זכור ברית

פיוט סליחות מאת רבינו גרשום מאור הגולה. נאמר בקרב יהדות אשכנז פעמים רבות במהלך הימים הנוראים, והפך לאבן יסוד ולאב-טיפוס של פיוט סליחה. הפיוט השלם אינו נהוג כיום באף מועד, וחלקים ממנו נאמרים בכל מנהגי אשכנז בסליחות שבערב ראש השנה, בסליחות לצום גדליה לפי מנהגי ליטא ופולין, ובערב יום כיפור לפי מנהגי קהילות אשכנז המערבי. הפיוט נאמר גם בסוף חזרת הש"ץ של תפילת נעילה שביום הכיפורים בשני מנהגי אשכנז; לפי מנהג אשכנז המזרחי, אומרים בנעילה רק שני בתים מהפיוט: "גּוֹאֵל חָזָק" ו"הָעִיר הַקֹּדֶשׁ".

נוסח הפיוט

זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק, וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

אָבַדְנוּ מֵאֶרֶץ טוֹבָה בְּחִפָּזוֹן,
אָרְכוּ הַיָּמִים ודְבַר כָּל חָזוֹן,
בְּיִשְׂרָאֵל חָדְלוּ פְרָזוֹן,
בְּמִשְׁמַנֵּינו שֻׁלַּח רָזוֹן.
וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ.

גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה,
גָּלְתָה יְהוּדָָָה כֻלָּה,
דָּוָה כָּל הַיּוֹם וְכָלָה,
דּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ אֵין לָהּ.
וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

הָעִיר הַקֹּדֶשׁ וְהַמְּחוֹזוֹת,
הָיוּ לְחֶרְפָּה וּלְבִזּוֹת,
וְכָל־מַחֲמַדֶּיהָ טְבוּעוֹת וּגְנוּזוֹת,
וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ.

גּוֹאֵל חָזָק לְמַעַנְךָ פְדֵֽנוּ,
רְאֵה כִּי־אָזְלַת יָדֵנוּ,
שׁוּר כִּי־אָבְדוּ חֲסִידֵינוּ,
מַפְגִּיעַ אֵין בַּעֲדֵנוּ.
וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

בְּרִית אָבוֹת וְאִמָּהוֹת וְהַשְּׁבָטִים,
רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ בִּרְבוֹת עִתִּים,
יָּּּה זְכוֹר לְמֻכִּים וְנִמְרָטִים,
וְעָלֶיךָ כָּל הַיּוֹם נִשְׁחָטִים.
וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ.

דֹּרֵשׁ דָּמִים דּוּן דִּינֵנוּ,
הָשֵׁב שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיק מְעַנֵּינוּ,
חִנָּם נִמְכַּרְנוּ וְלֹא בְכֶסֶף פְּדֵנוּ,
זְקוֹף בֵּית מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְעֵינֵינוּ.
וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

פיוט דומה לברית מילה

עוד פייטנים כתבו סליחות דומות הרומזים לפיוט זה, וביניהם פיוט אוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינְךָ אָבִינוּ לרבי אלעזר מגרמייזא, הנאמר במנהגי אשכנז (ומוזכר במשנה ברורה תרכ״א:ה) בברית מילה החל בימי הסליחות (וגם בר״ה והוש״ר). הפיוט נאמר בין הפסקא ״זְכוֹר לָֽנוּ בְּרִית אָבוֹת כַּאֲשֶׁר אָמַֽרְתָּ. וְזָכַרְתִּי...וְהָאָֽרֶץ אֶזְכֹּר״ ובין הפסקא הבא ״זְכוֹר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ. וְזָכַרְתִּי וכו׳״. בראש השנה נאמר בסוף סדר זכרונות, ובהושענא רבא קודם פיוט ״אנא אזון חין״ (עיין שו״ע או״ח תרס״ד:א). נוסח הפיוט (עם הוספה הנהוגה מפיוט רבינו גרשום המקורי) היא כדלהלן:

זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק, וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

אוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינְךָ אָבִינוּ
לְמִי הַחֹתֶמֶת הַכֵּר כִּי־אִם בִּבְשָׂרֵנוּ
עִם אֹהַבְךָ כָּרַתָּ בְּרִית תּוֹחַלְתֵנוּ
זְכֹ֕ר אַל־תָּפֵ֥ר בְּרִיתְךָ֖ אִתָּֽנוּ
וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ.

רַחֲמֶיךָ זְכֹר לְהַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג אֹדֶם
הַבֵּט לַבְּרִית בָּנֶיךָ נָא תִפְדֵּם
קוֹל יַעֲקֹב אִישׁ תָּם הַקּוֹדֵם
זְכֹ֤ר עֲדָתְךָ֨ ׀ קָ֮נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם
וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.

טִפֵּי אֹהַבֶיךָ עֵד בֵּינְךָ וּבֵין יְדִידֶיךָ
נָא הָרֵם לְאוֹת לְמִשְׁמֶרֶת לַעֲבָדֶיךָ
חָזָק דֹּרֵשׁ דָּמִים שָׁפְכוּ דְּמֵי חֲסִידֶיךָ
זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭יָ וַחֲסָדֶ֑יךָ
וְשׁוּב בְּרַחֲמִים עַל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶךָ.

דֹּרֵשׁ דָּמִים דּוּן דִּינֵנוּ
הָשֵׁב שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיק מְעַנֵּינוּ
חִנָּם נִמְכַּרְנוּ וְלֹא בְכֶסֶף פְּדֵנוּ
זְקוֹף בֵּית מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְעֵינֵינוּ
וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.