פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ב צד ב

דף צד ב

אדהכי הא סבא נחת לגביה, אמר ליה, אי הכי, רבי, מה תוספת לנשמתא דאיהי מנה, דאתמר בה (שמות כ י) "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך וגו'"? אמר ליה, סבא סבא, ואת שאיל דא, דודאי האי על נשמתא דצדיק אתמר, דאף על גב דאתחייב לאחתא בגלגולא בכל אלין, אפילו בעבד ואמה, ובעירן דאינון אופנים, או בכל חיון, דמנהון נשמתין דבני נשא, כתיב בה לא תעשה כל מלאכה, והאי איהו (ויקרא כה לט) "לא תעבד בו עבודת עבד", בצדיק דאיהו יום השבת, לא תעבד בו עבודת עבד, דאיהו יום דחול.

אבל סבא סבא, שבת (ד"א נשמתא) דאיהי בת יחידה, ואיהי בת זוגיה דצדיק דאיהו שבת, מאי "אם אחרת יקח לו"? אמר ליה, הא ודאי הבדלה חולו של שבת, דאית אחרת דלא אתקריאת חולו של שבת, אלא חולו של טמאה שפחה. אמר ליה, והא חולו של שבת מאי היא? אמר ליה דא אמתא, דאיהי גופא דבת יחידה, דעלה אתמר "אם אחרת יקח לו".   תא חזי, אית נשמתא דאתקריאת 'אמה', ואית נשמתא דאתקריאת 'שפחה', ואית נשמתא דאתקריאת 'ברתא דמלכא'. הכא אית איש דאתמר ביה (שמות טו ג) "יהוה איש מלחמה", ואית איש דאתמר ביה (דניאל ט כא) "והאיש גבריאל". ובגין דא נשמתא דאיהי מחייבא בגלגול, אם היא ברתא דקודשא בריך הוא, אי תימא דאזדבן בגופא נוכראה דתמן שלטנותא דיצר הרע, דאיהו מסטרא דסמא"ל, ח"ו, דהא כתיב (ישעיה מב ח) "אני יהו"ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן", דאיהו יצר הרע. וההוא גופא דשריא ברתא דמלכא, אי תימא דאזדבן בכתרין תתאין דמסאבו, חלילה וחס, עלה אתמר (ויקרא כה כג) "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ".

מאן גופא דברתא דמלכא? דא מטטרון, והאי גופא איהו אמה דשכינתא, אף על גב דאיהי נשמתא דאיהי ברתא דמלכא שבויה תמן, בגלגולא אתיא, דאתיין גלגולין בגין דאתית תמן, מה כתיב בה? "וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים".


ועוד "וכי ימכור איש"-- דא קודשא בריך הוא; "את בתו"-- אלו ישראל, דאינון מסטרא דבת יחידה אתקריאו בתו. ואי תימא דיפקון כגוונא דאינון דמסטרא דעבד דאיהו מטטרו"ן, דנפקו במנוסה ממצרים; "לא תצא כצאת העבדים"-- הדא הוא דכתיב (ישעיה נב יב) "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון".

תא חזי,

  • בר נש כד אתיליד יהבין ליה נפשא, מסטרא דבעירא מסטרא דדכיו, מסטרא דאלין דאתקרון 'אופני הקודש'.
  • זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסטרא ד'חיות הקודש'.
  • זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסייא.

ותלת אלין אינון: 'אמה' 'עבד' ו'שפחה' דברתא דמלכא.

  • זכה יתיר יהבין ליה נפשא בארח אצילות, מסטרא דבת יחידה, ואתקריאת איהי 'בת מלך'.
  • זכה יתיר יהבין ליה רוחא דאצילות מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואקרי 'בן' לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (דברים יד א) "בנים אתם ליהו"ה אלהיכ"ם".
  • זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דאבא ואמא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב ז) "ויפח באפיו נשמת חיים", מאי "חיים"? אלא אינון י"ה, דעלייהו אתמר (תהלים קנ ו) "כל הנשמה תהלל יה" ואשתלים ביה יהו"ה.
  • זכה יתיר יהבין ליה יהו"ה בשלימו דאתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דאיהו אדם בארח אצילות דעילא, ואתקרי בדיוקנא דמאריה, ועליה אתמר (בראשית א כח) "ורדו בדגת הים וגו'", והאי איהו שולטנותיה בכל רקיעין, ובכל אופנים ושרפים וחיוון, ובכל חיילין ותוקפין דלעילא ותתא, ובגין דא כד בר נש זכי בנפש מסטרא דבת יחידה, אתמר ביה "לא תצא כצאת העבדים".


רבי חייא ורבי יוסי אערעו חד ליליא במגדל דצור, אתארחו תמן, וחדו דא בדא. אמר רבי יוסי, כמה חדינא דחמינא אנפי שכינתא, דהשתא בכל ארחא דא אצטערנא בחדא סבא טייעא, דהוה שאיל לי