חבל נחלתו א נב
<poem> סימן נב . ~ מלוי דלק בתחנה השייכת למנזר שאלה האם מותר למלא דלק לרכב בתחנה השייכת למנזר בלטרון? תשובה א. במסכת ע"ז [נ"א ע"ב]. שנינו: "עבודת כוכבים שהיה לה גנה או מרחץ נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה, היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בין בטובה ושלא בטובה". רש"י על המשנה הסביר: "נהנין ממנה שלא בטובה שלא יעלו שכר לכומרים דאין הקדש לעבודת כוכבים.". ועולה לכאורה שההנאה היא נטילת דבר בשכר, לעומת זאת בחינם, או במקום שהשכר משותף לעכו"ם ולאחרים מותר אף בשכר. אמנם בגמרא הדברים מסתעפים מעט, שם נאמר: "אמר אביי בטובה בטובת כומרין שלא בטובה שלא בטובת כומרין, לאפוקי טובת עובדיה דשרי". כלומר השכר האסור (בטובה). הוא שנהנים ממנו הכומרים, לעומת זאת אם נהנים ממנו סתם עובדי כוכבים ה"ז "טובת הנאה פורתא" [רש"י]. ומותר. ממשיכה הגמרא: "איכא דמתני לה אסיפא היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה - אמר אביי בטובה בטובת אחרים שלא בטובה שלא בטובת כומרין". כלומר מי ששנה זאת על הסיפא, מתיר ליהנות מאחרים בין בחינם בין בתשלום, ומהכומרין אך בחינם. ומסכמת הגמרא: "מאן דמתני אסיפא כ"ש ארישא, ומאן דמתני ארישא אבל אסיפא כיון דאיכא אחרים בהדה אפילו בטובת כומרין נמי שפיר דמי". כלומר מי ששנה דברי אביי על הסיפא כש"כ ברישא שאסור, אולם מי ששנה זאת על הרישא, בסיפא שנהנים ממנה אף אחרים מותר אף בהנאת כומרין. ב. כאמור רש"י הסביר בטובה — בשכר. אולם בדף מ"ד ע"ב הובאה ג"כ משנה זו, ושם פרש"י: "שלא בטובה שלא יחזיק טובה לכומרים ובהנאה לא מיתסר כדאמרינן לקמן." היינו כאן פרש"י טובה כהחזקת טובה אך לא כשכר. והקשו בתוס' [שם ד"ה נהנין]. על הסתירה ברש"י ועוד מספר קושיות על שיטתו בדף נ"א, והסיקו: "לכן נראה לר"ת כמו שפירש"י כאן". כלומר בשכר מותר, וטובה האסורה היא דוקא החזקת טובה. עוד כתבו תוס' שם: "ועוד נראה לר"ת דמה שאנו אופין עתה בתנור של כומרין וטוחנין בריחים של מים שלהם ודאי ליכא למיחש דלא מיבעיא בשכר דשרי דאין אנו מחזיקין להם טובה אלא אפילו שלא בשכר נמי מותר, כיון שאין התנור והריחים בבית העב' כוכבים עצמו כמו הכא מרחץ של אפרודיטי, ולא דמי ליריד של עובדי כוכבים דאסרנא. דהתם עושין מן המכס צרכי עבודת כוכבים, אבל הכא אין עושין אלא הנאת הכומרים." ראיה זו מביא גם הרא"ש אולם מוסיף על תוס' שאף לפרש"י מותר בשכר כשאין זה בחצר העכו"ם. עוד מביאים לכך התוס' ראיה מן הירושלמי, שאם נותנים מכס לעובדי כוכבים אע"פ שהללו מספקים צרכי עכו"ם מותר. הר"ן תוך כדי צידוד בשיטת רש"י מביא את הירושלמי שהביא תוס' וכותב שהוא קשה לשיטתו בכך שמתיר להעלות שכר לעכו"ם בעקיפין. והוא דוחה את הירושלמי מהלכה כיון שקי"ל כלישנא בתרא בבבלי, והירושלמי לפי לישנא קמא ומתיר כשהגנה שלה ושל אחרים. עולה לפי שיטת ר"ת שבשכר מותר אם אין ההנאה נופלת ישירות ביד עבודת כוכבים אלא ביד הכומרין. ולהחזיק טובה אסור, ואף אם משתמשים בשל עכו"ם בחינם, אם אין התשמיש בחצרה של העכו"ם, ואין מחזיקים להם טובה מותר. ג. הר"ן על הרי"ף הביא את שיטת הראב"ד שסבר שבטובה היינו טובת דברים ונאסר כדי שלא ימשך אחרי עכו"ם. והרמב"ם [עכו"ם פ"ז הי"ז]. כתב: "עבודת כוכבים שהיה לה מרחץ או גינה נהנים בהם שלא בטובה ואין נהנים בהם בטובה. היה לה ולאחרים נהנין בהן אפי' בטובת כהניה ובלבד שלא יתן שכר". . וכתב הר"ן, וכן כתב הכס"מ, שהרמב"ם פרש כראב"ד והטובה האסורה היא טובת דברים שמא ימשך אחריה. ומוסיף הכס"מ: "וטעמא כדכתב הר"ן דכיון דטובת דברים מדרבנן בעלמא הוא נקטינן לקולא". . אלא שהרמב"ם סיים דבריו במלים: "ובלבד שלא יתן שכר". כלומר אף בשותפות אחרים, הן בטובה הן שלא בטובה אסור ליתן שכר. ועולה שחולק על ר"ת וסובר שבשכר אסור! ונמצא שיש לפנינו שלש שיטות עקריות בהסבר הגמרא: שיטת רש"י שטובה היינו בשכר ולגבי החזקת טובה בדברים לא ברורה עמדתו, שיטת ר"ת שסובר שבשכר קל מבחינם, והנאסר הוא החזקת טובה, ושיטת הרמב"ם הטובה האסורה היא טובת דברים ובשכר חמור מבחינם ואסור, (ומצאתי שכ"כ הט"ז קמ"ג ה' ביחס לרמב"ם ובש"כ). ד. הרמב"ם פסק כלישנא קמא, לעומת שאר ראשונים שפסקו כלישנא בתרא. משמעות פסיקתו שבעצם שיטת רש"י ושיטת הרמב"ם נתקרבו מאד, שכיון שתרוייהו אסרו בשכר, ולגבי החזקת טובה או טובת דברים לרמב"ם הותר אף בהנאת כומרים אם יש לה שותפים, ולרש"י הותר אף אם אין לה שותפים. ה. הטור [סי' קמ"ג]. פסק כלישנא בתרא וע"כ כתב: "היה לאליל גנה או מרחץ והטובה היוצאה מהם היא לכומרים מותר ליהנות מהם שלא בטובה ואסור ליהנות מהם בטובה ואפילו יש לאחרים חלק בטובה עם הכומרים, ואם אין הטובה היוצאה מהם לכומרים אלא לעובדיה מותר ליהנות מהם אפילו בטובה אפילו הגנה והמרחץ לאליל בלבד". לא פרש כמי פסק אמנם מפרשיו הסבירו דעתו כרש"י. בשו"ע פסק כטור, והרמ"א הביא שיטת ר"ת שאם הטובה באה לכומרין ואין הגנה בחצר העכו"ם מותר ליהנות ממנה. (ולא ברור ברמ"א אם פסק כתוס' דהיינו בשכר או אף כרא"ש ובחינם, ובמקורות המצויינים חיבר בין השיטות). עפ"י פסק השו"ע, דחה את שיטת ר"ת הראשונה היינו שבשכר אין זה נקרא טובת הנאה מהלכה. ויש בכך קושי ששיטת ר"ת הובאה בכמה ראשונים [תוס', רא"ש, מרדכי]. והסכימו לה הרשב"א והראבי"ה [מובא בטור]. וכן הביאה ברבנו ירוחם. וע"כ נראה מן הראוי שלא לקנות דלק מתחנת דלק השייכת לכומרים נוצרים (עפ"י המקובל על רוב הראשונים שהנצרות היא ע"ז). ואעפ"כ כיון שאין התחנה בחצרה של הכנסיה, כש"כ שכל השטח גזול הוא עימה, שהשתלטו עליו לאחר שבמלחמת השחרור לא שלטנו שם, נראה שהמשתמש יש לו על מה לסמוך — על שיטת הרמ"א, ובמיוחד שקיימת שיטת ר"ת בתוס', שראשונים רבים מצדדים בה.