חבל נחלתו א נח

<< · חבל נחלתו · א · נח · >>

<poem> סימן נח

~ על מי חיוב קביעת המזוזה ואלו ברכות מוטלות עליו .

שאלות א. מי שנכנס לבית חדש האם ראוי שיקבע את מזוזת הבית בעצמו או יכול לכבד בכך אחרים? ב. אלו ברכות צריך לברך בקביעת המזוזה? תשובה א. כתב הרמב"ם [הל' ברכות פי"א ה"ב].: ."יש מצוות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה, לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות. ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה, אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב. וכל מצות עשה שבין אדם למקום בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה מברך עליה קודם לעשייתה". למדנו מדבריו שאין מצות מזוזה כשאר מצוות שבגופו שהן חובה עליו, אלא מצוה שאם גר בבית שנשלמו תנאיו למזוזה חייב במזוזה. ב. וראיתי ברעק"א בסוף תשובתו [סי' ט']. שכתב: "ואגב אודיעו מה דנ"ל לדינא, במי שיצא מדירתו לבית אחר לדור שם, ויש שם מזוזה מכבר שהניח שם הדר הראשון דמחוייב הוא לברך על המזוזה דזהו מצוה חדשה לו בבית זה, ואף דהוא פשוט, כמדומה אין נזהרים בזה ומצוי לשכוח". עולה מדבריו שהבין שמזוזה היא מצוה שעל גופו עם כניסתו לדירה. (ועי' במג"א סי' י"ט ס"ק א' שחידש נוסח ברכה לנכנס לדירה שיש בה מזוזות, והאחרונים לא הסכימו לדבריו, עי' ערוה"ש רפ"ט ג'). ג. הרמב"ם חילק בנוסח ברכת המצוות בין מצוות שאדם עושה לעצמו לבין מצוה שמקיים לאחרים, וע"כ אם קבע מזוזה לעצמו מברך "לקבוע מזוזה", ולאחרים מברך "על קביעת מזוזה" [שם הי"ב, י"ג]. למדנו מדבריו שמצות מזוזה אינה מצוה שיכולה להתקיים רק ע"י המחוייב בה, אלא ניתן לעשותה אף לאחרים. (ולגבי נוסח הברכה, ספרדים ואשכנזים נוהגים לברך גם כשקובע לאחרים לקבוע מזוזה, ולא כרמב"ם — פרט לתימנים הפוסקים כרמב"ם). אולם עדיין לא ברור האם דוקא בשליחות או לאו. ונראה מכך שאדם הנכנס לדירה בעלת מזוזות שאינו חייב להסירן ולקובען בשנית, שאין צריך למצוה זו שליחות אלא הקובעה מקיים מצוה בקביעתה אף בלא רשות בעה"ב. אולם ניתן לדחות שבמקרה כזה בכלל לא מוטל על הדייר לחדש דבר בקביעות המזוזה, וע"כ אין להוכיח מכאן על דין שליחות. ד. ועל עצם קביעת מזוזה דנו באחרונים רבות האם ניתן לקיימה ע"י נכרי וע"י חש"ו, ונטו לאסור [עי' שד"ח]. ומכאן שהבינו שהקביעה אינה פעולה טכנית אלא מצוה. וכן מוכח מכך שתקנו לה ברכה. וא"כ צ"ב האם מצות מזוזה כשחיטת חולין שאינה צריכה שליחות, או כמצוות שעל גופו הצריכה מינוי שליחות כהפרשת תרו"מ וכד'. (ואם נסבור שצריכה שליחות לקביעתה, אם מישהו קבע מזוזה ללא רשות בעה"ב 'גזל' את מצותו של בעה"ב וצ"ע). ובסוגיית מטבע ברכות המצוות בריש פסחים, כתב המאירי (בסופה).: "וכן אף קביעות מזוזה ומעקה אפשר ע"י שליחות הבא מאליו ומברכין בלמ"ד". מתבאר שהבין שמזוזה נקבעת ע"י שליח אמנם אי"צ לכך מינוי. ובכך מתבאר גם מדוע הנכנס לדירה בעלת מזוזות אי"צ לקבעם בשנית. ה. אולם מצאתי בערוך השלחן [רפ"ט ד']. שכתב שאם אחר קובע לו והוא עומד לידו בעל הבית מברך ולא הקובע, וזאת מפני שהמצוה היא שלו שהוא הדר (ומזוזה חובת הדר). ולא הקובע. וצ"ב מנין לו. והרי מצאנו להיפך בבדיקת חמץ ובכל מצוות הנעשות בשליחות שהשליח מברך על עשיית המצוה ולא המשלח? ונלענ"ד, שערוה"ש למד זאת מדברי המחנה אפרים לגבי מעקה, שהבונה ע"י פועל נכרי אע"פ שאינו בשליחות כיון שמשלם שכרו, הרי הוא כידא אריכתא של בעה"ב, ובעה"ב מברך והפועל בונה. וא"כ ערוה"ש סובר שאף כאן כיון שאין הקובע הדייר אלא אדם אחר אין מוטלת עליו המצוה, וע"כ ראוי שבעה"ב יברך. .(ועדיין צל"ע, הרי בכל המצוות אנו סוברים שאם יצא מוציא, וכיון שאף הוא ראוי לדור מדוע אינו יכול לברך, ועוד שהראשונים: הרמב"ם והמאירי שהזכרנו והקרבן נתנאל [פסחים פ"א סי' י' אות כ']. כתבו שזו מצוה שבשליחות וא"כ השליח צריך לברך ולא בעה"ב, וצ"ע). ו. וצריך לעיין בדין מצוה בו יותר מבשלוחו, האם זהו חיוב החל בכל המצוות או אך במצוות שנזכרו בגמרא (קדושי אשה והכנה לשבת). ואמנם יד המלך [הל' שבת פ"ל]. צידד שדוקא במצוות מסויימות. אמנם המג"א [סי' ר"נ ס"ק ב']. ועוד אחרונים סברו שדין זה נוהג בכל המצוות. ועיין באורך בשד"ח [ח"ד וה']. ולכאורה דוקא ממצות מזוזה עצמה, ראיה שאין בה כלל זה, שבמנחות [ל"ג ע"א]. מסופר: "ריש גלותא בנא ביתא אמר ליה לרב נחמן קבע לי מזוזתא". הא קמן שרב נחמן קבע לריש גלותא ולא למדו היכן ואיך לקבוע. אמנם כבר דחו האחרונים ראיה זו עיין שד"ח [ח"ה]. וע"כ נראה להלכה לנהוג כמרובים שמצוה בו יותר מבשלוחו. ז. אולם אם קובע כמה מזוזות יכול לכבד אחרים בקביעתן, ונראה שמן הראוי שיעמדו על ידו בשעת ברכה, וכ"א יגש לפתח שלו ויקבע בברכת בעל הבית, כפי שפסק בשו"ע [או"ח סי' תל"ב ס"ב].: "בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים, ואם בעל הבית רוצה יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש במקומו על סמך הברכה שבירך בעה"ב". והעיר המג"א [ס"ק ה'].: "ועכ"פ גם הוא יבדוק דמצוה בו יותר מבשלוחו". וכן הביא הגר"א מתוספתא דברכות שעשרה שעושין מצוה אחת ברכה אחת לכולם. ח. עוד נראה שאדם שקובע מזוזות בבית שהוא חדש עבורו מברך שהחיינו כדין כל מצוה הבאה מזמן לזמן. וכ"כ הרמב"ם [שם ה"ט]. וכ"פ הגר"א [או"ח סי' כ"ב ס"א]. ומוכיח שלא כתוס' בכ"מ, הסוברים שאין מברכים על מצוה שבאה מזמן לזמן. ט. ברכת שהחיינו על מצוות אין אדם מברך אלא במצוה שעושה לעצמו [רמב"ם שם ה"י]. וזו סיבה נוספת שדוקא בעל הבית יקבע את המזוזה הראשונה ויברך. מסקנה בעה"ב הנכנס לבית חדש וקובע בו מזוזות ומכבד אחרים בקביעתם, צריך לעשות כך: מזוזה ראשונה יקבע דוקא הוא, ואת כל המתכבדים בקביעה יעמיד לידו וימנם לשליחים לקבוע עבורו בשאר פתחים. ויברך שתי ברכות לקבוע מזוזה ושהחיינו, ויקבע את המזוזה (רצוי בפתח שחייב לכל הדעות). מכובדיו-שליחיו ילכו ללא הפסק דיבור לפתחים בו הם קובעים ויקבעו בלא ברכה. וצריך לברך על הדירה עצמה הטוב והמטיב כיון שזוכה בבית חדש לו ולאשתו. .(ועי' הערות הגר"י אריאל בראש הספר - הערה ט').