זהר חלק א רנ ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק י (עריכה)
ושמאלא, ובעי דאתמליא חמרא, בגין חמרא דאורייתא דאיהו נפיק מעלמא דאתי. ותא חזי, כוס של ברכה, (הכא) בהאי אתגליין מלין עלאין, הכא דאנן במערתא, אימא הכא אתגלייא רזא דרתיכא קדישא, כוס של ברכה בעי לקבלא ליה בימינא ושמאלא, דא צפון ודרום, וכוס של ברכה דיהא נטיל ברכא מנייהו, מאן כוס של ברכה, דא מטתו שלשלמה, דבעינן דאתייהיב בין צפון לדרום, ובעי לאנחא לה בימינא, וגופא דיתתקן בהדייהו. וישגח ביה בההוא כוס לברכא ליה בארבע ברכאן, בגין דכתיב (דברים יא יב) תמיד עיני יהו"ה אלקיך בה וגו', אשתכח בכוס של ברכה רזא דמהימנותא, צפון ודרום ומזרח ומערב, הא רתיכא קדישא כדקא חזי ליה.
ופתורא בנהמא, בגין דיתברך ההוא לחם דלתתא, ויתברך לחם עוני ויהא לחם פנג והא אוקימנא, וישתכח דכנסת ישראל מתברכא בארבע סטרי עלמא לעילא ותתא, לעילא בההוא (נהמא של ברכה) כוס של ברכה, לאתחברא דוד מלכא באבהן, ויתברך לתתא, דיתברך (נ"א ופתורא בנהמא, בגין דיתברך מכל סטרין מעילא ומתתא, לעילא ברזא דכוס של ברכה, לאתחברא דוד מלכא באבהן, ויתברך לתתא, דיתברך לחם עוני ויהא לחם פנג והא אוקמוה, ויתברך) פתורא דבר נש לאשתכחא ביה מזונא תדיר. קמו כלהו ונשקו ידוי, אמרו בריך רחמנא דאעילנא הכא, ושמענא מלין אלין, נפקו מן מערתא ואזלו, כד עאלו במתא, חמו עיטרא דבני נשא דמיתו, דנפל ביתא עלייהו, יתבו וחמו דקא ספדי לאינון דמיתו עם אינון רומאי:
פתח רבי שמעון ואמר, "ויבאו עד גרן האטד" -- מאן גרן האטד? אלא הכא אתרמיז שלטנותא דמצראי דאתעדי, גרן האטד, דא ממנא שולטנא דמצראי, דאתעדי מקמי שולטנותא דישראל, דהא חמו גורן, כמה דאת אמר (מ"א כב י) מלובשים בגדים בגרן, ועל דא ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד וגו', על כן קרא שמה אבל מצרים עד היום הזה, דודאי ממצרים הוה, אוף הכא לאו דיודאי נינהו אלין בכיין, אף על גב דמיתו ביה יודאי, ואלין יודאי אלמלא הוו יודאי לא מיתו, וכיון דמיתו קב"ה מכפר חובייהו.
אמר רבי שמעון, תא חזי דיעקב אף על גב דנפקת נשמתיה במצרים, לאו ברשותא אחרא נפקת, מאי טעמא, כמה דאתמר דלא הוה מיומא דאתברי עלמא ערסא שלימתא כההוא ערסא דיעקב, בשעתא דהוה סליק מעלמא, נשמתיה מיד אתקשר באתריה והא אוקימנא. תא חזי, כד הוה עאל יעקב במערתא, כל ריחין דגנתא דעדן אשתכח במערתא, ומערתא סלקא נהורא, ושרגא חד דליק, וכד עאלו אבהן לגבי דיעקב למצרים לאשתכחא עמיה, אסתלק נהורא דשרגא, כיון דעאל יעקב במערתא הדרא שרגא לאתריה, כדין אשתלים מערתא מכל מה דאצטריך. ועד יומא עלמא לא קבילת מערתא בר נש אחרא ולא תקבל, ונשמתין דזכאן אעברן מקמייהו בבי מערתא, בגין דיתערון ויחמין זרעא דשבקו בעלמא ויחדו קמי קב"ה.
אמר רבי אבא, חניטא דיעקב מאי איהו, אמר ליה זיל שאיל לאסיא, תא חזי, כתיב ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו, ויחנטו הרופאים את ישראל, סלקא דעתך כשאר בני נשא הוה חניטא דא, אי תימא בגין אורחא הוא דעבדו, הא כתיב וימת יוסף בן וגו' ויישם בארן במצרים, הא לא אזלו עמיה בארחא, דהא תמן אתקבר, וכתיב ויחנטו אותו. אלא ארחא דמלכין איהו, בגין לקיימא גופייהו חנטי לון במשח רבות עלאה על כל משחין מעורב בבוסמין, ושאיב ליה בגופא יומא בתר יומא בההוא משחא טבא ארבעין יומין, דכתיב וימלאו לו ארבעים יום, כי כן ימלאו ימי החנוטים, בתר דאשתלים דא, קיימא גופא שלים זמנין סגיאין, בגין דכל ההוא ארעא דכנען וארעא דמצרים מכלה גופא ומרקב ליה