוך (סימן ריד). ולכן כתבו התוספות בברכות (דף נד ע"א) בשם רבינו שמעיה, שכל הברכות שנזכרו בפרק הרואה, ובכללם ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם, צריך לאומרם בשם ומלכות, ושכן כתב רבינו שמשון מקוצי על פי הירושלמי, ושכן היה נוהג רבינו יצחק בר שמואל לברך ברכה זו בשם ומלכות. ע"כ דברי התוספות. וכן פסק הרמב"ם (בפרק י מהלכות ברכות). וכן דעת רבינו נחשון גאון בתשובה שהובאה באוצר הגאונים (סימן שנב). וכן פסקו רבינו אבי העזרי, הראבי"ה (בסימן קמו), ורבי יהודה החסיד בתוספותיו לברכות, והרמב"ן בחידושיו לברכות, ורבינו יונה שם. וכן פסק הרא"ש בתשובותיו (כלל ד' סימן ג), שאחר שהביא דברי הראב"ד שסובר שברכות אלו בלי שם ומלכות, כתב, שאין לחוש לדבריו אלו, כי למה ישתנו ברכות אלו מכל שאר הברכות, וכל רבותינו כתבו ונהגו לברך ברכות אלו בשם ומלכות, שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. ע"כ דבריו. וכן הרשב"א בחידושיו לברכות (דף נד ע"א) דחה סברת הראב"ד בזה, שלדבריו גם ברכת הגומל לארבעה שצריכים להודות, צריכה להיות בלי שם ומלכות, והמנהג פשוט בכל ישראל לברך הגומל בשם ומלכות. ולפיכך העיקר שצריך לברך ברכות הראיה בשם ומלכות. ע"כ. וכן כתב באורחות חיים (הלכות ברכות סימן סח). וכן פסק מרן השלחן ערוך (או"ח סימן ריח), שיש לומר ברכות אלו בשם ומלכות. וכן עיקר להלכה ולמעשה והנה הרה"ג רבי מרדכי לוריא בשו"ת דברי מרדכי (סימן ה') נשאל, אם יש לחוש בזה לדעת הראב"ד שסובר שברכות הראיה בלי שם ומלכות, על פי הכלל ספק ברכות להקל, והשיב, שמכיון שהראב"ד הוא יחידי בזה נגד כל הפוסקים הראשונים שסוברים שצריך לברך בשם ומלכות, אין לומר בזה ספק ברכות להקל. וכמו שכתב כיוצא בזה בספר אות אמת. עד כאן תורף דבריו... ובאמת שאין צורך לבקיאות על השיעור הנ"ל, וגם ההלכה ידועה ומפורסמת, ואין להפסיד הברכה משום כך. וכן פשט המנהג לברך ברכה זו בשם ומלכות. ושלא כמו שכתב הרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (דף שפז ע"א, סימן ח אות ג), שאנו הספרדים נוהגים לברך ברכות אלו בלי שם ומלכות. ע"ש. וכן כתב הרה"ג רבי רפאל ברוך טולידאנו בקיצור שלחן ערוך (עמוד רסא). ובאמת שאין זה מנהג הספרדים, והעיקר לברך בשם ומלכות. צא ולמד מה שכתב הגאון רבי יוסף יוזפא בספר יוסף אומץ (סימן רפ"ז ושע"ו), להזהיר לברך על הרעמים ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם בשם ומלכות, ושהמבטל ברכה זו עונשו גדול מאד. וכן כתב אליה רבה (סימן רכג סק"ג) בשם השל"ה. וכן העיד ידידנו המנוח הרה"ג רבי עמרם אבורביע בספר נתיבי עם (עמוד קיב), שכן ראה כמה גדולי תורה פעיה"ק ירושלים ת"ו שנהגו לברך ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם בשם ומלכות. וכן כתב בספר ברית כהונה (מערכת ז' אות ה). וראה בבית יוסף אבן העזר (סימן לד), שהביא מה שכתב הריב"ש בתשובה, שרבינו פרץ היה לועג על המברכים ברכת אירוסין בלי שם ומלכות כשחוזר לקדש לאחר שקידש על ידי שליח, שמאחר שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, מה תועלת בברכה כזאת. עד כאן דבריו. וראה עוד בדברי מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן ריח), ובספרו טוב עין (סימן ט אות א)... "
"בסיכום: העיקר להלכה ולמעשה לברך ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם בשם ומלכות, עם השמע קול הרעם הראשון, עד תוך כדי דבור של סיום הרעם, ואם לא בירך אז יברך על הרעם השני או השלישי וכן הלאה. אבל לא יברך יותר מפעם אחת ביום, אלא אם כן נתפזרו העננים לגמרי, וזרחה השמש, וחזרו ונתקשרו העבים, שאז יש לחזור ולברך על הרעמים. וכל שעבר הלילה אפילו לא נתפזרו העננים כלל חוזר ומברך על הרעמים. וכמבואר בספר מאמר מרדכי (סימן רכז אות ג). וכן עיקר".
עולה למסקנה שדעת הראב"ד נדחתה וא"כ צריך להבין מה המשמעות של אמירת ברכה ללא שם ומלכות כשהפוסקים משתמשים בכך רבות מאד.
ב. דעת הראב"ד לחומרא
עריכהדעת הראב"ד הובאה על ידי שו"ת פנים מאירות בשערי תשובה (סי' רכט) לגבי ברכת החמה: "ועיין בפמ"א ח"ב סי' ל"ח שצידד לומר דאף שמכוסים עננים ואין רואים גוף השמש יש לברך אף בשם ומלכות כיון שעיקר הברכה שזכינו לראות שהיא בנקודה הראשונה שבשעה שנתלו המאורות ושמשא אכ"ע ניחא ואף על פי שעננים מכסים אנו יודעים שהיא בנקודה הראשונה ראוי לברך בבוקר (וקצת יש להביא ראיה לזה ממ"ש לעיל סי' רכ"ד בשם מהר"א יצחקי במלך שבא בספינה ע"ש) וכן אירע בניסן תפ"ט והוריתי לברך עכ"פ בלא שם ומלכות וסמכתי על הראב"ד דכל הברכות דפרק הרואה בלא שם ומלכות אבל לדינא נ"ל לברך אף בשם ומלכות עכ"ל, ונראה שהרוצה לסמוך ולברך בשם ומלכות ימתין עד חצות ואין לו לברך בלא שם ומלכות כלל בבוקר שיש לחוש דלהראב"ד יצא בזה ושוב ה"ל ברכה לבטלה מה שאין כן אם אינו מברך בבוקר כלל שפיר מברך אחר כך בשם ומלכות כמו שאר הברכות אף על גב דלהראב"ד אין צריך בהם שם ומלכות מכל מקום ברכה לבטלה לא הוי"...
עולה מדברי הפנים מאירות שחשש לדעת הראב"ד ולכן אם ברך מהבוקר שמא כבר יצא בברכה זו שברך ולא יוכל לברך בשנית בשם ומלכות.
ג. ברכות שאינן נמצאות בש"ס
עריכהכך כתב בספר פרי האדמה (הלכות ברכות פ"י הי"ח): "ועיין בשיירי יו"ד בסימן ש"מ לענין ברכת קריעה שלא נמצאת בתלמוד משום הכי כתב דאין להזכיר שם ומלכות אבל באלו הנאמרים בתלמוד צריכים להיות בשם ומלכות ברכה שלימה וכו'... ".
הברכי יוסף (או"ח, שיורי ברכה סי' רכג ס"ב) כתב: "כשיגיע האדם למלאת שבעים שנה לימי חייו יברך שהחיינו. הרב חוות יאיר בתשובותיו סי' ע'. ונ"ל שיברך בלא שם ומלכות מאחר שלא כתבוהו הראשונים".
בשו"ת עשה לך רב (ח"ו סי' כג): "לשאלתך השניה, כיון שברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה" נאמרת ללא הזכרת שם ומלכות, אין כל מניעה הלכתית שיברכנה האב המאמֵץ כאשר יעלה הבר-מצוה לתורה. ואילו היתה ברכה זאת בשם ומלכות, היה מקום רב לדון בדבר, לפי עיקר טעמה של ברכה זאת (ועיין מה שכתבתי בספר "עשה לך רב" חלק ראשון סימן ל"א), אך כאמור כיון שבלאו – הכי נאמרת היא ללא שם ומלכות, איני רואה כל צורך לדון בכך".
וכן בשו"ת עשה לך רב (ח"ז סי' כז-כח-כט): "וגם זה נכון שהעירות, שיש נוהגים לברך ללא שם ומלכות "ברוך דיין האמת" לפני קריאת מגילת איכה, וכך נוהגים בירושלים".
בספר חסידים (מרגליות, סימן אלף כ): "כשאדם גומר מלאכה גדולה צריכה ברכה שהרי לאחר שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ברכו שר העולם שנאמר (תהלים קד לא) ישמח ה' במעשיו וכן כשכלו מלאכת המשכן ברך אותם משה וכן עשה דוד ושלמה וכן חזקיהו"...
ובאר בברית עולם לרב חיד"א: "כשאדם גומר מלאכה גדולה צריכה ברכה וכו' כ' התוס' בפי' התורה בס' דעת זקנים פ' בראשית ויברך אותם אלהים וכן ויברך אלהים את יום השביעי הא למדת שהקונה דבר חדש מברך שהחיינו עכ"ל וראוי למי שגמר לחבר ספר וכן להדפיס ספר לתת הודאות לשמו יתברך אשר זיכהו לכך. והרב מור וקציעה סי' רכ"ג כתב ויברך שהחינו. ולי הדל נראה דיברך בלא שם ומלכות. והרב הגדול מוהר"ר עזריה פיג"ו ז"ל על הדפסת גידולי תרומה דרש ברבים לשבח לה' שזכה לזה כמ"ש בס' בינה לעתים דרוש ב'".
ונראה שהסיבה שכתב לברך בלי שם ומלכות כיון שלא נזכר בש"ס.
ד. 'זכר' לברכה שלא ניתן לברכה
עריכהבשו"ת בית מרדכי (ח"ב סי' לה) מביא את תשובת ר"א בן הרמב"ם אשר משתמש בברכה ללא שם ומלכות כ'זכר' לברכה: "ואלה הם דבריו בשו"ת (יצא לאור על ידי הרא"ח פריימן, הי"ד, וש. ד. גויטיין, הוצאת מקיצי נרדמים, ירושלים התרח"צ) לאנשי תימן, סימן פד: "התבוננו במה שהזכרתם בענין הדראה והדוחן, שהם מאכל רוב בני ארצכם ואין אוכלים חטה אלא מעוטם, ושנתפשט המנהג אצלם, כמו שאמרתם, משום כך שאתם מברכים עליהם בסוף ברכה (כלומר ברכת המזון). וזה תמוה, לא כרבן גמליאל ולא כחכמים, כי כן לשון הברייתא ברורה בגמרא ברכות (לז, א) כל שאינו לא משבעת המינין ולא ממין דגן, כגון פת אורז ופת דוחן רבן גמליאל אומר ברכה אחת מעין שלש, וחכמים אומרים ולבסוף ולא כלום... אבל אומר אני שלא צריך שתכרת ברכת המזון מפי רוב בני ארצכם, פן תשכח, אלא צריך שיאמרו אותה כלשונה אחרי הדראה והדוחן כמנהגכם, ולא יזכירו שם בברכה שלא תהיה ברכה לבטלה, אלא יכנה ויאמר ברוך אתה השם הזן אותנו וכו', או ברוך הזן אותנו וכו', ויחתום ברוך הזן את הכל, נודה וכו'. ברוך הוא על הארץ ועל המזון, רחם וכו', ברוך בונה ירושלים, ברוך הטוב והמטיב וכו', ויברך בורא נפשות רבות כתקנה בשם ומלכות, ובעשייה הזאת לא יבואו לידי ברכה לבטלה ויש בה זכר לברכת המזון שלא תשכח מרוב בני ארצכם... אולם הקידוש אינו מותר לא על הנביד ולא על המים ולא על לחם דוחן ולא על לחם הדראה, אלא יין ענבים או צמוקים או לחם חטה שהוא מחמשת מיני התבואה... כללו של דבר, אם יקשה עליכם למצוא יין ענבים, הרי לא יקשה להביא צמוקים ולעשות מהם יין, ואם יקשה זה אין לכרות את זכר הקידוש, באופן שיגדלו הילדים ויתרגלו האנשים לאכול בלא קידוש בשבת ויום טוב, אבל יאמר נוסח הקידוש על נבידכם או לחמכם הבא מן הדוחן או הדראה בלי הזכרת שם... אלא שיברכו לפני כן שהכל וכו', כתקנה על הנביד או לחם הדוחן או הדראה, ואחר כך ברוך אשר בחר בנו ורצה בנו ושבת קדשו וכו', ברוך מקדש השבת וכמו כן בקדוש החג. באופן זה לא יבואו לידי ברכה לבטלה ולא ישכח הקדוש".
והביא שם עוד מתשובת רבי אברהם בן הרמב"ם (שם סימן קט): "ואם אינה אצלנו לא יקדש על דבר אחר בשום פנים, לא על מאכל של קטנית ולא זולתה... אלא אם ירצה שיתחנכו הילדים ולא ישכחו תורת הקדוש בשבת ויום טוב, הרי יקרא הוא את הקדוש על היין שלהם או על מאכל דראה או מה שיהיה בלי הזכרת שם ומלכות כלל, אלא יאמר אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו וכו', חותם ברוך מקדש השבת, וכמוה ביום טוב".
ומעין דבריו כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"כ – דיני קידוש בשבת, סכ"ג):
"שאלה. חולה שאינו יכול לאכול בסעודתו כזית, האם חייב בקידוש".
"תשובה. חולה שאינו יכול לאכול כזית מזונות, ואף לא לשתות רביעית יין, אין לו לקדש, ואוכל בלא קידוש, וסומך על הקידוש שאמר בתפילה. ואם אינו יכול אף להתפלל, יאמר את ברכת הקידוש ללא שם ומלכות, או את הברכה האמצעית בתפילה, אלוקינו ואלוקי אבותינו רצה נא במנוחתנו, ויחתום בלא שם ומלכות". וכן כתב שם בהערות.
ה. ספק ברכות להקל
עריכההשימוש הנפוץ ביותר הוא במקרה שיש ספק ברכות להקל שאין מברכים, והפוסקים כתבו שבמקרה כזה יברך ללא שם ומלכות. ונראה שזה הוא 'פתרון לשעת הדחק' נביא מעט דוגמאות מפני שנמצאות הרבה מאד דוגמאות לכך.
בשולחן ערוך הרב (לוח ברכת הנהנין פי"ב סכ"ג) כתב: "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח צריך לברך ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ואינו מברך אלא בפעם ראשונה שרואה בכל שנה ואם חוזר ורואה אחר שלושים יום אילנות שמוציאים פרח יברך בלא שם ומלכות (כמו שנתבאר לעיל בכל בריות ואילנות טובות) ואם איחר מלברך עד שנפל הפרח וגדלו הפירות לא יברך עוד ויש חולקים בזה לכן טוב לברך בלא שם ומלכות".
התפארת ישראל יכין, ברכות פ"ט מ"א אות ב כתב: "אומר ברוך וכו'. ועל נס דיחיד רק בנו ותלמידו מברכין, ועל נס כמנהג העולם מברך בלא שם ומלכות, וכל שאר ברכות דבפרקין, בשם ומלכות, ודוקא ברואה המקום מל' יום לל' יום".
חיי אדם (ח"א כלל סג ס"ו) כתב: "הרואה מלכי אומות העולם, מברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שנתן מכבודו לבשר ודם" [משמע בגמרא דאף סומא מברך] (מגן אברהם). וכתב הפרי מגדים, שאר ברכות הראיה אין הסומא מברך, רק על המלך, דניכר כבודו אף לסומא כו'. וסוף דבריו, שאפשר דוקא סומא שראה מימיו. אבל סומא מבטן אמו, אף המגן אברהם מודה שאינו מברך. וראוי שסומא יברך בלא שם ומלכות. ומצוה להשתדל לראות המלך אפילו נתבטל מלמודו, אבל אסור לעבור או לבטל אפילו מצוה דרבנן בשביל זה".
ובבן איש חי (שנה ראשונה פר' וירא סע' יג): "מי שחלץ תפליו על דעת לחזור להניחם מיד, לא יחזור לברך. ואם חלצן להכנס לבית הכסא, אפילו דעתו ללבשן מיד, צריך לחזור ולברך, משום דאסור לכנוס בהם לבית הכסא. ויש חולקין בזה, ומאחר דספק ברכות להקל, גם בזה לא יברך, אלא יברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות במחשבה. ואם נשמטו התפילין ממקום הנחתן שלא בכונה, וממשמש בהם להחזירם למקומן, לא יברך".
ובבן איש חי (שנה ראשונה פרשת וישב סעיף ו): "אם בירך זוקף כפופים קודם מתיר אסורים, לא יברך מתיר אסורים משום דכפות קשה מאסור, וכיון דבירך זוקף הרי בכלל מאתים מנה. מיהו טוב לברך מתיר אסורים בלי שם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבבו כדי שלא יחסר לו מספר האורות הרומזים ברכות אלו עליהם, ועוד הא איכא רש"ל וב"ח דפסקו לברך, לכן לצאת ידי חובת כולי עלמא יברך בלא שם ומלכות ורק יהרהר שם ומלכות בתוך הברכה, ואפילו אדם כפות בלאו הכי מחמת חולי שאינו יכול לזוז ממטתו גם כן מברך ברכה זו, דעל מנהגו של עולם נתקנו ברכות אלו ועיין מנחת אהרן כלל ה' אות י"ד".
וכן בבן איש חי (שנה ראשונה פר' וישב סעיף י): "אף על גב דהעלו האחרונים אם בירך שלא עשני אשה לא יברך על גוי ועבד, וכן אם בירך על עבד לא יברך על גוי, עכ"ז יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בתוך הברכה. והנשים יברכו שעשני כרצונו בלי שם ומלכות, דאיכא פלוגתא בזה וספק ברכות להקל, וטוב להרהר שם ומלכות בתוך הברכה".
ושוב בבן איש חי (שנה ראשונה פר' וישב סעיף יב): "אף על פי דצ"ל "והערב" בוא"ו, עכ"ז שתי ברכות הן ועונין אמן אחר ברכה הא'. וקודם "והערב" לא ילמוד לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ בלתי ברכת התורה. ולפסוק דין בלא טעם, שרי, אבל אם יאמר טעם, אסור. וכן לכתוב ד"ת או לשמוע נמי אסור בלא ברכת התורה, אבל הרהור מותר. ויש אומרים הא דהרהור מותר היינו אם יהרהר בלבו בלבד בלתי עיון בספר. ונשים נמי מברכים ברכת התורה. ואם ישן ביום על מטתו שינת קבע איכא פלוגתא אי חשיבה הפסק וצריך לברך או לאו, ומשום דספק ברכות להקל יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו. ומי שחטפתו שינה בתוך ברכת השחר אז כל ברכה שהוא מסופק בה אם בירך או לאו, לא יברך מספק, ואפילו אם הוא מסופק בברכת התורה, ועכ"פ יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בתוך הברכה. ואם שכח ולא בירך ברכות השחר קודם תפלה, יברך אחר התפלה, חוץ מברכת "המחזיר נשמות", דנפטר בברכת מחיה המתים, וחוץ מברכת התורה, שנפטר באהבת עולם".
לגבי ברכת הגומל עבור קטן כתב הברכי יוסף (או"ח סי' ריט): "ואנן בדידן נקיטינן שהאב לא יברך על בנו. וכן בקדש חזיתיה למר זקנינו הרב זלה"ה בהגהותיו כ"י שהסכים כן. וכן הסכים הרב אליה רבה (אות יא). וגם בנס חוץ מהארבעה נקטינן כמ"ש מרן סוף סימן זה וכדכתבינן בעניותין שם (בסמוך אות ח) בס"ד". אולם בהערות על ברכי יוסף (אות ו) כתב: "וכ"פ בלדוד אמת שם סעיף י'. ומשמע שלא יברך כלל, דלא כאהל יוסף המובא במחב"ר אות ו', שכתב שיברך ללא שם ומלכות. דאם הקטן בר חינוך יברך לעצמו כנ"ל אות א', ואם לאו גם אביו לא יברך כלל".
והילקוט יוסף (פסוקי דזמרה וקריאת שמע סי' נא, דין התפלה מברוך שאמר עד ישתבח סעיף לג) כתב: "יש להורות לנשים הספרדיות שלא תברכנה ברכת ברוך שאמר וישתבח, וכן ברכות קריאת שמע שחרית וערבית, ואם ירצו להחמיר על עצמן לאומרם, לא יברכו ברכות ברוך שאמר וישתבח בשם ומלכות, אלא תאמרנה הברכות ללא שם ומלכות, או שידלגו פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע. ואף על פי שיש מרבני זמנינו האומרים שבברכות השבח רשאות הנשים לברך, מכל מקום יש חולקים, וכלל גדול הוא ספק ברכות להקל. אך הנשים של עדות האשכנזים הרוצות לברך ברוך שאמר וישתבח על פסוקי דזמרה רשאות, שיש להן על מה שיסמוכו".
וכן בשו"ת עשה לך רב (ח"ד סי' ה): "וכבר התיחסתי לשתי נקודות אלה בספרי "מקור חיים השלם" (שם), וכך כתבתי בסעיף ח': הרואה בתי ישראל בישובם, יברך 'ברוך מציב גבול אלמנה', ללא הזכרת שם ומלכות, ועיקר חיובה מוטל על תיירים הבאים ארצה ורואים אותה בבנינה, כי הדרים בה אינם חייבים לברכה, כדין כל ברכות הראיה שאין לברכם אא"כ לא ראה שלשים יום. אלא שיתכן כל שהולך אדם ממקום מושבו למקום אחר, ורואה שם בתי ישראל בישובם יכול לברך ללא שם ומלכות, ברוך מציב גבול אלמנה".
ובשו"ת עשה לך רב (ח"ז, שאלות ותשובות בקיצור סי' ח: "עוד שאלת לגבי תפלת הדרך, האם ישובים ערבים מהוים הפסק וכו', או מכיון שבהם הסכנה וכו', עיין בשו"ע סימן ק"י ובמג"א ס"ק י"ד, וכן בט"ז סק"ו. והנה הט"ז כתב שם שאם הולך במקום סכנה יש להתפלל תפלת הדרך אפילו בפחות מפרסה, ובזמנינו ההולך דרך ישובים ערביים, הם הם מקום סכנה. אלא שלא ברור עדיין שהנוסע בדרך ישובים ערבים הוא מקום סכנה ודאי. אמנם כתבתי בתשובה והיא בכת"י שאסור כיום לאדם ללכת בגפו בישובים ערביים מדין מקום סכנה, אבל פשוט שיש לחלק בין נוסע דרך ישוב ערבי, לבין הנכנס בגפו לשווקים וקסבות של ערבים. ולכן נראה לי למעשה שיש לומר תפלת הדרך במקרה זה ללא שם ומלכות וסב"ל".
ובס' מנהגי החגים (סי' כט): "יש אומרים שבתשעה באב שחל בשבת או ביום ראשון, הטוב והישר לברך ברכת המבדיל במוצאי שבת ללא שם ומלכות (זכור לאברהם, או"ח, ח"א, ערך הבדלה, דף כב, ב)".
"הטעם: לפי שהדעות, אם להבדיל או לא, שקולות הן, ששה כנגד ששה; ואפילו אם הרוב סוברים שצריך להבדיל, בברכות לא הולכים אחר הרוב, ולכן הטוב והישר לברך ברכת המבדיל ללא שם ומלכות (שם)".
והובא שם בהערה: "גם כה"ח, סימן תקנו, ס"ק ה, אחר שהביא דעות שונות בזה, כתב: "וכבר כתבנו בכמה מקומות, דבמקום שנהגו (להבדיל), לא אמרינן ספק ברכות להקל, אבל במקום שאין מנהג – יש להבדיל בלא שם ומלכות, משום ספק ברכות להקל, וכן כתבו זכור לאברהם ומועד לכל חי".
ועי' פתחי תשובה (יו"ד סי' שה ס"ק כט) לגבי ברכת הפדיון בספק מרוקם. ובשו"ת חתם סופר (ח"ב, יורה דעה, סי' רצט) באותה בעיה.
ועי' בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' נה) לגבי ברכת הגומל בטיסה מעל הים שיברך בלי שם ומלכות.
ועי"ע בשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' טז).