חבל נחלתו ב יב
סימן יב
משחת שיניים לאחר הפסח
שאלה
אדם קנה כמות גדולה של משחת שניים לפני הפסח, לא צויין על המשחה שהיא כשרה לפסח, המשחה לא נמכרה לנכרי, האם היא מותרת בשימוש?
תשובה
א. בסימן תמ"ח ס"ג: "חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, אפילו הניחו שוגג או אנוס". ולפי"ז לכאורה יש לאסור לאכול וליהנות ממשחה זו. אבל אין כאן בודאות חמץ אלא אך ספק, וע"כ יש להקל בו מצד הנפסק בשו"ע סי' תמ"ח שכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר אף באכילה.
ב. אולם אף אם נאמר שמעורב במשחה חמץ ממש, הרי חמץ זה לא ראוי לאכילת כלב ונפסל כבר קודם זמן איסורו, וע"כ לא היו צריכים למכור אותו בפסח, כמבואר בשו"ע סי' תמ"ב [ס"ט]: "חמץ שנתעפש קודם זמן איסורו ונפסל מאכילת הכלב או ששרפו באש (הגה: קודם זמנו) ונחרך עד שאינו ראוי לכלב. מותר לקיימו בפסח". וכתב ע"כ במשנה ברורה: "וה"ה דמותר בהנאה אבל באכילה אסור מדרבנן עד אחר הפסח ואע"ג דאכילה שאינה ראויה היא דהא נפסל לכל מ"מ כיון שהוא רוצה לאכול אסור דהא אחשביה, ודוקא בזה דאחשביה אבל אם נפל ממילא חמץ זה שנפסל מאכילת כלב לתוך המאכל אפילו רק ברובו אין לאסור לאכול אותו המאכל דהא חמץ זה הוא כעפרא מעלמא".
ג. עולה מדבריו שודאי מותר להשתמש בחמץ שהיה פסול מאכילת כלב קודם הפסח — אחר הפסח, ואין שום חיוב למוכרו לנכרי בפסח.
ד. ועוד צד להקל שהרי משחה זו אינה ראויה לאכילה ואף אי השימוש בה בפסח הוא חומרא, וכש"כ כאן שהמדובר אחר הפסח, וע"כ נראה שמותר להשתמש בה.