זהר חלק ב קה ב


דף קה ב

ולהלאה איהו מונה לכלא, בגין דאיהו טוב עין, הדא הוא דכתיב מונה מספר לכוכבים, מאן הוא מונה לכוכבים, מספר, מונה מספר לככבים, על ידוי עברין כלהו בחושבנא. ולזמנא דאתי (ירמיה לג יג) עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, ולא ידעינן מאן הוא, אלא בגין דבההוא זמנא יהא כלא ביחודא, בלא פרודא, כלא ליהוי (וכלא ליהוי) מונה חד.


קום סבא אתער ואתגבר בחילך ושוט ימא. פתח ואמר (במדבר כג י) "מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל" -- בשעתא דיתער קודשא בריך הוא לאחייא מתיא, הני דאתהדרו בגלגולא תרין גופא ברוחא חדא, תרין אבהן תרין אמהן, כמה גלגולין מתגלגלן על (ידא) דא. אף על גב דאתמר והכי הוא, אבל מי מנה עפר יעקב, ואיהו יתקין כלא, ולא יתאביד כלום וכלא יקום, והא אתמר (דניאל יב ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אדמת עפר, הני כמה דאתמר.

בספרא דחנוך, כד חברייא אסתכלו באינון אתוון (דטסין)‏[1] באוירא ביה, ואינון אע"ד פמת"ר, היינו אדמ"ת עפ"ר, היינו (קהלת ד א) "ושבח אני את המתים שכבר מתו". אדמת עפר אינון אתוון, וקלא אתער ואודע, והכי אמר בבניינא תניינא עפר, עפר קדמאה אדמת, תניינא דאתתקן עיקר, קדמאה פסולת לגביה, אדמת עפר כלהו יקיצו, אלה דאתקנו לחיי עולם, (ס"א יקיצו, כמה דאתמר בספרא דחנוך, חברייא אסתכלו באינון אתוון אדמ"ת עפ"ר, (ואינון אע"ד פמת"ר), אינון אתוון טסאן באוירא, וקלא אתער ואודע (ס"א ואכריז), הקיצו ורננו שוכני עפר, ודא איהו בניינא תניינא דאתתקן, והכי אמר בספרא דחנוך, בניינא תניינא עפר דאתתקן, קדמאה אדמת, וההוא קדמאה פסולת לגבי תניינא דאתתקן, והני ישני אדמת עפר כלהו יקיצו, אלה דאתתקנו לחיי עולם), מאן עולם? דא עולם דלתתא, דהא לא זכו למהוי בעולם דלעילא.


ואלה דלא זכו -- "לחרפות ולדראון עולם". מאי לחרפות? אלא בגין דסטרא אחרא יתעבר מעלמא, וקודשא בריך הוא אלין דהוו מנביעו דההוא סטרא, ישאר לון לתווהא בהון כל בני עלמא. כל דא מאן גרים, ההוא דלא בעי לאפשא בעלמא, ולא בעי לקיימא (ס"א בדרגא דההוא נהר, דאיהו) ברית קדישא. על דא גרים כל מה דגרים, וכל הני גלגולין דקא אמינא עלה עד הכא, עד כאן סבא, שתיק רגעא חדא, וחברייא הוו תווהין ולא הוו ידעין אי הוה יממא אי הוה ליליא, אי קיימי תמן אי לא קיימי.


פתח ההוא סבא ואמר: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית וגו'" -- קרא דא אוכח על כל מה דאתמר. תא חזי, כל דכורא קאים בדיוקנא בעלמא דדכורא, וכל נוקבא קאים בדיוקנא בעלמא דנוקבא. בעוד דאיהו עבדא דקודשא בריך הוא, אתדבק ביה באינון 'שש שנים קדמוניות'. ואי אעקר גרמיה מפולחניה-- יעקר ליה קודשא בריך הוא מאינון 'שש שנים' דעלמא דדכורא, ואתמסר לבר נש דאיהו משית סטרין. יפלח ליה שית שנין, ויתעקר משית שנין (קדמוניות) דלעילא. לבתר נחית מתמן ואתמסר בעלמא דנוקבא. הוא לא בעא לקיימא (בעלמא) בדכורא, נחית וקיימא בנוקבא. אתאת נוקבא דאיהי 'שביעית' ונטלא ליה. הא מכאן ולהלאה מעלמא דנוקבא איהו.

לא בעא לקיימא בה ובפירוקא דילה-- נחית לתתא ואתדבק לתתא, ואתאחיד בסטרא אחרא. מכאן ולהלאה אתעקר מעלמא דדכורא ומעלמא דנוקבא. הא אתאחד באינון עבדים דאינון מסטרא אחרא. השתא כיון דהכי הוא, איצטריך פגם, ולמעבד ביה רשימו דפגם; דהא כל פגם דסטרא אחרא איהו. ומיובל ולהלאה אתהדר לגלגולא ותב לעלמא כמלקדמין, (ס"א אי זכה ואתתקן גרמיה אתדבק), ואתדבק בההוא עלמא דנוקבא ולא יתיר. זכה עביד תולדין בעלמא דנוקבא. וכלהו רזא דכתיב (תהלים מה טו) "בתולות אחריה רעותיה מובאות לך". וזכאה איהו כד אתתקן וזכי לכך.

ואי לא זכה אפילו בגלגולא דיובלא, הא איהו כלא הוה. אתהדר ולא אשלימו יומוי לאתנסבא בעלמא ולמעבד תולדין. מה כתיב? "אם בגפו יבא בגפו יצא" - אי יחידאי יעול בההוא עלמא בלא

  1. ^ הרמ"ק גורס באינון אתוון דתליין באוירא ביה