פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ב ע א

זהר

סליקו לדא מן דא, הר לשאר עמין כד אתאן לאעלא תחות גדפוי, בית לישראל, למהוי עמהון כאתתא בבעלה בדיורא חד בחדוה, ורביעא עלייהו כאימא על בנין.

תא חזי מה כתיב הכא ביתרו, "ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה וגו'" כיון דכתיב "אל משה" אמאי כתיב "אל המדבר"? אלא עקרא דכלא למה דהוה אתי, אל המדבר, ומאן איהו, הר האלהי"ם, דדא איהו אתר לגיורי לאתגיירא, ועל דא כתיב "אל משה אל המדבר", למשה לגיירא לון ולאעלא לון תחות גדפי שכינתא, אל המדבר הוו אתיין דאיהו הר האלהי"ם למעבד נפשייהו, ובגין כך קיימא ההוא אתר ברזא דהר, דכל מאן דאתי זכי ביה, ואקרי 'גר צדק', והא אוקימנא, גר אף על גב דאתדבק באתר דא עלאה קדישא, כיון דשבק עמיה ואבהתוי (ואתדבק בבריתו) גר (צדק) אקרי, כמאן דשוי מדוריה באתר דלא ידע מקדמת דנא:

זה ספר תולדות אדם - רזא דדיוקנין

רבי יצחק ורבי יוסי הוו יתבי יומא חד ולעאן באורייתא בטבריא, אעבר רבי שמעון, אמר לון במאי עסקיתו? אמרו ליה בהאי קרא דאוליפנא מניה דמר. אמר לון מאי איהו? אמרו ליה האי דכתיב (בראשית ה, א) "זה ספר תולדות אדם, ביום ברוא אלהים אדם, בדמות אלהים עשה אותו" והא אתמר, דאחמי קב"ה לאדם הראשון כל אינון דרין דהוו זמינין למיתי לעלמא, וכל אינון פרנסין וכל אינון חכימין דהוו זמינין בכל דרא ודרא.

ורזא אוליפנא "זה ספר"-- אית ספר ואית ספר, ספר לעילא ספר לתתא, ספר לתתא אקרי ספר הזכרון, ספר דההוא זכרון, ודא חד צדיק ואקרי זה, ובגין דלא לאפרשא לון דאינון תדיר כחדא ביחודא חדא, כתיב "זה ספר", תרין דרגין דאינון חד, כללא דכר ונוקבא, ודא איהו כללא חדא. דכל אינון נשמתין ורוחין דפרחין בבני נשא, כללא דכל תולדות, אינון ברזא תולדות אדם ודאי, דהא מההוא צדיק דקאמר, פרחין אינון נשמתין, בתיאובתא חדא, ודא איהו שקיו דגנתא, דאשקי ההוא נהר דנפיק מעדן, דכתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

ודא איהו רזא דאדם, דכתיב "תולדות אדם". לבתר "ביום ברוא אלהים אדם", דא אדם דלתתא, דהא תרין אדם כתיבי בהאי


רזא דרזין

רזא דרזין:    "ואתה תחזה מכל העם".    (בראשית ה א) "זה ספר תולדות אדם"-- דא ספר מאינון ספרין סתימין ועמיקין, (נ"א דא ספרא מאינון סתימין ועמיקין).

אמר רבי שמעון, ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא, דאף על גב דבהאי קרא גלו קדמאי סתימין עלאין, אית לאסתכלא ולעיינא ברזין דספרא דאדם קדמאה, דמתמן אתמשכא ספרא גניזא דשלמה מלכא. 'זה' דתליא ביה כלא, 'זה' אילנא דחיי, 'זה' ולא אחרא דגלי, (מאי) 'זה' כמה דאת אמר (שמות יב ב) "החדש הזה לכם ראש חדשים", זה ניסן ולא אחרא. זה ספר לאשגחא ולגלאה תולדות אדם, אילנא דגלי תולדות אדם, ועביד איבין לאפקא לעלמא; 'זה ספר' למנדע חכמתא סתימא ועמיקא דאתמסר לאדם קדמאה בדיוקנא דבני נשא, חכמתא דא אתמסר לשלמה מלכא, וירית לה וכתב בספריה.

אוליפנא דמשה אתקשי בדא, עד דאתת שכינתא ואוליפת ליה, והיא חמאת וברירת לכל אינון גוברין דאתחזון בפרצופא, ותמן אוליף משה חכמתא דא ועייל בגויה, הה"ד "ואתה תחזה מכל העם" - ההוא דכתיב ביה (תהלים קב כח) "ואתה הוא ושנותיך לא יתמו", (נחמיה ט ו) "ואתה מחיה את כלם", (תהלים ג ד) "ואתה יהו"ה מגן בעדי". "ואתה תחזה" ותסתכל בהא, אנת ולא אחרא, למנדע ולאסתכלא בשתין רבוא.

בשית סטרין אית לאסתכלא בדיוקנין דבני נשא, ולמנדע חכמתא על בורייה, ואלין אינון:  בשערא, בעיינין, בחוטמא, בשפוון