פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג רפג ב

דף רפג ב

בוכרין קדישין אחין (כביכול) נחת לדיירא עמהון הה"ד (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ובעא לאתקנא להו כגוונא דלעילא ושארי עלייהו שבעה ענני יקר, שכינתיה אזלא קמייהו, הה"ד (שמות יג, כא) ויי' הולך לפניהם יומם.

תלת אחין קדישין אזלין בינייהו ומאן אינון, משה אהרן ומרים ובזכותהון יהב לון קב"ה מתנן עלאין. (והא אתמר) כל יומוי דאהרן לא אעדו ענני יקר מישראל. והא אוקמוה (בגין) דאהרן דרועא ימינא דישראל הוה, והיינו דכתיב (במדבר כא, א)וישמע הכנעני מלך ערד וגו' כי בא ישראל דרך האתרים וגו'. כבר נש דאזיל בלא דרועא וסמיך גרמיה לכל אתר, וכדין (במדבר כא, א) וילחם בישראל וישב ממנו שבי, בגין דהוו בלא דרועא ימינא (ועל דא אצטריכו ישראל למנדר נדר עליה, הה"ד (במדבר כא, ב) וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן וגו'. ת"ח אהרן דרועא ימינא דגופא הוה ועל דא כתיב (ישעיהו סג, יב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו, ומאן איהו אהרן. וילך משה, מאי וילך לאן הלך, אלא וילך כגופא בלא דרועא כד"א (איכה א, ו) וילכו בלא כח לפני רודף, דהא מית אהרן דרועא ימינא ובעא לאסתלקא גופא. (כל יומוי דמשה שמשא נהיר בעלמא) כל יומוי דמשה אכלו ישראל לחם מן השמים, כיון דאתא יהושע מה כתיב (יהושע ה, יב) וישבות המן ממחרת וגו'. (יהושע ה, יא) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח, מה בין האי להאי, אלא דא מלעילא ודא לתתא, (מכאן אוליפנא) כל זמנא דמשה אשתכח גופא דשמשא שליט ונהיר לעלמא, כיון דאסתלק משה אתכנש גופא דשמשא ונפיק גופא דסיהרא. כתיב (שמות לג, טו) אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע אפוא וגו', הכי אוליפנא כיון דאמר קב"ה למשה (שמות לב, לד) הנה מלאכי ילך לפניך. אמר משה ומה קסטיפא דשמשא דיתכניש וידבר סיהרא גופא דסיהרא לא בעינא. (שמות לג, טו) אם אין פניך הולכים. גופא דשמשא בעינא ולאו דסיהרא כדין גופא דשמשא אתנהיר ואתעביד משה כגוונא דגופא דשמשא קמייהו דישראל, כיון דאתכניש משה אתכניש שמשא ואתנהיר סיהרא והוה יהושע משתמש לנהורא דסיהרא. ווי לההוא כסופא. (דברים לא, ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה וגו'. היינו דא"ר אלעזר ארבעין שנין נהיר שמשא לון לישראל ואתכניש לסוף ארבעין שנין ונהיר סיהרא, אר"ש ודאי הכי הוא היינו דכתיב (משלי יג, כג) ויש נספה בלא משפט, והא אתערו חברייא ואנן נוקים ליה לקרא אבל על מה דאתערו חברייא כלא הוא אצטריך לעלמא לגלאה (ס"א לתועלתא דב"נ) לב"נ דיתכנש עד לא מטון יומוי. ת"ח והא אתמר דכל רוחין דנפקין מלעילא דכר ונוקבא נפקי ומתפרשן. ולזמנין תפוק נשמתא דנוקבא עד לא נפקת דכר דהוא בר זוגה וכל זמנין דדכורא לא מטא זמניה לאזדווגא בהדי נוקביה ואתי אחרא ואתנסיב בהדה כיון דמטא זמנא דהאי לאזדווגא כד אתער צדק בעלמא למפקד על חובי עלמא כניש ליה להאי אחרא דהוה נסיב בהדה ואתי אחרא ונטיל לה. ועל דא קשין זווגין קמי קב"ה וכל דא בגין דסרח דכורא עובדוי ואע"ג דלא סרח כ"כ עובדוי בחטאיה אתכניש בההוא זמנא עד לא מטון יומוי דלא עביד הכי במשפט ועליה כתיב (משלי יג, כג) ויש נספה בלא משפט, ואערע ביה דינא דצדק בחובוי, בגין דמטא זמניה דאחרא, ונסיב לה דהא דידיה היא.

א"ל ר"א ואמאי יפריש לון קודשא בריך הוא וייתי אחרא ויהיב ליה. אמר ליה דא הוא תועלתא דבר נש וטיבו דעביד עמיה דלא ימטי (ס"א וחמי) אתתיה בידא אחרא. ות"ח אי האי