חבל נחלתו טו יד
סימן יד
שתה מיין הבדלה לאחר ברכת הגפן ולפני הבדלה
שאלה
אדם מישראל התפלל במוצ"ש ערבית והזכיר 'אתה חוננתנו' בתפילת העמידה.
אחרי כן כשהבדיל על הכוס – שתה מיין הבדלה מיד לאחר ברכת הגפן ולפני
הברכות על בשמים נר והבדלה, ואח"כ ברכן.
האם לכתחילה, צריך למלאות כוסו יין ולהמשיך כראוי ולשתות לאחר הברכות, או
שיכול להמשיך ולא לסדר את הברכות על כוס יין בשנית? מה הדין בדיעבד
במידה ולא מילא את כוסו לפני שאר הברכות, האם רשאי לאכול?
תשובה
א. נאמר בבבלי ברכות (לג ע"א): "אמר ליה רב שמן בר אבא לרבי יוחנן מכדי
אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות, נחזי
היכן תקון. – אמר ליה: בתחילה קבעוה בתפלה, העשירו – קבעוה על הכוס,
הענו – חזרו וקבעוה בתפלה, והם אמרו: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על
הכוס... אמר רבא, ומותבינן אשמעתין: טעה ולא הזכיר... – והבדלה בחונן הדעת
– אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס! – לא תימא מפני שיכול
לאומרה על הכוס אלא אימא מפני שאומרה על הכוס"... ומסיקה הגמרא (לג
ע"ב): "אמר ליה רבינא לרבא: הלכתא מאי? – אמר ליה: כי קידוש, מה קידוש אף
על גב דמקדש בצלותא מקדש אכסא, אף הבדלה נמי – אף על גב דמבדיל
בצלותא מבדיל אכסא".
עולה שבמצב הרגיל בלא עת עניות, אדם שהבדיל בתפילה שהיא עיקר הבדלה
צריך להבדיל אף על הכוס, מפני שכך היתה תקנת חכמים.
ב. לפני כן נאמר בסוגיא בברכות: "בעא מיניה רב חסדא מרב ששת: טעה בזו ובזו
מהו? – אמר ליה: טעה בזו ובזו – חוזר לראש".
ומפרש רש"י: "חוזר לראש – לתפלה ולכוס". היינו אם לא הזכיר בתפילה ואכל
לפני שהבדיל על הכוס יחזור ויבדיל בתפילה ועל הכוס. וכ"כ הרשב"א והרא"ש
(ברכות פ"ה סי' יד). ניתן לדייק מכאן שאם הבדיל בתפילה ושכח על הכוס ואכל
אי"צ לחזור ולהבדיל על הכוס.
רבינו יהונתן (על רי"ף, ברכות כג ע"ב) הביא פירוש נוסף מהו טעה בזה ובזה,
אולם לא הלכו בדרכו. ועי' מאירי שהביא פירוש זה וכמה מתוצאותיו.
וכך באר רבינו יונה (על רי"ף, ברכות כג ע"ב): "טעה בזו ובזו מהו אמר ליה חוזר
לראש. פי' טעה ולא הזכיר הבדלה בתפלה וטעה עוד שאכל קודם הבדלה מי
אמרי' שכיון שטעה בשניהם שלא יועיל לו באמירת הבדלה בלבד וצריך לחזור
ולהתפלל ולהבדיל בתפלה או אמרינן שכמו שאם היה זוכר קודם שיאכל היה
מבדיל על הכוס ולא היה צריך לחזור ולהתפלל ה"נ עכשיו א"צ לחזור ולהתפלל
אלא המבדיל על הכוס ומסקנא דחוזר ומתפלל דקנסינן ליה מפני שטעה
בשתים".
נראה מדברי רבינו יונה שאם לא טעה בשתים אלא רק באחד (או בתפילה או
באכילה קודם הבדלה על הכוס) כמו שהיה בשאלה שלפנינו, אינו צריך לחזור
ולהבדיל על הכוס, ומעיקר הדין אף אין צריך לחזור ולברך המבדיל על הכוס,
ומהיות טוב יכול להמשיך ולברך ללא כוס ומצוה מן המובחר למלאות את הכוס
ולהבדיל בשנית2. וכ"נ ממסקנת הגמרא בברכות (שם): "אם הבדיל בזו ולא
הבדיל בזו – ינוחו לו ברכות על ראשו". וכשם שאם שכח הבדלה בתפילה והבדיל
על הכוס אין צריך לחזור ה"ה אם שכח והתחיל לאכול יכול להמשיך בלא הבדלה
על כוס.
ובשיטה מקובצת (ברכות לג ע"א) כתב: "הבדלה בחונן הדעת (=טעה ולא הזכיר)
אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס. אלמא דבחדא מינייהו סגיא דהכי
משמע לישנא. אימא הואיל ואומרה על הכוס. וכן הלכתא. וכתב רבינו סעדיה גאון
ז"ל שאם אין לו כוס חוזר ומתפלל".
וא"כ אף מרס"ג עולה שבדיעבד די באחת ההבדלות לעשות מלאכה ולאכול,
אולם אם אין לו כוס להבדיל עליו ושכח להבדיל בתפילה אז יחזור ויתפלל.
ג. אמנם המאירי (ברכות לג ע"א) כתב: "התפלל וטעה ולא הזכיר בה הבדלה אינו
חוזר אלא סומך על של כוס אלא שאם חזר והתפלל אף בתורת חובה אין כאן
ברכה לבטלה הואיל וכך נתקנה ואם אין לו כוס חוזר ומתפלל". ולכאורה סבר
כרס"ג בשטמ"ק.
אבל בפיסקה הבאה כתב: "הבדיל בתפלה וטעה בשל כוס ר"ל ששתה ולא
הבדיל חוזר ומבדיל על הכוס שאע"פ שטעם מבדיל". וא"כ סובר שאע"פ
שבדיעבד די בהבדלה אחת כהכרעת הש"ס, בכ"ז כיון שחכמים תקנו הבדלה
שניה על כוס וטעה בה וטעם לפניה, צריך לחזור ולהבדיל על כוס. (ואולי אף
לשיטת המאירי אם טעם והמשיך והבדיל – בדיעבד יכול לעשות מלאכה ולאכול
בלא הבדלה נוספת).
מסוגיא זו ומדברי הראשונים בה נראה שאם הבדיל בתפילה, ואכל קודם הבדלה
על הכוס לפי רוב הראשונים די בהבדלתו הראשונה ואי"צ לחזור ולהבדיל על
הכוס, ואילו לפי המאירי צריך לחזור ולהבדיל על הכוס, וה"ה לשאלה שלפנינו
כיון ששתה את כל הכוס קודם ברכת בשמים נר והבדלה – לפי כו"ע צריך לברך
בשמים ונר, ולפי רוב הראשונים אי"צ לברך שוב ברכת הבדלה, ולפי המאירי צריך
למלאות את הכוס ולברך בשמים נר והבדלה. וקצת נראה שאף למאירי, אם בגלל
טעותו אע"פ ששתה את כל הכוס המשיך כהרגלו וברך בשמים נר והבדלה – שוב
אינו צריך לברך הבדלה על הכוס3.
ד. סוגית הבדלה נידונה אף במסכת פסחים, ומשם עולה מסקנה שונה.
מפסחים (קה ע"א) עולה שאין לאכול ולשתות קדם הבדלה במוצאי שבת. ונאמר
שם שעל מים לא הקפידו ומותר לשתותם לפני הבדלה. וכן נאמר (שם קז ע"א):
"ושמע מינה: אסור לו לאדם שיאכל קודם שיבדיל"...
הרשב"ם (פסחים קה ע"א) מסביר שההקפדה על כך הוא משום כבוד שבת היינו
חכמים תקנו הבדלה ביציאת השבת כדי להדגיש ששבת יצאה וזהו כבודה ועל כן
אסרו אכילה ושתיה בטרם הבדלה.
ה. בפסחים (קז ע"א): "אמר רבא, הילכתא: טעם – מקדש, וטעם – מבדיל. ומי
שלא קידש בערב שבת – מקדש והולך כל היום כולו, עד מוצאי שבת. מי שלא
הבדיל במוצאי שבת – מבדיל והולך כל השבת כולו. אמימר פתח לה להא
שמעתא דרבא בהאי לישנא: אמר רבא, הילכתא: טעם – מקדש, טעם – מבדיל,
מי שלא קידש בערב שבת – מקדש והולך כל היום כולו, מי שלא הבדיל במוצאי
שבת – מבדיל והולך כל היום כולו. אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב
חסדא לרב אשי: זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין, ולא הוה לן חמרא. אייתינא
ליה שיכרא – ולא אבדיל, ובת טוות. למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא, ואבדיל,
וטעים מידי. לשנה תו איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא. אמר: אי
הכי – חמר מדינה הוא. אבדיל וטעים מידי. שמע מינה תלת; שמע מינה: המבדיל
בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, ושמע מינה: אסור לו לאדם שיאכל קודם
שיבדיל, ושמע מינה: מי שלא הבדיל במוצאי שבת – מבדיל והולך כל השבת
כולו".
בשתי הסוגיות בדף קה ובדף קז לא צויין על איזו הבדלה מדובר.
והפרישה אורח חיים סימן רצט ס"ק י) כתב: "ואף על גב דקיימא לן טעם מבדיל
הני מילי וכו'. עיין לעיל בסימן רצ"ד דרצה לומר דוקא אם הבדיל בתפילה אבל אי
לא הבדיל צריך לחזור ולהתפלל ואחר כך יבדיל על הכוס ביין כיון דטעים". א"כ
טעם – מבדיל היינו אע"פ שהבדיל בתפילה צריך לחזור ולהבדיל על הכוס אף
שטעם מקודם. ועולה לגבי השאלה שלפנינו שאף מי שהבדיל בתפילה בגלל
תקנת חכמים שצריך להבדיל על הכוס אם טעם לפני כן – צריך לחזור ולהבדיל
על הכוס.
אמנם למי שאין לו יין להבדיל התירו לאכול לפני הבדלה על הכוס ואחר הבדלה
בתפילה כאמור ברבינו יונה (על רי"ף, ברכות כג ע"ב): "והיכא שאין לו יין במה
שיבדיל או שאין לו שכר אם מנהג המקום לשתות השכר בקביעות אית דבעי
מימר שאינו אוכל למחר ולא יום שני ולא יום שלישי עד שיבדיל וסמכו להא
דאמרי' (פסחים ק א) ובת טות ואין זה מתקבל כלל דודאי מותר לו לאכול ומאי
דאמר ובת טות מדרך החסידות עשה אבל מן הדין מותר. מפי מורי הרב נר"ו".
נראה, אע"פ שרבנו יונה לא הזכיר זאת, שאמימר הבדיל כבר בתפילה ונהג מנהג
חסידות וצם כיון שלא הבדיל על הכוס כתק"ח. אבל אם אמימר לא היה מבדיל
בתפילה היה צריך להתפלל בשנית.
והרי"ף (פסחים כב ע"א) כתב: "והא דלא טעם אמימר מידי ובת טוות ולמחר
אבדיל וטעם מידי לאו משום דאי טעים מידי לא מצי לאבדולי הוא דעבד הכי אלא
משום דאסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל הוא דעבד הכי לא שנא בליליא
ולא שנא ביממא דאמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי
זימנין סגיאין הוה איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא ואייתינא ליה שיכרא
ולא אבדיל ובת טוות למחר טרחנא ואייתינן ליה חמרא ואבדיל וטעם מידי, ש"מ
תלת: ש"מ אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל וש"מ המבדיל בתפלה
צריך שיבדיל על הכוס".
ונראה לפרשו כרבינו יונה שנהג כן ממנהג חסידות.
ו. הרמב"ם (הל' שבת פרק כט ה"ה) פסק כך: "אסור לאדם לאכול או לשתות יין
משקדש היום עד שיקדש, וכן משיצא היום אסור לו להתחיל לאכול ולשתות
ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד שיבדיל, ולשתות המים מותר, שכח או עבר
ואכל ושתה קודם שיקדש או קודם שיבדיל הרי זה מקדש ומבדיל אחר שאכל".
ולא באר על איזה הבדלה דיבר.
ובהלכה הבאה (ה"ו) פסק: "מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין, ואף
על פי שהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס, ומאחר שיבדיל ויאמר בין קדש
לחול מותר לו לעשות מלאכה אף על פי שלא הבדיל על הכוס"...
היינו, לפחות גברים, צריך שיבדילו פעמיים: בתפילה ועל הכוס לפני שיאכל או
יעשה מלאכה, כך היא תקנת חכמים.
וכך באר הבית יוסף (או"ח סי' רצט): "ולענין הלכה כיון דהרמב"ם והרא"ש
מסכימים שאף על פי שהבדיל בתפלה אסור לעשות מלאכה הכי הוה חזי למינקט
אלא דסוגיין דעלמא דלא כוותייהו וכיון שהבדילו בתפלה עושין מלאכה וכדברי
הגאונים והאחרונים וכיון דמידי דרבנן הוא שפיר דמי למינקט כוותייהו לקולא.
והיכא שלא הבדיל בתפילה נראה לסמוך על דברי רש"י שאומר המבדיל בין
קודש לחול בלא הזכרת השם כיון דמידי דרבנן הוא וגם ספק הזכרת שם שמים
לבטלה הוא".
אולם היינו רק לגבי מלאכה אבל לאכילה צריך גם הבדלה על כוס יין או חמר
מדינה.
בטור (או"ח סי' רצט) פסק: "אסור לאכול שום דבר או אפי' לשתות יין או שאר
משקין משתחשך עד שיבדיל בין בלילה בין למחרתו ומים מותר לשתות". וכן
בשולחן ערוך (או"ח סי' רצט ס"א): "אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או
שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל"...
וכוונתם להבדלה על הכוס שצריך להבדיל על הכוס פרט להבדלה בתפילה. ורק
אם אין לו יין להבדיל עליו מתעוררת השאלה האם די בהבדלה אחת.
וכתב בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' רעא ס"ט: "ואף על פי שכל מצות הקבוע להם
זמן לא אסרו אלא לקבוע סעודה משהגיע זמנן משום גזרה שמא ימשך בסעודה
ויעבור הזמן, אבל טעימה בעלמא מותר שאין לחוש בה שמא ימשך ויעבור הזמן
מכל מקום בקידוש וכן בהבדלה החמירו יותר לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת
זמנם דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך ליציאתו".
נראה להסיק, כי לכתחילה צריך הן להבדיל בתפילה והן להבדיל על הכוס, ואם
טעם לפני הבדלה על הכוס צריך לחזור ולהבדיל על הכוס. אם אין לו יין והבדיל
בתפילה יכול לאכול בלילה לאחר שהבדיל, ואמימר צם כמידת חסידות.
ז. אמנם בשאלה שלפנינו המבדיל סידר ברכת הבדלה על כוס (ריקה!) אלא
שקודם ההבדלה שתאה, ואח"כ ברך על בשמים נר והבדלה. ולכן צריך לדון האם
זה שרוקן את הכוס קודם ברכת הבדלה גורם שיחשב כטועם ואח"כ מבדיל או
שנחשב עדיין כמסדר את הברכות על הכוס אף ששתאה לפני כן.
בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל א סי יט) דן מה הדין במי שסידר ברכות על יין וברך
על היין בורא פרי העץ האם יצא י"ח ברכה וידי חובת סידור הברכה על היין.
וקודם הביא: "וכתבו עוד מוהר"י לבית לוי דהיכא דלא בא היין לשתיה רק להסדיר
עליו ברכות כגון בברכות ארוסין וכיוצא בזה דאז פשיטא ליה טובא שאם טעה
ובירך עליו בפה"ע כיון שאינו ניכר בברכה זו שבחו של היין שהרי לא תיקנו
להסדיר עליו כמה ברכות אלא מפני שהיין חשוב מאד וכיון שכן אף על גב
דבעלמא אלו בירך על היין בפה"ע יצא י"ח, בכה"ג דברכת ארוסין וכיוצא לא יצא
י"ח".
וא"כ לפי מהר"י לבית לוי אין יוצא ידי חובת שאר הברכות שהוסדרו על היין כיון
שברך עליו בפה"ע.
והגינת ורדים השיב עליו:
"ואני אומר דאין כאן תבלין דהא אכתי חשיבותו של יין ניכרת היא כשטועמין הכוס
ורואין שהוא יין ואינו משאר משקין ועוד דאוושא מלתא מקמי הכי כשנטרדין לחזר
על היין ולמלאת הכוס ואינם מסתפקין בשאר משקין ואם כן הרי יש כאן הכר
גדול וניכר שבחו של היין אף על גב דבירכו עליו בפה"ע וז"ש רש"י שבכמה
מקומות הוא בא ואף על פי שאין צריכין לשתייתו וכונתו ברור שהיא על עיקר
הבאת היין שמביאין אותו אף על פי שכעת אין צריכין לשתיתו וזה הוא חשיבותו
בלבד ולא יחושו להשמעת אזנים להרגיש לשומעין ולפרסם ולהגדיל שבחו של יין
ודיו שמתפרסם שבחו כשמביאין יין ואין מביאין משקה אחר ובר מן דין לא ידעינן
מה עון פלילי יש בדבר הזה שפגעו בכבודו של היין שלא קראו בקול גדול יהודית
במטבע ברכת בפה"ג ולא קדש שמו בתוך קהל ועדה ותמהני על האומר שיחזור
ויברך וישא שם שמים על פיו בברכה שאינ' צריכה ולא יחוש לכבוד שמים מפני
קדוש שמו של היין, ותו דעיקר תקנה זו שתיקנו להסדיר ברכות אלו על היין לא
הוי רק למעליותא בעלמא ואם בירכו אותם בלא יין ש"ד וא"כ דל מהכא חשיבות
ברכה זו דבנדון הלז בברכת אירוסין והויא כמאן דבירכו ברכות בלא כוס יין והו"ל
הך כוס כשאר יינות דעלמא שבאין לשתיה ושפיר מצו למשתייה על סמך ברכת
בורא פרי העץ ולא הוו ברכת אירוסין הפסקה בין ברכת בפה"ע ובין השתיה כיון
דהא מיהא הובא כוס זה לצורך הברכות חשיבי ברכות הללו מענין השתיה ודמי
לעול כרוך וגביל לתורי".
ונראה לדמות מקרה שלפנינו לדבריו. אמנם שתו את היין לפני ברכות בשמים נר
והבדלה אבל הם באו לשם סידור על הכוס, ומה ששתה את הכוס אינו מפחית
מחשיבותן ואמנם הם בורכו כראוי, ולכן, אע"פ ששתו את היין לפני כן, יחשבו
ברכות אלו כמסודרות על הכוס, ואף אם אינן נחשבות כמסודרות על הכוס כיון
שכבר ברך אותן אין צריך לחזור ולברכן4.
ח. עוד נלע"ד שאם היו עוצרים אותו לאחר ששתה את הכוס ואומרים לו: מלא את
הכוס ואחר תברך את שאר הברכות לא היתה בעיה והיה מברך על בשמים נר
והבדלה ושותה מהיין שמלאו בכוס. אבל כיון שכאן ברך את שאר הברכות, אם
נגיד לו לחזור ולברך נראה שיש בכך ברכות לבטלה. וברכת היין ובשמים ניתן
לומר שאפשר לברך בשנית כיון שהיה הפסק ולא התכוין לברך על מה שמברך
עתה וכיון שנהנה יכול לחזור ולברך. אבל בברכת הנר והבדלה עובר ב'לא תשא'
(בין אם איסור ברכה לבטלה מן התורה ובין אם מדרבנן), וכיון שאינן אלא ברכות
שבח לעתים מסוימות אם מברכם בשנית הוי ברכה לבטלה.
מסקנות
א. כדי להתיר אכילה במוצ"ש צריך להבדיל בתפילה ועל הכוס, אם שכח
להבדיל בתפילה והבדיל על הכוס יצא.
ב. אם שכח להבדיל בתפילה ואכל קודם ברכה על הכוס חוזר ומתפלל ומזכיר
הבדלה ומבדיל על הכוס.
ג. אין לו יין (ולא חמר מדינה אחר) – יוצא י"ח בהבדלה בתפילה וממידת חסידות
להמתין ליין.
ד. אם הבדיל בתפילה ואכל חוזר ומבדיל על הכוס ומותר לאכול.
ה. אם שתה מיין הבדלה לפני ברכת בשמים והמשיך בברכת בשמים נר והבדלה
– אינו חוזר ומבדיל, ומותר לאכול5.