פתיחת התפריט הראשי

<< · חבל נחלתו · ח · כא · >>

סימן כא

מצות פריה ורביה בממזר

שאלה

האם מי שעבר ובא על עריות והוליד בן ממזר קיים מצות פריה ורביה?

תשובה

א. נאמר ביבמות (פ"ב מ"ו): "מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית".

ובירושלמי (פ"ב ה"ו): "מי שיש לו בן מכל מקום כו' ר' אבין בעי ובנו לכל דבר אפילו לפרייה ורבייה ולא שנייה".

היינו ר' אבין שאל האם ממזר הוא בנו אף למצות פריה ורביה ושאלתו לא נפשטה.

אולם הראשונים גורסים אחרת*, וכך כתב הרמב"ן (יבמות כב עב): "ובנו לכל דבר ליורשו וליטמא לו. ובירושלמי אפילו לפריה ורביה ולשניה, והאי דלא בעינן בה פשיטא כדבעינן גבי אחיו, משום דאיידי דקתני רישא הכי תני סיפא, אי נמי גבי בן לאו פשיטא הוא דכיון דבעבירה נולד לו סד"א לא קיים בו מצות פריה ורביה ושניות נמי לא גזרו בו ואפילו ליורשו וליטמא לו לא יהא כבנו קמ"ל".

וכן כתבו הרשב"א, הריטב"א והמאירי. והביא זאת הבית יוסף (אבן העזר סי' א).

וכך פסק הרמ"א שולחן ערוך אבן העזר סי' א ס"ו): "היה הבן ממזר או חרש, שוטה וקטן, קיים המצוה. (ב"י בשם הרשב"א)".

ב. אולם בספר חסידים (מרגליות, סי' תק) כתב: "המוליד ממזר לא קיים מצות פריה ורביה, אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו ובקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש קדוש, כי היה מלא כל הארץ, בא הקב"ה ומעטו ונטל מאבריו קצת והיו מונחים חתיכות בשר סביבותיו, אמר אדם להקב"ה רבש"ע למה אתה גוזלני, הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך (איוב י' ג') וכתיב (תהלים קל"ט, ה') ותשת עלי כפיך, אמר לו אני אחזיר לך פרו ורבו ומלאו את הארץ (בראשית א' כ"ח) כבראשונה. והיינו דאמרינן אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף. א"ל הקב"ה טול אלו חתיכות ותפזרם בכל הארץ ובכל מקום שתוליך ותשליך אותם שם ישובו לעפר ויהיה מתישב המקום מזרעיך ובמקום שתגזור לזרעך לישראל שם יהיו ולגוים שם יהיו והיינו שנאמר (ירמי' ב' ו') ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם שלא זרע שם מבשרו. מכאן יש לומר למוליד ממזר לא מבעיא דלא קיים מצות פריה ורביה אלא שמעכב את המשיח דקאמרי ממזר לא חי ואותו ממזר שמוליד לא יוליד בנים דלא חיי כטריפה דלא חיי ואלו אותו הזרע שמזריע בפסול היה מזריע בכשרות היה מוליד בן או בת שהיו מתקיימים והיו מולידים בנים אחרים נמצא שהפסיד כל זה וחסר מגוף אדם הראשון".

והעיר על כך בברית עולם: "המוליד ממזר לא קיים מצות פריה ורביה וכו' מור"ם בריש א"ה כתב שקיים פריה ורביה וכן כתבו הרשב"א והריטב"א והרב המאירי ביבמות פ"ב מהירושלמי, ואני בעניי כתבתי בזה ובפירוש דברי רבינו בספר הקטן ברכי יוסף שם בא"ח סי' א' אות י"ב ועמ"ש בס' הקטן חיים שאל סימן ד"ע אות מ"ו".

ואמנם בבית שמואל (סי א ס"ק יא) העיר: "בספר חסידים סי' ת"ק כ' דלא קיים פ"ו כשהוליד ממזר דק"ל ממזר אינו חי ואפשר הס"ח איירי כשא"י דהוא ממזר אז ממזר אינו חי אבל אם ידוע דהו' ממזר קיים האב פריה ורביה דאז חי". וחילק בין אם הממזר ידוע או שאינו ידוע שאז לא קיים מחמת שהממזר ימות.

אולם בערוך השולחן (אה"ע סי' א סי"ז) השיג: "ויש מי שרוצה לומר בממזר דוקא בשידוע שהוא ממזר אבל בשאינו ידוע לא יצא משום דאמרו חז"ל דממזר שאינו ידוע לא יחיה הרבה. ולא נ"ל, דממ"נ כל זמן שהוא חי יוצא בו ואם ימות ויניח זרע יצא בזרעו כמ"ש ואם ימות בחייו ולא יניח זרע הרי גם באינו ממזר לא יצא ושנאמר דהוא אינו ראוי להניח זרע ונחשבנו כסריס לא משמע כלל".

ג. בשו"ת הרדב"ז (ח"ז סי' ב) נשאל שאלה זו וכתב: "לכאורה היה נראה דקיים דהרי בנו לכל דבר ליטמא לו וליורשו ולפטור את אשת אביו מן החליצה ומן היבום והיה מיבם את אשת אחיו אלא משום דהוא בלא יבא. והכי הוה משמע מהא דקי"ל גר שנתגייר הוא ובניו קיים מצות פ"ו ומשום דאית ליה חיס ובנ"ד הרי הוא מיוחס אחר אביו וכן נמי משמע מקרא דהוי זרעו דכתיב כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו וכו' ולא ימחה שמו מישראל והרי אין שמו של זה מחוי בעולם הזה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאע"ג דבנו לכל דבר הוי הויא מצוה הבאה בעבירה ולא יצא ידי חובתו וכן כל מצות שבתורה וכ"ש מצוה הבאה בערוה חמורה וגדולה כזו שעכר נפשו ונשמתו דתני בירושלמי מצוה גזולה אסור לברך עליה א"ר אושעיא ע"ש ובוצע ברך נאץ ה' הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו ר' יוחנן [אמר] אין עבירה מצוה ר' יסא אמר אין עבירה מצוה א"ר אילה אלה המצות אם עשיתם כמצותן הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות עכ"ל. והכי איתא בתלמוד דידן פ"ק דסנהדרין ר' יעקב אומר: הרי שגזל סאה של חיטין וכו' אין זה מברך אלא מנאץ ומייתי לה פרק הגוזל קמא הא למדת כי מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה ואפי' בדיעבד וכ"כ בעל מגיד משנה בשם הרב, וכן הסכימו רוב הפוסקים. ואע"ג דהראב"ד ז"ל לענין ברכה חולק שאני התם דכיון שנהנה ראוי שיברך שעל הנאתו הוא מברך, אבל בנ"ד כ"ע מודו דכיון שבאה בערוה אין ערוה מצוה ולעולם הבא בנים אלו שחושב שקיים בהם מצות פ"ו מורידין אותו לבאר שחת ומפסיקים אותו ממקום חיותו אשר לזה תכלית המצוה ודעתו. שוב ראיתי שכתב הריטב"א ז"ל ביבמות וז"ל ובירושלמי אמר בנו הוא לכל דבר אפי' לפ"ו ולשניה לומר שאע"פ שהוא ממזר גזרו בו שניות וקיים מצות פריה ורביה עכ"ל וכתבו זה הירושלמי הרמב"ן והר"ן ז"ל ומשמע דפשיטא להו דקיים מצות פ"ו, וקשה לי מאי שניה שניות מבעי ליה ותו מאי קמ"ל וכי ממזרות לאו שכיח דלגזרו רבנן עליה שניות. לפיכך אני אומר דגירסא משובשת נזדמן להם והכי איתא בספרים שלנו בעי ר' בון בנו הוא לכל דבר אפי' לפריה ורביה ולא שניא והכי פירושו שאל ר' בון וכו' ולא פשטה וכו' ונשאר הדבר בספק אצלו והיינו דתלמודא דידן לא נקט אלא ליורשו וליטמא לו. ואפי' מלשון הרב עצמו נראה שסובר דתלמוד שלנו חולק על הירושלמי בפי' דמתני' ודו"ק ותשכח. שוב ראיתי שכתבו התוס' פ' יש נוחלין וז"ל אבל ממזר איצטריך ריבוי משום דבזרע פסול הוי שמו מחוי עכ"ל משמע בהדיא דלא קיים. הנלע"ד דוד ן' זמרא".

היינו הרדב"ז בגלל שאלת מצוה הבאה בעבירה ברור לו שאינו יוצא י"ח מצוה פריה ורביה, וסובר שלראשונים הזדמנה גירסא לא נכונה בירושלמי.

אף בשו"ת שאילת יעבץ (ח"ב סי' צז) נשאל על כך ועונה שבשו"ע פסק שיוצא אף שספר חסידים חולק. ומסיק שאם הממזר חי אחר אביו יוצא בכך. ומסיק לגבי ממזר עצמו: "והממזר פשוט בעיני שחייב בפ"ו. גם ראיה לדבר מתלמוד ערוך בסוטה (כ"ו) אשת ממזר לממזר שותה. פשיטא מ"ד אפושי פסולין לא ליפוש*".

ד. המהרי"ט אלגאזי בהלכות בכורות (פ"ח סי' סה [הראשון], ו) מביא את הירושלמי על שתי גירסותיו ומציין שהרי"ף הרמב"ם והרא"ש השמיטו את הירושלמי. ומקשה הלא זו מצוה הבאה בעבירה. ומעלה אפשרות שבא על על הערוה בשוגג ואז אין זו מצוה הבאה בעבירה ודוחה סברא זו, ומעלה את הסברא שהירושלמי מדבר שבא עליה באונס, ולכן הרי"ף הרמב"ם והשו"ע לא הביאוהו. ונשאר בדעה זו ומביא את הרדב"ז שהובא לעיל.

החיד"א בברכ"י (אה"ע סי' א אות יב) מביא את הדברים שכתבנו לעיל, ומביא שמהריק"ש כתב שיוצא י"ח, וחולק על הבית שמואל שמשמע שאינו יוצא בכל אופן בממזר. וכן מביא בשו"ת יוסף אומץ (סי' צד).

ה. האחרונים התרכזו בתירוץ השאלה מדוע אין זו מצוה הבאה בעבירה.

המנחת חינוך (מצ' א אות ח) תרץ עפ"י סברת האחרונים שהוי מצוה הבאה בעבירה רק אם בשעת המצוה עושה את העבירה וכאן המצוה היא הבנים והביאה היא רק הכשר מצוה. ומביא את מהרי"ט אלגאזי שהו"ד לעיל. ונשאר בצ"ע איך יוצא י"ח בכך שמרבה פסולים בישראל.

וב'חשבונות של מצוה' (לרה"ג האדר"ת זצ"ל) הקשה על המנ"ח ודחה תירוצו וקיבל את תירוץ המהרי"ט אלגאזי.

בשו"ת הר צבי (אה"ע סי' א) מתרץ בדרך אחרת וז"ל: "הנה מבואר בדברי הרא"ש, דלאחר שהעמיד בן ובת לא זו בלבד שכבר יצא ידי חובתו, אלא שאין נכלל עוד באזהרת עשה זו, ודינו כאינו מצווה בפריה ורביה. ולפי זה, יתכן דמי שהעמיד בן ובת גם בלי קיום מצוה, כגון שנולדו לו קודם שנתגייר, אין מקום למצוה זו שתחול עליו, דכן היה תנאי המצוה שלא נאמרה מעיקרא אלא על מי שלא העמיד דורות, אבל זה שהעמיד דורות אף בלא קיום מצוה לא נכלל באזהרת עשה זו ואינו מצווה בה. ומה שאמרו דאם היו לו בנים בגיותו ונתגייר יצא ידי פריה ורביה, אין הכוונה שקיים מצות עשה זו, אלא כלומר שקיים פריה ורביה, שעתה אינה מוטלת עליו מצוה זו.

"ואם נאמר כן, מיושב מה שהקשה [המהרי"ט אלגזי] למה יוצא יד"ח בממזר, הא הוי מצוה הבאה בעבירה. די"ל לפי שהחיוב במצוה לא תליא בקיום מצות עשה, ואף שלא קיים שום מצוה אבל העמיד דורות לא רמיא עליו מצות עשה דפריה ורביה, וקיים פריה ורביה לא במצוה אלא בפועל בלי המצוה, ומיושב הכל בפשיטות". ולדעתו ביאת האיסור אינה מבטלת את המצוה כיון שיכול להיפטר ממנה אף בלא קיומה אלא בהעמדת דורות.

ו. בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קפח) תרץ כך: "ובדבר קושית המנחת חינוך איך יוצא בממזר ידי פריה ורביה הא הוא מהב"ע בארתי בפשיטות שמצות פריה ורביה שיוצא בבן ובת אינו כשאר קיום מצוה שיוצא בהן דהא קיום המצוה אינו תלוי בו דאינו בידו והמצוה על האדם שייך רק על הנישואין והביאות שזה הוי בידו, ונמצא שבן ובת הוא רק הזמן שנפטר מנישואין וביאה וע"ז אין שייך ענין מהב"ע דכיון דעכ"פ יש לו בן ובת אין לחייבו יותר. ומטעם זה ניחא הא דנפטר לר' יוחנן בבנים שהיו לו כשהיה עכו"ם ביבמות דף ס"ב אף שלא היה אז בר חיובא וכ"כ בבנים שהיו לאדם כשהיה שוטה ונתפקח שגם לר"ל נפטר בהם אף שלא היה בר חיובא שבשאר מצות כה"ג שעשה בשטותו לא יצא וצריך לחזור ולעשותם כשנתפקח כשעוד אפשר ליה לקיים דבפריה ורביה כיון שבן ובת הוא רק שלאיש כזה לא חייבה תורה בנישואין וביאות הרי עכ"פ יש לו בן ובת ואין לחייבו אף שבאו לו שלא בקיום מצוה".

וא"כ אף לדעתו קיום המצוה אינו בידו ובן ובת הם "שיעור" לקיום המצוה, וכיון שיש לו בן ובת יצא י"ח המצוה אע"פ שנוצרו בעבירה.

בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ד סי' טז פ"ה אות ה) מביא תירוץ אחר: "ובלא"ה צע"ג איך יוצא י"ח בבן כזה שמרבה פסולים בישראל דאפילו בא על הגיורת הוי הולד ממזר ואם ישא הממזר שפחה יהא הולד עבד ובתר דידה אזלינן ולא יתייחס אחריו כלל ואינו בנו לשום דבר. א"כ צ"ע מאד איך יוצא י"ח בולד ממזר להרבות ממזרין בישראל. עיין בזה בשירי קרבן בירושלמי יבמות שם ד' י"ג ע"א, שכותב סברא למה שקיים בזה מצות פריה ורביה, משום שהרי יכולים ממזרים ליטהר כדתנן בקדושין (ד' ס"ט ע"א), לכן קיים בזה פריה ורביה, ע"ש, דשם בקדושין תנינן יכולים ממזרים ליטהר כיצד, ממזר שנשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא הבן בן חורין, וכן נפסק ברמב"ם (פט"ו מה' איסורי ביאה ה"ד) ובשו"ע אה"ע (סימן ד' סעי' כ') דממזר נושא לכתחילה שפחה שקבלה עליה מצות וטבלה לשם עבדות להתיר בניו שישתחררו ויהיו מותרים בישראלים, ע"ש, וצ"ל ההסבר דאעפ"י שבתר דידה אזלינן ולא יתייחס אחרי הממזר כלל, דהוא משום דרק בבניו בעינן שיתייחסו אחריו אבל בבני בניו אף שיתייחסו אחרי דידה מ"מ קיים בזה מצות פריה ורביה, והממזר באמת לא יקיים בזה מצות פריה ורביה". ולפי הסברו אמנם אינו מקיים מצות פריה ורביה אבל נפטר ממנה ע"י בני בניו.

ועי' בשו"ת יביע אומר (ח"ב, אה"ע סי' א אות יא) שפלפל בתירוצי האחרונים.

מסקנה

יוצאים י"ח מצות פריה ורביה בהולדת ממזר.