זיכרונות (רחל)

הָרוֹעֶה הַזָקֵּן אַבּוּ־צַלַח
מְעִירֵנִי: "קוּמִי, רָחֵל!"
הַחֲלוֹם כִּזֵּב. מִן הַבַּיִת
אָנֹכִי צוֹנַחַת כַּצֵּל.
 
הֶחָצֵר – אַחֶרֶת, אַחֶרֶת,
גַּם אֲנִי אַחֶרֶת, כֻּלִּי –
יְחִידָה וּקְטַנָּה וְנִפְעֶמֶת
בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל, הַלֵּילִי.
 
הַנָּמִים יוֹסִיפוּ יָנוּמוּ
וּשְׁנָתָם לָהֶם תֶּעֱרַב;
אַךְ אֲנִי – שֻׁתֶּפֶת לַלַּיְלָה.
וּמוּבֵאת בְּסוֹדוֹ הַמְכֻכָּב.

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).