חבל נחלתו ג נו

<< · חבל נחלתו · ג · נו · >>

סימן נו- למי ההנחה בעיסקה?

תוכן עניינים

שאלהעריכה

למגדל עופות עיסקת גידול עם משחטה. המשחטה קונה את האפרוחים, את המזון ואת התרופות. המגדל משקיע מצידו את העבודה, ומספק את העופות בהגיעם למשקל ראוי למשחטה. המגדל מקבל מחיר קבוע למשקל הבשר אשר הוא מייצר מהמשחטה.

המשחטה סיכמה עם המגדל כי יגש לאחת משתי חברות מזון לעופות, ויקנה מהן את המזון. היא לא הגבילה דוקא לאחת מהן, וקבעה עם שתיהן על מזון לעופות בהנחה של % למחיר הקבוע, שהיא תשלם להן עפ"י הזמנת המגדל.

המגדל ביוזמתו, ניגש לאחת מחברות המזון, וסיכם עימה כי יקנה את כל המזון ממנה בתנאי שהיא תוזיל לו את מחיר המזון בעוד %, וכך היה. על כל המזון שהמגדל קנה שִלמה המשחטה לספק המזון. על המחיר הנ"ל הוציא המגדל חשבונית על שני אחוז לחברת המספקת מזון לעופות, וקיבל את ההנחה במזומן.

הסכם זה לא היה ידוע למשחטה. לכשהתגלה לה הסיכום הנ"ל, היא דורשת מהמגדל שיעביר למשחטה את ההנחה שהוא מקבל עבור המזון, שהרי היא המשלמת עבורו וכיצד "הלה עושה סחורה בפרתו של חברו"?!

תשובה

אעריכה

בשו"ע (חו"מ סי' קפ"ג ס"ו): "היה השער קצוב וידוע, והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה, כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם, וחולק התוספת השליח עם בעל המעות. ואם היה דבר שאין לו קצבה, הכל לבעל המעות. (רמ"א) (מיהו אם אמר המוכר בפירוש שנותן לשליח, הכל של שליח) (ר"ן פ' אלמנה ניזונית ותשובת רמב"ן סימן ס')".

היינו שליח לקנות במעות משלח והוסיפו לו על המקח, דבר שערכו קצוב כגון במקום לקבל עשרה ק"ג פירות קיבל אחד עשר, במקרה זה חולקים בעל המעות והשליח בתוספת. כן עולה מהגמרא בכתובות דף צ"ח-צ"ט.

בטעם החלוקה נחלקו רש"י והרי"ף. רש"י פרש משום שספק למי משניהם התכוין המוכר להוסיף. ואילו הרי"ף באר משום שהם כשותפים ביצירת הרווח, זה במעותיו (המשלח), וזה ברגליו (השליח). הנ"מ בין רש"י לרי"ף היא אם המוכר אומר במפורש שהוסיף דוקא לשליח. לפי רש"י אין כאן ספק וע"כ הכל לשליח, לפי הרי"ף, כיון ששותפותם היא שגרמה את הרווח הנוסף — חולקים.

בעריכה

בפסק ההלכה נחלקו השו"ע והרמ"א. השו"ע פסק כרי"ף, ואילו הרמ"א פסק כרש"י כשהוא מביא לעצמו סיוע מתשובת הרשב"א* (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן) ורב האי גאון שאף הוא סבר כן.

געריכה

הש"ך הקשה על הרמ"א (ס"ק י"ב): "מיהו אם אומר כו' — תימה שפסק כן בפשיטות דהא לדעת הרי"ף והרא"ש ובעל העיטור חולקים וכן נראה דעת הר"ן וגם בירושלמי אית' כסברת הרי"ף דהואיל ובא לשליח הנאה ע"י בע"ה חולקים עיין בתשובת רשד"ם סי' תנ"ח". היינו הש"ך מקשה על הרמ"א מדוע פסק כרש"י, כאשר רבים המחזיקים בשיטת הרי"ף. ועי' במשפט שלום (למהרש"ם) שחולק על הש"ך בהבנת השותפות.

עכ"פ אפילו לשיטת הרי"ף אין המשלח יכול לטעון "הכל שלי", וכן במקרה שלפנינו, תביעת בעל המשחטה היא לחצי ההנחה אך לא לכל ההנחה. ולשיטת הרמב"ן ורש"י שמפעלי המזון יודעים מי המשלם עבור המזון, והם נתנו דוקא למגדל את ההנחה — אין בעל המשחטה יכול לדרוש את ההנחה לעצמו.

דעריכה

אמנם מחלוקת הראשונים והאחרונים היא דוקא בשליח שכל המעות של משלחו ואילו את התוספת נתנו לו. וצריך לדון מה טיב העיסקה שלפנינו.

נראה שניתן להסתכל על העיסקה בשלוש דרכים: שותפות, שכירות או מכר.

ניתן לראות את שני הצדדים כשותפים, (אע"פ שאין הסכם מפורש לשותפות ביניהם), כשזה משתתף באפרוחים, מזון ותרופות; וזה את העבודה ושאר התנאים הסביבתיים — לול, מים, חימום, צינון וכד'. ואם נדון כן לכאורה מגיע לבעל המשחטה חצי הרווח שהוזילו לשותפו במזון. אולם בשותפים האחריות היא הדדית, וכל אחד יכול לייצג את שניהם בדין לגבי השותפות. כמו"כ חולקים ברווחים ובהפסדים לפי יחס השותפות שביניהם. במקרה הנוכחי נראה שאין לראות זאת כשותפות מפני שכל אחד אחראי על חלקו ללא אחריות על חלק חבירו. היינו אם היה נזק פתאומי אשר גרם למגדל להוצאות ניכרות אין המגדל מגיש למשחטה את הוצאותיו וחולקים בהפסד. וכן אם מחיר הבשר עלה בעת משלוח הלהקה לשחיטה אין המגדל נוטל חלק ברווח הבלתי צפוי. ומכאן שאין זו שותפות אלא כל כל אחד אחראי רק על חלקו*.

העריכה

אם נסתכל על העיסקה כשכירות, נאמר שהמגדל הוא בעצם שכירו של בעל המשחטה, והוא נוטל שכרו לפי עבודתו בקבלנות, כשאת שכר עבודתו הוא מקבל בתשלום על משקל הבשר בלהקה. הבעלות והאחריות בעת גידול העופות אצל המגדל — של המשחטה, כאשר המגדל הוא שומר שכר על רכושו של בעל המשחטה. לפי"ז כל ההנחה מגיעה לבעל המשחטה שהרי הוא מספק את המזון, ומדוע שהשכיר יטול את ההנחה?! וכי משום שהחליט לעבוד עם אחת החברות יטול מעין "שוחד", על כך שהחליט לגשת רק אליה?! (ועי' במאמרי על מתנות לסוכני מכירות — חבל נחלתו ח"א סי' צ' ותקיש לכאן).

אולם נראה לדחות את היותה שכירות (קבלנות). שהרי אם קרה אונס ללהקה בעת היותה אצל המגדל, כגון שנכנס שועל ללול וטרף עופות. לפי דיני שכירות השוכר פטור, והמשכיר נושא בכל ההפסדים. למעשה המגדל מפסיד את עלות משקל הבשר שלא גידל, על אף שכמות ההוצאות מצידו לא נפחתה. וע"כ אין לראותו כקבלן של המשחטה לגידול עופות אלא כקונה ומוכר.

ועריכה

נראה ע"כ שלפנינו עיסקת קניה ומכירה. היינו: המגדל מוכר את תוצאות גידולו למשחטה. המשחטה כדי לקנות את בשר העופות במחיר נמוך יותר, ולהבטיח את אספקת העופות אליה בלבד — משלמת למגדל חלק מהוצאות גידולו באפרוחים, מזון ותרופות שהיא משיגה במחירים נמוכים, ואת יתרת התשלום היא משלמת לפי משקל הבשר של הלהקה. ע"י כך המשחטה קונָה את הבשר במחיר נמוך יותר מאשר אילו היתה קונה אותו בשוק החופשי, אצל סתם מגדל עופות. כמו"כ המגדל מתחייב לספק את הבשר אך למשחטה.

למגדל העיסקה רווחית מצד שאינו צריך להחזיק ממון רב לתשלום המזון, ומצד המחיר הקבוע לק"ג בשר המבטיחו מהפסד אם לא קרו מצבי הפסד חריגים. למשחטה העיסקה רווחית מצד הבטחת אספקת עוף לשחיטה במחיר נמוך. האחריות של כל אחד מהצדדים על חלקו מלאה, על הרווחים בצמצום עבודה או הוצאות אחרות, ועל הפסדים או נזקים בלתי צפויים. ולפי"ז, שהאפרוחים, מזונם והתרופות הם תשלום מוקדם, במידה ולהקה מתה ולא שווקה למשחטה, רשאי בעל המשחטה לדרוש את ממונו בחזרה שהרי שילם חלק מהתשלום הצפוי ולא קיבל את המקח.

עפ"י דברים אלה, נראה שכל רווח ההנחה שייך למגדל. שהרי הוא לא הפר את תנאי העיסקה. הוא קנה לפי התנאים שקצבו ביניהם. וכשם שהוא יכול להוזיל את הוצאות הגידול בעובדים זולים, או ביצירת תנאי גידול אופטימליים שהעופות יגדלו מהר, או בהעלאת נצולת המזון וכד'. כן הוא רשאי לנסות להוזיל את הפקת המוצר אותו ימכור למשחטה. התשלום (בהנחה של %) על המזון, (שהמשחטה משלמת על הזמנת המזון של המגדל), הוא רווח שלה שהרי היא מספקת למגדל מזון בשווי מאה אחוז, ומשלמת לחברת המזון תשלום מופחת ב-% על מחירו הנקוב.

ואולי מן הראוי, שבכל להקה תהיה התחשבנות מלאה גם על מחירי האפרוחים, המזון והתרופות אשר יופחתו מהתשלום לבשר אשר המגדל מקבל לפי כמות הבשר שייצר באותה להקה. ובכך צד המקח שבדבר יהיה ניכר יותר*.

מסקנהעריכה

כיון שהעיסקה שלפנינו היא מכירה, מותר למגדל לנסות להוזיל את דרכי הגידול (כל זמן שאינו מפר את תנאי העיסקה שביניהם).