חבל נחלתו ו מז
סימן מז
שליח שקיבל הנחה על קניה
שאלה
אדם נתבקש לקנות מוצר מסויים לכמה אנשים, הם לא ציידו אותו במעות אלא סיכמו אתו שאם יקנה להם הם ישלמו לו את מחיר המוצר. כאשר ניגש לקנות את המוצר התברר לו שאם יקנה שני מוצרים יקבל את המוצר שלישי בחצי מחיר. הוא החליט שאת אותו מוצר יקנה לעצמו האם מותר לו ליטול את ההנחה לעצמו, או שהוא צריך להתחלק בה עם אלו שהוא קונה גם עבורם?
תשובה
א. בספרי חבל נחלתו (ח"א סי' צ) דנתי בהרחבה בענין שליח הקונה במעותיו של משלח והוסיפו לו מוצר או מוצרים שמחירם קצוב, עפ"י הסוגיא בכתובות (דף צח). מי מקבל את הרווח האם השליח או משלחו. מסקנת הגמרא היא שהשליח והמשלח מתחלקים ברווח.
ב. רש"י והרי"ף חלקו בטעם חלוקת הרווח בין המשלח לשליח. רש"י כתב שישנו ספק למי מהם הוסיף המוכר ולכן חולקים. לעומת רש"י כתב הרי"ף: "ולמה חולקין השליח עם בעל הבית? הואיל ובאתה הנאה ע"י בעל הבית חולק עמו". היינו, הרי"ף סובר שהחלוקה ביניהם נוצרת כתוצאה משותפות בהשגת הרווח.
דברי הירושלמי (דמאי פ"ו ה"ח) מסכימים לדברי הרי"ף וז"ל: "כאן ע"י מעותיו של זה וע"י רגליו של זה שניהן חולקין"*.
הנ"מ בין הרי"ף ורש"י היא במקרה והמוכר נתן את ההנחה או המוצר הנוסף בפירוש לשליח. לפי רש"י, התברר הספק למי התכוין המוכר להקנות, ולכן כל ההנחה מגיעה לשליח. לעומת זאת לפי הרי"ף עדיין חולקים, שהרי לא המוכר הוא הקובע את החלוקה ביניהם אלא השותפות שנוצרה ביניהם.
ג. בשו"ע (חו"מ סי' קפג ס"ו) פסק: "היה השער קצוב וידוע, והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה, כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם, וחולק התוספת השליח עם בעל המעות. ואם היה דבר שאין לו קצבה, הכל לבעל המעות".
והרמ"א הוסיף: "מיהו אם אמר המוכר בפירוש שנותן לשליח, הכל של שליח (ר"ן פ' אלמנה ניזונית ותשובת רמב"ן סימן ס')".
עולה מהשו"ע שלא הכריע בין שיטת רש"י לשיטת הרי"ף, ואילו הרמ"א פסק כרש"י.
הש"ך (ס"ק יב) תמה על הרמ"א: "תימה שפסק כן בפשיטות דהא לדעת הרי"ף והרא"ש ובעל העיטור חולקים, וכן נראה דעת הר"ן, וגם בירושלמי איתא כסברת הרי"ף דהואיל ובא לשליח הנאה ע"י בעל המעות חולקים, עיין בתשובת רשד"ם סי' תנ"ח". כלומר, כיצד הכריע הרמ"א כרש"י והרי ראשונים רבים חלקו עליו.
לגבי שאלתנו, לפי שיטת רש"י נראה פשוט שההנחה ניתנה לשליח ולא למשלחיו, שהרי אין למשלח שום קשר למוכר לא במעות ולא בשום יחס אחר, ולפנינו שליח שקונה במעותיו ומוכר לאחרים ולכן ברור שההנחה ניתנה לו, ולו בלבד. והוא רשאי לעשות במוצרים שקנה כראות עיניו למוכרם ביוקר או בזול ליטלם לעצמו וככל העולה על דעתו. כמו"כ המוצרים שייכים לו ולא למי שקנה עבורם והוא אינו שומר עליהם אלא בעליהם. ולכן אם אבדו או נגנבו או אפילו נאנסו כל ההפסד שלו בלבד*.
ד. עפ"י שיטת הרי"ף צריך לברר האם השליחות יצרה מעין שותפות ברווחים או לאו. לשון הרי"ף היא שבאה הנאה ע"י בעל הבית לשליח, ולכאורה, אע"פ שהשליח קנה במעותיו כיון שהוא זכה בהנחה למוצר השלישי בגלל שהוא קונה עבור אחרים, נמצא שההנאה באה אליו מחמת הקונים ממנו.
בס' משפט שלום למהרש"ם הסתפק בביאור שיטת הרי"ף, וז"ל בסעיף ו: "הנה לשיטת הרי"ף מן הדין היה הכל לשליח אלא דכיון דההנאה באה לו ע"י מעות המשלח יחלוקו. ולפי דעת הש"ך סקי"ג דגם הרי"ף מודה בהא דסעיף ז' צ"ל דאין כוונת הרי"ף מפני שעל ידי גרמת מעות המשלח בא לזה הנאה, דא"כ גם בטעה העכו"ם היה מעות המשלח גורמים בזה ועמ"ש לקמן בזה. אבל נראה דלשיטת הש"ך כוונת הרי"ף היא שהמוכר הוסיף באמת יותר סחורה עבור מעות אלו שנתן לו והוי כמוזיל השער. ולכן בהא דסעיף ז' דהטעות הוי דבר בפ"ע שייך לשליח דאף דלולא מעות משלח לא היה אפשר לשליח להטעות את העכו"ם מ"מ זהו רק גרמא מבחוץ ול"ש הריוח למשלח כלל. אבל בכ"מ פ"א משלוחין מבואר דלהרי"ף הטעם משום שמעותיו של משלח היו גורמים לריוח השליח, והיינו דהר"י בתוס' שם רמז גם כן שנשתכר על ידי מעותיו היינו דמעותיו ממש נשתכרו וכמ"ש לעיל, אבל הרי"ף ס"ל דגם אם היו רק גורמים ריוח לשליח יחלוקו ולכן ס"ל להכ"מ דלהרי"ף גם בהא דסעיף ז' יחלוקו".
היינו, סעיף ז בשו"ע (חו"מ סי' קפג) עוסק בדין שליח לקבל מעות מנכרי וטעה הנכרי והוסיף לו יותר מעות – ופסק השו"ע שכל הרווח לשליח (ועי' בתשובתי לעיל בבירור שיטת הראשונים בדין זה). וכתב על כך הש"ך (ס"ק יג): "דין זה אתיא אפילו להרי"ף וסייעתו שהבאתי לעיל אם גנב או גזל או הטעה, מה טיבו של בעל הבית בזה וכ"כ ב"י וכן מוכרח דהרא"ש כתב כהרי"ף וסיעתו וס"ל הכא דהכל לשליח ודלא כמ"ש בכ"מ".
עפ"י דברים אלו מבאר המהרש"ם את הבנת הש"ך בשיטת הרי"ף. בסעיף ו חולקים מפני שמחמת מעות המשלח הוסיף לשליח, ולכן בסעיף ז טעות הנכרי היא דבר בפני עצמו שלא בא מחמת מעות המשלח, אלא מחמת הטעית השליח או שטעה מעצמו. ואע"פ שלולא מעות המשלח לא היה השליח זוכה בטעות או מצליח להערים על הנכרי, בכ"ז מעות המשלח הן גרמא בעלמא ולכן בסעיף ז אף הרי"ף מסכים שהכל לשליח. ומעיר המהרש"ם בעקבות הש"ך, שהכס"מ לא הבין כך את שיטת הרי"ף, אלא הבנתו היא שאפילו מעותיו של המשלח רק גרמו לרווח לשליח בכ"ז חולקים, וא"כ הכסף משנה לא יסכים לכך שהרי"ף סובר בדין של סעיף ז שהכל לשליח, אלא אף במקרה זה חולקים.
ה. לגבי שאלתנו, ניתן ללמוד מדברי המהרש"ם שאף לפי הדעה המחמירה ביותר לגבי השליח, לא די בבקשה או מינוי ואפילו קנין (עי' רמב"ם הל' מכירה פ"ה הי"א: "יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקניין בהם טעם, כגון המשחרר את עבדו, והמגרש אשתו, או עושה שליח".), אלא לשם שליחות המחייבת בחלוקת רווחים צריך שלכל הפחות תהיה גרמת מעות של משלח. ולכן במקרה שלפנינו שהשליח קנה במעותיו ולא במעות שולחיו, הרווח הוא כולו שלו ויכול ליטלו לעצמו במחיר מופחת, או לקנותו ולמוכרו לאחרים במחיר מלא, והכל לפי דעתו.
עולה, שהן לשיטת רש"י והן לשיטת הרי"ף במידה והשליח קונה במעותיו כל הרווח שלו ולא של המשלח.
ו. והנה בערוך השולחן (סי קפב סט"ו ודבריו על פי תשובת הרשב"א שהובאה ברמ"א סי' קפב ס"א) כתב: "כיון שאין שליחות צריך קניין לכן האומר לחבירו: קח סחורה זו ואשתתף עמך והלך וקנאה אפילו קנה השליח במעות עצמו לא יוכל המשלח לחזור בו דהוי כשלוחו ואפילו אמר: קח סחורה סתם ולא ייחד לו סחורה פלונית כיון שאמר אשתתף עמך הוה כשלוחו ומה שקנה שייך לשותפות והמשלח מחוייב להחזיר לו חצי מעות מהסחורה. וגם השליח אינו יכול חזור בו אחר שקנה". ולכאורה דבריו סותרים לדברינו לעיל שבאמירה בעלמא הפכו שותפים וממילא הקניה תהיה שייכת לשניהם.
נראה שאף לפי דברי ערוה"ש, אם קיבל הנחה מהמוכר או שקיבל מוצר נוסף הרווח לשליח ולא למשלח כיון שמעות המשלח לא היו שותפות בהשגת הרווח. ועוד נראה שיש לחלק בין שליחות לשותפות לבין שליחות לקניה עבור המשלח, באחרונה השליח הוא רק קונה במעותיו ומוכר אח"כ למשלח, ולכן מה שהשתכר שייך רק לו.
ז. וכן נראה מדברי הבית יוסף (חו"מ סי' קפג אות ב): "כתב המרדכי בפרק הנזכר אם קנה השליח במעותיו בסתם זכה בהם המשלח כדמוכח בפרק איזהו נשך עכ"ל ומצאתי בספר כתיבת יד שהגיהו שליח במקום משלח". וכן ברמזים שבתחילת הב"י לאותו סימן כתב שלא זכה בהם המשלח.
מסקנה
שליח שקנה למשלחים במעותיו והוזילו עבורו מחמת הקניה הגדולה – אינו צריך לחלוק ברווח עם המשלחים, אלא יכול ליטול את כל הרווח לעצמו.*.