ולב נבוב
וְלֵב נָבוּב וְתוּשִׁיָּה סְתוּמָה
וְגוּף נִרְאֶה וְנֶפֶשׁ נַעֲלָמָה,
וְאֶרֶץ שׁוֹחֲרֶיהָ יִמְצְאוּ רָע
וְלֹא שָׂשׂוֹן לְאָדָם בָּאֲדָמָה:
וְעֶבֶד יַהֲרֹג הַיּוֹם אֲדֹנָיו,
וְשִׁפְחָה יִסְּרָה מַלְכָּהּ, וְאָמָה,
וּבֵן יָקוּם עֲלֵי אָבִיו וְאִמּוֹ
וְכֵן הַבַּת בְאָבִיהָ וְאִמָּהּ.
יְדִידַי, רָאֲתָה עֵינִי בְּתֵבֵל,
אֲשֶׁר הַטּוֹב בְעֵינֵי כֹל – מְהוּמָה!
יְמֵי חַיֵּי אֱנוֹשׁ יִשָּׂא עֲמָלִים
וְיִשָּׂא אַחֲרִיתוֹ גוּשׁ וְרִמָּה.
וְתָשׁוּב הָאֲדָמָה לָאֲדָמָה
וָתַעַל הַנְּשָמָה לַנְּשָׁמָה.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).