חבל נחלתו טו נו
סימן נו
מהפך בחררה במתנה
שאלה
ישנם אתרי אינטרנט בהם אנשים מציעים חפצים משומשים למסירה, ומקבלים
פוטנציאליים יוצרים עימם קשר כאשר בדרך כלל הראשון זוכה.
הוה עובדא, ופלוני התקשר לגבי חפץ מסויים, ונאמר לו שכבר בקשו לקבל את
החפץ המוצע מספר אנשים לפניו. לאחר זמן מה בעל החפץ הביאו לבית אותו
פלוני שהתקשר אחרון ומסר לו את החפץ, באמרו שהראשון שהתקשר – ביטל.
המקבל שואל: האם במעשהו הוא נקרא 'רשע' כדין מהפך בחררה, והאם מוטל
עליו להחזיר את החפץ למבקש השני (במידה ויוכל לאתרו).
תשובה
א. ראשית, כתבו הפוסקים שבשוגג אין בו משום איסור מהפך. כך כתב הפתחי
תשובה (סי' רלז ס"ק ב): "ועיין בתשובת חמדת שלמה [חו"מ] סימן ד'... וכתב עוד
דבשוגג דלא ידע פשוט דאין עליו שום דין כלל, ומה שאמר ר' יצחק לר' אבא
[בקדושין שם], השתא נמי ניתבה ניהליה מר, הוא רק למדת חסידות" (המקרה
מובא להלן).
וא"כ באתר כזה שבנוי שאין אחד יודע מהשתדלות חבירו לקנותו, כל אחד שפונה
תמיד יהיה שוגג, וא"כ אין בהשתדלות שלו לקבל את החפץ שום רשעות, שהרי
אינו יודע כלל מפונים אחרים, וכיון שאינו יודע מאחרים שפנו, אינו מצווה לחפש
אחריהם. וכן להעביר להם את החפץ אינו צריך כפי שיבואר להלן שאין חיוב
השבה אף ברשע שנטל חררת המהפך, וק"ו בשוגג.
ב. אף אם נדון שוגג כמזיד, השאלה העקרונית בנושא היא האם קדימות
התקשרות טלפונית או אלקטרונית (רישום באינטרנט) בין המקבלים לנותן, יוצרת
זכות כלשהיא להם לפני מי שמתקשר אחריהם, וע"כ כל המאוחר להתקשרות
הוא כעין גוזל את קודמיו.
בקידושין (נט ע"א) מובא: "רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא, אזל רבי אבא
זבנה, אזל רב גידל קבליה לרבי זירא, אזל רבי זירא וקבליה לרב יצחק נפחא, אמר
ליה: המתן עד שיעלה אצלנו לרגל. כי סליק, אשכחיה, אמר ליה: עני מהפך
בחררה ובא אחר ונטלה הימנו, מאי? אמר ליה: נקרא רשע. ואלא מר מאי טעמא
עבד הכי? א"ל: לא הוה ידענא. השתא נמי ניתבה ניהליה מר! א"ל: זבוני לא
מזבנינא לה, דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא, אי בעי במתנה נישקליה.
רב גידל לא נחית לה, דכתיב: ושונא מתנות יחיה, רבי אבא לא נחית לה, משום
דהפיך בה רב גידל. לא מר נחית לה, ולא מר נחית לה, ומיתקריא ארעא דרבנן".
וברש"י:
"עני המהפך בחררה – מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל
הבית".
"נקרא רשע – שיורד לחיי חבירו".
ברור שאם כבר אחד קנה, השני אינו נקרא רשע אלא גזלן, וא"כ ההיפוך בחררה
אינו קניה, אלא כלשון רש"י: 'מחזר לזכות בה'. מהי מידת קישורו לחפץ אותו הוא
רוצה לקנות – לא מבואר.
ג. הרשב"א (קידושין נט ע"א) חולק על רש"י: "עני המהפך בחררה, לאו בחררה
של הפקר קאמר דכיון דלאו כל יומא משכח אם קדם וזכה ה"ז זריז ונשכר
וכדאמרי' בפאה נפל לו עליה פירש טליתו עליה מעבירין אותה הימנו, ומדקאמר
מעבירין משמע אפילו לכתחלה, אלא הכא במהפך בחררת בעל הבית להשתכר
לו קאמר, לפי שזו נפש רעה שאם לא ימצא כאן ימצא אצל אחר להשתכר אצלו,
והיינו דבמכר איכא משום עני המהפך בחררה לפי שימצא מקום אחר לקנות, אבל
במתנה לא וכדאמרינן בפרק המקבל (ק"ח ב') דמתנה לית בה משום דינא דבר
מצרא, והא דאמרינן בפרק לא יחפור (כ"א ב') מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא
ריצת הדג ואף על גב דהתם דבר של הפקר הוא התם היינו טעמא דדגים יהבי
סיארא כדאיתא התם, וכיון שפרס זה מצודתו כל שקרוב לה מלא ריצת הדג
כניצודין במצודתו, א"נ משום יורד לאומנתו של חברו נגעו בה דעלה קאי, ועני
המנקף בראש הזית דאמרינן בפרק הניזקין (נ"ט ב') דמה שתחתיו אסור ואף על
פי שלא נטל ונתן ביד התם היינו טעמא משום דנתעסק וטרח בהן להפילם ולנקף
בהן".
היינו, מחלוקת ראשונים גדולה האם דין מהפך בחררה הוא גם בהפקר או במתנה
או שרק במכר ושכירות. דעת רש"י שבכולן, ואילו דעת רוב הראשונים האחרים
שרק במכר ושכירות שכל אחד יכול למצוא במקומות אחרים נקרא רשע, אולם
במקום שלא ניתן להשיג במקום אחר אינו נקרא רשע אף אם הזדרז והקדים את
חבירו.
וכתב בים של שלמה (קידושין פ"ג סי' ב, שו"ת מהרש"ל סי' לה, לו): "והנה רוב
הגאונים הסכימו לפי' ר"ת, אף שכתב הר"ן בשם הרמב"ן, שהסכים לדעת רש"י,
הלא הם בטילים במיעוטם, נגד בעלי התוספות ר"ת ור"י ומהר"ם. והרא"ש
דבתראי (נמי) [הוי, למהר"ם] פסק כן הלכה למעשה. והמרדכי (ב"מ סימן רל"ו)
הביאו, על ראובן שהיה מהפך על קרקע של גוי, על מצר של שמעון, וקדם
שמעון וקנה, דלא מקרי רשע, דהוה כמו מציאה, דלאו כל שעתא מתרמי לקנות
הקרקע על מיצר שלו ע"כ". ומבאר שאף רשב"ם בב"ב (נד ע"ב) שסבר שם שכן
היה היפוך ונקרא רשע הוא משום שהוציא מעות לשם קיום עיסקה אבל גם הוא
מודה לדרכו של ר"ת אחיו.
וא"כ לשיטה זו שהיא דעת רוב הראשונים אין כלל בעיה בסוג מקרה כשלנו.
ד. בשיעורי ר' דוד (פוברסקי, קידושין שם) טען שלשיטת רש"י הנוטל מן המהפך
נחשב כגזלן מדרבנן וחז"ל עשו את החפץ ברשות המהפך כאילו הוא שלו. ז"ל:
"דרש"י [והסוברים דאף בהפקר ומתנה הוי רשע], ס"ל דגדר התקנה היה דע"י
ההיפוך הוי כאילו זכה בזה, וממילא הוי מדין גזל, ולכן סברי דאין שום חילוק בין
אי הוי הפקר, או מקח, כיון דעכ"פ הוי כבר כשלו, ובכל גווני הוי כגזל".
"וכן כתב הסמ"ע דהסוברים דאף במתנה והפקר נקרא רשע, היינו משום דכיון
דזה כבר בא ליקחנה ולקבלה, הרי זה השני כגוזל מה שכבר זכה הראשון, ע"כ".
"אבל הר"ת סובר דדין עני המהפך בחררה לא הוי דין גזל כלל, ורק דהוי דין
קדימה, דרבנן תיקנו שאסור להקדים את זה שבא קודם, והוי כעין דינא דבר
מצרא דהוי דין קדימה בעלמא, משום ועשית הישר והטוב".
"ולכן שפיר סובר דזהו דוקא בלוקח, אבל בהפקר ומתנה לא תיקנו איסור זה".
"וכמו בדינא דבר מצרא, דהוי רק במכר, ולא בהפקר ומתנה, וכמו כן נמי איסור זה
דעני המהפך בחררה נמי כן".
"וברשב"א כאן, ג"כ כתב כר"ת, דבהפקר ומתנה ליכא דין זה דעני המהפך
בחררה [וסיים] כדאמרינן בפ' המקבל דמתנה לית בה משום דינא דבר מצרא".
"וכן מבואר בר"ן וביש"ש, דהוי תקנת חכמים כמו מצרנות, וכן מבואר במרדכי
וברא"ש, וכן הגר"א מדמה נמי לבר מצרא [עי' ישוע"ד (ח"ד סי' כ"ח) שהביא
דבריהם באריכות]".
"ומשמע מכל אלו, דרק משום דהוי כמו דינא דבר מצרא, לכן לא הוי בהפקר
ומתנה".
ודבריו צ"ע שא"כ אף חייב בהשבה לאחר שנטל שלא כדין וזאת לא מצינו. ואף
הרב פוברסקי נדחק מחמת קושי' זו. ויותר נראה שרש"י הרחיב עשיית הישר
והטוב אף להפקר ומתנה, אבל טעם האיסור משום 'ועשית הישר והטוב', אבל לא
גזרו שיחשב כגזל.
ה. הטור (חו"מ סי' רלז) כתב כר"ת ולא הביא כלל את שיטת רש"י.
השולחן ערוך (חו"מ סי' רלז ס"א) הביא את המחלוקת בסגנון יש אומרים ויש
אומרים, וז"ל: "המחזיר אחר דבר לקנותו או לשכרו, בין קרקע בין מטלטלים, ובא
אחר וקנאו, נקרא רשע. והוא הדין לרוצה להשכיר עצמו אצל אחר. וי"א שאם בא
לזכות בהפקר או לקבל מתנה מאחר, ובא אחר וקדמו, אינו נקרא רשע, כיון שאינו
דבר המצוי לו במקום אחר... ויש אומרים דלא שנא". וכתבו האחרונים שבמקום
שנקט כך דעתו לפסוק כי"א האחרון2. אולם הרמ"א פסק כדעה הראשונה.
לשיטה הראשונה, שהיא דעת רוב הראשונים, ודאי אין שום סיבה לאסור נטילת
החפץ מיד המוסר אע"פ שקדמוהו אחרים בפנייתם, שהרי זו מתנה ולא שכירות או
מכר.
ו. אולם נראה שאף לשיטת רש"י והרמב"ן יש לדון האם זה נחשב עני המהפך
בחררה.
צריך לדון מהו היפוך. רש"י כתב 'מחזר' ונראה שהכוונה היא פעולות מעשיות
ופומביות לשם נטילת החפץ או לשם זכיה בו. אבל אם הביע את רצונו בחפץ בפני
חבריו וכד' עדיין אין בכך יותר ממשאלת לב ואין זה היפוך. ומאותו טעם אף שיחת
טלפון לא תחשב כמהפך, היא הבעת רצון בלבד אבל אי אפשר לומר שבכך
יחשיבוהו חכמים כשלו עד שיחשב 'כפסקת לחיותי' (לשיטת רש"י).
ונראה שדוקא השתדלות מעשית הידועה לאחרים, כגון שנסע למקום החפץ כדי
לבודקו ולהחליט וכד' והודיע זאת לבעל החפץ והלה לא מנעו מהנסיעה ומסר
אותו לאחר, גורמת לאחר שבא בידיעה על חבירו ואעפ"כ נטלה שיחשב כנטלו מן
הראשון ונקרא 'רשע'. אבל סתם בדיבור בעלמא עדיין אין זה היפוך. וכ"כ באגרות
משה (אה"ע ח"א סי' צא) לגבי מהפך בחררה בשידוכים שדוקא השתדלויות
ממוניות בין המשפחות שכבר התנו והבטיחו יחשבו כ'היפוך' אבל סתם דיבור של
שדכן עם משפחת האשה לא יחשבו כהיפוך3. ולכן אחר שבא והשתדך אינו נוטל
ממהפך בחררה.
ז. עוד נראה לומר שבמתנה בניגוד להפקר, כאשר הנותן הוא המחליט למי יתננו
ואין מי יאמר לו מה תעשה, אין המחזרים לקנות נחשבים כמהפכים בחררה. מפני
שחז"ל העמידו את החפץ ברשותו לאחר היפוך בו, כשברור שללא אחרים
הנכנסים הוא יבוא ויטול או יקבל, אבל אם הנותן הוא המחליט, כגון שבין הפונים
לקבל את החפץ נמצא קרובו או אוהבו והוא רוצה לתת את החפץ דוקא לו, אין
אחרים נחשבים כמהפכים וכד'.
דוגמא לדבר מעשר עני המתחלק בתוך הבית. כך כתב הרמב"ם (הל' מתנות
עניים פ"ו ה"י): "אבל המתחלק בבית יש לו טובת הנאה לבעלים ונותנו לכל עני
שירצה". ולכאורה כל עני שנכנס ויש לפניו עני אחר הוא נוטל את החררה של
קודמו, אלא כיון שזכות ההחלטה היא של הבעלים, אין זה נחשב כעני המהפך
בחררה. ולעומת זאת במעשר המתחלק בגורן שבעה"ב הוא רק מחלק ואינו יכול
להחליט עפ"י דעתו למי לתת ולמי לא לתת, אם העניים עומדים בתור לקבל
מעשר עני, ואחד קפץ לראש התור – כאן יחשב רשע, שכיון שאולי אלו שקדמוהו
לא יקבלו והוא ממש נוטל מהם.
וכן מצאתי במפורש בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' רפו) שכתב: "ועוד היה אפשר
לומר דלא שייך עני המהפך בחררה היכא דאיכא דעת אחרת מקנה כגון הכא גבי
אשה שהיא אינה חפצה בראשון וחזרה בה ורוצה להקנות עצמה לאיש האחרון
ודמי להא דמייתי שם בגמר' רבין חסידא אזיל לקדושי איתתא לבריה וקדשה
לעצמו והא נהג מנהג רמאות ומשני דלא רצו ליתנה לבנו. הוה ליה לאודעי. סבר
אדהכי אתא איניש אחרינא מקדש לה"...
ח. משתי סיבות אלו: א) שצריכה להיות פעולה מעשית ופומבית של 'חיזור' אחר
המתנה, ב) שבעל המתנה מחליט למי לתת – נראה שגם לפי שיטת רש"י
שבמתנה יש דין עני המהפך בחררה בכ"ז דין מהפך במתנה מצומצם למדי.
ולכן נראה שבמקרה שלפנינו אף לשיטת רש"י אינו נחשב להיפוך. כי מתנאי
האתר באינטרנט שאין כל אחד רואה אם כבר יש מזמינים אחרים המבקשים
לקבל את החפץ, וא"כ כל מי שמתקשר יודע שאולי אינו היחיד, ויודע שיש אולי
אחרים שמעוניינים לקבל ואולי הם הקדימוהו. וכיון שבעל החפץ טרח והביא
למזמין זה, אין בכך שום רשעות ושום נטילה מאחרים, ואף ממידת חסידות אי"צ
לעשות כלום.
מסקנה
החפץ שייך למקבל שהביא לו בעל החפץ ואינו נחשב לרשע ואף ממידת חסידות
אי"צ להשיב או להתנצל.