זבח בימי מגפה
<<אני עובד על זה; נא לא לגעת .
תודה!>>
 |
שימו לב! דף זה עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה נמצא כעת בשלבי הקלדה. הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיעורך להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
| מחבר | יאיר שלו |
|---|---|
| פורסם ב | מקור ראשון |
| שנת הוצאה | תש"ף |
זבח בימי מגפה
אנחנו כמהים לזה 2000 שנה. והם עושים את זה בשעה 19:25.
מי שקורא את הדף הזה, מתעניין במה שקורה בהר הבית וכנראה באמת מעוניין לחדש את עבודת בית המקדש. אז - יש קבוצה קטנה של ישראלים שכבר כיום מקריבה קורבנות. אמנם ישנם הבדלים משמעותיים בין המנהגים שלהם לבין מה שאנחנו שואפים לעשות בהר הבית, אבל המציאות הזאת של ישראלים מקריבי-קורבנות בעידן שלנו היא כ"כ נדירה, שמאוד מעניין ומסקרן לראות, מה קורה אצלם.
מדובר כמובן, בקהילת השומרונים, שמקריבים את זבח הפסח. כל מי שבאמת שואף לחדש את עבודת הקרבנות, ראוי שלפחות יכיר את הניסיון של אלו שכבר עוסקים בזה בפועל.
הלוח-שנה שלהם דומה, אבל שונה מהלוח היהודי, ולכן השנה זבח הפסח יוצא בחודש אייר היהודי.
בעיתון זה, נכתב כבר רבות על השפעות המגפה על ההלכה; וגם, היה מי שהציע שנעבר את השנה, כדי לדחות את הפסח שלנו. לכן, התעניינתי לראות מה קורה אצל אלה שמקיימים זבח, כפי שאנו שואפים לקיים. איך המגפה משפיעה עליהם?
שוחחתי עם אושר ששוני, מדוברי הקהילה, שמנהל את אתר האינטרנט שלהם.
יש בסה"כ כ -860 בני הקהילת השומרונית; כמחציתם בחולון ומחציתם בהרגריזים (במסורת השומרונית כותבים את זה כמלה אחת).
יש להם 2 בתי כנסת בחולון, ו-2 בהרגריזים, וכולם סגורים. הם מתפללים כבר 6 שבועות בבית, למרות שעכשיו זו תקופה מיוחדת: מתחילת החודש יש 14 יום של תפילות מיוחדות - 14 ימי המשמרות. תפילות שנעשו ב"מניין", נעשו על פי הנהלים, בחוץ, בקבוצות של פחות מ-20 איש
הקהילה במגעים עם הרשויות כבר כמעט שלושה חודשים לגבי זבח הפסח. אילו החג היה נחוג לפני חודש, הזבח היה עלול להתבטל; אבל עכשיו, עם ההקלות, גם הם זכו להקלות כדי לקיים את הזבח. עם זאת, עדיין ישנן הגבלות רבות.
מיום שלישי הוטל על הישוב השומרוני בהרגריזים סגר, גם על ידי המשטרה הישראלית, וגם על ידי מושל שכם (מטעם הרש"פ). בני הקהילה תושבי חולון היו צריכים להגיע לפני כן, ונערכו לשהות ממושכת, למשך כל ימי החג. רבים מהקהילה הגיעו למקום כבר בר"ח ניסן, אותו הם חוגגים כ-"ראש השנה".
כפי שקורה אצל היהודים, גם השומרונים נאלצו להתאים את קיום ההלכה למצב החדש שנוצר. בשבת לפני החג, הקרויה בפי השומרונים "שבת הכהן", הקהילה יוצאת לבית הכהן הגדול על מנת להזמין אותו לזבח הפסח. השנה לא עשו זאת, גם מפאת המרחק וגם מפאת גילו המתקדם.
בזמן הזבח, על פי ההלכה השומרונית, הכהן הגדול קורא בקול את "פרשת הזבח", מראשיתה (פרשת "החודש", שמות יב). כשהוא מקריא: "ושחטו כל בני ישראל בין הערביים" - כולם חייבים לשחוט, באותו רגע.
השנה, עקב נהלי הבריאות, הכהן הגדול לא ישאר בזבח אחרי סיום הקראת הפרשה. לא היה ברור מראש אם הוא יגיע, או אולי רק יבצע את ההקראה ממרפסת ביתו, הצופה אל מקום הזבח.
במקרה, לאחרונה עשו שיפוץ גדול ברחבת הזבח, אז זה איפשר להם לקיים הטקס ברווחות, החשובה כל כך בזמן זה.
כאמור, את השחיטה עצמה חייבים לבצע באותו הרגע. עד עכשיו היה רק מזבח אחד, אך בזמן השיפוץ הם הוסיפו מזבח נוסף. יש סך הכל 16 שוחטים, ולכן בכל מזבח עמדו 8 שוחטים, עם מרווחים ביניהם. בדרך כלל השוחטים עצמם לובשים סרבלים, כדי לשמור על נקיון בגדיהם, מפני הדם והבוץ, אך הפעם הם לבשו סרבלים מיוחדים שיגנו עליהם גם מפני נגיף הקורונה. זאת בנוסף למסיכות, כמובן.
שאר המשתתפים עמדו מרחוק. השנה נכחו בזבח רק גברים. נשים, ילדים ומבוגרים (מגיל 60 ומעלה) לא היו בטקס. הם פגשו את בשר הזבח רק בסוף הטקס, כשזה הגיע לבתיהם, לסעודת החג. כמובן שבטקס ההקרבה לא היו אורחים, וגם לא היו אח"מים ישראלים וערבים, כנהוג בדרך כלל.
ההכנסה לתנורים, גם נעשתה בצורה שונה; במקום שכולם יכניסו את הזבחים בבת אחת, הפעם הכניסו את הזבחים אחד אחד.
אצל השומרונים, כל המשפחה המורחבת מתכנסת יחד לאכילת הזבח. גם כאן, הקורונה כמעט ומנעה את אכילת הזבח, על פי המסורת. אבל כעת, בזכות ההקלות, יכלו השומרונים להסב יחד עם הסבים והסבתות.
טוב להכיר מה קורה בקהילה זו, והלוואי שגם אנו נזכה בקרוב לעבוד את ה' בהר הקודש...
כותב ממקום המקדש הישראלי הראשון, שילה,
יאיר שלו