חבל נחלתו א מד
<poem> סימן מד
~מגילת תענית וההלכות הנובעות ממנה
במגילת תענית נלמד לגבי פורים [תענית י"ח ע"ב, מגילה ה' ע"ב].: ."יום ארבעה עשר בו ויום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא למספד בהון, ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה". מסביר רש"י (בתענית):. ."לא נצרכה לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני י"ד בי"ד ולבני ט"ו בט"ו דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו'. אלא לאסור את של זה בזה כגון בני ט"ו בי"ד ובני י"ד בט"ו". משמעות דבריו: שני זמנים וכן שתי רמות איסור לגבי פורים. הנאסר מימות מרדכי ואסתר והנאסר ממגילת תענית. מימות מרדכי ואסתר ככתוב במגילה [פ"ט פס' י"ט].: "שמחה ומשתה ויו"ט". נאסרו בתענית ומלאכה ונצטוו ביו"ט [מגילה ה' ע"ב]. לאחר שהונהגה מגילת תענית נאסרו בהספד ותענית בני י"ד בט"ו ובני ט"ו בי"ד. עוד נוסף ממגילת תענית ונכתב במשנה [תענית ט"ו ע"ב].: "כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר. ר' יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור. דלא להתענאה לפניו ולאחריו מותר, ר' יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר". וברש"י: "דאית יומיא דלא להתענאה ומקצתהון דחמירי טפי דלא למיספד, ואותן שהן חמורים ואסורים בהספד לפניו אסור בהספד דילמא אתי למיעבד ביו"ט גופיה". בגמרא מחלוקת: ר' חייא בר אסי אמר רב הלכה כר' יוסי, ושמואל למסקנה פסק כרשב"ג שלפניהם אסור ולאחריהם מותר. ור' יוחנן אף הוא סבר כשמואל (ויש מפרשים זאת מעט אחרת). בין הימים של מגילת תענית שנאסרו בתענית (ואף עליהם מחלוקת ת"ק ור' יוסי לעיל) הם י"ג באדר משום יום נקנור, וי"ב באדר משום יום טוריינוס .[תענית י"ח ע"ב]. יום טוריינוס עצמו בוטל מאיסוריו משום שנהרגו בו שמעיה ואחיה, ומשום כך הותר בתענית על אף שהוא יום שלפני יום נקנור. לאחר מכן בטלה מגילת תענית .[שבת י"ג ע"ב, ר"ה י"ט ע"ב]. וכך מסיקים בר"ה [י"ט ע"ב].: "והלכתא בטלו (מגילת תענית). והלכתא לא בטלו, קשיא הלכתא אהלכתא, לא קשיא, כאן בחנוכה ובפורים כאן בשאר יומי". מסקנה זו מביא הרי"ף במסכת תענית סוף פ"ב. וכותב הר"ן .(על הרי"ף).: "ומעתה יש לנו לבאר דינן של חנוכה ופורים לפניהם ולאחריהם, דודאי כי אמרינן דבחנוכה ופורים לא בטלה מגילת תענית לא בהן בלבד אמרו אלא אף לפניהם או לאחריהם". ומברר הר"ן שהלכה כר' יוחנן שאסורים לפניהם בתענית ולאחריהם מותרים. מתוך כך שואל הר"ן מדוע נהגו בתענית אסתר בי"ג אדר הלא זהו היום שלפני פורים, ואסור בתענית כיון שלא בטלה מגילת תענית לגבי פורים. תירוצי הראשונים בתוך פסקי הרי"ף במגילה [ד' ע"א]. נכנסה תוספת מדברי רבינו אפרים (דבר שלא היה ידוע לכל הראשונים והאחרונים עיין גר"א סי' תרפ"ו)., הפוסק כר' יוסי לגבי ימים שלפניהם ואחריהם במגילת תענית, (ואע"ג שר' יוחנן פסק כר' יוסי אך לגבי ימים בהם נכתב "דלא להתענאה"., כיון שרב אשי פסק שכל שלאחריו אסור בהספד ובתענית מותר, והיינו כר' יוסי לגבי ימים דלא למספד). ולכן חנוכה ופורים שנאמר בהם דלא למספד ולגביהם לא בטלה מגילת תענית: "ולגבי פורים בני י"ד אסורין נמי בט"ו בהספד ובתענית ובי"ג אסור בהספד לחודיה, ובני ט"ו אסורין בתרוייהו בהספד ובתענית ובט"ז אסור בהספד". ויוצא מדבריו דין משונה: בני י"ד אסורים בי"ג בהספד בלבד, בט"ו אסורים בהספד ותענית ובט"ז מותרים. ואילו בני ט"ו בי"ג ובי"ד אסורים בהספד ובתענית ובט"ז אסורים בהספד. מה סיבת ההבדל שבין בני ט"ו לבני י"ד שתק רבינו אפרים, והרז"ה מסבירו. הרז"ה משיג על גירסת רבנו אפרים ועל הסברו בדברי רב אשי, ואעפ"כ צעד בעקבות רבינו אפרים לגבי איסורי ימים שלפניהם ואחריהם. ומקשה, מדוע נהגו להתענות בי"ג אדר הלא ימי הפורים אסורים בתענית לפניהם. ותרץ שימי הפורים הרי הם מדברי קבלה ואינם צריכים חיזוק כדברי תורה. וע"כ לבני י"ד לא נאסר יום י"ג, ורק לבני ט"ו שי"ד נאסר עפ"י מגילת תענית, ולגביו לא בטל יום שלפניו אסור יום י"ג בתענית ציבור. ומוכיח שלגבי פורים ביטול מגילת תענית אינו מבטל איסורי ימים שלפניהם ושלאחריהם. (והאיסור בהספד הוא על אף ההיתר בתענית). וכדוגמת הרז"ה שהתענית מדברי קבלה הביא בהגה"מ [הל' תענית פ"א אות ב']. בשם הרב שב"ט, וכ"כ הנצי"ב בדעת השאילתות. הראב"ד בהשגותיו למגילה הקשה על דברי הרז"ה: כיצד יהיו בני ט"ו אסורים יותר מבני י"ד והלא הם נאסרו בגלל שהוא יו"ט לבני י"ד. ועוד "אם נאמר כי מפני הנס של עצמן נאסרו בשניהם נמצא שגם הם דברי קבלה"., ומגילת תענית לא הוסיפה חיובים הלכתיים על דברי מצות הפורים מימי מרדכי ואסתר, ועל כן כיון שבני ט"ו אינם עושים את י"ד לפורים, אינם נאסרים יותר מבני י"ד עצמם. ומוסיף בחריפות: "והאומר שהוסיפו (חיובים הלכתיים במגילת תענית על ימי הפורים). נחשוב אותו מן החיצונים והזרים". גם הר"ן בתענית השיג על דברי הרז"ה שמהירושלמי שהקשה על יום י"ג אדר — יום נקנור: "לית הוא עצמו אסור מפני יום י"ד". משמע שאין יום שלפניו אסור מדברי קבלה, וטעמא מפני שמגילת אסתר לא נכתבה ע"י נביא וע"כ אינה דברי קבלה. (אולם כותב שניתן לתרץ שהירושלמי לא סבר כבבלי שדברי קבלה אינם צריכים חיזוק, וע"כ מחשיב פורים כדברי קבלה, ואעפ"כ גזרו על יום שלפניו וכן תרץ הגר"א [סי' תרפ"ו] שלירושלמי דברי קבלה אינן כדברי תורה). הרמב"ן [מלחמות — תענית]. משיג אף הוא על דברי רבינו אפרים. ראשית הוא מסביר שבמקרה דנן הלכה כשמואל שלפניהם ולאחריהם מותרים. ואע"פ ששמואל חלק על רב ור' יוחנן כיון שבטלה מגילת תענית הלכה כמיקל. וע"כ נהגו להתענות בי"ג, וזוהי דעת הנשיא הרב ר' יהודה אלברגלוני, וכך סבר הרי"ף, וע"כ לא דן בימים שלפניהם ואחריהם שבמגילת תענית. כתירוץ זה כתבו אף התוס' בתענית [י"ח ע"א ד"ה רב]. בתירוץ הראשון: "וי"ל דהא דאמר חנוכה ופורים לא בטלו ר"ל הדינין שלהם לעשותן יו"ט ודלא להתענאה בהון, אבל בדינים דלפניהם בטלו". וכן כתבו הרא"ש [מגילה פ"א סי' ח']., והטור [סי' תרפ"ו]. עוד תירוץ מביא הרמב"ן להיתר להתענות בי"ג. והוא שמאחר שבטל יום נקנור עם ביטול מגילת תענית, ממילא אין לאוסרו משום יום שלפני פורים. ומביא ראיה מסוגיית תענית. ותירוצו כתבו אף התוס' בתענית בתירוצם השני. הר"ן [על הרי"ף בתענית]. הקשה על דבריו שאין דומה ביטול יום טוריינוס, שבטלוהו בגלל שארעה בו צרה וע"כ גם אין לנהוג בו משום יום שלפניו — לפורים שיום שלפניו בטל אך מחמת ביטולה הכללי של מגילת תענית. הר"ן [שם]. מסיק שלפי תרוצי הרמב"ן הרז"ה והר"י אלברגלוני אין לבני י"ד להתענות בט"ו, ולהיפך שלפחות לענין זה לא בטלה מגילת תענית לגבי פורים. הראב"ד עצמו סובר שמאחר שבטלה מגילת תענית אף הימים שלפני ואחרי פורים וחנוכה בטלו, "דלא עדיפי טפלי דהני מעיקרי דהני". אמנם הוא מוסיף שביטול מגילת תענית נותן ליחיד כח להתענות בו, אבל אין גוזרים בימים המנויים במגילת תענית ולפניהם ואחריהם (עפ"י מחלוקת ת"ק ור' יוסי). תענית ציבור. ומוכיח זאת מרב נחמן שגזר תענית ציבור בי"ב באדר והקשו עליו מיום טוריינוס ויום שלפני יום נקנור אע"פ שר"נ היה זמן רב אחרי החורבן וביטול מגילת תענית — אעפ"כ הקשו עליו ממגילת תענית. עולה מדברי הראב"ד שיש בעיה בקביעת תע"צ דוקא בי"ג אדר. הר"ן בתענית לאחר שהביא את דברי הראב"ד טוען שלפי תירוצו א"א היה לגזור תענית ציבור בי"ג אדר, ומסביר: ."אלא שהוא ז"ל כתב די"ג אינו דומה לשאר תעניות דזכרון הוא לנס שנעשה בו, ועוד שיש לנו סמך בכתוב שאמר: וכאשר קימו על נפשם דברי הצומות לומר שכשם שקבלו עליהם לעשות יו"ט כך קבלו עליהם דברי הצומות וזעקתם כלומר לעשות תענית בכל שנה ושנה". ומקשה על זה והרי אמרו בש"ס שי"ג אסור בהספד ותענית מחמת יום נקנור ולפי דברי הראב"ד הרי קבועה בו תענית ציבור, ותרץ שבתענית מותר מפני תענית שנקבעה בו עוד קודם קביעת יום נקנור, וכל הדיון בגמרא היה על היתר הספד בו. על תירוץ הראב"ד, שתענית אסתר הוא צום מדברי קבלה עוד מימי אנשי כנה"ג, מקשה הר"ן שבמסכת סופרים (הובאה לעיל). אין זכר לי"ג אדר בהקשר של תענית אלא דוקא על תענית של ג' ימים מפוזרים. ו"דברי הצומות וזעקתם". ענינם שאת ארבעת צומות החורבן שנזכרו בזכריה קבלו עליהם לקיימם בשמחה בימי מרדכי ואסתר. אמנם הוא מסתייג מעט מפירוש זה מחמת המלה "וזעקתם" המלמדת על התענית בשושן ולא על ימי האבל לחורבן. וע"כ הוא מסיק שמעיקר הדין לא נקבעו ימי התעניות האלה ביום מסויים כמבואר במס' תענית, ויש לסמוך על אחד מהטעמים שכתבו הרמב"ן או הרז"ה או הר"י אלברגלוני כדי להסביר את קביעת התענית בימינו בי"ג. עוד הוא דוחה את שיטת הראב"ד שימים של מגילת תענית אין לגזור בהם תענית ציבור. הרמב"ם הזכיר את תענית אסתר כנהוג בימינו בהל' תענית [פ"ה ה"ה]. "זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר: דברי הצומות וזעקתם"., ובהל' אבל [פי"א ה"ג]. כתב: "ומותר לספוד לפני חנוכה ופורים ולאחריהן". ולא הסביר מדוע לא נוהגת מגילת תענית בימים שלפניהם. והב"י [סי' תרפ"ו]. כתב בקצרה שהוא מן הטעמים שכתב. עוד הביא הב"י מהגהות מימוניות ריש הל' תענית בשם הרב שב"ט שמנהג ישראל להתענות לפני פורים, אולם אין להביא ממנה ראיה שהיא מדברי הגאונים ומנהג כל ישראל, אבל תענית רשות לעולם אסור. והב"י הוסיף שלפי הטעמים שכתב אף תענית רשות מותרת. כלל את הטעמים המאירי בפירושו ז"ל: ."יש מי שאומר הואיל וי"ג עצמו כתוב במגלת תענית מטעם יום נקנור ובטל אינו חוזר וניעור מטעם יום שלפניו (רמב"ן). ויש מי שאומר שתענית זה של שמחה הוא ואינו בכלל שאר התעניות, ועל הדרך שאמרו שאף במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים בנין של שמחה מיהא מותר, כמו שיתבאר בראשון של מגלה (ראב"ד). ויש מי שתירץ שתענית י"ג מעקר התקנה היה ולא היה כח ביד חכמים לסלקו כדכתיב קיימו על נפשם דברי הצומות וכו' (מובא משם הראב"ד בר"ן). או שמא הואיל ודברי קבלה הם הרי הם כעין תורה שאין צריך חיזוק (רז"ה). ויש מי שתירץ שיום י"ג אינו בדין שיאסר לנו מתורת יום שלפני י"ד שהרי יום י"ד אינו נאסר לנו ר"ל לבני כפרים ועיירות מתורת מגילת תענית אלא מכח המקרא ואינו צריך חיזוק, אבל בני כרכים שיום י"ד להם מימים שבמגילת תענית נאסר להם להתענות בי"ג. ויום ט"ז נאסר לנו מתורת יום שלאחריו הואיל וט"ו לנו יום שבמגילת תענית ומותר להם מפני שט"ו להם אינו מדין מגילת תענית אלא מכח המקרא ואין צריך חיזוק (רבינו אפרים).". הנצי"ב [אות י"ט]. בהעמק שאלה תרץ את דברי השאילתות על קביעת תענית אסתר ביום י"ג אדר על אף שהוא יום שלפני פורים ואסור בתענית. שהמדובר במגילה "דברי הצומות וזעקתם". היינו יום י"ג שהיה יום קהילה לכל, וכפירוש ר"ת והראב"ד. ומלכתחילה טרם נהגה מגילת תענית נקבע צום תענית אסתר כחובה כשעדיפות לעשותו בי"ג, ואם אי אפשר מקדימין. ומשנהגה מגילת תענית הוקדם הצום לי"א שי"ב ג"כ אסור משום יום טורינוס. ומשבטלה מגילת תענית חזרו ליום הכניסה של המגילה.