חבל נחלתו ג נח
סימן נח- השתמטות מתשלום על נסיעה ברכבת בחו"ל
שאלה עריכה
יהודי נסע ברכבת תחתית בלונדון, הוא לא הספיק לקנות כרטיס נסיעה. הנוהל ברכבת התחתית שם הוא שמי שלא קנה כרטיס, קונה כרטיס מהמפקח (קונדוקטור) בתוספת קנס על כך שלא קנה קודם הנסיעה. (יש ערים שאין משלמים כלל קנס). במקרה הנוכחי לא עבר מפקח, ונמצא שהוא נסע ללא תשלום.
האם מוטל עליו לשלם על הנסיעה (לקנות כרטיס בלי לנסוע), או שהוא אינו צריך לשלם על כך.
תשובה
א עריכה
גזל נכרי אסור.
כך כתבו הגאונים (תשובות הגאונים שערי צדק ח"ד שער א' סימן ו').
"ששאלתם גזל הגוי במקום שאין חילול השם מהו.
— כך ראינו: לענין גזל לא אמרינן חילול השם אלא הלכה רווחת היא כל גזל גוי אסור, ואבדתו מותרת, אבל חילול השם לענין אבידה הוא דאמור רבנן (ב"ק קי"ג) דתניא רבי פנחס בן יאיר אומר כל מקום שיש חילול השם אף אבדת הגוי אסורה וכן הלכתא. והא דאמר רב אשי לשמעיה אי דגוי אית לי כו' ודאי כך היתה דעתו של רב אשי דאי גוי הוא מיתב ליה זוזי דמי. דח"ו כי רב אשי משקר וגנב דעת הבריות דאמר רב אשי אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של גוי".
וכן כתב הרמב"ם (הל' גניבה פ"א ה"א): "כל הגונב ממון משוה פרוטה ומעלה עובר על לא תעשה שנ' לא תגנבו (ויקרא י"ט י"א), ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין שהגנב חייבה אותו תורה לשלם, ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון גוי עובד עבודה זרה ואחד הגונב את הגדול או את הקטן".
וחזר על כך הרמב"ם פעם נוספת בהל' גניבה (פ"ז ה"ח): "אחד הנושא ונותן עם ישראל או עם הגוי עובד עבודה זרה אם מדד או שקל בחסר עובר בלא תעשה וחייב להחזיר, וכן אסור להטעות את הגוי בחשבון אלא ידקדק עמו שנ' (ויקרא כ"ה נ') וחשב עם קונהו אע"פ שהוא כבוש תחת ידיך, קל וחומר לגוי שאינו כבוש תחת ידיך, והרי הוא אומר (דברים כ"ה ט"ז) כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול מכל מקום".
ב עריכה
כתב הרמב"ם (הל' גזלה ואבדה פי"א ה"ג):
"אבידת הגוי מותרת שנ' (דברים כ"ב ג') אבידת אחיך, והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם, ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח, ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה, ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום".
ממשיך הרמב"ם (שם ה"ד וה'): "טעות הגוי כאבידתו ומותרת והוא שטעה מעצמו אבל להטעותו אסור. כיצד, כגון שעשה הגוי חשבון וטעה, וצריך שיאמר לו ישראל ראה שעל חשבונך אני סומך ואיני יודע אלא מה שאתה אומר אני נותן לך כגון זה מותר, אבל אם לא אמר לו כן אסור שמא יתכוין הגוי לבדקו ונמצא שם שמים מתחלל".
ג עריכה
דברי הרמב"ם מתבססים על הסוגיא בבבא קמא (קי"ג ע"ב): "אמר שמואל: טעותו מותרת; כי הא דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר דפרזלא בד' זוזי, ואבלע ליה חד זוזא. רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא במאה, ואבלע ליה חד זוזא, אמר ליה: חזי דעלך קא סמיכנא".
אולם רש"י חלק על הרמב"ם ופרש:
"לקנא דדהבא במר דפרזלא — מזרק של זהב בחזקת של נחושת.
ואיבלע ליה זוזא — ועוד טעות אחרת שעיכב זוז מדמיו והטעהו בחשבון שלקח ג' במקום ד'.
ואמר — רב כהנא לכותי חזי דעלך סמיכנא אינו מונה אותם כדי להוציא עצמו מן החשד ל"א כותי א"ל לרב כהנא חזי דעלך סמיכנא זו שמעתי".
היינו לפי רש"י מותר להטעות את הנכרי, וכ"פ הטור; ולפי הרמב"ם, וכן כתבו תוס' (ב"ק קי"ג ע"ב ד"ה יכול), אסור להטעות את הגוי.
כרמב"ם כתב המרדכי בשם הראבי"ה (פ"י סי' קנ"ח), ומטעם נוסף: "דוקא כשהכנעני טועה בעצמו אבל לא שמטעהו דהא אמר שמואל פרק גיד הנשה אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של כנעני — ולא יהא דעתו חמור מממונו ובפרק אלו הן הנשרפין דבמקום שיש חילול השם דמיחייב לאהדורי ליה אבידתו. ובירושלמי פרק אלו מציאות משמע אפילו אין ידוע לכנעני דהשתא ליכא חלול השם מצוה לאהדורי כדאיתא גבי עובדא דר"ש בן שטח דזבן חמרא מעובד כוכבים הוה ביה מרגניתא והדרה מפני קדוש השם".
ד עריכה
וכך מביא זאת להלכה הרמ"א (שו"ע חו"מ סי' שמ"ח ס"ב): "הגה: טעות עובד כוכבים, כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו, דליכא חילול השם (טור ס"ג). ויש אומרים דאסור להטעותו, אלא אם טעה מעצמו, שרי. (מרדכי פרק הגוזל בתרא)".
ה עריכה
השאלה שעומדת לפנינו איך להגדיר את ההשתמטות מתשלום הנסיעה. ונראה שאם כל הנוסע ללא כרטיס היה צפוי לקנס גבוה על רמאות וגניבה, היה ניתן לראות נסיעה ללא תשלום כגניבה, וממילא היא אסורה כגזל נכרי.
אולם כיון שחוקי הנסיעה ברכבת הזו אינם כך, אלא שמי שאין בידו כרטיס בשעת הביקורת צריך לקנות כרטיס ולשלם קנס קטן, אין זו גניבה. וע"כ ניתן לראות את אי הבדיקה כהטעיה עצמית. ועוד שהנוסע לא ניסה לרמות או להטעות את הנכרי, אלא היה מוכן לשלם, אלא שהמפקח נמנע ולא בדק וע"כ בדיעבד יש כאן מעין הפקעת הלואתו, שכל זמן שלא תבעה אינו צריך לשלמה.
ו עריכה
אלא שיש לעיין בשאלה מזוית נוספת.
המפקח, הבודק את הכרטיסים, הוא שכיר של בעל הרכבת (המדינה או העיר) לגבות את שכר הנסיעה מהנוסעים. במקרה שלפנינו הוא התרשל, וע"כ לא בדק בקפדנות. אולם סו"ס לא הוא הנפסד אלא בעל הרכבת, ולגביו זה הוא גזל שהרי הוא סומך על מפקחו. נמצא שהמעשה הוא גניבה ולא טעות נכרי. וע"כ הוא חייב להחזיר.
וסימן לדבר המשנה במסכת פאה (פ"ה מ"ז): "העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו עניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה". היינו אם בעל השדה לא שכח והפועלים שכחו אין זו שכחה. וכן במקרה שלפנינו הפועל שהתרשל אינו יוצר בכך שכחה של בעל הרכבת, וע"כ לגבי בעלי הרכבת זו גניבה.
ז עריכה
אם המפעילה את הרכבת היא המדינה הבריטית צריך לדון גם מצד "דינא דמלכותא דינא". שהרי המלכות קבעה שישתמשו ברכבת בעבור תשלום. וע"כ אע"פ שבדר"כ טעותו של נכרי מותרת, כאן שזו תקנה לכל בני המדינה הרי היא כמכס על המשתמשים בה. וע"כ נראה שאע"פ שלא גבו ממנו דמי כרטיס, הוא צריך מעצמו להחזיר להנהלת הרכבת את דמי הכרטיס.
ח עריכה
בדומה לשאלה זו נשאלתי על החיוב לשלם דמי מדחן אוטומאטי (תשלום חניה) בערים בישראל, שיש שאינם משלמים ואם אינם נתפסים — נשכרו, ואם נתפסו משלמים קנס. ונראה שהתשובה שווה, שצריך לשלם וחוקי העזר העירוניים הם כדינא דמלכותא והמרמה ואינו משלם הרי הוא עובר בגניבה*.