חבל נחלתו ז ב

<< · חבל נחלתו · ז · ב · >>

סימן ב

בנית משרדים מעל בנין המשמש לבית כנסת

שאלה

במסגרת הרחבת בנין המשמש לבית כנסת (הבנין נבנה מלכתחילה למועדון) בכוונת המתכננים לפנות משרדים הנמצאים באותו בנין, ולצרפם ככניסה לבית הכנסת. את המשרדים, בגלל הצפיפות במקום מתכננים לבנות מעל המשרדים הישנים שיהיו הכניסה לבית הכנסת.

האם מותר לבנות משרדים מעל בית כנסת?

תשובה

נראה ששתי בעיות קיימות בבניה על גבי בית כנסת: א) שימושים מותרים ואסורים על גג ביכ"נ. ב) בנין בית הגבוה מבית כנסת. וצריך לברר את שני האיסורים והתנאים ההלכתיים השייכים לכל איסור.

מגורים על גבי בית כנסת

א. הביא הבית יוסף (או"ח סי' קנא): "כתב המרדכי בפרק קמא דשבת (סי' רכח) בשם רבינו מאיר איני יודע איסור גמור להשתמש בעלייה שעל גבי בית הכנסת כמו שכתב ר"י דאפילו גגין ועליות דעזרה לא נתקדשו, מיהו יש ליזהר מלהשתמש שם תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם, (מכאן המשך המרדכי שלא הובא בב"י) מדאמרינן כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת סופה ליחרב ה"מ בבתים אבל קשקושי ואברורי לית לן בה משום דלא משתמשי על גבן".

והמרדכי (שבת שם) הוסיף: "ושמא דומה לעליות היכל שנתקדשו כדאמרינן בפרק כיצד צולין (פו.) דמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו מקצת קדושה ומעין קדושת היכל". והובא במהרי"ק סי' קסא.

מתבאר מדברי מהר"ם מרוטנברג שמצד הדין לא מצא סיבה לאסור להשתמש בעליה שעל גג בית הכנסת ובכ"ז כתב שלא להשתמש מעל בית כנסת תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם. (ואולי התשמיש של גנאי אותו אסר הוא לא עצם השינה אלא דוקא יחוד של איש ואשתו שם). וטעם האיסור מן הנאמר על עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת ולומד שלא עצם הגג הגבוה הוא הבעייתי, אלא שימוש של גנאי גבוה מבית הכנסת. ובסופו חשש שעלית בית כנסת היא כעליות ההיכל שנתקדשו ולכן משמע שחייב לנהוג בהם קדושה מעין קדושת היכל, ולכך חשש המהרי"ק.

ב. שאלה מעין שאלתנו נשאל הרמב"ם (סי' קנז) וכך לשון השאלה והתשובה: "שאלה: ויורנו בדבר בית עלייה שעל בית הכנסת ובו חנות, וחלק של הבית מעל ההיכל, שבו ספרי התורות המקודשים. המותר לדור בזה הבית ובזאת החנות ולעשות בה מלאכה וזולתי זה מן העסקים, אם לאו? יורנו הדרתו, מה חייבים (לעשות) בזה, ושכרו כפול.

"התשובה: חייב הדר בבית להשמר במקום שמעל ההיכל, לא יישן עליו ולא יעשה עליו מלאכה. אך מותר לו להתעסק בשאר הבית, כמו שירצה".

היינו הרמב"ם מחד מחמיר יותר ממהר"ם לגבי מקום ההיכל (=ארון הקודש), ומאידך מיקל מן המהרי"ק. מעל גבי בית הכנסת הוא מתיר כל שימוש ואילו מעל גבי ארון הקודש הוא אוסר. ונראה שמקורו מההשוואה להיכל בבית המקדש, אלא שאינו משווה אלא את ארון הקודש להיכל ולא את בית הכנסת כולו.

ג. הבית יוסף כתב בסימן קנד (והביאו הד"מ ריש סי' קנ): "כתב מהר"י ן' חביב ז"ל. וכל דירתנו בבתיהם ובחצריהם ובטירותם הכל דרך עראי בשכירות חודש או שנה ואין בהם קדושה וכל שכן שאין בהם מה שאמרו (שבת יא.) עיר שגגותיה גבוהים (=מבית הכנסת) לסוף חרבה שהרי הרמב"ם כשהזכיר דין זה (תפלה פי"א ה"ב) אמר כשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר הרי שאמר כשבונין בית הכנסת שפירושו כאשר בונים אותה מתחלה בקבע ובזמנינו זה במלכות הנזכר אין לנו רשות להזמין בית קבוע לשם בית הכנסת, כל שכן שאין לנו רשות לבנותו ואנו צריכים להטמין עצמינו בבתי תחתית וקולה לא ישמע מפני הסכנה, אם כן אפילו שיהיה בית דירה למעלה על הבית שאנו מתפללים בו כמנהג אין למחות, ובלבד שינהגו בנקיות בבתים שלמעלה מבית תפלה עכ"ל". ולא פרט מהי הנקיות עליה דיבר.

והרמ"א בד"מ (סי' קנא ס"ק ב) כתב בשם מהר"י וייל: "מי שייחד חדר לבית הכנסת אם מותר לישן ולשכב עליו, והשבתי דשרי דאפילו למאן דאסר אינו אוסר אלא דוקא בית כנסת הבנוי מתחילה לכך דומיא דהיכל דמייתי מיניה ראיה במרדכי פרק קמא דשבת". עולה לפי דברי מהר"י וייל שאף חומרתו של המרדכי שהובא במהרי"ק הוא רק בבנין שנבנה מתחילה לשם בית כנסת, אבל אם לקחו בנין או חדר והפכו אותו לבית כנסת – מותר לישן ולשכב שם.

לגבי שאלה דידן יש לכך נ"מ גדולה משום שכל המדובר הוא בבית שיועד למועדון וכיון שלא היה בית גדול אחר נלקח לבית כנסת באופן זמני. וגם הרחבתו היא באופן זמני עד אשר יבנה בית כנסת קבוע במקום.

ד. השולחן ערוך (או"ח סי' קנא סי"ב) פסק: "יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי ב"ה תשמיש קבוע של גנאי, כגון לשכב שם; ושאר תשמישים, יש להסתפק אם מותר להשתמש שם".

והרמ"א כתב: "וכל זה דוקא בב"ה קבוע, שנבנה מתחלה לכך, אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לבהכ"נ, מותר לשכב עליו (פסקי מהרי"א)".

נראה שהשו"ע פסק כמהר"ם מרוטנברג ובאשר לשאר תשמישים מסתפק כדברי המרדכי שמא בית כנסת נחשב כהיכל שעליותיו התקדשו. והרמ"א ע"פ מהר"י ן' חביב ומהר"י וייל מצמצם זאת רק לבית כנסת אשר נבנה מלכתחילה לשם כך.

ה. בכנה"ג (סי' קנא הגהות הב"י) הביא אף הוא כד"מ את מהר"י וייל שבית שיחדו לביכ"נ לאחר שנבנה מותר לשכב מעליו, ומוסיף: "וכן המנהג עכשיו, ומכל מקום שומר נפשו ירחק מדבר זה שכל מי שראיתי שעשה מדרש בבית אחד בבתיו התחתיים והוא משתמש בבית שעל גבי המדרש לא הצליחו, מהם ירדו מנכסיהם מהם מתו מהם לא זכו להיבנות". ולגבי מה שהעיר המרדכי לדמותו לקדושת היכל מעיר מתשובות מהרי"ט (ח"ב חלק יו"ד סי' ד) שאין לראות קדושת עליית בית כנסת כקדושת היכל, אלא כקדושת עזרה. וכן הביא את תשובת המהרי"ט במקור חיים (לבעל חוות יאיר). וכן באשל אברהם (מבוצ'ץ) כתב שלפי דברי הצל"ח בפסחים (פו ע"א) רק עליות עזרה הפתוחות להיכל נתקדשו בקדושת היכל. ועם זאת המלצת כנה"ג שלא לקבוע תשמיש חול מעל בית מדרש אפילו לא נבנה מלכתחילה לבית כנסת – בגלל הסכנה.

הט"ז (סי' קנא ס"ק ד) אף הוא מתיר: "נראה דכ"ש אם בשעה שבנה בה"כ בנה בית דירה למעלה ממנה דשרי דהא לא הוקדש כלל למעלה, אבל תשמיש של בזיון מאוד נראה דבכל גווני אסור כגון עכו"ם או טינוף דהא בסי' נ"ה אמרינן דאלו מפסיקין לענין צירוף לענות אמן אע"ג דאין מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, כ"ש כאן דדבר המאוס יפסיק את התפלה של ביה"כ לעלות למעלה לשמים ע"כ אין לעשות כלל בה"כ אם יש למעלה ממנו דבר מאוס, וכ"כ ב"י סימן קנ"ד בשם מהרי"ח במלכות תוגר יש להם בית דירה על בה"כ ובלבד שינהגו בנקיות בבתים של מעלה וער"ס קנ"ד: אני בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא עם ב"ב בבית מדרשי שהיה למעלה מבה"כ ונענשתי הרבה במיתת בני ותליתי בזה".

מחד הט"ז מיקל כשלא נבנה לשם כך ומאידך מחדש טעם חדש שהשימוש בתשמיש גנאי פוגע בתפילות אם יש דבר מאוס מעל בית כנסת. ומוסיף שהוא עצמו נפגע מכך שגר מעל גבי בית כנסת במיתת בנו.

וכן המג"א (ס"ק יז, יח) מעיר שכיון שבית הכנסת לא נבנה לשם כך מועיל בו תנאי, ואעפ"כ מעיר ששומר נפשו ירחק מלשכב שם.

כל הראשונים והאחרונים שהובאו לא הביאו ומשמע שלא הכירו – את תשובת הרמב"ם שהובאה לעיל. והביאוה שע"ת (ס"ק טז) וברכ"י.

ו. המשנה ברורה לא הוסיף על הנאמר והביא את תשובת הרמב"ם ומסקנתו שמעיקר הדין מותר בביכ"נ זמני לעשות תשמישי חול על גביו, אעפ"כ מסיק ברוח דברי כנה"ג והט"ז: "ומ"מ שומר נפשו ירחק מהם ובפרט במקום שהוא נגד ההיכל" (ס"ק מה).

בשו"ת יביע אומר (ח"ו, או"ח סי' כו) הגר"ע יוסף דוחה את דברי הט"ז מכל וכל. מה שכתב שנענש הוא על השכיבה מעל ההיכל ולא מעל בית הכנסת. ומה שכתב שעשיית דבר מאוס מעל בית הכנסת מפריעה לקבלת התפילות – הביא הגר"ע יוסף הרבה אחרונים שיצאו נגד דבריו וביטלם לגמרי.

ז. עסק בשאלה דומה הראשל"צ הגרב"צ עוזיאל (שו"ת משפטי עוזיאל כרך ג או"ח סי' יט) ומסקנותיו מחמירות מאד ביחס לשימוש בעליה על גבי בית כנסת כך:

"א. אין להשתמש בעליה שעל גבי ביהכ"נ לשמוש של גנאי כמו שכיבה של קבע, אפילו בבית שיחדוהו לבית כנסת אחרי בנינו, ואפילו בכל שטח החדר שתחתיו, וגם אם הוא בית שכור כל זמן שהוא משמש לבית תפלה. צריך לנהוג בו ועל גבו מנהג של כבוד הראוי לבית הכנסת ומספק יש להזהר אפי' בשמוש שאינו של גנאי בכל השטח של הגג שעל בית הכנסת וביחוד בשטח שעל ארון הקדש.

"ב. המשתמש בעליה שע"ג ביהכ"נ שמוש של גנאי צפוי לעונש שמימי בנכסים או בנפשות".

בשו"ת יביע אומר (ח"ו, או"ח סי' כו) חלק על הגרב"צ עוזיאל בכל תוקף. ראשית, הוא טוען עם עוד סיעת אחרונים, שאילו הב"י היה מכיר את תשובת הרמב"ם לא היה פוסק כמהר"ם לאסור תשמיש מגונה בכל בית הכנסת. ומה שחששו הרב החבי"ב (מהר"ח בנבנישתי בעל כנה"ג) והט"ז ששומר נפשו לא יגור מעל בית הכנסת מסביר זאת הרה"ג עובדיה יוסף בכך שגרו מעל ההיכל אשר בו פסק הרמב"ם שאסור. ועוד מה שחששו לקדושת היכל מראה הוא שאין שום סיבה למיחש לכך מפני שקדושתו לכל היותר כקדושת עזרה, ומסקנתו להלכה: "סוף דבר הכל נשמע שיש להתיר לדור בקומה שמעל לבית הכנסת, ולשכב ולישן שם, בכל השטח שמעל לבהכ"נ, ובלבד שלא ישתמשו בשטח אשר מעל להיכל שיש בו ס"ת, ויכולים להניח שם ארון בגדים וכדומה. ובקומות העליונות מותר להשתמש ללא כל הגבלה גם בשטח שמעל להיכל".

בנין גבוה מבית הכנסת

ח. ערוך השולחן מעלה את הנקודה הנוספת שהעלינו תשמיש במקומות גבוהים מבית כנסת שאסור. וז"ל בסעיף טז: "אמנם אתפלא להיפך דנהי דקדושה ליכא בגגין מ"מ הא בסי' ק"ן נתבאר דהאיסור שלא יהא כל הגגין גבוה מבהכ"נ הוא מטעם שהם השתמשו על הגגים ולכן פסקו דאצלינו שאין משתמשים על הגגים אין הקפידא אלא עד מקום הראוי לתשמישים כמ"ש שם בסעיף ד' וא"כ הרי אסור להשתמש בכל העיר במקום גבוה מבהכ"נ וא"כ פשיטא שעל גג בהכ"נ עצמו אסור להשתמש, וא"כ איזה ספק יש בזה, ונהי דלשיטת הרמב"ם שבארנו שם בסעיף ה' אין הטעם משום תשמיש אבל הא לא הביאו דעתו כלל ע"ש וצע"ג [ובדוחק י"ל דדווקא כשישתמשו בכל העיר בקביעות יש בזיון ולא בבהכ"נ עצמה לפרקים כשישתמשו ומ"מ לא נראה כן ודו"ק]".

יצויין שאף הגר"א בסי' קנא הוכיח את פסיקת השו"ע מהגמ' בשבת: "יש כו'. ממש"ש בפ"א דשבת אבל בקשקושי כו' וכמ"ש בסי' ק"ן בס"ב אלמא אין איסור אלא שלא יהא תשמיש גבוה מבה"כ כ"ש ע"ג בה"כ עצמו". וכן כתב בבגדי ישע (לבעל השל"ה על המרדכי בשבת והו"ד לעיל).

מבואר לפי הגר"א שמבין את האיסור לגור מעל גבי בית הכנסת כנובע מצד הגבהת הבנין מעליו ולא מצד שימוש גנאי. (ועי' בבי' הגר"א ובערוה"ש שכתבו שאין לדמות זאת להיכל שכן שם התכוונו מלכתחילה לכך).

וכדי לבאר את האיסור נחזור על ראשי הפרקים ממקורם.

ט. במסכת שבת (יא ע"א) נאמר: "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה, שנאמר: לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו. והני מילי — בבתים אבל בקשקושי ואברורי — לית לן בה. אמר רב אשי: אנא עבדי למתא מחסיא דלא חרבה. — והא חרבה! — מאותו עוֹן לא חרבה".

ופרש רש"י: "לרומם בית אלהינו — ועל ידי כן זכינו לתת לנו גדר ביהודה.

"קשקושי ואברורי — בירניות ומגדלים, רב אשי ראש ישיבה היה במתא מחסיא, ומנעם מלהגביה בתיהם יותר מבית הכנסת".

היינו לפי רש"י האיסור הוא להגביה בתיהם יותר מבית הכנסת. מגדלים וכד' אינם בכלל האיסור מפני שהם לנוי ולא למגורים.

מוסיף הריטב"א (שם): "אומר ר"ת שזהו כמנהגם שהיו דרין ומשתמשין בגגותם, אבל לדידן גגות העיר כקושקשי ואברוורי הוו, ומכל מקום צריך ליזהר לעשות בית הכנסת בגובהה של עיר, [ו]אעפ"כ לא נאמר שהעיר חרבה אלא בבתים השוים לבית הכנסת, כי אם הבתים בגבהה של עיר ובית הכנסת בנמוך אין לומר כן, ומכאן יש ללמוד שלא לעשות שום דירה על גג בית הכנסת".

למדנו מר"ת שדוקא כאשר השימוש בגלוי מעל בית הכנסת אבל אם השימוש מוצנע בתוך בית אין העיר נחרבת. ועוד למדנו שדוקא כאשר העיר בנויה במישור אבל אם העיר בנויה הרים וגבעות אין לחוש לכך, וזו הסיבה להיתר מגדלים ולא משום שתשמישם לנוי. הריטב"א עצמו למד מכך שאין לגור על גג בית הכנסת.

הראשונים והאחרונים לא הביאו את העולה ממהר"ם שהובא במרדכי שהוכיח את איסורו למגורים מהגבהה על גבי בית הכנסת וז"ל מהר"ם: "מיהו יש ליזהר מלהשתמש שם תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם, מדאמרינן כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת סופה ליחרב ה"מ בבתים אבל קשקושי ואברורי לית לן בה משום דלא משתמשי על גבן". מפורש בדבריו כר"ת שהסיבה לאסור הגבהת גגות היא לא משום השימוש תחתיהן אלא משום השימוש בגלוי על גבן, וממילא בעיר שגגותיה משופעים ומשתמשים תחת הבנין אין לחוש. ורק מזה השליך המהר"ם למגורים מעל בית כנסת וכיון שאין הנושאים שוים כתב שאינו מוצא איסור ברור וחידש ששימוש של גנאי אסור.

י. הרי"ף (שבת ד ע"ב) והרמב"ם (הל' תפילה פי"א ה"ב) הביאו את החיוב להגביה את בתי העיר אבל השמיטו את דברי רב אשי. ובערוך השולחן (סי קנ סי"ז) כתב: "אבל הרמב"ם נ"ל שמפרש כפי' הערוך [ערך אברורי] דאברורי הוא חומת העיר ובלשון פרסי הוא קשקוש וא"כ אין זה מבנייני העיר אלא היקף החומה שסביב לעיר ולכן השמיט זה משום דזה לא שייך אצלינו כמובן אבל כל מין בניין אסור והטעם מפני הכבוד בלבד שיהא גבוה יותר מכל הבניינים שבעיר ולכן כתב חצרות העיר ולא גגות שיהא הטעם מפני תשמיש ולפ"ז גם בגגין שלנו אסור ותמיהני על הפוסקים שלא הרגישו בזה". מבואר מדבריהם שהבינו זאת כאיסור לכתחילה מצד כבוד בית הכנסת ואם כבודו מושפל כל סולם ערכי הציבור פגום וגורם להחרבת העיר (פי' הרי"ף =בלשוני י"א). אבל מה תעשה עיר שלא היא בנתה את בית הכנסת אלא קבלה את המקום או קנתה אותו וייחדה אותו לבית כנסת, וכי יש מכאן להוכיח על מדרגת בית הכנסת בעיני הציבור?

יא. הרא"ש (שבת פ"א סי' כג) כתב: "י"א בבתים שלנו נמי לית לן בה לפי שהן משופעין ואין משתמשין על הגגות מיהו היכא דרוב הגג גבוה מבהכ"נ אסור כיון שמשתמשין בעלייה שתחת הגג. וי"א שאם הגביה אותו כופין להשפילו ומביאין ראיה מהא דאמר רב אשי אנא עבדי לה למתא מחסיא דלא חרבה דמשמע שכפאן להשפיל הבתים דאי ס"ד שנתן להם עצה שלא להגביה הבתים מאי רבותא משמיענו גם הם ידעו כן ור"ח פירש שצוה להגביה בית הכנסת". ונלענ"ד שדבריו הראשונים מבוססים על המהר"ם רבו, והוספתו 'מיהו' אינה לשיטת ר"ת ומהר"ם אלא תוספת של הרא"ש שאפילו השימוש מוצנע ובתוך הבנין כיון שהוא מוגבה מעל גובה בית הכנסת אסור. הטור (סי' קנ) חזר על דברי אביו.

וכך כתב בהגהות מימוניות (הל' תפילה ונ"כ פי"א אות ג): "פרק קמא דשבת אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב כל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת סופה חריבה, ופירש רבינו תם דוקא כעין גגותיהן שהיו שוין ומשתמשין בהן ויש בזיון שמשתמשין למעלה מבית הכנסת אבל גגותינו שאין עשויין להשתמש בהן דומין לקשקושי ואברורי שמתיר הספר. ואעפ"כ היה מעשה בטירוי"ש באחד מקרוביו שהגביה ביתו וצוה להגביה גם בית הכנסת ועשו בנין אחד מצד אחד לבד בקרן אחד גבוה ולא חש להחמיר עליו יותר וכן הורה מורה רבינו בנורנב"ערג".

מפורש בדבריו שדוקא השימוש על הגג הגבוה מבית הכנסת הוא המבזה לבית הכנסת, ובכ"ז ר"ת ציווה להגביה את בית הכנסת במקו"א יותר מהגג הגבוה.

הבית יוסף (סי' קנ) הביא דברי הראשונים ולהלכה פסק בשו"ע (סעיפים ב ו-ג): "אין בונים בהכ"נ אלא בגבהה של עיר, ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל בתי העיר שמשתמשים בהם, לאפוקי בירניות (פירוש בנינים העשוים לנוי תרגום שכיות החמדה בירניות שפירן) ומגדלים שאין משתמשים בהם; וגג שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש, משערין עד המקום שהוא ראוי לתשמיש, דהיינו שאם יש עליה תחת הגג לא תהא גבוה יותר מבהכ"נ. הגה: ובשעת הדחק, או שיש מצות מלכות שאינן רשאים לבנות בהכ"נ כדינו, מותר להתפלל בבית אע"פ שדרין בעליה על גביו, ובלבד שינהגו בעליה שעליו בנקיות, כמו שיתבאר ס"ס קנ"א. (ב"י סימן קנ"ד בשם מהר"י בן חביב).

"מי שהגביה ביתו יותר מבהכ"נ, י"א שכופין אותו להשפילו. (ואם עשה בנין גבוה יותר בקרן אחד מבהכ"נ, סגי בכך) (הגהות מיימון פרק י"א מהלכות תפלה, שכן היה מעשה)".

יב. משום מה השמיטו האחרונים העסוקים בשאלה את שני פירושי הראשונים שמקילים הרבה יותר. המרדכי שהובא לעיל כתב בשם הסמ"ג: "דוקא בימיהם שהיו משתמשין על הגגות". משמע שהבין שהאיסור הוא משום שימוש בגלוי כגון לשטוח עליו פירות ליבוש אבל בתים שמשתמשים בתוכם מותר להגביה מבית הכנסת, ורק השימוש בגלוי אסור. ונראה שהבין כן כשיטת ר"ת ומהר"ם ואין לאסור בנין סגור הגבוה מבית הכנסת.

ויותר מכן כתב המאירי (שבת יא ע"א): "וכן הדין בשסבת הגבהתו אינה דרך שררה אלא להרבות בדיורין ועליות. ובחבורי צרפת (=סמ"ג לענ"ד) ראיתי דוקא בגגות שלהם שהיו משתמשין בהם אבל בגגות שלנו אין לחוש". עולה מדברי המאירי שמלבד פירוש ר"ת והסמ"ג, חידש שהגבהה שבאה להוסיף דיורים לבית אין בה ביזוי לבית הכנסת ולכן מותרת.

עולה שרוב הראשונים לא חששו לשימוש בתוך בית המוגבה מעל בית הכנסת. ואע"פ שהרא"ש ובעקבותיו הטור והשו"ע נטו לפרש כן. כמעט כל הראשונים הבינו שדוקא שימוש על גג המבזה את בית הכנסת והוא בגלוי וגבוה מבית הכנסת נאסר, אבל שימוש במגורים ואפילו הגבהה לשם מגורים מותרת (מאירי).

במקרה דילן ההגבהה נעשית כדי להרחיב את בית הכנסת, אולם מוסיפים מלכתחילה בנין ששימושו חול מעל גבי בית הכנסת. ויש בכך צד להקל וצד להחמיר, להקל כיון שאין כאן בנין בית הכנסת לכתחילה, ולהחמיר כיון שהבניה נעשית עתה אחר בנית הבית המיועד לבית כנסת.

מסקנה

נראה שכיון שהכוונה לבנות את המשרדים על גבי מבוא לבית הכנסת ולא על גבי אולם התפילה עצמו, וכיון שהמדובר בהרחבת מבנה בצורה זמנית אין זה נחשב כשימוש על גבי בית הכנסת עצמו, ובפרט שעומדת דעת הרמב"ם שרק השימוש מעל גבי ההיכל אסור, ובדעה זו צידד הגר"ע יוסף. ומצד שימוש במקום הגבוה מבית הכנסת עצמו, אע"פ שלרוב הראשונים אין בכך בעיה, בכ"ז אם אפשר להעביר אף את עזרת הנשים לקומה שניה היה בכך פתרון לכך שהמשרדים שיבנו אינם גבוהים יותר מבית כנסת. ואם זה לא ניתן, נראה עפ"י הסמ"ג והמאירי ומהר"י בן חביב שדין זה הוא לכתחילה ובבית שנבנה מלכתחילה לשם בית כנסת, אבל בבית שמשנים ומשפצים לשם בית כנסת זמני אין דין זה לעיכובא*.