חבל נחלתו ה כח
<poem> מזוזה באוהלים שאלה האם יושבי אוהלים בקביעות חייבים במזוזה? תשובה א. כתב הרמב"ם (הל' ברכות פי"א ה"ב): "יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה, לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות, ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב, וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה, וכל מצות עשה שבין אדם למקום בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה מברך עליה קודם לעשייתה". פשט דברי הרמב"ם שאוהל פטור ממזוזה, אולם השאלה מדוע, וכי במה אוהל שונה בצורה מוחלטת מבית שחייב. ויותר נראה שסברת הרמב"ם שהאוהל הוא ארעי ובדר"כ לא נתמלאו בו כלל הדינים המחייבים אולם אוהל שהוא קבוע ואינו עומד לקיפול ויש בו כלל דיני בית יתחייב. וכ"כ ערוה"ש (סי' רפו ס' כו): "וכן יראה לי הך דבית שבספינה זה כשעשו בית עראי בספינה, אבל בספינות שלנו שיש בהם בתים קבועים חייבת במזוזה שהרי היא דירה קבועה". וא"כ ה"ה לאוהלים. ב. כתב הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ו ה"א): "עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן: שיהיה בן ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף, ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע". והפוסקים הסכימו לרוב דבריו. ונראה שרוב התנאים קיימים באוהלים גדולים, ועיקר הדיון צריך להיות על הפתחים. הפתח ברוב האוהלים נוצר מקצוות של יריעות משני הצדדים ללא מזוזות מיוחדות (וגם אם יש שני מוטות אינם לשם יצירת פתח אלא לשם מתיחת האוהל), וה"ה למשקוף שמורכב מיריעת הגג או מקיר האוהל שנפתח בו פתח. ג. כתב הריטב"א (עירובין יא ע"א): "מאי פיתחי שימאי פליגי בה רב רחומי ורב יוסי חד אמר דלית ליה שקפי. פי' שאין שם תיקון מזוזות מן הצד, ודלא כפרש"י ז"ל". ומתבאר מדבריו שצריך שיהיה לו היכר מזוזות בתוך הפתח. אולם הטור (יו"ד סי' רפז) כתב: "ואם הפתח ממלא כל הריוח כזה חייב, שכותלי הבית שמן הצדדין חשובין כמזוזות". וכתב הב"י כטור שראשי כתלים נחשבים כפצימין. וכ"פ הט"ז (סי' רפז סק"א). ולפי"ז אוהלים שיריעותיהם מתוחות ויש להם פתח שנוצר מסופי היריעות נחשבות אלו בקצותיהן כמזוזות. אמנם החזו"א (או"ח קיא (ג) אות ה) כתב שהמזוזות והמשקוף צריכים להיות בולטים מעט מעובי הקירות כדי שיחשבו למזוזות ומשקוף, וקצות היריעות או הקירות אינם יכולים להחשב כמשקוף ומזוזות. ד. וכן הדין באשר למשקוף – למ"ד שסופי קירות משמשים למזוזות לכאורה ה"ה שסוף תקרה תחשב כמשקוף. אולם אם קיר האוהל עולה עוד מטר ויותר מהפתח, צריך לדון אם יחשב אף הוא כמשקוף. ואולי לא יהא דינו פחות ממשקוף כקשת שאם יש לפני תחילת ההתעגלות עשרה טפחים בגובה המזוזות נחשב כמשקוף, אע"פ שאין לו צורת משקוף רגילה, וצ"ע. ובאוהלים הנסמכים על שלד מתכת, נראה שאין לחשוב את המוטות שבפינות כקצות קירות או כצורת הפתח כיון שנועדו רק להחזיק את האוהל ולא לשם מזוזות ומשקוף. ה. כמו"כ באוהלים הפתח ללא דלת אלא יריעה המתקפלת הצידה או שניתן לגלגלה למעלה. שיטת הרמב"ם שדלת מעכבת, אולם השו"ע פסק שדלת אינה מעכבת כרא"ש וכראב"ד, והביא את דעת הרמב"ם בשם י"א. ה. והגאון הרב יעקב אריאל שליט"א פסק בתשובה (באהלה של תורה ח"א סי' מג) שיושבי אוהלים בקביעות יקבעו או יתלו בפתח מזוזה לזכרון כדוגמת בית מונבז עפ"י הגמרא במנחות (לב ע"ב): "תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת – סכנה ואין בה מצוה, של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן, זכר למזוזה". ופרש רש"י: "סכנה – מן המזיקים שאין הבית משתמר בה עד שיקבענה בצורת הפתח כהילכתה. היו עושין בפונדקותיהן כן – פונדק היינו בית שלנין בו עוברי דרכים בדרך ואין חייבין במזוזה דלאו דירת קבע הוא כדתניא לקמן בהתכלת הדר בפונדקי בארץ ישראל כל שלשים יום פטור מן המזוזה, ושל בית מונבז המלך כשהיו מהלכים בדרך נושאין מזוזות עמהם ותולין אותן בפונדק במקל עד הבקר זכר למזוזה לפי שלא היו דרין לעולם דירת קבע אלא הולך היה מעיר לעיר במלכותו". ונראה שה"ה כאן ראוי לתלות מזוזה ללא ברכה זכר למזוזה כדי שלא תשתכח מצות מזוזה מדיירי האוהלים בעיר האמונה.