חבל נחלתו א לט
<poem> ~סימן לט
נקב באתרוג שנוצר ע"י קוצים
שתי שיטות לגבי פסול ניקב באתרוג. שיטה אחת [רמב"ם, רש"י ועוד]. אומרת שניקב הוא פסול בפני עצמו, וחסרון פסול בפני עצמו. ופסול ניקב הוא ללא שום חסרון בגוף האתרוג (היינו שלא הופרד מן האתרוג חלק מהאתרוג ואפילו חלק קטן מאד). ושני סוגים בנקב פסול, האחד מפולש (וגדרו אף הוא שנוי במחלוקת)., והשני שאינו מפולש אבל רחב כאיסר. וי"א [ראב"ד, יראים ועוד]. שכל פסול ניקב הוא דוקא עם חסרון. ולמפולש די בחסרון כלשהו, ולשאינו מפולש בחסרון כאיסר. שתי השיטות הובאו בשו"ע [סי' תרמ"ח ס"ב]. הוסיף הרמ"א באותו סעיף: ."ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן ע"י קוצים אע"פ שיש בהם חסרון שזהו דרך גדילתן. מיהו אם רואה שאין העור* והבשר קיים תוך הנקב פסול לסברא ראשונה, אע"פ שאינו מפולש. ובשעת הדחק יש להקל כסברא האחרונה להכשיר חסרון שאינו כאיסר ואינו נקב מפולש". המונחים" "עור" ו"בשר" לגבי אתרוג אינם ברורים, מהי כוונתם: האם הכוונה שהאתרוג לחוץ במקצת והחסרון הוא בתוכו אבל קליפותיו כלפי חוץ לא נחסרו, או שעור ובשר קיים כוונתו לכך שהם נקרמו לאחר הנקיבה, ונראה כלפי חוץ כפצע שנרפא (נגלד). או שכוונתו שהמקום נראה חסר, ועור ובשר כוונתו לקליפה הלבנה שהתקשתה במקום החסרון. מקור הרמ"א הוא מתרומת הדשן [סי' צ"ט] ז"ל: ."שאלה אתרוגים שיש להם נקבים גדולים שנראה בהם חסרון אלא שאותם נקבים נעשים בעודן באילן בשעת גידולן ע"י קוצים יש להכשירן למצוה או לאו? תשובה יראה דנהגו בפשיטות להכשיר. ואע"ג דכתב הסמ"ק דנהגו פסול בחסרון כ"ש הך חסרון דמתחילת ברייתו הוא, לא פסלי. ונראה קצת מזה מן התלמוד פ' לולב הגזול דמוקי ההיא דגדלו בדפוס ועשאו כברייתא כשר, דעבדינהו דפי דפי ואין חסרון גדול מן ההפרש דאיכא ביני דפי, ואפ"ה הואיל דמתחילת ברייתא כך הוא שרי, וכשר. עוד נראה ראייה מהא דמדמה תלמוד התם פסולי אתרוג לטריפת הבהמות דקאמר: 'אי נקלף תנינא' פי' תנינא גבי טריפות 'הגלודה טריפה', אי נסדק תנינא. אבל אשרי פי' דניקב תנינא בפנים אחרים. אמנם כתב דמדמין פסולי האתרוג לטריפות. וכן כתב בהגה"ה במיימון דכי היכי דגבי טרפות אם נשתייר בגלודה כשירה ה"ה גבי אתרוג אם לא נקלף כולו כשר, ולא כפרש"י. הא חזינן דלפסול ולהכשיר מדמינן לטריפה. וגבי טריפות כתבו התוס' אילו טריפות דריאה שנראה חסירה שיש בה קמט וסדק אם עולה בנפיחה ועור ובשר קיים כשירה, והיינו כנ"ד שחסרון של האתרוג הנעשה לו בשעת גידולו עורו ובשרו קיים כשירה אבל לכל מה שיחסר לו אחר שנתלש א"א שיהיה עורו וגופו קיים. אבל אתרוג שאין בו איברים והכל גולם אחד אין חסרון שעור ובשר קיים פוסל בו". הב"י סיכם בקצרה [תרמ"ח ד'].: "כתוב בתרומת הדשן אתרוגים שיש להם נקבים גדולים שנראה בהם חסרון אלא שאותם נקבים נעשים בעודם באילן בשעת גידולם ע"י קוצים, יראה דנהגו בפשיטות להכשיר ונתנו טעם לדבר. ומיהו נראה מדבריו דהיינו דוקא בשעורו ובשרו קיים". והרמ"א [ד"מ ס"ק ב']. הוסיף: "ומשמע שם בנקיבות אלו רגיל להיות עורו ובשרו קיים ואין חוששין שלא היה קיים אא"כ רואים שאינו קיים". הט"ז לאחר שהביא את תרומת הדשן כתב [ס"ק ד']: "מבואר כוונתו דאנו רואים שנקרם עור האתרוג במקום החסרון ההוא רק שיש חסרון וגומא שם בזה התיר, אבל אם אנו רואים שלא נקרם אלא יש שם נקב וחסרון אע"פ שנעשה ע"י קוצים בדרך גדילתו פסול. וזה שסיים ומיהו אם רואה כו' והנהו קוצים לא מעלין ולא מורידין לענין נקב, אלא שזכר אותם בתרוה"ד, לפי שאז רגיל להיות שם בנקב עורו קיים והמון עם טועים בכך שסוברים שיש קולא כשנעשה הנקב ע"י קוצים". נראה מדבריו שהבין שעור ובשר שקרמו הם הקליפה הירוקה וקליפה לבנה שתחתיה והם נקרמו (ואולי יש מעין צלקת במקום הנקב)., והחסרון הוא שניכר שהמקום באתרוג נמוך מסביבותיו. בשו"ע הרב [ס"ט] אף הוא הסביר כט"ז, וכתב: ."וכ"ז בנקב שנעשה בו לאחר שנתלש אבל נקבים הנעשים בו כשהוא מחובר כמו שרגילות הוא להעשות בו נקבים ע"י קוצים שנופלים עליו כשהוא מחובר נוהגין להכשירו אע"פ שהן נקבים שיש בהן חסרון, לפי שכל נקב שבאה לו בעודו גדל באילן חוזר לבריאותו ע"י שנקרם עליו עור מלמעלה כיון שהוא עדיין הולך וגדל באילנו, ואע"פ שע"ג עור זה יש גומא וחסרון בגוף האתרוג אין בכך כלום. אבל אם אנו רואים שלא נקרם עליו, ויש בנקב חסרון מגוף האתרוג ה"ז פסול אע"פ שהנקב נעשה בו בעודו באילן ע"י קוץ". נראה מדבריו שהיה חסרון בגוף האתרוג, אלא שהחסרון הלה נתקן ע"י שנקרם עליו עור מלמעלה בעודו על העץ. אבל אם לא נקרם פסול לשיטת הרמב"ם. חלק עליהם בערוך השלחן [ס"ט]. וכתב: ."ביאור הדברים דלאו משום דנקב שע"י קוץ קילא טפי, אלא העניין כן הוא, דהנה בגמ' מדמי אתרוג לריאה, ובריאה קי"ל דכשיש בה גומא אם העור קיים בתחתיתו של הגומא כשרה אע"פ שנחסר מהבשר כמ"ש ביו"ד סי' ל"ו, וה"נ באתרוג דיש לפעמים שבגידולו נכנס קוץ מהאילן לתוכו וממילא שמחסרו בשר מבפנים ועכ"ז העור בתחתיתו שלם כשר. ומשכחת לה כשאין עוקץ חד בהקוץ, ולכן העור שלם רק הבשר מבפנים נמוח קצת. ואמנם אם רואה שאין העור קיים בתחתיתו של הנקב חוזר הדין לשני הדיעות שנתבארו". החסרון עפי"ד מתבאר כחסר מהמבנה השלם של אתרוג, וכדברי תרוה"ד שיש בו קמט וכעין סדק, ובאמת לא נחסר כלל מגוף האתרוג, אלא הוא נלחץ ונכבש לתוכו באותו מקום. ובניגוד לט"ז ולשו"ע הרב שהסבירו שלאחר שהיה חסרון בעור ובבשר, העור הוקרם ע"ג החסרון, טוען ערוה"ש שרק נקב ע"י קוץ שלא גרם כלל לחסרון אלא אך נראה כחסר הוא הכשר. עולות לפי"ז שתי שיטות בהסבר תרומת הדשן ובפסיקתו להלכה: שיטת הט"ז ושו"ע הרב היא שהיה חסרון והוקרם עליו. וההקרמה היא של עור ובשר היינו של הקליפה החיצונית הירוקה ושל הקליפה הלבנה שתחתיה. ואע"פ שניכר באתרוג שהיה בו חסרון — כשר. ושיטת ערוה"ש שהפגיעה באתרוג היא מלחץ אבל לא היה חסרון בגוף ובקרום כלל. בשאלה זו הסתפק אף בביכורי יעקב [ס"ק ח']. לאחר שהביא דברי הט"ז, כתב: ."ולענ"ד אין זה מבואר כ"כ בתרוה"ד שהרי בתחילת דבריו כתב וז"ל: יראה שנהגו בפשיטות להכשיר. כ"ש הך חסרון דמתחילת ברייתו הוא לא פסלינן עכ"ל. משמע שתלה טעם ההיתר באשר שהוא מתחלת ברייתו וכן נראה גם מסוף דבריו שם שכתב שאין להכשיר 'בלאטמאל' מטעם זה כיון דמתחלת ברייתו הוא דכיון דפסול חזזית מטעם הדר הוא דאינו הדר מתחילת ברייתו ג"כ לאו הדר הוא ע"ש. משמע דלענין חסרון ג"כ סמך אטעם כיון דמתחילת ברייתו הוא ואין סופו לרקוב כמו חסר בבהמה מתחילת ברייתה דכשר מטעם שאין סופו לרקוב. והא דכתב ג"כ הטעם דעור ובשר קיים, כוונתו כיון דמסתמא באותן נקבים הנעשים באילן עור ובשר קיים תחתיהן, לכן אפילו אין עתה עור ובשר קיימים מכ"מ כיון שבאילן היה סופו לגדל ואינו נרקב אין לו פסול חסר וכדאמרינן בריאה שנשפכה כקיתון כיון דהדרא בריא אינה טריפה. משא"כ בנחסר בתלוש דאז מייד נפסל כיון שאם נשאר כן סופו לרקוב. ולכן לענ"ד יש להקל יותר באותן הנקבים שנחסרו באילן אפילו לא קרם העור עליהם מבחסרון שנחסר אחר שנתלש דהיינו בשעת הדחק, או ביש ספק אם עור ובשר קיים טוב יותר ליקח אותו שנחסר בהיותו מחובר באילן אבל בלא"ה אין להקל נגד דעת הרמ"א". מתבאר שדעתו להקל אפילו בחסרון שלא נקרם על פניו ובלבד שנעשה כך מעת היותו מחובר לעץ. ולדעתו ההשוואה לטריפות היא רק כדי לברר שחסרון בעת חיותו עתיד להבריא וע"כ אינו חסרון. אבל אין ההשואה לטריפות כדי ללמוד הלכות שלמות אלו מאלו. עפ"י בירור זה עולה לענ"ד תמיהה על ספר "כשרות ארבעת המינים". כתב הרב י"מ שטרן בספרו "כשרות ארבעת המינים" (בהוצאת מכון אמרי דוד — ירושלים תשנ"ב). "מלשון הרמ"א 'אע"פ שיש בהם חסרון' מבואר שלמעשה אני רואה גומא וחסר, וכן מפורש בלבוש 'שנראה בהם חסרון', וכ"כ בשו"ע הרב בסעיף ט' 'ואע"פ שעל גבי עור זה יש גומא וחסרון בגוף האתרוג' ומכל מקום כשר. והטעם שהואיל והוקרם עליו עור בדרך גידולו זוהי שלמות צורתו. וצריך להזהר בזה ולשים לב שכל הנקב הוגלד בעור דאם חסר שם אפילו משהו פסול". ובתמונה הראה שתי שריטות עמוקות בעור האתרוג שהוגלדו. והשריטות נראות כהות בשפתותיהן ולבנות בתוכן וחסר מבשר האתרוג. ולפי דבריו כיון שהחריצים הללו הוגלדו — היינו יבשו, האתרוג כשר לשיטת הרמב"ם והשו"ע. ולענ"ד דבריו ובעיקר התמונה שהביא להדגים דבריו, קשים. לפי שתי השיטות הראשונות צריך שהאתרוג יראה חיצונית שלם ללא חוסר מגופו, והחסרון הוא בתוכו (ערוה"ש). או מתוארו העגול והמלא (ט"ז). ורק לפי הביכורי יעקב יש מקום לחסרון בפועל. ועוד העור השלם משמעותו הקליפה החיצונית הירוקה וכיצד יכול הוא להדגים דבריו בקליפה לבנה שקרמה והתיבשה. ע"כ דבריו צ"ע, ולענ"ד ראוי שלא לנהוג כן. והסכים לדברים הרה"ג דב ליאור רב העיר ואב"ד חברון וקרית ארבע.