חבל נחלתו ז טו

<< · חבל נחלתו · ז · טו · >>

סימן טו

רחצה ביום טוב

שאלה

האם מותר לרחוץ ביום טוב את כל גופו במים חמים שהוחמו מערב יום טוב או שהתחממו ע"י דוד שמש?

תשובה

א. פסק הטור (או"ח סי' תקיא): "מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה, ולחמם מים לרחוץ רגליו אבל לא כל גופו. לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מעי"ט כתב רי"ף שמותר ור"י אסר ולזה הסכים א"א ז"ל".

ביאור דבריו: הותר להדליק מדורה ולהתחמם כנגדה ביו"ט, מפני שזה שווה לכל נפש. וכן מותר לחמם מים ביו"ט ולרחוץ בהם רגליו (ונראה שאף פניו וידיו). ולגבי רחצה במים שהוחמו בעיו"ט נחלקו הרי"ף לעומת ר"י ורא"ש. הרי"ף התיר ואילו הר"י והרא"ש אסרו, והתירו רק פניו ידיו ורגליו.

ב. מקור המחלוקת במס' שבת (לט ע"ב): "והתניא: חמין שהוחמו מערב שבת, למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו? אלא — פניו ידיו ורגליו. אימא סיפא: ביום טוב — כחמין שהוחמו ביום טוב, ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה".

ובעמוד הבא (מ ע"א): "אתמר: חמין שהוחמו מערב שבת; רב אמר: למחר רוחץ בהן כל גופו אבר אבר, ושמואל אמר: לא התירו לרחוץ אלא פניו ידיו ורגליו.

ומסקנת הגמרא: "תניא כוותיה דשמואל: חמין שהוחמו מערב שבת, למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו אבר אבר, ואין צריך לומר חמין שהוחמו ביום טוב". ואף רבה נהג כשמואל ולא כרב.

ג. ובאר הבית יוסף: "ומ"ש ולרחוץ כל גופו במים שהוחמו מערב יום טוב כתב רי"ף שמותר. זה לשונו בפרק הנזכר (שם) חזינן לגאון שכתב דההיא דאמרינן (שם לט:) לא ירחוץ אדם כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מערב שבת דוקא בשבת אבל ביום טוב שרי לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מערב יום טוב דלאו דבר שחייבין עליו משום שבות ולא משום רשות ולא משום מצוה אלא גזירה היא, וכי גזרי בשבת אבל ביום טוב לא. וכתב הר"ן (שם) מיהו דוקא חוץ למרחץ אבל במרחץ אסור. ובפרק כירה (שם) אהא דאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת התחילו הבלנין לחמם חמין בשבת אסרו להם החמין והתירו להם את הזיעה ועדיין היו רוחצין בחמין ואומרים מזיעין אנחנו אסרו להם הזיעה והתירו להם חמי טבריא, כתב הרא"ש (שבת פ"ג סי' ז) אלו הגזירות היו אף ביום טוב דהא ברייתא ביום טוב מיירי דקתני (שם) מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו מערב יום טוב ועלה קא מסיק משרבו עוברי עבירה ומייתי מהא דרבי יהושע בן לוי בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת אלמא דעל שבת ויום טוב גזרו כאחד וכבר כתב כן רבינו בסימן שכ"ו ושם נתבאר אם יש חילוק בין אמבטיא גדולה לקטנה. והר"ן כתב בפרק ב' דביצה (שם) וז"ל: כבר כתבתי בפרק כירה (שבת יח: ד"ה איתמר) מה שנראה לי שלדברי רבותינו בעלי התוספות (שבת לט: ד"ה וב"ה) שאומרים דלהחם חמין ביום טוב לרחיצת כל הגוף מדאורייתא אסור, בחמין שהוחמו מערב יום טוב נמי אסור לרחוץ בהם כל גופו גזירה ערב יום טוב אטו יום טוב כי היכי דגזרינן התם ערב שבת אטו שבת, אלא מיהו כיון דמדרבנן בעלמא היא על דברי הגאונים ז"ל ראוי לסמוך עכ"ל. והאגור (סי' תרטז) כתב בשם תשובת הרשב"א (ח"ד סי' י) לאסור, אבל סמ"ג (לאוין עה כה ע"ד) פסק כדברי הגאון וכן פסק הרמב"ם בפרק א' (הט"ז) וכתב הרב המגיד כן הסכמה מן הגאונים ואפילו לרחוץ כל גופו כאחד וכן עיקר עכ"ל והכי נקטינן".

עולה מדברי הב"י שנחלקו הגאונים והרי"ף עם תוס' והרא"ש, האם גזרו רחיצת כל גופו בחמין שהוחמו מערב יו"ט כשם שגזרו בשבת רחיצה בחמין שהוחמו מערב שבת שמא יחמם בשבת. ואע"פ שבשבת איסור חימום המים הוא מוחלט, וביו"ט אף לאוסרים הותר לחמם מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו או לשתיה וא"כ הגזירה מחמתם חלשה יותר בכ"ז – לתוס' ורא"ש גזרו כן.

ד. אבל בתלמוד ירושלמי ביצה (פ"ב ה"ד) נאמר כך: "חמין שהוחמו ביום טוב וכן המים שהוחמו מערב שבת לשבת רב ושמואל חד אמר מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו וחורנה אמר מרחיץ בהן גופו איברים איברי' ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא, מן מה דתני שמואל מרחיץ בהם פניו ידיו ורגליו הוי רב דו אמר מרחיץ בהן גופו איברים איברים. אמ' להן והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". וכן בירו' שבת (פ"ג ה"ג).

לכאורה אין בדברי הירושלמי שינוי גדול מדברי הבבלי, אולם נראה שההדגשות שונות ועימן הפסיקה להלכה. הירושלמי משווה בין מים שהוחמו ביו"ט למים שהוחמו בערב שבת, ומדגיש שמחלוקתם ברחיצה במים שהוחמו ביו"ט היא משום דבר השווה לכל נפש. ואינו מזכיר בהשוואה להם מים שהוחמו בעיו"ט. משמע מהירושלמי כדברי שיטת הגאונים והרי"ף שלא גזרו במים שהוחמו מערב יו"ט כמים שהוחמו מערב שבת. ועולה מן הירושלמי שמים שהוחמו מערב יו"ט מותרת רחצת כל גופו כאחת בהם. ויש בדברים ראיה כנגד שיטת התוס' והרא"ש.

ה. כמו"כ רוב הראשונים פסקו כרי"ף. הרמב"ם כפי שהזכיר הב"י, וכן הרמב"ן (שבת מ ע"א) כתב: "ואצ"ל חמין שהוחמו בי"ט. פי' אבל הוחמו מעי"ט רוחץ בהן כל גופו אבר אבר, דאי לא ליתני: והוא הדין לחמין שהוחמו מערב יו"ט ולא הי' צריך שוב לומר הוחמו בי"ט. ורבינו הגדול ז"ל התיר בשם גאון ז"ל אפי' לרחוץ בהן כל גופו וכן האמת".

והרשב"א (שבת מ ע"א) כתב בחידושים שלא כאגור (הו"ד לעיל בב"י) אלא התיר. וז"ל: "ואין צריך לומר חמין שהוחמו ביום טוב. מדתני ואין צריך לומר חמין שהוחמו ביום טוב ולא תני והוא הדין לחמין שהוחמו מערב יום טוב, שמעינן מינה דדוקא הוחמו ביום טוב אבל הוחמו מערב יום טוב רוחץ בהם כל גופו אבר אבר, והרב אלפסי ז"ל התיר בשם גאון לרחוץ בהן כל גופו וכמו שכתב במסכת ביצה גבי מתניתין דלא יחם אדם חמין לרגליו (ביצה כ"א ב') ואף הרמב"ן ז"ל נראה שהסכים לדבריו, ונראה לפי דבריהם כי מה שפסק רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה דברייתא בשבת בלבד היא, דברייתא לאו איום טוב היא שנויה אלא בשבת דוקא".

וכן הריטב"א (שבת מ ע"א) סיכם: "נמצא פסקם של דברים, דחמין שהוחמו בשבת אסורים לרחוץ בהם כלום ואפי' באצבע קטנה ולמוצאי שבת נמי אסורים בכדי שיעשו, וחמין שהוחמו מערב שבת למחר רוחץ בהם פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ואפי' להשתטף, דהא פסקינן הילכתא כרבי יהודה דאמר בחמין אסור. וחמין שהוחמו ביום טוב רוחץ בהם פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ואפי' אבר אבר. וחמין שהוחמו בערב יום טוב למחר רוחץ בהם כל גופו אבר אבר, ובלבד שלא במרחץ דבמרחץ אפי' זיעה אסורה כדלקמן".

ובבית הבחירה (שבת לט ע"ב): "חמין שהוחמו בשבת אסור לרחוץ בהם אפי' פניו ידיו ורגליו, ואם הוחמו מערב שבת מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו אפ' אבר אבר וכן אפי' אבר אחד חוץ מפניו ידיו ורגליו. הוחמו בי"ט מותר לרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו אפי' אבר אבר וכן היא בתלמוד המערב כמו שכתבנוהו בשני של יום טוב, ואם הוחמו מערב יום טוב רוחץ בה כל גופו בי"ט אפי' בבת אחת וכן פסקוה גדולי הפוסקים ויש חולקין לאסור אלא באבר אבר ולא יראה כן". והתיר רחצת כל גופו בחמין שהוחמו מעיו"ט.

ו. יש טעם נוסף להתיר: בזמנם רחיצת כל גופו כל יום היתה למעונגים בלבד. ולכן התירו לחמם מים ביו"ט רק לרחיצת פניו ידיו ורגליו. בימינו המציאות השתנתה, והרגלי הרחיצה הם רחיצת כל גופו במים חמים מידי יום. נראה שמציאות זו נובעת מעליית רמת החיים, מזמינות המים בבתים בכלל והמים החמים בפרט. עכ"פ כיון שהמודד של התורה לחימום מים הוא "דבר השווה לכל נפש" רחצה בחמין היא דבר השווה לכל נפש. וק"ו לגבי מים שהוחמו בעיו"ט או מים שהוחמו בדוד שמש וכד'. ועי' בשש"כ (פי"ד הע' כב) שנשאר בצ"ע מדוע אסור כל גופו כאחד מאחר שבימינו הוא דבר השווה לכל נפש.

ז. בשו"ע (או"ח סי' תקיא ס"ב) פסק: "מותר להחם בי"ט מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו, אפילו אינו רוחצו בבת אחת. אבל במים שהוחמו מעי"ט, מותר לרחוץ כל גופו אפילו כאחד; מיהו דוקא חוץ למרחץ, אבל במרחץ אסור".

והרמ"א הגיה: "ויש אוסרים בכל ענין, וכן נוהגין, (טור והרא"ש)".

ועי' בערוה"ש (סי' תקיא ס"ג) שהרי"ף והרמב"ם לא סברו כלל טעם שווה לכל נפש ולכן הותרה להם רחיצה ביו"ט, וק"ו לגבי מים שהוחמו מעיו"ט.

ובמשנה ברורה (או"ח סי' תקיא ס"ק יח) כתב על דברי הרמ"א: "דס"ל דאין חילוק בין שבת ליו"ט ואסרו רחיצה ביו"ט כמו בשבת. [ודוקא כל גופו כאחד אבל אבר אבר לכו"ע מותר לרחוץ] ואפילו להשתטף באותן חמין אסור לדעה זו". נראה שהוסיף יותר משבת בה נאסר כל גופו אפילו אבר אבר. והוסיף בסיום הסעיף: "ועיין בא"ר שכתב דרוב הפוסקים ס"ל כדעה ראשונה אלא שנוהגין לאסור ואין לשנות המנהג".

ועי' בשש"כ (פי"ד סעיף ז) שהתיר רחיצת אבר אבר בחמין שהוחמו מעיו"ט ולא כל גופו כאחת.

מתבאר כי אף הפוסקים המחמירים עפ"י הרמ"א התירו רחיצת כל גופו אמנם לא בבת אחת אלא אבר אבר במים שהוחמו מעיו"ט, ואע"פ שבשבת התירו ברחיצת אבר אבר רק חלק מגופו כאן אסרו כל גופו כאחד והתירו אבר אבר.

וכך שמעתי בשם הגר"מ אליהו לגבי נשים שטובלות ביו"ט שני של ר"ה, שמותרות לרחוץ בחמין שהוחמו מעיו"ט כל גופן, בדרך של אבר אבר.

מסקנה

הנוהגים כב"י מותרים רחיצת כל הגוף כאחד ביו"ט בחמין שהוחמו מעיו"ט, והיוצאים ביד רמ"א התירו רחיצת כל גופו אולם רק אבר אבר ולא כל הגוף כאחד בחמין שהוחמו בעיו"ט*.

הערות שוליים

עריכה